מבחן דרך: מרצדס EQC, החשמלית משטוטגארט

השוק החשמלי-היברידי גועש, דגמים חדשים נוחתים אצלנו בתכיפות משובבת לב. טווח מחירי החשמליות בישראל נע בין 130,000 ל-1,600,000 שקלים, והיום מגיעה אלינו החשמלית הראשונה של מרצדס. זוהי EQC 400 המקבילה החשמלית ל-GLC הוותיק וגם מבוססת עליו, בטווח מחירים שבין 500 ל-590 אלף שקלים - צמצום הטבות המס בתחילת 2021 הקפיץ את מחירי החשמליות לטריטוריה גבוהה מכפי שהיו בעבר. רכב המבחן ברמת Electric ART עולה 540 אלף שקלים.

בניגוד לחלק מהמתחרים, מרצדס עוד לא פיתחה פלטפורמת EV ייעודית לרכב החשמלי; EQCמתבססת על GLC המסורתית, והיא דומה לה מבחינה חיצונית. היעדר פלטפורמת EV משתקף במשקל עצמי גבוה של ה-EQC, לא פחות מ-2,495 קילוגרם - זה 625 קילוגרם יותר מאשר GLC AMG, למשל. עודף משקל זה אינו מונע מה-EQC להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש ב-5.1 שניות מהירות מאוד, ולהצהיר על טווח נסיעה יומרני של 412 קילומטרים - זאת בעזרת שני מנועים חשמליים המספקים 408 כ"ס ו-77.5 קג"מ, ומצבר ליתיום-יון 80 קילוואט/שעה. המנוע הקדמי מופקד על נסיעה רגועה ושגרתית, האחורי נותן את תוספת הכוח הנדרשת להאצות קיצוניות.

בעולמה של מרצדס, האותיות EQ מייצגות "בינה חשמלית מלאכותית", משחק מילים עם המונח הפסיכולוגי IQ. ואכן, EQC גדושה בגדודי מחשבים ומעבדי מידע המאפשרים מיצוי מירבי של ההנעה החשמלית, והפעלת מערכות בטיחות מתוחכמות. ברשימת אבזור הבטיחות יש שמירת מרחק ובלימת חירום אוטונומית (כולל תנועה צולבת או חוצה), שמירת ומעבר נתיב, התראה על שטחים מתים, תקצר היריעה. אנחנו יודעים להתרשם רק מבקרת השיוט האדפטיבית ומהשמירה על נתיב הנסיעה; שתי אלה תפקדו באופן מושלם, משרות עלינו ביטחון ורגיעה.

כפי שהמהנדסים התבססו על הפלטפורמה של GLC, כך גם מעצבי המוצר. ל-EQC יש בסיס גלגלים זהה לזה של GLC, אבל הוא ארוך ממנו ב-10 סנטימטרים; אלו תאומים כמעט זהים. EQC עבר שידרוג עיצובי ואירודינמי אבל בעולם של קרוסאוברים מסעירים, אין בו בשורה עיצובית או אפקט הגעה דרמטי. בולטים לעין חישוקי 20-אינץ' המעוטרים בגוון כחול-חשמלי, איך אפשר בלי? גרסת הבסיס נועלת חישוקי 19 אינץ', AMG מתהדרת בחישוקי 21-אינץ'.

תא הנוסעים ידידותי לכל מי שנהג במרצדס עדכנית, זה בכלל לא רע. לוח המחוונים נשלט על ידי שני צגים דיגיטליים בגודל 10:25 אינץ' כל אחד, מאוחדים מאחורי משטח זכוכית גדול ומרשים. התצוגה מעולה והפעלת הצגים בשיטת MBUX ידידותית, אך משטח הזכוכית הענק מחזיר השתקפויות אור רבות, לעתים זה מטריד. ניתן להפעיל את המערכות בעזרת צג המגע, משטח עכבר מרכזי, לחצנים פיזיים והפונקציה המשעשעת מכולם, דיבור Hi, Mercedes"".

