התארגנות לג'יפאות חורף. כך תנהגו בשטח בבטחה

גם בפרספקטיבה היסטורית של 13 שנים, משתתפי ה"איסוזו צ'אלנג" לאוסטרליה לא ישכחו את חציית Jardine River. ה-ג'ארדין הוא נהר פרא ברחב 130 מטרים, מסביבו עצי אקליפטוס ובקרקעיתו שורצים תניני Saltie הידועים בחיבתם העזה לבשר אנוש. עבור 45 משתתפי ה"איסוזו" היה מעבר המים חוויה עזה ומרגשת, אך קצרה מאוד – 17 רכבי השטח הגיעו בזה אחר זה אל גדת המים, איציק מיני רתם אותם לכבל פלדה, והם חצו את המים השקופים בסערה – מקציפים גלי מים כמו סט"יל של חיל הים, מגיעים בתנופה אחת אל חוף מבטחים.

החצייה הייתה מרגשת בטירוף, אבל היא התאפשרה רק הודות לעבודת הכנה רצינית – יום לפני כן הגענו אל הנהר, איציק מיני התותח, אני הרובאי, ועוד שלושה חבר'ה צעירים. לקח לנו חצי יום להעביר את הטנדר הגורר אל הגדה השנייה של הנהר... זאת לאחר אטימת מנועים ותאי נוסעים, שעות של עבודת כננות, קריעת רצועות, תקלות חשמל. מימוש הפנטזיה דרש הכנות רבות ומעמיקות – שאינן בהישג ידם של ג'יפאים מן השורה, ללא התשתית שליוותה את מסעות איסוזו צ'אלנג' לדורותיהם.

עוד בנושא:
10 רכבי השטח הנחשקים שלי
מה מותר ומה אסור, בשיפורי רכבי שטח בישראל?

הג'יפאי הבודד אינו יכול להיכנס להרפתקאות כאלה אבל עבור עכברי שטח אמיתיים, גם נהיגת חורף שגרתית היא תענוג גדול ביותר. החכמה היא לעשות את זה בתבונה ובשיקול דעת, כדי לא להסתבך בתקלות והוצאות גדולות – שלא לדבר על הסיכון לפגיעות נפש כתוצאה מתקיעה בשלולית בוגדנית, היסחפות בשיטפון, או אפילו החלקה לתהום.

לפני שנדבר על תפקוד בשטח, 'אזהרת מסע' חמורה – ככל שאנו צריכים להיזהר בשטח יבש, הזהירות צריכה להיות מוכפלת בנהיגת חורף: לא יוצאים עם רכב בודד (רצוי מאוד שלאחד הכלים תהיה כננת טובה), לא נכנסים לשטח לא מוכר, לא מסתכנים בחילוץ הדדי בלי ידע מספיק (חילוצי בוץ עלולים להיות אגרסיביים יותר מהמקובל), לא רומסים שדה של חקלאי תמים. שמרו על השכל הישר, השקיעו בהדרכת נהיגה ואם אין לכם הרבה ניסיון, הצטרפו לגי'פאים מנוסים. ועוד משהו – בוץ ומים עמוקים הם שטח מאתגר מאוד, גם עבור המכונה. זה לא המקום לג'יפונים רכים ולקרוסאוברים עירוניים, גם בעלי 4X4.

כל קיבוצניק יודע שלא נכנסים לרפת בלי מגפיי גומי, וכך גם הג'יפאים. הפריט החשוב ביותר אינו מנוע, נעילות או מהלכי מתלים - המכלול החשוב ביותר הוא הצמיג. צמיגי שטח טובים יאפשרו לכם לשלוט ברכב בעלייה ובירידה, בשיפועי צד ובשאר מצבים בוגדניים. יש הבדל תהומי בין צמיגי MT לבין צמיגי S&M מקוריים מהיצרן, ואפילו צמיגי AT המהווים מדרגת ביניים. לא כל אחד יכול להרשות לעצמו סט נפרד של צמיגי חורף, אבל אם אתם נועלים צמיגים פחות קרביים – צמצמו ציפיות בהתאם, והגדילו את מרווחי הביטחון.

