שיפור רכבי שטח (לצורך העניין אקרא לכולם "ג'יפים") הוא נושא בעייתי ומלחיץ, מזה שנים רבות; אנשי השטח רוצים להתאים את הג'יפים לנסיעת שטח ראויה לשמה, הרשויות אינן מאשרות שינויים אבל אין להן יכולת לכפות את החוק (המעורפל ודרקוני מאוד, יש לציין). כך מתקיים לו מאזן כוחות אפרפר, מעין סטאטוס-קוו המאפשר התנהלות סבירה פחות או יותר.
'התנהלות סבירה' כוללת אי וודאות מוחלטת לגבי מה מותר ומה אסור, איך מודדים וכיצד אוכפים את התקנות הערטילאיות. לקוראינו העירוניים נסביר, שרכבי שטח יוצאים מהמפעל עם חבילת פשרות המתאימה בעיקר לנהגי כביש ופרקליטי החברות היצרניות. הכלים הסטנדרטיים נמוכים מדי, רכים מדי, ואינם ממוגנים. מי שרוצה לטייל בשטח חייב להכניס סדרת שיפורים בסיסית את זה יודעים לא רק ג'יפאים גלוחי ראש אלא גם פקחי רשות שמורות הטבע והגנים, כוחות הביטחון, שב"כ, חברת חשמל... הגופים הכי מסודרים בישראל משפרים את רכבי השטח שלהם, לפני שהם מורידים גלגל מהאספלט.
"ו?ה?א?ר?ץ ה?י?ת?ה ת?הו? ו?ב?הו?, ו?ח?ש??ך? ע?ל פ??נ?י ת?הו?ם"
השאלה אינה רק האם וכיצד אוכפים את החוק, אלא גם עצם הפרשנויות לגבי מה מותר ומה אסור; ברור לכל שאסור (בישראל) להחליף מידת צמיג אבל האם מותר להרכיב בולמים חלופיים, האם יש איסור מפורש על הגבהת מרכב? ואם מותר להגביה מרכב ב-שני אינץ', האם מותר גם 4"? או 6"? גם לפני פרוץ מהומות נובמבר 2015 היית ניגש ל'טסט' בחיל וברעדה אבל מתברר שהיו ג'יפאים (וסדנאות!) לא מעטים, שהגזימו. לא רק 3-4 אינץ', אלא 6 אינץ' ויותר, צמיגי 36 אינץ'... בקיצור, החבר'ה טיפסו למקפצה, והשתינו מעליה בקשת גדולה.
במהלך השנה האחרונה נערכו בתל אביב ישיבות אינספור, הוצאו תקנים וחלקם כבר נגנז, ועדיין אין סדר. במהומה הזו מתרוצצים אינטרסים צולבים מכל מיני כיוונים אנשי משרד התחבורה מנסים לעשות סדר, אבל גם בתוכם יש חילוקי דעות ומאבקי כוח. סדנאות השיפורים מעוניינות כמובן, בהסדרת הנושא המשמש בסיס כלכלי לקיומן. מנגד עומדים מנהלי ועובדי מכוני הרישוי המפחדים מביקורות פתע, ומרשים לעצמם לתת פרשנויות יצירתיות לגבי מה מותר ומה אסור. לעתים קרובות מגיע ג'יפאי למכון הרישוי ומוכשל, בטענה ערטילאית מסוג "הרכב מוגבה מדי!". מה זה מוגבה? איך מדדת, מה הגובה? בכמה צריך להנמיך אותו? מצב זה מכניס לחץ והוצאות מיותרות לחלוטין. אחת האמונות הרווחות גורסת שכדאי לרסס בצבע שחור כל בולם או קפיץ, וכך לא מטרידים אותך... אחרים מעמיסים על הרכב 300 קילוגרם ציוד, ובכך מנמיכים את המרכב... הזוי.
כדי לתת פרופורציה, צריך להבין שהתופעה נרחבת ביותר; עודד גרוס מ'גתוס' מעריך שיש בישראל 70-80 אלף רכבי שטח המוגבהים ברמה 'סבירה' של 2-3 אינץ'; בעשור השנים האחרון יובאו לישראל כחוק, כ-50,000 ערכות הגבהה רשמיות. מכיוון שכך מנסה משרד התחבורה לא להכביד את ידו על מי שלא מגזים. אם יש לך קיט מסודר שהותקן בסדנה רשמית, לא צריכה להיות לך בעיה לעבור את הטסט השנתי.