פתחי המזגן מעוטרים בגוון נחושת, גלגל ההגה עבה ונעים למגע. תנוחת הנהיגה טובה והמושבים תומכים, אם כי הם קצת נוקשים לטעמי. החומרים וההרכבה מעולים בכל קנה מידה עם שילובי עור, אלומיניום, פלסטיק, אפילו חומרים ממוחזרים. המרחב מאחור סביר, אם כי לא הטוב שבנמצא. תא המטען מכיל 500 ליטרים, לא נשאר מקום לגלגל רזרבי.

מרצדס EQC מעניק איכות נסיעה מהמשובחות שבנמצא, בוודאי בקטגוריית הקרוסאוברים הקומפקטיים. הוא שקט ונוח למרות צמיגים ספורטיביים מדי, בחתך 50. מאחור יש מתלי אוויר בלתי-מתכווננים השומרים על גובה מרכב קבוע. נוחות הנסיעה גבוהה אבל לא מושלמת, כבישים משובשים מצליחים לטלטל את המרכב. הבידוד האקוסטי מנתק אותך מרחשי הכביש והרוח, והמנועים החשמליים שקטים מאוד - תזדקק לאוזן רגישה במיוחד כדי להבחין ברחשי המנועים והמיית תמסורות. זהו אחד מתאי הנוסעים הרגועים והמפנקים ביותר לשיוט רגוע, ומערכת צליל Burmester משלימה את מפרט ההנאה.

הזינוק מעמידה מיידי ובועט, כמקובל במכוניות חשמליות יוקרתיות. לחיצה מלאה על הדוושה מזניקה את ה-EQC בעוצמה אגרסיבית ומהר מאוד אתה מתחיל לצמצם את עוצמת הלחיצות, זה פשוט לא נעים. תאוצות הביניים מרשימות מאוד ובטווח המהירות החוקית אתה רק מחכה להזדמנויות עקיפה, כדי להתענג על הזינוק הפתאומי. במהירויות תלת ספרתיות נרגעת התאוצה אבל עדיין, המיידיות לא מפסיקה להרשים אותך - עוד לא הספקת ללחוץ על הדוושה, והמנועים כבר העיפו אותך קדימה.

בחירה במצב רגנרציה מירבית (טעינת המצבר בעזרת אנרגיית הבלימה) תגרום למרצדס החשמלית לבלום בחוזקה בכל הרפייה מהדוושה; בנהיגה ספורטיבית זה נחמד ושימושי מאוד. המרצדס מאיצה מעט יותר טוב מהאודי, היגואר ומהירה משתיהן. רכבי היוקרה החשמליים יוצרים עולם של תאוצות מיידיות ואדירות, שאינו מוכר לנהגי בנזין או סולר.

התנהגות כביש? בואו לא נגזים בציפיות, בכל זאת אנו עוסקים בשתי טונות וחצי. אחיזת הצמיגים גבוהה אבל ההיגוי אינו חד והמכונית אינה ששה לצלול לפניות חדות. האצה לתוך פנייה תייצר תת היגוי כבד, והבלימה אינה מרשימה עבור רכב העולה חצי מליון שקלים. אבל סביר להניח כי הלקוח הקלאסי של EQC לא יחוש בניואנסים אלה, הוא אינו טורף כבישי נהיגה לארוחת בוקר. מי שרוכש רכב כזה יהיה מסופק לחלוטין מהיכולות הדינמיות של ה-EQC, אנחנו לא בעולמן התזזיתי של AMG אמיתיות.

בעולם חשמליות אנחנו נוהגים יותר רגוע, מציבים בקרת שיוט על 120, ונותנים לרכב להתגלגל לעבר נקודת הטעינה המתוכננת. אל תצפו לטווח המוצהר של 400 קילומטרים לטעינה, אני משער שתתחילו לחפש נקודת טעינה כבר ב-300 - גם זה יותר מהטווח היומי הנדרש על ידי רובנו. המרצדס לומדת את סגנון הנהיגה שלכם, ומציגה בהתאם את טווח הנסיעה הצפוי; במקרה שלי היה הטווח המוצהר 330 קילומטרים, זה יכול גם לרדת. כדי לעבור 400 קילומטרים על טעינה אחת צריך לעבוד על זה - לנהוג הכי רגוע בעולם, 80-90 קמ"ש, את מי זה מעניין?

