מבחן דרך: יונדאי סנטה פה 2.2 ליטר דיזל

המרחק האווירי בין סיאול בירת דרום קוריאה לבין שטוטגרט, בירת תעשיית הרכב הגרמנית הוא כ-8,600 ק"מ. כאשר מסתכלים על הגלובוס, אלו לא רק הקילומטרים שמפרידים בין השתיים. יש שם גם את סין, קזחסטן, אוזבקיסטן, רוסיה, אוקראינה, מולדובה ועוד ארצות בהן לא מפתיע להיתקע בכביש כפרי מאחורי עגלה רתומה לסוס בדרך מכפר בוצי אחד למשנהו. אבל אחרי כמה מאות ק"מ ביונדאי סנטה פה החדש אפשר לומר בביטחון שהמרחק בין שתי הערים האלו מעולם לא היה קצר יותר.

זהו דור רביעי לג'יפון של יונדאי, זה שהראשון שלו שהוצג בשנת 2000 והיה אחת מיריות הפתיחה במהפך שעברה היצרנית הזו משלהי שנות ה-90 במטרה להיעשות כוח מוביל בתעשיית הרכב. נכון שבמבט לאחור קשה לראות בו איזו בשורה גדולה, אבל הוא בהחלט היה חלק ממנה כאשר היה מראשוני ה-SUV של זמנו לעבור לשימוש במרכב אחוד על בסיס מכונית נוסעים ולא שלדת סולם. הוא היה חלק מהדור החדש של המכוניות בהן יונדאי השקיעה בצורה חסרת תקדים באיכות בניה והרכבה.

הדור הרביעי כבר נמצא במקום אחר, אם את מנוע הדיזל של הדור הראשון קנתה יונדאי מ-VM האיטלקית, בדור הנוכחי הוא כבר אבולוציה של מנועי ה-CRDI של יונדאי-קיה עם כל הטוב של גאומטריית להבי טורבו משתנה, הזרקת מסילה משותפת מהדור השלישי של "בוש" ועוד.

סנטה פה MK4 גם הולך רחוק במראה החיצוני שלו, הקימורים של הדור הקודם ששידרו ספורטיביות מתחלפים במבנה חסון ורבוע. לא היה שום צורך לתקן את כל האנשים שטענו שהוא מזכיר להם שילוב של אודי Q7 אינפיניטי QX60 וגם וולוו XC90. יחידות התאורה הצרות מלפנים עם הגריל הענק בדוגמת המעוינים. גם במבט צד המבנה שלו גורם לו להיראות גדול הרבה יותר מאשר הצמיחה של 2.5 הס"מ שלו לגובה ו-8 הס"מ שנוספו לו לאורך.

אבל הרושם המשמעותי יותר הוא זה בתא הנוסעים. מישהו עשה פה עבודה טובה מאוד בהבנה של איך מעמידים תא נוסעים שנראה טוב מאוד במבט הראשון וגם במבט שני. גם הפריסה של המפלסים השונים בתא ושילוב החומרים בהם וגם הדברים הקטנים יותר כמו הטקסטורה של כיסויי הרמקולים בדלתות. נכון, במישוש שני ושלישי מוצאים פה חומרים קשים ופשוטים מדי. אבל צריך לזכור שהמראה מתעתע - זו לא מכונית פרימיום למרות האבזור שהיא מרעיפה על הנכנס ברמת הגימור הנבחנת - לקשרי שהיא הגבוהה ביותר. זה כולל את הגג הפנורמי, ריפוד העור, המושבים החשמליים, המאווררים והמחוממים כמו גם גלגל ההגה, תא הכפפות המקורר, הווילונות הנשלפים למושב האחורי (מחומם גם הוא) ועוד הרשימה ארוכה. כן הייתה חסרה לנו טעינה אלחוטית לנייד עם כל השפע הזה, משהו שנמצא אפילו ביונדאי קונה הקטן יותר.

