לנד רובר דיפנדר 110 דיזל פוגש ג'יפ רנגלר רוביקון

המבחן הזה אינו אירוע שגרתי; הציפיות מהדיפנדר החדש היו עצומות, שם המותג האייקוני מאתגר את הדגם המחליף, הדילמות האסטרטגיות של הבריטים היו כבירות. במפגש ההיכרות עם דיפנדר 2020 גילינו רכב מצוין, רב תכליתי ובעל יכולות מרשימות בכביש ובשטח. התחושה היתה מצוינת אבל נשארנו עם שאלות מטרידות: האם הוא עדיף בשטח על פני דיסקברי 5 וריינג'-רובר? האם מערכות האלקטרוניקה והפניאומטיקה מצליחות ליישר קו מול מכאניקה פשוטה ומוכרת? האם זהו רכב מסעות ראוי לשמו? היכן הוא ירגיש טוב יותר, בחניונים של הבורסה ברמת גן, או בקניון נחל ערוד?

נדגיש שאיננו עורכים היום מבחן השוואתי שגרתי בין דיפנדר לבין ג'יפ רוביקון; מעבר לעובדה שהדיפנדר עולה 585,000 שקלים (570,000 בגרסת 5 מושבים) והרוביקון 'רק' 404,000 שקלים, אלו כלי רכב בעלי יכולות שונות וקהל לקוחות שונה מאוד. דיפנדר 110 בסיסי עם חמישה מושבים ומנוע 200 כ"ס עולה 498,000 שקלים, זו כבר עיסקה לגמרי לא רעה. מי שמחפש דיפנדר ביצועים ירכוש את גרסת הבנזין 3.0 ליטר 400 כ"ס, מכונה זריזה ומהירה העולה 668,000 שקלים. בשנה הבאה יגיעו אלינו דיפנדר 90 קצרים, במבחר גרסאות; מחיר ה-90 נמוך בכ-54 עד 100 אלף שקלים ממחיר 110 מקביל.

נהרות של דיו נשפכו על השאלה, האם דיפנדר החדש הוא מחליף ראוי לדגם היוצא? התשובה היא לא, לחלוטין לא. הבריטים בכלל לא ניסו להחליף את סוס העבודה הוותיק. למרות המילים הגבוהות ומפרט השטח המרשים, הם נטשו את הג'יפאות המסוקסת ויצרו רכב שטח-עירוני מפואר ומתוחכם, ויקר. בתור רכב שטח עירוני, יכולות השטח של הדיפנדר גבוהות להפתיע; אבל הוא לא מתיימר לספק את גחמותיהם של חוקרי יבשות, עכברי עבירות, ומוקירי מסעות 'קאמל טרופי'.

שוחרי ג'יפאות קלאסית כבר הבינו שהעולם התהפך, ועליהם לשמור על כרכרותיהם הישנות, או לרעות בשדות זרים; בארץ אפשר לקנות את הרנגלר האייקוני, ובאמריקה כבר הוצג פורד 'ברונקו' המלהיב. במחוזות רחוקים עוד ניתן לרכוש טויוטה 76 ומעבר לאופק מפציע "אינאוס גרנדיר", רכב שטח רציני ביותר. מסתבר כי יש עתיד לג'יפאות.

הבריטים מתגאים ב-DNA המשפחתי של דיפנדר החדש, אבל אני מתקשה למצוא אותו ברכב המתנשא לפנינו. כמה פריטי עיצוב מזכירים את הדגם היוצא: לוחות פלסטיק מרוג (פלסטיק, ריבונו של עולם!...) על מכסה המנוע, ישבן זקור עם צמיג חלופי, חלונות אלפיניים ועוד. למרות זאת, הדיפנדר החדש אינו מזכיר את הדיפנדר הכחול של זאב; קימוריו המעודנים אינם מדברים בשפה של רכבי שטח קלאסיים (טויוטה 70, מרצדס G, אפילו לא רנגלר או ג'ימני), והם מעוגלים יותר מכפי שאבירי השטח רוצים. מצד שני וזה הכי חשוב, הם מתאימים לקליינטורה עירונית עשירה, וזה מה שהולך היום.

אם נפסיק להתבכיין על מותו של הדיפנדר הישן, דיפנדר 2020 הוא רכב מרשים מאוד; הוא ארוך בכ-20 סנטימטרים ממתחריו העדכניים ומהדגם היוצא, גבוה מאוד, נועל צמיגי 32 אינץ' הגדולים מהמקובל בקטגוריה. עיצוב הדפנדר מאוד ענייני, ומשדר תחושות נכונות - גם בלי אבזרים אופציונאליים כמו שנורקל או גגון, כננת או אוהל גג. מי שיזמין אותו עם חישוקי 18 אינץ' ייהנה ממראה אותנטי יותר ובעיקר, מיכולות שטח משופרות.