מה שחשוב לכולנו להפנים הוא כי רכב חשמלי אינו מאפשר ספונטניות של מנוע בעירה פנימית. אתה חייב לדעת מה מתוכנן להמשך היום, ואין אופציה לקפוץ פתאום ליעד נוסף ומרוחק. כמה פעמים בחודש אתה נוהג למעלה מ-300 קילומטרים ביום? מעט מאוד, אבל במקרה שלי זה קורה לעתים קרובות יותר.

אדגיש מראש כי הדיון הבא אינו טכנולוגי, ולאדם מאורגן אין בעיה להסתדר עם 300 קילומטרים ביום; בהזדמנויות המעטות בהן נדרש לו טווח גדול יותר הוא ייקח את המשפחתית השנייה, מכונית רגילה שאין בה 'חרדת טווח' חשמלית. הבעיה נעוצה במאפייני האישיות של הנהג - קחו אותי למשל, ברנש ספונטני ואימפולסיבי, האוהב לבדוק גבולות ומגבלות. ליומו הראשון של המבחן יצאתי עם טווח מוצהר של 292 קילומטרים. תכננתי לעשות כמה סידורים, לנהוג צפונה דרך הבקעה, לדגום את מעלה גלבוע ולהמשיך אל תחנת הטעינה של אפקון, בצומת מחניים.

כך תכננתי, אבל הרגל הימנית רצתה אחרת. נסעתי קצת יותר רחוק, קצת יותר מהר, ולפתע הראה מחשב הדרך טווח נסיעה של 95 קילומטרים, בעוד ה-ווייז טוען כי המרחק אל היעד הוא 110 קילומטרים... הלחץ בקבינה התחיל לעלות, טווח הנסיעה התכווץ, והתחלתי לנקוט באמצעי מניעה; בחרתי מצב ECO, הורדתי מהירות ותאוצות, באחת הירידות מגב ההר נעזרתי בבלימה רגנרטיבית כדי להוסיף 15 קילומטרים לטווח המוצהר. העלייה מעמק בית שאן ייבשה את הבטרייה עד שנאלצתי להוריד מהירות ל-70 קמ"ש, ולכבות מזגן... אמצעי החירום הוסיפו לי כמה קילומטרים ואל עמדת הטעינה כבר הגעתי עם 12 קילומטרים רזרביים ו-5% בטרייה. זה ממש 'על הקשקש', מכיוון שאין דרך לטעון רכב חשמלי שנתקע בשולי הדרך: אין התנעה בעזרת כבלים, אין ג'ריקנים של חשמל. הפתרון היחיד הוא להזמין גרר או מסוק יסעור, לא בא לי טוב.

כדי לטעון את המצבר לכדי חזרה בטוחה למרכז, נאלצתי להתעכב כ-45 דקות ליד עמדת הטעינה המהירה במחניים, בהספק 175 קילוואט; יכולת הטעינה של המרצדס מוגבלת לקצב של 110 קילווואט-שעה אבל זה הספיק כדי להגיע ל-97% תוך 56 דקות. מבחינה טכנולוגית זה מרשים מאוד אבל מסתבר כי גם עמדת הטעינה המהירה ביותר בישראל נזקקה לקרוב לשעה, כדי להחליף תדלוק מסורתי הלוקח דקות ספורות. בעמדות איטיות יותר זה היה נמשך כפליים, משקע ביתי זה ייקח קרוב לעשר שעות.

הבעיה שלי הייתה חוסר תכנון ומשמעת עצמית, ואני לוקח עלי אחריות מיניסטריאלית; אבל גם לאחר שיופעלו בישראל עשרות תחנות לטעינה מהירה, נסיעה ארוכה עלולה לחייב אותך לחנייה כפוייה של 30-20 דקות. עבורי הייתה זו חוויה מסקרנת וסיפור טוב לכתבה; עבור איש עסקים שהשקיע חצי מיליון שקל בפצצת הטכנולוגיה האחרונה, זה עלול להיות פחות משעשע.