בסעיף הבטיחות הוא באמת לא מחסיר כלום ואפילו מוסיף הרבה מעבר למה שתמצאו במכונית אחרות. מעבר לתיקון סטייה מנתיב (שמעט יותר מדי היסטרי בכביש לא רחב מאוד), בקרת שיוט אדפטיבית ובלימה אוטומטית, יש פה גם מערכת להתראה על שכחת ילדים במכונית שגם תצפור אם תתרחקו מהמכונית ויש מישהו בפנים, מערכת שמונעת סטייה מנתיב במידה והיא מזהה רכב ב"שטח מת", התרעה ומניעת פתיחת דלת במקרה של זיהוי רכב או דו גלגלי מתקרב. הכל חלק מתפיסת ה- SmartSense של יונדאי.

המושבים הקדמיים נוחים מאוד, לנסיעות קצרות כארוכות, הם תומכים בגוף ובגב וגם בירכיים. שדה הראיה קדימה טוב והפינות הרבועות שלו מקלות את התמרון באיזורים צפופים בסיוע חיישני החנייה שם. בשורת המושבים השנייה יש הרבה מאוד מקום לרגליים ולראש, שני מבוגרים, גם גדולים מאוד יישבו פה בנוחות ואפשר גם לדחוף ילד לא מפונק באמצע. לכולם יש תאורה, פתחי מיזוג ושקעי טעינה. המושבים בשורה השלישית לעומת זאת צפופים מאוד, מבוגר לא יישב שם יותר מחמש דקות ומרווח הראש מוגבל גם הוא. כן מקבלים פה יציאות מיזוג עם שליטה עצמאית.

כאשר השורה השלישית מקופלת (עם מנגנון קל ופשוט מאוד אגב), תא המטען הוא במימדים שעיריות מסוימות יגבו עליו ארנונה. הוא עמוק, רחב ונוח מאוד לשימוש. לעומת זאת, עם שימוש במושבים בשורה השלישית הוא מצטמצם משמעותית מ-1,625 ל-547 ליטרים (585 ליטרים בדור היוצא).

מבין שני המנועים עמם משווק סנטה פה החדש בישראל לקחנו את גרסת הדיזל 2.2 ליטרים. המנוע עצמו אינו חדש, זו עדיין יחידת הכוח בנפח זהה לזה של הדור היוצא אבל היא עברה שורת שיפורים יסודית. התוספת של הסוסים צנועה וגם המומנט, אבל ההבטחה היא לשיפור בפליטת המזהמים. מבחינת ההספק, אלו 200 כ"ס ב-3,800 סל"ד ו-45.1 קג"מ ב-1,750 סל"ד (197 ו-44.5 בדור היוצא). עם תיבת ההילוכים החדשה, פלנטרית עם שמונה יחסי העברה שמדפדפת במהירות בינות להילוכים וההנעה הכפולה שלו, סנטה פה ממש לא מתרגש כאשר מבקשים ממנו להאיץ. הוא לא הופך לרכב ספורט קל רגליים, אבל העסק יפתח מהירות בקצב נחוש, אחיד וקבוע עד הרבה מעבר לגבולות הטעם הטוב. הכוח זמין כבר מסל"ד נמוך וגל של דחף נכנס כבר מאיזור 2,000 סל"ד ואז עד לקו האדום. גרגור הדיזל נוכח, לא ברמה מטרידה, ובכל זאת, ראינו ושמענו כלי רכב שיודעים להצניע אותו טוב יותר.

בורר מצבי הנהיגה מאפשר בחירה בין מצב חסכון, קומפורט וספורט. לכל אחד מהם השפעה על העברת הכוח במערכת ההנעה הכפולה וכמובן על תגובת המנוע ותיבת ההילוכים. כך למשל במצב החסכוני ההנעה תהייה קדמית כדי לחסוך באיבודי כוח, תגובת הדוושה מאולחשת משהו והתיבה תשאף להגיע ליחס ההעברה הגבוה בהקדם, במצב הקומפורט יועברו עד 35 אחוזים מהכוח לאחור ובמצב הספורט החלוקה תהייה 50:50 מה שמשפר גם את היכולת להוריד את הכוח לקרקע וגם מסייע לתאוצות, במצב זה תיבת ההילוכים מהירה יותר להגיב להורדות הילוכים ולא ממהרת להעלות הילוך בכביש מפותל למשל. ואחרי כל זה ועם כל הכבוד למהנדסים של יונדאי - אני בסוף מצאתי את מצב הקומפורט כיחיד שבאמת מתאים לו. המצב החסכוני פשוט מעניק תחושה של מכונית חלשה, המצב הספורטיבי לא מחובר בכלום למשהו שדומה אפילו ליכולות דינאמיות שהן יותר מאשר לספק יציבות ומעטפת בטיחות דינאמית טובה.