העיצוב החיצוני 'בסדר' אבל מבפנים, זוהי כבר אופרה אחרת. הדפנות האנכיות והוויתור על קימורים אירודינמיים מעניקים לדיפנדר תא נוסעים גדול, מואר ושימושי ביותר. לוח המחוונים "לנד רוברי", וכאן זו מחמאה גדולה. צג 10 אינץ' מציג נתוני רכב ושולט במולטימדיה ומזגן, הוא גם מציג נתוני שטח - מצב מתלים והגה, נעילות, ואת 'מכסה המנוע השקוף' הוירטואלי. מאחורי ההגה יש לוח מחוונים וירטואלי 12.3 אינץ' הניתן להתאמה אישית. לא בא לי לראות את כל המסכים האלה מתכסים בפודרה של שיזפון אבל בפרספקטיבה עירונית, הם מתקבלים טוב.

נאמן למקור הוא מדף רוחבי הנמתח לרוחב לוח המחוונים, יפה ושימושי עד מאוד. הקונסולה המרכזית מודרנית עם מתגי שליטה גדולים למזגן, וידית הילוכים המופעלת חשמלית; זה נחמד ומשחרר מרחב איחסון שימושי אבל שוב, ממש לא 'קאמל טרופי'. שתי שורות המושבים הקדמיים נוחות ומרווחות, יש חימום וקירור של המושבים, קלאסה.

ברוח המותג, תנוחת הנהיגה טובה מאוד והישיבה גבוהה יחסית. החלונות מכניסים הרבה אור, נעזרים בזוג חלונות הגג האלפיניים. תא הנוסעים גדוש בפטנטים קטנים ומגניבים: שפע יציאות מזגן, נקודות טעינה, תאי איחסון נרחבים. הדפנות הרבועות מעניקות תא מטען ענקי אם כי הדלת האחורית צרה למדי, קשה להכניס פנימה עצמים גדולים. בתצורת 5 מושבים מכיל תא המטען 743 ליטרים, המספיקים לטיול סוף שבוע. עם שני נוסעים על הסיפון תקבלו מחסן בנפח 1,826 ליטר אבל שבעה נוסעים ישארו לכם רק 231 ליטרים - זה הזמן להזמין גגון. הגגון המקורי מורשה לשאת 168 קילוגרם, זה המון; במצב סטטי הוא נושא 300 קילוגרם, מספיק כדי להלין משפחה באוהל גג.

תא הנוסעים של רוביקון 2020 מציע עיצוב רענן יחסית לרנגלרים קודמים, איבזור מודרני ומרחב פנים ראוי לשמו, אבל הוא לא יכול להתחרות בסלון המפואר של דיפנדר החדש. הרוביקון צפוף יותר, ספרטני, דל באיבזור, יש בו ברגים חשופים וארגונומיקה נחותה, עם חלונות קטנים מדי. אלו פשרות גדולות ברכב העולה 405,000 שקלים, אבל שוחרי השטח יסכימו לחיות איתן; לזכותו הענקית של הרוביקון עומדת גם האפשרות לפרק את הגג הקשיח בחמש דקות, ולזכות בשמים פתוחים. עוד חצי שעת עבודה ויש לך ג'יפ נטול דלתות וגג, עם חלון קדמי המקופל על מכסה המנוע - זו ג'יפאות טהורה ומאושרת.

כולנו מפנטזים על הנגב, אבל כמה מבאסת היא נסיעת הכביש לדרום! עם הדיפנדר החדש נפתרה הבעיה, זהו קרוזר מעולה ביותר. לאחר שתעמיסו את המשפחה ואת ציוד המחנאות, הדיפנדר יבלע את האספלט בנוחות, חרישיות, מהירות ויציבות. אין לו את העידון והתנהגות הכביש המופתיים של דיסקברי או ריינג' אבל גם ככה הוא עולה בכמה דרגות על לנד קרוזר, למשל. לרגע לא תשכחו שזה אוטו גדול וכבד אבל הוא בן לווייה מעולה לנסיעות כביש ארוכות, ולכבישים משובשים ומתפתלים.

