מכונות הזמן של מרצדס

החיים המודרניים מציפים אותנו בלחץ בלתי פוסק, משימות שאי אפשר לסיים אותן, עומס דרישות מכל הכיוונים. גם אני מבעבע בקלחת ולמרות שלמדתי לחיות עם המגבלה הזו, אני תמיד שמח להזדמנות שמישהו ינהל עבורי את הזמן, ולא תהיה לי ברירה אלא להוריד קצב.

מכיוון שכך, טיולי חבורת היונימוגים הם הזדמנות מצוינת עבורי - הנה אני מתלווה לקבוצה מגובשת שיש לה מימד זמן וקצב אחר משלי, ואין לי השפעה עליהם. הם נוהגים במשאיות בנות 45-50 שנה, לא רוצים ולא מסוגלים למהר, הם לא כאן כדי 'לנהוג' או 'להגיע' לאיזה שהוא מקום. אנשי היונימוג נמצאים פה בשביל 'כאן ועכשיו', בשביל החברותא ובשביל החוויות. מטיילים בנוף קדומים? יופי. יושבים סביב המדורה ומבשלים לגדוד מורעב? יופי. מתקבצים מתחת למשאית ומחליפים סטרטר? עוד יותר יופי.

וכבר אני מרגיש איך הטורים יורדים אצלי -אין לי סיבה ואין לאיפה לרוץ, אני נהנה להעביר את הזמן בעצלתיים. לנקודת המפגש הגיע חלק מהיונימוגים באיחור של שלוש שעות, מכיוון שמשאבת הסולר של לוי שבקה חיים. התקבצו הפילים סביב היונימוג הפצוע, ליטפו אותו בחדקיהם, והרעימו באגזוזיהם. גשם זלעפות ירד אז הם גררו את הפיל עשרים קילומטרים (לאנשי היונימוג יש תמיד חברים באיזה מושב סמוך, 'רק תבואו'), טיפלו בו בסבלנות, משאבה רזרבית נשלפה מאחד הארגזים ויאללה, כולם ממשיכים יחד, מגיעים יחד, לא משאירים פצועים בשטח.

למחרת בבוקר, היונימוג של אלון לא הניע. מעשה שטן, זה היונימוג היחיד בישראל עם תיבת הילוכים חצי-אוטומטית, ואי אפשר להניע אותו בגרירה. נוברים פה, לוחצים שם; מארגז חלפים נשלף סטרטר משופץ, עשרים דקות מתחת למכונה ויצאנו לדרך. בשיירתנו יש חמישה יונימוגים אבל נדמה לי שמפוזרים כאן עוד שניים, בחלפים ובארגזים.

אלון עוסק בגינון, תמיד יש לו בחצר כמה קוב של גזעים. מארגז היונימוג (416 מודל 1970, דגם כפול-קבינה נדיר, עם מזגן מקפיא) נשלפים גזעים וקרשים, מספיק חומר בעירה כדי להעביר לילה צונן מסביב למדורה. א' כבר הספיק להדליק את האש, והיא מתוגברת על ידי הקרשים של אלון.

לפתע נשמעת זעקה נואשת: "מה, השתגעת לשרוף כזה גזע, בוא נוציא אותו מהמדורה", זה היה לוי גרינברג הוא האחראי על הצ'יפסים והסלטים, אף אחד לא רוצה להסתבך איתו לפני ארוחת הערב. הגזע מחולץ מהלהבות, לוי שולף לוח עץ, מברגה נטענת וברגים, ומייצר לעצמו בוצ'ר בגובה מושלם לטיגון צ'יפס. המדורה מרצדת והחבר'ה ממשיכים בהתארגנות - שולחנות, כיסאות וארגזי קירור נשלפים מארגזי המשאיות, הכל גדול, הכל בשפע, הכל בנחת - איך כאן ג'יפונאים המתלבטים מה להביא לטיול, ומה להשאיר בבית.

אני מבקש לקבל משימה, והופך להיות אחראי צ'יפס. אני חושב על קילוף תפודים וחיתוכם בסכין, אבל לא כך מתנהלים כאן הדברים; שוטפים את תפוחי האדמה בקליפתם, עם 300 ליטרים על הסיפון אין בעייה של מים. לוי מוציא קוצץ צ'יפסים תעשייתי - לחיצה בריאה על הידית, והתפוח הופך לצ'יפסים מדוייקים ואחידים. בינתיים מרתיח רם גרינברג סיר שמן; כמובן שיש לנו כירת גז כפולה, המבעבעת את השמן תוך דקות.

