בעוד הישראלים עומדים היום בתורים לקלפיות, אחת הסוגיות שעשויות לעלות שוב על סדר היום הציבורי בעקבות הבחירות היא עתידה של התחבורה הציבורית בשבת. מדובר בנושא שהפך בשנים האחרונות לאחד מסמלי המאבק בין מחנה החילוני-ליברלי לבין המפלגות הדתיות והחרדיות, ולפי סקרים הוא זוכה לתמיכה רחבה בציבור היהודי הכללי: בסקר שנערך ביולי 2026 עבור עמותת "ישראל חופשית", בקרב כ-926 משיבים מהציבור היהודי, 74% מהנשאלים הביעו תמיכה בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת בצורה זו או אחרת.
בניגוד לתדמית הרווחת, בישראל פועלת תחבורה ציבורית בשבת, אך בהיקף מוגבל מאוד. לצד כמה עשרות קווי תחבורה ציבורית שפועלים ברשויות ערביות ובחיפה גם בשישי ושבת, ומעט קווים בין עירוניים ארוכים מהדרום והצפון למרכז שמתחילים לפעול בשבת בצהרים, הפתרון הבולט ביותר הוא מיזם "נעים בסופ"ש", רשת הסעות חינמית שמפעילה עיריית תל אביב יחד עם כ-12 רשויות מקומיות נוספות מאז 2019, ומושכת כבר יותר מ-30 אלף נוסעים בכל סוף שבוע.
בדיקת וואלה רכב:
אין ביקוש? 7 מיליון ישראלים נוסעים בכל שנה בקווי האוטובוס שמשרד התחבורה מחריש
אלא שבשנים האחרונות, תחת כהונתה של שרת התחבורה מירי רגב, המגמה הייתה הפוכה: צמצום ולא הרחבה. בתוך כשנתיים בוטלו היתרי נסיעה בשבת לכ-60 קווי אוטובוס, ולפי נתונים מאוחרים יותר מאז הקמת הממשלה הנוכחית נמחקו כ-80 קווים שפעלו בשבת, מתוכם 18 קווים רק בשנת 2025, זאת בנימוק של יעילות תפעולית וחוסר ביקוש. רגב טענה שאין לשנות את הסטטוס קוו בענייני בשבת, ובפועל פעלה לצמצמו. גם ניסיון להפעיל תחבורה ציבורית מוגבלת בשבתות מלחמה הסתיים בביטול, לאחר שבג"ץ קבע כי אין צורך לחדש את השירות.
מפלגות גוש השינוי הביעו במערכת הבחירות תמיכה בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, והבטיחו כי יפעלו לכך אם ירכיבו את הממשלה הבאה. "הדמוקרטים", "ישראל ביתנו" ו"ביחד" תומכות במתן חופש פעולה לרשויות המקומיות להפעיל תחבורה ציבורית בסופי שבוע בהתאם לאופי הקהילה, בעוד הליכוד מתנגד לכך מתוך שמירה על הסטטוס-קוו.
מפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן היא המפורטת ביותר בנושא: לפי מסמך החזון שלה מאפריל 2026, באזורים חילוניים או מעורבים תופעל תחבורה ציבורית בשבת "במתכונת מצומצמת", תוך שמירה על צביון השבת באזורים דתיים, כאשר הרשויות המקומיות יוסמכו להחליט בעצמן על היקף השירות. גולן עצמו טען לאחרונה כי הגישה שלו נתמכת על ידי כ-85% מהציבור, וגרר בתגובה תקיפה חריפה מש"ס, שמסרה כי הפעלת תחבורה בשבת תפגע ב"זהותה היהודית של המדינה".
מצד שני המפה, מפלגת "זהות" בראשות אבי מעוז, עם משה פייגלין כמספר 2 ברשימת "הציונות הדתית", מציגה עמדה מורכבת יותר: פייגלין הצהיר שיפיל הצעת חוק שתאסור באופן גורף תחבורה ציבורית בשבת, אך הבהיר כי אינו תומך בשינוי מיידי של המצב הקיים. בסביבתו מסבירים כי יש להבחין בין מוסדות המדינה, שעליהם לשמור על אופי יהודי, לבין המרחב המקומי שבו ההחלטה צריכה להימסר לתושבים עצמם - עמדה שמנסה לגשר בין שמירה על זהות יהודית לבין ביזור הסמכות לרשויות.