מנוע הטורבו מעביר את כוחו דרך תיבת 8 הילוכים, נעזר במומנט נדיב של 43 קג"מ, הזמין כבר ב-1,400 סל"ד. התאוצות טובות אם כי לא מסחררות, בסופו של דבר יש לנו כאן 240 כ"ס על 2,100 קילוגרם. עם 9.1 שניות מאפס ל-100 זו לא ארנבת סלעים, אבל לרגע לא תחוש בחוסר כוח. לרוביקון יש מנוע בנזין-טורבו 2.0 ליטר מהיר וזריז, אבל בנסיעת כביש הוא נחות מהדיפנדר בכמה דרגות: צמיגי השטח רועשים, הסרנים החיים מגושמים, הרוח שורקת, התנהגות הכביש אינה מתקרבת לזו של הדיפנדר. איננו מצפים מרוביקון להיות רכב כביש מבריק ועבור ג'יפאי מחוייב, הוא מציע חבילה מאוד טובה. הוא יותר רועש מהדיפנדר ופחות מדוייק, אבל הוא מאפשר לקפוץ לנגב כדי לחזות באירוע שטפונות. שייט עם הרוביקון ב 100-130 קמ"ש והוא ירגיש מצוין, וכך גם אתה. תצרוכת הדלק גבוהה יותר, כמובן; הרוביקון עבר כ-7.5 קילומטר לליטר בנסיעה עירונית עד 130 קמ"ש, לעומת 11 קמ"ל בדיפנדר.

בנושא הבטיחות, הדיפנדר הוא המלך: יש לו חמישה כוכבי ריסוק ושמונה כריות אוויר, בלימה אוטונומית, שמירת נתיב אקטיבית, ומערך גדול של מצלמות והתראות בטיחות. הרוביקון מסתפק בארבע כריות אוויר בלבד, כוכב ריסוק גלמוד, ובלימת חירום עבורה צריך לשלם במיוחד. כאן משלם נהג הרוביקון את מחיר המרכב הפריק, שאינו מאפשר לספוג אנרגיה של תאונת דרכים, או להגן על הולכי רגל.

בחודשיים שחלפו מאז השקת הדיפנדר הוזמנו 70 כלים, מתוכם כבר סופקו 20. במונחי לנד רובר אלו נתונים מצויינים, הצופים לדיפנדר החדש תפוצה לא רעה (אם כי סביר להניח שחלק מהמכירות יבוא על חשבון דיסקברי 5). חלק ניכר מהלקוחות לא יעשה איתו שטח רציני, אחדים לא ירדו לעולם מהאספלט. אנחנו הזדרזנו לצאת לכיוון נחל סכר, שם התפלשנו בחדווה בדיונות הלוהטות.

עם משקל עצמי של 2,305 קילוגרם, הדיפנדר אינו מתיימר להיות שועל דיונות זריז, אבל הוא הפתיע אותנו בביצועיו; מחשש לקילוף צמיגים לא הורדנו לחץ אוויר אבל למרות זאת, הוא הפגין יכולות חול מצוינות. עםTerrain Response במצב 'חול' המנוע לא הפסיק לדחוף כוח לגלגלים, מטיס את הקרון הבריטי בעליות תלולות, גולש מעדנות על פני הדיונות הלוהטות, גורם לנו עונג במקום בו לא ציפינו לגדולות. לאחר סצינת התחרעות קטנה המשכנו בקצב טיול - בטמפרטורה חיצונית של 38 מעלות שמר המנוע על קור רוחו והמשיך לעסוק בענייניו. נוחות הנסיעה נשארה מצויינת.

עם משקל עצמי של 2,100 קילוגרם, הרוביקון טרף את הדיונות בקלי קלות. יש לו יחסי העברה קצרים יותר, מנוע בנזין-טורבו מהיר חימה, וצמיגי שטח ייעודיים. בשעשועי חול הוא היה טוב יותר, אבל בנסיעת שבילים הוא בהחלט פחות נוח. הרנגלר קופצני יותר, פחות מפנק בעליל. גם הוא לא התרגש מהחול הלוהט, מחוג החום נשאר יציב כמו סלע.

רכב ההדגמה הגיע עם חישוקי 20 אינץ' גדולים וספורטיביים למראה; זה אולי נראה טוב, אבל צמיגי ה-255/60R20 אינם מתאימים לעבודת שטח. רגישותם לנקרים ולקילוף אינה מאפשרת להוריד לחץ אוויר, פעולה הכרחית לכל מי שמתכוון לטייל בשטח ברצינות. תשמחו לדעת שניתן להזמין את הדיפנדר עם צמיגים המתאימים יותר לשטח, במידות 255/65R19 ו-255/70R18. לשוחרי השטח נמליץ בחום לבחור בצמיגי ה-18 אינץ' - הם עמידים ועבירים יותר, מגיעים עם חישוקי ברזל חסונים. ה-255/60R20 רגישים מדי ומגבילים את השימוש בשטח, ראו הוזהרתם.