לוי קוצץ סלט - תשכחו מסכין וקרש חיתוך, הוא משתמש בסלייסר מקצועי - מתבל אותו בפלפלים חריפים, להבות הגהינום זה כאן, אבל טעעעעים. שר הבשרים הוא אורי רוייכמן. יש לו גריל גדול של מסעדה רומנית, ממנו הוא מוריד קבבים וקציצות, אנטרקוטים וצלעות, זהו, הרגו אותי. סביב המדורה מתפתח פרלמנט ער והשיחות מדלגות מצ'יזבאטים למכניקה, מפילוסופיה של החיים לאבזרי בישול, אף מילה על פוליטיקה. וכל אותו הזמן מסתובבים אנשי היונימוג עם בקבוקי אוזו ועראק, שולפים עוגות קרם ותפוחים, לוי מרתיח קומקום תה על הגז.

סביב המדורה מתפתחת שיחת משוגעים לדבר. מדברים על שיפורים ותיקונים, צ'יזבאטים על תקיעות וחילוצים, משלוחי חלפים סודיים מהולנד וגרמניה, המוסד זה כאן. בישראל יש כחמישים יונימוגים אזרחיים, חצי מהם אינם מטיילים בשטח. שני תריסר היונימוגיסטים הפעילים הם בחורים רחבי לב עם אש בוערת בעיניים, משוגעים לדבר שמוכנים להסתגף עם מכונה פרימיטיבית להחריד, רק כדי ליהנות מיכולותיה המדהימות בשטח.

רוב הכלים בחבורה כבר החליפו כמה ידיים, סוג של נישואים סיבוביים בתוך המשפחה. א' הוא הגורו המוחלט בנושא שיפוצים ותחזוקה, והחבר'ה לא מפסיקים לשנות את הכלים. אני מכיר את אלון ווינטראוב למעלה מעשרים שנה, ובכל פעם הוא צץ לי עם קונפיגורציה אחרת - פעם זו שלדה קצרה ופעם ארוכה, פעם קבינה רגילה ועכשיו קבינה כפולה, מנועים באים והולכים, והיונימוג נשאר בעל חיים המתפתח לאורך הזמן. אין בקהילה איסור על גילוי עריות, שלדות, קבינות ומנועים מחליפים ידיים בין החבר'ה, הכל על פי תקן - כשמחליפים שלדה רושמים אותה כחוק, היונימוג הוא סוג של לגו מכאני; גם הנהגים הם ילדים, המשחקים בצעצוע ענקי.

עם פרצופן האנושי והמתוק, משאיות יונימוג מציתות את דימיונם של חובבי שטח אמיתיים. אלו כלים בעלי כריזמה מטורפת אבל האמת היא שזה לא משחק ילדים; אין כאן כסף גדול (מחירי המשאיות נעים בין 50-60 אלף שקלים למשאית נוסעת ומוזנחת, לבין 120-150 אלף לכפולי קבינה משובחים), אבל המשאיות האלה דורשות התמסרות בלתי פוסקת. א' הוא המכונאי הראשי, אבל החבר'ה עושים הרבה גם בכוחות עצמם. מפרקים, מרכיבים, מתקנים, מייבאים חלפים מאירופה, משדרגים כל הזמן. בעלי המשאיות הם חקלאים, מושבניקים, עובדים סוציאליים, פנסיונרים, חתך של ארץ ישראל. בכל רגע נתון יש לכל אחד רשימה ארוכה של מטלות המחכות לביצוע אבל תשוקת היונימוג גוברת על הכל, והם לא חולמים להיפרד מהמשאית.

יונימוג קשיש נוסע על הכביש 70-80 קמ"ש, גם זה בירידה. אלו בעצם טרקטורים שקיבלו אישור להתערבב בנתיבי התחבורה. בשביל מהיר יגיעו ל-40 קמ"ש, בדרך כלל הם נוסעים 20-30 קמ"ש, מאיטים לפני תעלות ומהמורות. אלה לא מאבריקים עצבניים. לפעמים אני מצטרף לאלון בקבינה, בפעמים אחרות אני מגיע עם רכב ליווי - פעם הצטרפתי עם הסיקס הקשיש שלי, שהתרגש מהעובדה שהוא הפך להיות לרכב המהיר ביותר בשיירה. היום הגעתי עם הטרקסטר של קאן-אם; הטרקסטר התגלה כרכב ליווי מהיר ונוח, מתאים במדוייק למשימת הליווי. בעוד שיירת היונימוגים מג'עג'עת את השבילים בקצב רגוע, התרוצצתי סביבם עם הטרקסטר - פה עצרתי לצלם, שם בדקתי עבירות, היה לי הרבה זמן פנוי.