מה שכן יש זה הרבה נוחות, ממש הרבה נוחות. גם של שיכוך שיבושים שנבלע באופן מאוד מאוד מרוסן ואדיש. לא משנה אילו שיבושים אלו - בורות, סדקים, חריצים, גבשושיות, תלוליות, אספלט מגורד, מחורץ, מקולף (מסתבר שארץ ישראל נשתבחה בפירותיה ושיבושיה). גם במהירות גבוהה מקבלים גיהוץ נעים מאוד, עם ריסון של הגוף מחד ובליעה של גלי אספלט לרוחב הנתיב.

ביום ימי המבחן, התייצבה צריכת הדלק הממוצעת על 12 ק"מ לליטר, מספרים יפים מאוד לחתיכת ג'מוס במימדים שלו.

נתחיל מהסוף, יונדאי סנטה פה 2.2 ליטר דיזל, הנעה כפולה ברמת הגימור לקשרי עולה 300 אלף שקלים. יש עכשיו לא מעט אנשים שמבחינתם כאן העסק נגמר. הם לא מוכנים לשמוע על תג מחיר כזה שצמוד ליונדאי - אבל זה בסדר, יש אנשים כאלו, רק אל תגלו להם שנשים יכולות להצביע, שאין אנשים קטנים בתוך הטלוויזיה ושאפשר לוותר על הקטע של לשאוב מים מהבאר עם הדלי והחבל. עיון בנתוני המסירות של שנה שעברה מעלה שכמעט שליש מכלל גרסאות הסנטה פה היוצא היו מהמאובזרות והיקרות יותר וכמחצית מהם עם מנוע דיזל.

לעניין הרכב עצמו - הדור הרביעי של סנטה פה כבר לגמרי בשל להיחשב למוצר מרשים למראה ושימוש, איכותי מאוד, מרווח ומבוצע היטב אף אם לא מרגש לנהיגה, בכלל. בגרסה זו ספציפית, הוא אפילו מדגדג את שולי המושג "פרימיום". אני לא שולל לגמרי אנשים שיישבו עם עט ונייר יסכמו אבזור ונתונים ויחליטו שהוא מעניק לא הרבה פחות ממוצרים של מותגי יוקרה בהרבה פחות כסף, "רבע לאודי" הגדרתי את זה לחבר.

מה שמוביל לנקודה השנייה - הרכב הזה נמצא במידה רבה בצומת דרכים. כי הגרסאות הפחות מאובזרות שלו, בטווח המחירים של 251 עד 276 שקלים יסתכלו בלבן של העין לשתי מכוניות מעולות בסגמנט - פיג'ו 5008 וסקודה קודיאק ואני לא בטוח שהקוריאני הוא זה שימצמץ ראשון. הן אולי עושות פחות רושם, אבל שם נמצאות המעניינות והכדאיות יותר.

מנוע, הנעה: דיזל, טורבו, הנעה כפולה קבועה
נפח: 2,199 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 200/3,800
מומנט/סל"ד (קג"מ): 45.1/1,750
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 477
רוחב (ס"מ): 189
גובה (ס"מ): 171
בסיס גלגלים (ס"מ): 277
תא מטען: 547/1,625 (שורה שלישית בשימוש/מקופלת)

ביצועים:
תאוצה 0-100: 9.4 שניות
מהירות מירבית: 203

מתחרים:
פיג'ו 5008, סקודה קודיאק, , קיה סורנטו, פורד אדג' (בעל חמישה מושבים בלבד)

מחיר:
300 אלף שקלים