שעתם היפה של המעכרים
אישור התקנה יכול להיות פתרון מעולה לאותם ברי מזל שרכשו לאחרונה רנגלר, רקסטון או די-מקס חדש, ומחזיקים בידם קבלות מסודרות. אבל הרוב המכריע של אותם 70-80 אלף ג'יפאים עשה את ההתקנה מזמן, אין לו אישורים, איבד את הפתק... הוסף לכך את העובדה שהבוחנים אוהבים להיטפל גם לעניינים אחרים לגמרי כמו אמצעי תאורה (שהתקנתם אינה אסורה), בולמי זעזועים עם מכלי גז ה'נראים להם כחשודים', מוטות הגה משופרים, והגעת לאנרכיה. בחלק מהמכונים מתעמרים בלקוחות על משקל 'עבד כי ימלוך' או סתם, כדי להחזיר את הלקוח פעם נוספת למכון ולגבות אגרה נוספת. לעתים מעדיף הג'יפאי להוציא כפל רישיון ולגשת לטסט במכון אחר או עם מעכר, כדי לעבור את מסלול המכשולים הביורוקרטי.
מצב זה הוא כר פורה לשיבושים ועסקאות אפורות, תשלום למתווכים למיניהם חלקם מסייע לאשר מכלולים לגיטימיים לגמרי, אבל לך תדע אם בדרך לא מסתננת גם העלמת עין מבעיות אמיתיות? זה מצב בלתי נסבל ההופך עשרות אלפי אזרחים שומרי חוק, לעבריינים ולתחמנים בחסות החוק. קחו בחשבון שחלק מהכלים ניגשים ל'טסט' פעמיים בשנה, ותבינו את גודל המטרד! גם מהצד השני יושבים אנשים לחוצים ומפוחדים, שאינם יודעים מה מותר ומה אסור, וחוששים לאבד את משרתם אם יאשרו שיפור שאינו מקובל (מה זה 'מקובל' ועל ידי מי, לעזאזל!).
הוועדה יושבת על המדוכה
במרכז המהומה עומדות סדנאות שיפורים כדוגמת פרוג'יפ, גתוס, אספיר, רסטה, ויבואני ערכות כמו הנפלד ואחרים. אלה מייבאים עשרות אלפי פריטים המאושרים על פי חוק, וברור להם שאי אפשר להכחיד את שוק השיפורים ה'לגיטימי'. גם משרד התחבורה מבין שהוא לא יכול לאשר שיפורים לגופי מדינה גדולים, ולפסול את הנהגים הפרטיים; יתרה מזו, הוא יודע שאם יתאגדו הגופים המסחריים ויגישו כנגדו בג"ץ, הוא יהיה חייב לאשר את השיפורים, על בסיס "מיטב השפיטה" והפרקטיקה המקובלת במדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה ואפילו גרמניה ובריטניה.
הכוונה היא לאפשר ולהכשיר את ההגבהות הצנועות, באחת משתי דרכים: ראשית, לאשר התקנת ערכות הגבהה ספציפיות לכלי רכב חדשים, כל עוד הובאו לישראל באופן מסודר ולאחר תקינה, וכל עוד הותקנו בסדנה מאושרת. בגישה כזו טמון הרבה כסף שיתועל לכמה גופים מסחריים אבל בינינו, אין דרך אחרת לאשר שיפורים, בלי לפגוע בבטיחות.
כדי לפתור את בעיית הכלים הישנים יותר יהיה צורך לגבש כללים מדויקים וברי מדידה, שיאפשרו למכון רישוי לדעת בדיוק איזו הגבהה הותקנה בכלי רכב. יהיה צורך לקבוע שיטת מדידה ברורה (לדוגמא, גובה הכנף מהקרקע), ולבנות בסיס נתונים שיקיף את כל רכבי השטח שיובאו במהלך השנים לישראל, זה לא כל כך מסובך בטח לא בשוק המגלגל מאות אלפי שקלים בשנה.
