אי אפשר להתעלם מהמיני קאנטרימן, או פשוט לא לשים לב לעיצוב הבולט כל כך שלו שמעצים את ההופעה של מיני למחוזות הקיצון, במובן הזה הוא חולק משבצת עם מעט מאוד מכוניות - אלו שאתה רואה אותן וגם בלי להבין דבר וחצי דבר ברכב - יודע מה זה. ואז לגמרי במקרה עמדה לה במגרש החניה מיני צהובה, לא גרסת ה-JCW הספורטיבית, לא הקופר S החמה, סתם מיני פשוטה ופתאום זו לצד זו הבנתי כמה רחוק המכונית הזו נסעה ב-20 השנים בדיוק שהיא איתנו בגלגול הנוכחי שלה.
אפשר להסתייג מזה, אני אישית בתחושה שהיא כבר הפכה להיות הקטע הקומי הממש מצוין שמפיל אותך בפעם הראשונה, אבל אז הופך להיות הבדיחה שחזרו עליה יותר מדי פעמים. אבל דעות אישיות בצד - זה פשוט הדבר הכי נכון למותג כזה. אין יצרן בעולם שאוהב להיות מותג נישה, זה אולי רומנטי, אבל מאוד לא כלכלי וכאשר מיני צריכה להצדיק את עצמה ואת הקיום שלה, להיכנס לעולם של ג'יפונים תפוחי מרכב וגבוהי גחון - זה המהלך הברור ביותר במותג שכולו זועק אופנתיות.
חברו לזה את הטרנד והאילוץ הנוכחי לצייד כמה שיותר מכלי הרכב של כל יצרנית במערכות הנעה היברידיות ונטענות שקע והחשבון ברור. מיני - מותג הרטרו האופנתי, קאנטרימן - עם מרכב שימושי ומוגבה, פלאג אין הייבריד - יחידת הנעת כלאיים בנזין וחשמל בעלת אפשרות לטעינה משקע ביתי (כ-5 שעות) או עמדת טעינה (3.2 שעות) - והנה לכם המכונית שאתם מסתכלים עליה.
שלא נטעה, מיני לא המציאו פה את הגלגל, קרוסאוברים עם הנעת פלאג אין תמצאו לכל רוחב ואורך שוק הרכב המקומי והעולמי, אפילו בבית של ב.מ.וו עם ה-X1 וה-X2 שיחד איתה חולקים את פלטפורמת ה-UKL עם סידור המנוע הרוחבי וההנעה הקדמית בבסיסה.
הקאנטרימן SE מגיעה ברמת גימור אחת, צ'ילי. וזה אומר שיש פה הרבה מאוד קישוטים מבחוץ כמו תאורת לד, פנסים אחוריים בדוגמת דגל בריטניה, צביעה בשני גוונים, חישוקי 18 אינץ' שחורים. אגב חיצוניות - דוז פואה לבחירה בשילוב הזה בצי נסיעות המבחן. בתא הנוסעים יש גם הרבה מאוד מוקדי עניין החל בהגה ה-JCW השמנמן, מסך מגע 8.8 אינץ' עם קישוריות למכשירי אפל (ובאמת הגיע הזמן גם לאפשרות צימוד לאנדרואיד שב.מ.וו העולמית מתקשה לאשר לישראל), גג שמש, דלת תא מטען חשמלית, בקרת אקלים עם יציאות למושבים האחוריים והרשימה ממשיכה. אבל יותר מרשימת המרכיבים זו צורת ההגשה פה שאין שנייה לה. מושבי הספורט עם העור החום והתפירה משלבים מראה קלאסי עם נוחות מצוינת, איכות החומרים וההרכבה מצוינים, כמעט כל פינה ברכב היא עם איזה טוויסט עיצובי וכמובן "מתגי התעופה" האייקוניים שלה. אם אתם לא בקטע העומס הזה בהחלט יכול להיות יותר מדי, אבל לחובבי הז'אנר (שבואו, לא מגיעים למותג הזה סתם) זו חגיגה.
המקומות בהן היא מפסידה נקודות בתחום הנדסת האנוש והאבזור נמצאים בלוח המחוונים הדיגיטלי שמחליף את זה האנלוגי ועל מזבח העיצוב מוותר על מצחייה ולכן קשה לקריאה בתנאי שמש ישירה. אבל הסעיף הבעייתי יותר הוא היעדר מערכות בטיחות מתקדמות מקוריות למעט בלימה אוטומטית. כאשר את שאר התפקודים היא מותירה בידי מערכת פסיבית של מובילאיי, אותה צריך לזכור לכבות בכל פעם שיוצאים לדרך. במכונית שעולה יותר מרבע מיליון שקלים זה משהו שפשוט לא מתקבל על הדעת.