כבר סיפרתי לכם על כיבוש מעלה משורה - הטרקסטר התגבר עליו בקלות רבה, ואז החלו להגיע הפילים של חניבעל. ראשון יצא לדרך א' עם יונימוג מדהים הנראה כאילו הגיע כרגע מימ"ח של הוורמאכט - מרכב 416 עם צמיגי 335/80R20 חדשים, ברזנט מתוח ושתי כננות מכאניות 6-טון. עם ארבעה הילוכי-טרקטור, תיבת העברה קצרצרה ושתי נעילות רוחביות, היונימוג הזה יכול לטפס כל שיפוע שאינו חולי או בוצי. פה לא תוקפים מכשול בתנופה, מטפסים עליו לאט ורגוע, צמיגי הענק בלחץ אוויר של 20 PSI. אימתו הגדולה של נהג היונימוג היא שיפועי צד ולכן, א' לא התעסק בפיתולי השביל בהם נסעתי עם הטרקסטר. יש שביל המטפס 'דוך' את המעלה, אלו שרידי התוואי אותו פילסה חברת החשמל לפני שנים רבות.

א' נעצר בתחילת המעלה, נעל כל מה שיש, שילב שני-קצר, והתחיל להזדחל כלפי מעלה. הקוביה טיפסה את כל המעלה 'על הטורים' בזרימה אחידה ונקייה, הדגמה מושלמת למעבר נכון של מכשול טכני מאוד. שני בתור היה אבי כהן, עם יונימוג העומד לקראת שיפוץ מסיבי. זה כלי פחות משובח, צמיגיו משוייפים... אבי החל לטפס, עד שנקלע למדרגה קיצונית. המנוע דומם, היונימוג הירוק החל להידרדר לאחור אבי תפס את הרכב בזמן. ניסה להניע, המנוע השתעל וגמגם, ניחוחות קלאץ' עלו באוויר, אדי עשן התאבכו מהשנורקל. זה לא נראה טוב.

אנשי היונימוג הציבו מתחת לגלגלים אבנים ומעצורי הידרדרות, א' התייצב בפיסגת המעלה בעמדת גרירה - כ-15 מטרים הפרידו בין היונימוג התקוע לבין הפיסגה, זה לא היה אמור להיות אירוע קיצוני. הכננת הכבירה נרתמה בין שני היונימוגים, כבר הרגשנו הקלה, אבי אינו עומד להידרדר לאחור. א' התחיל לגלול כבל אבל מעשה שטן, העומס הגדול משך את היונימוג הגורר כלפי מטה, מניף את גלגליו האחוריים באוויר. טוב, אנחנו לא רוצים לראות שני יונימוגים מתעופפים לתהום. הכרזנו על הפסקת אש ואורי יצא במסלול עוקף, כדי להגיע מלמעלה ולשמש עוגן ליונימוג המחלץ.

בואו נקצר את זה - שעתיים אחרי שהגענו לתחתית המעלה המשכנו בדרכנו, אורי גורר את אבי. ליונימוגים יש מוט גרירה מקורי הטמון באחד מצינורות השלדה, אין בעיה לגרור כלי פגוע גם במורד תלול. ציפיתי לדיון נסער על המשך הטיול, איך מחלצים ואת מי מתקנים, החלטות והמשך תנועה; אבל מה פתאום, אצל היונימוגים יש סדר עדיפויות אחר: "בואו נלך לאכול בוהוריים, ראיתי עץ שיטה מדהים בדרך, אחר כך נחליט מה עושים".

ושוב נשלפו ארגזים ושולחנות, לוי ו-א' פתחו עמדת טיגון חביתות. אבי הוציא שמן זית אותו ייצר לפני שבועיים, שוב דיונים וצ'יזבאטים. אין לי ספק שהחילוץ ממעלה משורה ייכנס לספר הזהב של הרפתקאות היונימוג, מסביב למדורות עתידיות. בינתיים התברר שתקלת ההנעה של אבי נבעה מהשיפוע החריף בו נתקע ולאחר שנגרר לקרקע מבטחים, התעורר המנוע הקשיש לחיים. לאחר ארוחה דשנה ("בוא תטעם לחם מחמצת שאפיתי אתמול, עוד לא אכלת כזה לחם". האמת, נכון), הניעו הפילים את מנועיהם. ליוויתי אותם עוד כמה קילומטרים עד שדה בוקר, ושם נפרדו דרכינו. אני חזרתי צפונה בעוד הם הולכים לישון, מי באוהל ומי בארגז המשאית, לאחר מקלחת חמה. למחרת בבוקר צלחו את חולות שונרה, בדרכם הביתה. להתראות בטיול הבא.

מנוע: דיזל שש בוכנות, 5.8 ליטר, OM352
הספק: 125/2,800 כ"ס
מומנט: 51/1,700 קג"מ
תיבת הילוכים: ידנית, 4
העברת כוח: 2X4, 4X4, שתי נעילות רוחביות, הילוך כוח

ביצועים
מהירות מירבית (קמ"ש): 85
מהירות מינימלית (קמ"ש): 0.5
תאוצה 0-100 (שניות): לעולם לא

מידות
אורך / רוחב / גובה (ס"מ): 484 / 204 / 234
בסיס גלגלים (ס"מ): 290
צמיגים: 335/80R20
זוויות גישה / נטישה: 45 / 51
מרווח גחון (ס"מ): 60
משקל עצמי (ק"ג): עד 4,500