עמדתו של נפתלי בנט, ראש מפלגת "ביחד" ולשעבר ראש ממשלה, עברה בשנים האחרונות שינוי בולט. כראש ממשלה הוא נחשב לגורם שחסם בווטו את ניסיונה של שרת התחבורה דאז מרב מיכאלי לקדם את הנושא, ובתקופת עמידתו בראש "הימין החדש" אף דווח כי ויתר לגמרי על הכוונה לאפשר תחבורה ציבורית בשבת. אולם בראיונות מהעת האחרונה הציג בנט עמדה ליברלית יותר: בריאיון לגלי צה"ל אמר כי הוא תומך בתחבורה ציבורית בשבת "בכל עיר שרוצה", והבהיר כי לדעתו יש "לתת לכל עיר להחליט על הצביון" שלה - כך שבעיר חרדית כמו בני ברק לא תופעל תחבורה ציבורית, ואילו בעיר כמו תל אביב כן. העמדה הזו, המבוססת על בחירה מקומית ולא כפייה ארצית, מצאה את דרכה גם למצע מפלגתו: ב"ביחד" נכתב כי "צריך לאפשר לערים לבחור אם הן רוצות תחבורה בשבת". עם זאת בנט וביחד לא התייחסו לשאלת הפעלת תחבורה ציבורית בין עירונית בסופי שבוע.
מעבר לפוליטיקה, שלוש המומחיות שרואיינו לכתבה זו - מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב ומחזיקת תיק התחבורה בעיר; סיוון שמואלוביץ', מנכ"לית ארגון נוסעי התחבורה הציבורית 15 דקות ותמר קינן, מנהלת עמותת תחבורה היום ומחר, מסכימות כולן בנקודה אחת מרכזית: היעדר תחבורה ציבורית בשבת הוא לא עניין של נוחות אלא של צדק חברתי.
להבי: "לא מדובר במותרות, מדובר במוצר חיוני שמבטיח חופש תנועה לאנשים שאין להם רכב, שאין להם כסף ושאין להם רישיון. יש היום דור שלם שלא מוציא רישיון". לדבריה, "מדינה חפצת חיים שרוצה לצמצם את השימוש ברכב פרטי לא יכולה לכלוא את האזרחים שלה 48 שעות בבית ואפילו ליותר מזה בחגים ארוכים כמו ראש השנה ופסח, "זה לא עובד". להבי מוסיפה כי קו רכבת בודד בסוף השבוע, כמו הקו מודיעין-נהריה העובר דרך נתב"ג, "יפתור את הבעיה גם לתל אביב", ומציינת כי "רכבת לנתב"ג חייבת לעבוד בסופי שבוע".
קינן, בתורה, חדה יותר: "אתה יכול לטוס לחו"ל בשבת מנתב"ג, אבל לא יכול לנסוע באוטובוס?", היא שואלת, ומזכירה שגם כבישי הארץ אינם משותקים בשבת הודות לצוותי חירום ואחזקה. מבחינה כלכלית, היא מסבירה: "בשבת האוטובוסים עומדים. לכן עלות תוספת קילומטר-נסועה בשבת היא הרבה יותר נמוכה. לא צריך תוספת תשתיות, לא צריך לרכוש עוד אוטובוסים ולא צריך לגייס עוד נהגים. הכל כאן". ולגבי מי שבאמת נפגע מהמצב הקיים, קינן אומרת: "אנשים שאין להם רכב פרטי - הפעילות שלהם בשבת פשוט מתבטלת, או שהם אפילו לא מעזים לתכנן אותה כי אין להם איך לזוז".
שמואלוביץ' מודה כי "אנחנו כארגון לא מקדמים את הנושא של תחבורה ציבורית בשבת אנחנו משקיעים את המשאבים והמאמצים שלנו בשיפור התחבורה הציבורית הקיימת בימי החול", היא אומרת. עם זאת, היא מודה כי היעדר הפתרון מזין בעיה רחבה יותר: "כשאין תחבורה ציבורית בשבת, הציבור החילוני חייב להחזיק רכב פרטי. ואם כבר אנחנו משלמים כל כך הרבה על אחזקת רכב והוא עומד מתחת לבית ונוח - קשה מאוד להתאפק ולא להשתמש בו גם באמצע השבוע".
