צפו: מדריך תאי המטען של וואלה רכב

בראשית לא היה תא מטען, והרכב היה תוהו ובוהו ומלא חפצים זרוקים בכל מקום. באמת, בראשית ימי המכונית לכלי רכב היה לכל היותר איזה סל או מתחם קטן בו ניתן להניח חפצים. עם התרחבות השימוש במכוניות החלו היצרניות למקם מעין מסילות או משטחים הדומים לגגונים שאנחנו רואים על מוניות על מנת לאפשר עיגון של ארגזי מטען לנסיעות ארוכות יותר. לקראת סוף שנות ה-20 כבר החלו מספר יצרנים להציע תאי מטען אחודים למרכב המכונית ובערך עשור אחר כך התחילו עיצובי המכוניות לכלול את התוספת הזו בקווים של המכונית ולא לגרום לה להיראות כמו ארגז שמחובר אליה.

אבל הרבה מאוד שנים עברו מאז, במכוניות המודרניות, תא המטען הוא הרבה יותר ממשטח להניח בו חפצים. יש כאלו עדיין, מכוניות שתא המטען שלהן הוא באמת קופסה שנמצאת מאחורה. אבל מהצד השני יש היום יותר ויותר מכוניות שתא המטען שלהן מציע הרבה יותר מאחסון. החל בשקעי 12 וולט שמאפשרים הפעלת משאבה לחוף הים או חיבור תאורה עד שמסיימים להקים את האוהל, יש בהם ווי תליה לשקית עם הדברים הקטנים שאתם לא רוצים שיתפזרו בנסיעה, תאים לחפצים מלוכלכים רצפות גומי קשיחות להנחת מטען כבד. את אסטון מרטין DBX החדש ניתן להזמין עם משטח ייעודי לכלבי מחמד בתא המטען.

אבל לא רק למה יש בתוך תא המטען יש השפעה על כמה הוא שימושי או יעיל, לתצורת המכונית עצמה יש השפעה על תא המטען לא פחות. על הנפח, על המבנה שלו, על קלות ההעמסה שלו ועוד. בקווים כלליים ניתן לחלק את סוגי המכוניות הרגילות שיש לרוב האנשים לשלוש תצורות מרכזיות. סדאן, האצ'בק וסטיישן. למכונית הסדאן 4 דלתות (שתיים קדמיות ושתי אחוריות) ושלושה "תאים" תא מנוע, תא נוסעים ותא מטען. למכונית ההאצ'בק והסטיישן 5 דלתות (שתיים קדמיות, שתי אחוריות ועוד חמישית לתא המטען), ההבדלים בין ההאצ'בק לסטיישן יהיה באורך שלהם, כאשר הסטיישן ממשיכה אי אלו עשרות ס"מ לאחור ומנצלת אותם להגדלת נפח תא המטען.

בעבר, לפני שהבינו עד כמה זה מסוכן במקרה של פגיעה מאחור, מספר יצרניות כמו סאאב, וולוו, אוסטין, פיג'ו ואחרות אף הציעו תצורת סטיישן שמכילה שני מושבים לילדים הפונים בניגוד לכיוון הנסיעה. לצורך הדיון בתצורות הרכב אנחנו נכלול את הג'יפונים והקרוסאוברים בתצורת ההאצ'בק. תצורה נוספת היא הליפטבק שאינה נפוצה במיוחד, את הדוגמה הטובה ביותר לה אפשר למצוא בסקודה אוקטביה שלה דלת חמישית אבל המראה הוא כשל מכונית סדאן.

לכל אחת מהתצורות האלו ייתרונות וחסרונות אובייקטיביים. אם ניקח אותה מכונית שנמכרת בשלושת הגרסאות, כמו טויוטה קורולה למשל. בתצורת ההאצ'בק תא המטען שלה הקטן ביותר עם 361 ליטרים, בתצורת הסדאן הוא 471 ליטרים והסטיישן עם 596 ליטרים. לנפח עצמו צריך להוסיף עוד נתון - קלות השימוש.

פתח ההטענה של התא וגודל המפתח שיוצרת הדלת שלו הם מרכיבים חשובים מאוד בשימושיות של תא המטען. למכוניות סדאן לרוב פתח הטענה צר יחסית שנגזר ממבנה הדלת, הוא גם לרוב יהיה בעל סף גבוה יותר. השילוב של הפתח הצר עם תא עמוק, מביאים הרבה פעמים למצב בו חפצים שמצאים בעומק תא המטען אינם נגישים.

בתצורות ההאצ'בק והסטיישן, הדלת החמישית פוערת פתח רבוע גדול מאוד שמקל משמעותית על הטענה של חפצים לתוך הרכב. כבונוס, הן מאפשרות הרבה פעמים השכבה של שורת המושבים השנייה ליצירת תא אחד ענקי, מה שתצורת הסדאן מגבילה בשל מבנה הרכב. התצורה שמשלבת בצורה הטובה ביותר בין שתי הגישות היא דווקא אותה ליפטבק פחות נפוצה כמו שהזכרנו בסקודה אוקטביה. עם פתח תא מטען אדיר כמו של מכוניות סטיישן והאצ'בק מחד ונפח גדול מאוד במימדים חיצוניים רגילים מאידך.

אבל בשיקולי הקנייה מתערבים גם דברים אחרים. ישנן מדינות בהן תצורת סדאן נחשבת ליוקרתית יותר, בישראל במשך שנים מר ישראלי לא היה מוכן לשמוע כמעט על האצ'בק או סטיישן בתור משפחתית למרות ההתאמה לצרכים והיתרונות שלהן. למה? כי האצ'בק זה נראה קטן, ומה פתאום שלנו יהיה רכב קטן יותר משל קומושביץ? מה הוא מוצלח יותר ממני? ואשתו עם הסרוויס באמצע הסלון, מה היא חושבת לעצמה? נו, תראו את הבן שלהם עם שיער כמו איזה בטיניק.

סטיישן? סטיישן נחשבה שנים כמכונית של שיפוצניקים, אחר כך של מתנחלים, למעשה סביר להניח שהיה שלב בו לרוב הסובארו DL בישראל הייתה מדבקה של יש"ע זה כאן והעם עם הגולן בכל צד של הפגוש. למרות פריחה קצרה של מכוניות הסטיישן בתחילת העשור עם יונדאי i30CW קיה סיד סטיישן, פורד פוקוס סטיישן ואחרות, כיום, למרות שיתקשו להודות בכך, רוב האנשים מצאו את הפתרון בג'יפונים והקרוסאוברים שמציעים בדיוק את אותן תכונות תאי מטען של מכוניות סטיישן והאצ'בק.

לסיכום, קונים מכונית חדשה? מחפשים משומשת? לתוך שלל השיקולים שלכם כמו צריכת דלק, בטיחות, אמינות, שמירת ערך ואבזור - תוסיפו גם מבט לתא המטען, הוא הרבה יותר מהמחסן הנייד שבו תיק חדר הכושר שלכם מעלה אבק.