ממצפה רמון ירדנו לנחל ארדון, ועצרנו להשתעשע במעלה דקלים. זה מעלה טכני למדי אבל כל רכב בעל הילוך 'כוח', יעבור אותו בלי דרמה. תיקלנו את המדרגה כמה פעמים עם שני הכלים - הכי לאט שאפשר, הכי מבוקר, רצינו לראות איך הכלים מתמודדים עם הסלע החלקלק.

בלחיצת כפתור הגבהנו את הדיפנדר על מתלי האוויר, כדי לקבל מרווח גחון של 29 סנטימטרים (במצב חירום קיצוני הוא יודע להוסיף שבעה ס"מ נוספים למרווח הגחון). עם זווית גישה של 38 מעלות לא התקשינו להתקרב אל המדרגה באיטיות, ולהעלות עליה גלגל אחרי גלגל, תענוג. במצב Rock Crawl ניהל הדיפנדר את בקרת המשיכה ונעילת הדיפרנציאלים, מטפס על המדרגה בזחיחות דעת.

ככל שהדיפנדר היה מלכותי, הרוביקון היה עוד יותר טוב. למרות נתונים רשמיים פחות טובים (מרווח גחון 25.2, זווית גישה 36 מעלות), קל לו יותר להתקרב למכשול; הפגוש הקדמי של רוביקון מגושם למראה אבל הוא מסיבי ועמיד יותר, הוא חלף בקלות על פני המדרגה. בקרת המשיכה של הרוביקון הייתה מצוינת ולרשותו עמדו עוד שני כלי נשק קטלניים: נעילות דיפרנציאל ננעלות ואפשרות לנתק את המוט המייצב הקדמי, בלחיצת כפתור. יכולות אלה הופכות את הרוביקון למכונת עבירות הטובה ביותר שבנמצא, לרכבי שטח אזרחיים.

רבות דובר על בקרת המשיכה ונעילות הדיפרנציאל של דיפנדר 2020, שלא תמיד תפקדו כמצופה. בדיקותינו הראו כי בקרת המשיכה דווקא מתפקדת היטב, וכי הדיפרנציאלים ננעלים בזמן הנכון; אנחנו סבורים כי אובדני האחיזה נובעים דווקא ממחלקת הצמיגים שאינם מסוגלים לספק אחיזה מספקת, בוודאי בלחצי אוויר גבוהים יחסית.

את בעית הצמיגים ניתן לפתור בקלות - תזמינו אותו עם חישוקי 18 אינץ' ותקבלו צמיגי AT בחתך 70, זה מספיק לחלוטין. מה שימשיך להגביל את עבירות הדיפנדר היא הבחירה בארבעה מתלים עצמאיים. תצורה זו מעניקה יתרונות גדולים בכביש, אך לא בשטח טכני. כאשר רכב בעל שני סרנים חיים נקלע להצלבת סרנים הוא מצליח לשמור על מגע טוב יותר של ארבעת הצמיגים עם הקרקע. מגע = אחיזה, וארבעת הצמיגים מסייעים בקידום הרכב מעבר המכשול.

באותה הצלבה, רכב בעל מהלך מתלה מוגבל אינו מסוגל להצמיד את ארבעת גלגליו לקרקע; יוצא שגם כאשר בקרת המשיכה והנעילות מתפקדים אופטימלית, רק שני צמיגים מסוגלים להעביר את כוח המנוע אל הקרקע. במצב כזה, רכב שטח Old School נהנה מאחיזה הרבה יותר טובה של הגומי עם הקרקע. במצבי קיצון מסוגל הרוביקון להתקדם באיטיות מדהימה, חורק בגלגליו ונאחז בשיניו בסלע, בעודו שומר על התקדמות יציבה ונינוחה. לדיפנדר החדש קשה לשמור על אחיזה גבוהה, ולייצר התקדמות איטית ויציבה. זה המקום בו נעצרים הטובים, וממשיכים להתקדם המצויינים והרנגלר רוביקון הוא מכונה מצוינת. מסתבר כי יש מקומות בהם האלקטרוניקה אינה מסוגלת להתמודד עם מכאניקה מיושנת.

האם זה אומר כי הדיפנדר החדש אינו רכב טיולים טוב? ממש לא. תנו לו צמיגי שטח ראויים לשמם והוא ייקח אתכם לכל מקום סביר, כולל מעלות כמו עשוש או ורדית. הוא יעבוד היטב בשטח טכני, ויעניק נוחות נסיעה מצוינת בשבילים המהירים. השביל קצת משתבש, יש מעברי סלע? לחיצה על מתג תגביה את המרכב ל-29 סנטימטרים. חזרתם לשביל נינוח? לחיצה על מתג והדיפנדר יורד לגובה 21.5 סנטימטרים, מעניק נוחות נסיעה מופלגת. הדיפנדר החדש אינו רכב מסעות מדברי, מבחינתנו זה סוג של דיסקברי-6 "אקסטרים", המגובה ביכולות שטח הטובות ביותר בקטגוריה.