להבי מציבה דרישה מרכזית אחת להמשך הפעלת "נעים בסופ"ש": מתן אפשרות חוקית לרשויות המקומיות לגביית תשלום על הנסיעות, לא רק כשירות חינמי כמו היום. לדבריה, "גביית תשלום תאפשר לעוד ערים להצטרף - רשויות שנמצאות במצוקה תקציבית ושלא הסוגיה הפוליטית עוצרת אותן, אלא המעמסה הכלכלית. יש לא מעט כאלה". היא מוסיפה כי ההכנסות לא יישארו רק לכיסוי הוצאות: "תשלום יאפשר לשפר את השירות, להגדיל תדירויות, לענות על ביקושים ולהרחיב את פריסת הקווים וגם להיות הוגנים מול אמצעי תחבורה אחרים כמו מוניות השירות בקו 16 בתל אביב שממשיך לפעול".
בעיריית תל אביב גם מבקשים לאפשר לחברות התחבורה הציבורית להשכיר אוטובוסים עירוניים בסופי שבוע, כלים נמוכי רצפה ונוחים יותר לעלייה ולירידה מהאוטובוסים התיירותיים שמשמשים כעת את נעים בסופ"ש. "צריך להפעיל בסופי שבוע גם את הרכבות הקלות וגם חלק מקווי רכבת ישראל. לא יכול להיות למשל שאוהדי כדורגל יהיו חייבים רכב כדי להגיע בשבת לבלומפילד, לאצטדיונים בפתח תקווה, נתניה חיפה וירושלים שיש לידם תחנת רכבת כבדה או קלה. ועוד לפני כן, להוסיף להן שעות פעילות, גם בשישי אחר הצהרים, וגם בשבת אחר הצהרים. גם את המטרו צריך להיערך מראש להפעלה בסופי שבוע", אומרת להבי.
קינן רואה בגביית תשלום ברשויות המקומיות לכל היותר צעד ביניים, לא פתרון של ממש: "אם המדינה תאפשר לרשויות לגבות כסף זה יכול להיות שלב ראשון שישפר את השירות, אבל טלאי על טלאי זה לא פתרון",, היא אומרת. לדבריה, מיזמים כמו "נעים בסופ"ש" לא יכולים להחליף מערכת ממשלתית: "נדרשת מערכת של תחבורה ציבורית שתאפשר לאנשים ליהנות מהשבת בצורה שוויונית, גם בנסיעות עירוניות וגם בבין-עירוניות". וקינן מזהירה מתלות ברצון הטוב של ראשי ערים: "זה לא ששירות צריך להיות תלוי בזה שמחר יבוא ראש עירייה ויגיד: 'מצטער, נגמר לי התקציב ואני מפסיק'".
שמואלוביץ' מפנה למנגנון הרשויות המטרופוליניות כמסגרת הנכונה להתקדמות. לדבריה, בהצעת החוק הקיימת "הוכנסה הבהרה שלרשות מטרופולינית לא תהיה שום סמכות להפר את הסטטוס-קוו", אך אם קואליציה חדשה תרצה לשנות זאת, "המנגנון של רשויות מטרופוליניות הוא הכי נכון ורלוונטי, כי דרכו אפשר לדון בצרכים המקומיים והאזוריים". היא מדגישה שרק מעורבות ממשלתית תאפשר שוויון בין רשויות: "ברגע שהממשלה תיקח חסות ותייצר רגולציה שתאפשר גם גביית תשלום, אפשר יהיה לתת מענה לעוד אנשים שזכאים לחופש תנועה, בלי שזה יהיה מותנה ביכולת הכלכלית של הרשות".
התוצאה הסופית, כך עולה מהשיחות, תלויה פחות בוויכוח האידיאולוגי ויותר בשאלה הפשוטה: האם הממשלה הבאה תהיה מוכנה להעביר את הכסף, הסמכות והאחריות - ולו החלקית - לידי הרשויות המקומיות כדי לספק לישראלים חופש תנועה בסוף השבוע, שכיום המדינה שוללת מהם.