לא צריך לצאת לקרואטיה טרופי, כדי להסתבך בפיגוע עבירות – גם טיול שדות תמים יכול להתקיל אתכם בשלוליות עמוקות, קוליס טובעניים, ומבצע חילוץ מייגע. קחו 3-4 רצועות חילוץ ושאקלים, היזהרו עד מאוד מרצועות אנרגטיות; זה אמצעי חילוץ מצוין, אבל הוא מסוכן מאוד לשימוש ודורש הכנה מיוחדת של הרכב. למקצוענים בלבד! העמיסו על הג'יפ את חפירה, שפאלות, היי ליפט, קומפרסור לניפוח הצמיגים. הניחו על המושבים ציפויי פלסטיק (החד פעמיים המחולקים במוסכים, מצויינים), קחו פנסי ראש, בגדים להחלפה והכי חשוב – ערכת קפה, שתנעים לכם את הזמן עד שיגיע טרקטור החילוץ. וודאו שאתם יודעים איפה אתם נמצאים (בסלולאר או מפת נייר), כדי שתוכלו לכוון אליכם את כוחות החילוץ, אני ממש לא צוחק...

עד כאן באשר לאזהרות והכנות, אבל איזה כייף זה לנהוג בבוץ! הצליל המתוק של הצמיגים, המתח הנלווה בכניסה לשלולית לא מוכרת, ההנאה הגדולה לצאת מהביצה על טיפת האחיזה האחרונה, גלי מים המציפים את מכסה המנוע... כולנו ילדים קטנים ואינפנטיליים ואנו יודעים שהכי כייף זה לשחק בבוץ, אז אל תישארו בבית.

לא ניכנס כאן להדרכת נהיגה מלאה, אבל יש כמה כללי זהב חשובים: בוץ זה לא דיונה, אבל כדאי מאוד להוריד לחץ אוויר. לא במידה קיצונית שתסכן את הצמיג, אבל 18-24 PSI לצמיג שטח, יעשו את העבודה. צמיג רחב ייתן לכם ציפה טובה יותר, צמיג צר יעניק היגוי ושליטה טובים, ולפעמים גם יצליח להגיע אל המצע הנוקשה שמתחת לשכבת הבוץ.

בכל רגע, היו מודעים לסוג הבוץ שמתחתיכם; שבילי חול וחמרה מעניקים אחיזה מצוינת, אדמה שחורה עלולה להפוך למלכודת בוגדנית, אדמת לס רטובה תהיה חלקה כמו משטח קרח. קבעו את מהירות הנסיעה על פי רמת האחיזה של הצמיגים, והתייחסו כמובן לרמת הסיכון – זה לא נורא להיתקע בשביל שטוח בבקעת בית נטופה, מסוכן מאוד להיקלע לשיפוע צד על שפת תהום. בדרך כלל תשאירו את תיבת ההעברה במצבHigh אבל אם הנהיגה משולבת בזחילת סלעים, או שאתם נכנסים לקטע של 'קדימה-אחורה', שלבו Low ותנו גז בעדינות. נעילת דיפרנציאלים (מרכזי ורוחביים) תשפר את האחיזה אבל תפגע בהיגוי, תחליטו מה לעשות על פי תנאי השטח.

דווקא מכיוון שרמת האחיזה נמוכה כל כך, לעתים קרובות אין ברירה אלא להתקדם על המומנטום. כל מהירות בין 7 ל-15 קמ"ש יכולה להיות טובה, אבל לפעמים צריך תנופה חזקה עוד יותר, אם לפניכם מעבר דביק ועיסתי, בלי סיכונים בצידי השביל. במידה ואתם יכולים, נתקו את מערכות ABS ו-ESP, הן רק מפריעות בשטח חלקלק. יותר מאשר בכל מקום אחר, בשביל בוצי אתם חייבים 'לנהל סיכונים' ולהחליט מתי אתם מוכנים להיתקע, ובלבד שלא לקחת סיכון. ולפעמים אין ברירה אלא לסגת לאחור, ולחפש מעבר חלופי. במעבר חשוד שולחים קדימה את הרכב והנהג הטובים ביותר, להם יש סיכוי גדול לצלוח את המכשול בלי סיכונים. כדאי לרתום לאחורי המוביל רצועה או כבל ארוך כדי שבמקרה הצורך, יהיה קל לחלץ אותו לאחור (ואם יצליח לעבור, יוכל לסייע לבאים אחריו). אלל תתפתו לרדת מהשביל כדי לעקוף שלולית ארוכה – כמעט תמיד יהיה השדה טובעני יותר וחוץ מזה – השדה הוא רכושו של החקלאי, אין לנו זכות לגרום לו נזקים!

הדישון הוא מלך נחלי הצפון למרות שחסמו לנו חלק מהמסלול, ויש עוד נחלים רבים בהם אפשר להשתעשע לרוב. המים עשויים להיות תמימים למראה, אבל גם הם מסוכנים – הם חודרים למכלולי תמסורת וסרנים, מציפים תאי נוסעים ובמקרה קיצוני – עלולים להישאב אל תוך הבוכנות, ולפוצץ את המנוע בקול רעם אדיר. גם כאן, שמרו על השכל הישר – אל תיכנסו לשלולית שאי אפשר להעריך את עומקה וטיב הקרקעית שבה.