נקודת תורפה של הדיפנדר היא רגישות הפגוש הקדמי. ככל שתיזהרו לא תוכלו למנוע פגיעה מזדמנת בקרקע, זה עלול להסתיים בנזק מטריד; בתחתית הפגוש יש משטח פגיע המכסה על וו הגרירה, הוא עלול להיתלש ממקומו. גם לוחות הפלסטיק המחוררים עלולים להיפגע, ומאחוריהם נמצאים מכלולים רגישים. העתיד יספק לנו פגושים חליפיים מוצקים יותר אבל כרגע זו נקודת תורפה, למי שחושק בטיילות שטח תובענית.

בסופו של מבחן ארוך ומלא הרפתקאות מצאנו לנו מפלט בחאן "שירת הערבה", במושב צופר. קובי דרשר קיבל את פנינו עם עראק תמרים צונן, ולאחר מקלחת טובה יכולנו לסכם את שני ימי המבחן. הדיפנדר היה מלכותי בכביש ובשביל המהיר, הפתיע בגדול בדיונות, והתמודד היטב במסלול טכני - לא כזה של מכורים לעבירות קיצונית, אלא מסלול המייצג טיול משפחתי של שוחרי טבע.

עכברי שטח מסוקסים ייבחרו כנראה ברוביקון המעניק חבילת שטח נטולת פשרות, מוצקה ועמידה יותר. אבל אלו מעטי סגולה, ורוב הלקוחות יעדיפו את הפינוק המתוחכם של הדיפנדר. אם תזמינו דיפנדר עם חישוקי 18 אינץ', תקבלו רכב בעל יכולות מצוינות בשטח, רכב שיתמודד בקלות עם רוב המסלולים המקובלים. הדיפנדר לא יכול ובכלל אינו רוצה להיות רכב מסעות אפריקני או אוסטרלי; דיפנדר 2020 מורכב מדי, מתוחכם מדי, אינו מתאים לסביבת העבודה המאובקת של רכבי שטח קלאסיים.

למרות זאת, אין לי ספק שהוא יהיה בן לוויה נאמן לרוב הלקוחות שיירצו לצאת לטיולי שטח מזדמנים - ובוודאי לכאלה שיירכשו אותו לנסיעות בג'ונגל העירוני. למה לקנות דיפנדר אם לא רוצים לעשות איתו שטח רציני? מאותה סיבה שאנשים קונים לנד קרוזר או רוביקון שאינם יורדים מהכביש, או אפילו קרוסאוברים כמו Q7, GLE, X6 או פורשה קאיין. בהשוואה לכל אלה, הדיפנדר החדש מעניק חלופה אטרקטיבית בעלת מראה רענן וייחודי, עם יכולת שטח שתספק את רוב הלקוחות המצויים.

מנוע: טורבו דיזל "אינג'ניום" 2.0 ליטר, 4 בוכנות
הספק/סל"ד (כ"ס): 240/4,000
מומנט/סל"ד (קג"מ): 43/1,400
תצורה: מרכב אחוד עם ארבעה מתלים עצמאיים
הנעה: 4X4 קבוע, הילוך 'כוח', בקרת משיכה ושתי נעילות דיפרנציאל
תיבת הילוכים: ZF אוטומטית, 8 הילוכים
מהירות מירבית (קמ"ש): 188
תאוצה 0-100 (שניות): 9.1
תצרוכת דלק בינעירונית (מבחן, קמ"ל): 11.0

מידות
אורך (ס"מ): 501.2
רוחב (ס"מ): 210.5
גובה (ס"מ): 196.7
בסיס גלגלים (ס"מ): 302.2
מרווח גחון (ס"מ): 21.5-29.0
משקל עצמי (ק"ג): 2,305
כושר גרירה (ק"ג): 3,500
נפח תא מטען: 231 / 743 / 1,826


צמיגים: גודייר AT, 255/60R20
זוויות גישה / נטישה (מעלות): 38 / 40
עומק צליחה (סנטימטרים): 90

מערכות בטיחות: 8 כריות אוויר, בלימה אוטונומית, שמירה מסטייה מנתיב, התראות, בקרת שיוט אדפטיבית

מחיר: 585 אלף שקלים