הנחמה היא שכבר היום מותקנות בארץ מאות תחנות טעינה, למהירות ביותר יש הספק 'אולטרא' בגובה 175 קילוואט. יש קומץ תחנות כאלה (של חברת אפקון), אבל ההתקנות מתקדמות בקצב. יש עוד עשרות תחנות 'מהירות' של חברת ג'ינרג'י (ואחרות) בהספק 50 קילוואט, הן יטענו חצי מצבר בפחות משעה. צריך לזכור כי תחנות אלו אינן מחליפות את תחנת הדלק, את זה עושה עמדת הטעינה הביתית. עמדות הטעינה הציבוריות משולות ל'בוסט' חשמלי שאתה צורך על הדרך, כמו טעינת סמארטפון בהפסקת הצהריים. מחירי הטעינה משתנים מאוד; טעינה ביתית למצבר 80 קילווואט עולה בערך 45 שקלים (רבע או חמישית מעלות מילוי בנזין לטווח כזה), 60-70 שקלים בתחנות 50 קילוואט, סביב 160 שקלים בתחנת 175 קילוואט. בדרך כלל תזדקק למילוי חלקי והעלות תהיה נמוכה יותר, בהתאמה.

בדרכי הביתה הצבתי בקרת שיוט ובעוד שירי ה'סיקסטיז' מציפים את תא הנוסעים, יכולתי לסכם את החוויה. ההרפתקה הקטנה בדרך למחניים הייתה תוצאה ישירה של התנהלות שגוייה שלי, והיא הייתה מתרחשת גם עם רכב חשמלי אחר, בסיסי או יוקרתי. האירוע מדגיש את חוסר ההתאמה של מכוניות חשמליות נוכחיות לסגנון חיים תזזיתי וספונטני מדי. אם זה הפרופיל האישיותי שלכם או שיש לכם עיסוקים תכופים בראש פינה או מצפה רמון, עדיף לכם לרכוש רכב בנזין או דיזל; על הדרך תחסכו 100,000 שקלים, או יותר, אלו אגב יקנו לכם גלונים על גבי גלונים של דלק.

אבל אם סגנון החיים שלכם פחות תזזיתי, הנסועה היומית שלכם מסתכמת בסביבות 250 קילומטרים ליום ואתם כבר משתוקקים לעבור לעידן הפרימיום-חשמלי, מרצדס EQC יכולה להיות הזדמנות מצוינת. ה-EQC אינו מושך תשומת לב רבה, הוא כבד, אבל איכויותיו גבוהות וממוקדות היטב. המנועים החשמליים מספקים תאוצות משכרות ושקט תפעולי מרשים. תא הנוסעים איכותי ומפנק, נתמך על ידי שפע טכנולוגי ומערכות בטיחות משובחות. ה-EQC אינו ספורטיבי אבל הוא מהיר מאוד, תאוצותיו מסחררות ובסופו של דבר - הוא מציע טווח נסיעה שימושי מאוד, עבור הרוב המכריע של הישראלים.

בזמן שחיכינו ל-EQC נמכרו בישראל כ-120 יגואר I-Pace ו-650 אודי e-tron, שניצלו היטב את הטבות המס של 2019. מרצדס הביאה את החשמלית שלה לאחר ביטול הטבות המס אבל המוצר משובח ומהוקצע, במיטב מסורת היצרן משטוטגארט. אין לי ספק שנראה יותר ויותר מהמכוניות האלה על הכביש, חפשו את החישוקים הכחולים.

מנוע, הנעה: חשמלי, כפולה
מצבר: ליתיום-יון 80 קילוואט/שעה
הספק (כ"ס): 408
מומנט (קג"מ): 77.5
תיבת הילוכים: יחס העברה ישיר (הילוך אחד)
טווח נסיעה מוצהר: 412 ק"מ
טווח נסיעה מבחן: 300-340 ק"מ

מידות
אורך (ס"מ): 476.1
רוחב (ס"מ): 188.4
גובה (ס"מ): 162.3
בסיס גלגלים (ס"מ): 287.3
נפח תא מטען: 500 ליטרים
משקל (ק"ג): 2,495


ביצועים
תאוצה 0-100 (שניות): 5.1
מהירות מירבית (קמ"ש): 180 (מוגבל אלקטרונית)

מתחרות:
אודי e-tron, יגואר i-Pace

מחיר : 500 אלף שקלים (בסיס), 540 אלף שקלים (מבחן)