אני יודע שלא תיכנסו רגלית כדי להעריך את עומק המים וטיב הקרקעית אבל ככלל אצבע, אם עברתם פחות ממחצית השלולית ואתם רואים שעומקה מתקרב לחצי או 2/3 מגובה הצמיג הקדמי, זה הזמן לסגת לאחור. שלוליות באורך 5-8 מטרים באמצע השביל אינן מסוכנות בדרך כלל, הקפידו להשאיר את פתח יניקת האוויר, בצד הגבוה של השביל.

הקפידו על מגבים תקינים ומתזים פועלים – במהלך הנסיעה יתלכלך החלון הקדמי ללא הרף ואתם לא רוצים לצאת החוצה בכל פעם, ולנקות אותו עם סמרטוט. הפעילו את מיזוג האוויר על מצב 'חימום', לכיוון שמשת הרכב. קשה לשמור את החלון נקי ברכב סגור, שבתוכו ארבעה ג'יפאים מהבילים.

כולנו אוהבים לראות שיטפונות, זה בילוי חורף נהדר; אבל היזהרו מצליחת מים זורמים, העלולים להניף את הג'יפ שלכם לכל הרוחות, כאילו היה קליפת אגוז. בכל שנה נפגעים "ציידי שיטפונות", רכבי שטח מושמדים, ואתם לא רוצים להיכנס לסטטיסטיקה הזאת. אפילו אם הרכבתם שנורקל מפואר, אתם עוד לא יכולים להיות צוללנים; שנורקל טוב ותקין יימנע יניקת מים למנוע, אבל הוא אינו מגן על מערכות הרכב האחרות – מסננים ומאווררים, מערכות חשמל, מגדשי טורבו, נשמים, מחשבי מנוע וכיו"ב.

אל נא תשכחו שבדרך לשטח ובחזרה, יש נסיעת כביש ארוכה. רכבי שטח אינם מצטיינים בנהיגת כביש רטוב, בוודאי לא עם צמיגי שטח. צמצמו מהירות והגדילו מרחקי בלימה. הקפידו על ניקיון החלונות ממים ואדים, מבפנים ומבחוץ. היזהרו מנהיגת לילה ארוכה ומאוחרת, כאשר העייפות מצטברת. אם הורדתם לחץ אוויר, נפחו את הצמיגים לפני העלייה על הכביש.

את מאות המטרים הראשונים על הכביש, עשו בשולי הדרך, עד שתרגישו שהבוץ הכבד ירד מהצמיגים, כך לא תזהמו את הכבישים עבור נהגי הכביש. במידת האפשר, סעו כמה מאות מטרים על שביל מוצק יחסית, כדי להיפטר מהבוץ עוד לפני העלייה על הכביש. ההגה רועד? זה סימן שהצטבר בוץ על החישוקים, והוא שיבש את איזון הגלגלים. עצרו במקום בטוח ובעזרת מקל או מברג, נקו את גושי הבוץ מהחישוק, גם בצד הפנימי.

הגעתם הביתה בשלום? זה הזמן לבקרת נזקים. בדקו אם השטיחים נרטבו ואם כן, יבשו אותם היטב. אם ביליתם זמן רב במים, בדקו את מצב השמנים במכלולי ההנעה (חדירת מים לדיפרנציאלים וכו'). בדקו את המצננים הקדמיים (מנוע, גיר וכיו"ב), לראות אם הם לא סתומים בבוץ (בנהיגת בוץ ארוכה, שמרו עין על מד חום המנוע, הבוץ עלול לסתום את המצננים ולגרום לרתיחה, גם כאשר יש קור כלבים בחוץ). גיליתם בתוך הסרנים בוצה לבנבנה ובועות אוויר? אין ברירה אלא להחליף את כל השמנים, מהר ככל האפשר. אחרי סצנת בוץ רצינית, תנו שטיפה יסודית למכלולי הגחון. הבוץ כבד ומעודד קורוזיה, היפטרו ממנו בהקדם האפשרי.

ולמרות הכול – אם יש לכם רכב שטח אמיתי, אם יש לכם חברים האוהבים לנהוג ויכולים להיות קבוצת תמיכה, אל תוותרו על הנאות השטח. התארגנו היטב לקראת היציאה, וודאו שהרכב תקין, עם מצבר רענן וצמיג רזרבי תקין, הצטיידו בכל מה שצריך וצאו לדרך. ההנאה מובטחת, גם ובעיקר אם יש בדרך חילוצים וחומר גלם לצ'יזבטים סביב המדורה!