בכל הקשור למרווח ושימושיות, ללא שינוי במידות ביחס לדגם טרום מתיחת הפנים היא מרווחת ליושבים מלפנים ו-267 הס"מ של בסיס הגלגלים שלה אומר שגם מבוגר יישב פה בנוחות במושב האחורי, גם מבוגר שני יסתדר פה, תשכחו מהשלישי. יש להם יציאות מיזוג נפרדות ושני שקעי טעינה, כל מה שצריך כדי להושיב שני ילדים לפרקי זמן ארוכים ובשלווה. תא המטען עם 405 ליטרים לא מאוד גדול, אבל המבנה, פתרונות התלייה והעיגון ופתח ההטענה הרחב שלו רושמים לו נקודות זכות בשימושיות.
על ההנעה
כמו הקאנטרימן SE טרום מתיחת הפנים, גם בזו הנוכחית יש מנוע בנזין שלושה צילינדרים בנפח 1.5 ליטרים ומופקד על הגלגלים הקדמיים ולו 125 כ"ס (שהם 9 פחות מבעבר) שחובר ליחידת הנעה חשמלית שמניעה את הגלגלים האחוריים ולה 95 כ"ס (תוספת של 7 ביחס להספק בעבר) - השילוב בין השתיים מפיק 220 כ"סף שהם 4 סוסים פחות מבעבר ו-39.25 קג"מ. הכוח שעובר דרך תיבת שישה הילוכים פלנטרית (בדומה ל-X2 ובשונה מה-X1) מאיץ אותה ל-100 קמ"ש ב-6.8 שניות, ללא שינוי מהדור היוצא. מה שכן שונה פה הוא מערך הסוללות שגדל ויחד איתו גם הטווח החשמלי המוצהר מ-39 ק"מ בתקן הישן ל-49 ק"מ בתקן החדש והמחמיר יותר.
כיול המתלים הנוקשה בבסיסה של כל מיני סוחב פה עוד משקל בשל הגודל והסוללות, על חישוקי 18 אינץ' וחתך גבולי של 50 הקאנטרימן מעדיפה כבישים חלקים וסלולים היטב. במיני רגילה יש לנוקשות הזו חלק באופי ה"קארטינג" של המכונית הזו, אני לא בטוח שזה עדיין רלוונטי ללקוחות הבוגרים יותר של הקאנטרימן. מה שכן האוזניים שלי זוכרות את הגרסה היוצאת כפחות שקטה בכבישים מהירים.
מערכת ההנעה מאפשרת בחירה בין מצב חשמלי בלבד (שטכנית, הופך אותה למיני הראשונה מייצור סדרתי עם הנעה אחורית), הנעה היברידית או מצב שלישי בו "מוקפא" השימוש בחשמל כדי לשמור אותו להפעלה בהגעה לעיר, שבה הוא יעיל יותר או במקומות בהם מותר לנוע רק עם כלי רכב חשמליים (רלוונטי יותר כרגע באירופה). במצב החשמלי עשינו שימוש בנסיעה עירונית ובגיחה בין עירונית קצרה, בתנועה הצפופה הכוח פחות רלוונטי וזה בעיקר המומנט שמאפשר לה להגיב מהר ללחיצה על הדוושה, מערך הבלימה הרגרנטיבית יעיל מאוד ובנהיגה מודעת לאפשרות הטעינה הזו, אפשר לצמצם משמעותית את צריכת החשמל בעיר.
כאשר מנוע הבנזין בלבד מניע אותה, ל-125 הסוסים שלה יש חתיכת אתגר להזיז משקל של 1.7 טון (שזה כ-200 ק"ג יותר מסקודה קודיאק לשם ההשוואה), וללא התגבור החשמלי הביצועים לא ממש מרשימים והמנוע נשמע בהחלט כאשר מאמצים אותו.
כאשר השניים עובדים יחד מקבלים את הדחף הראוי למכונית הזו, אז גם מגלים את הזריזות והאופן המיידי שהיא נענית ללחיצה על דוושת המצערת, שוב, זו לא מכונית ספורט, אבל בהחלט קרוסאובר קל רגליים.
אבל הבונוס של מיני, כל מיני הוא ההתנהגות בכביש המפותל. שם זו עדיין מכונית שנאמנה ל-DNA של המותג הזה, עם אחד ההגאים החשמליים הטובים ביותר בתעשייה, במהירות, הישירות, הדיוק ואפילו המשוב ממנו, עם שלדה קשיחה מאוד שגם יודעת לתרגם העברות משקל להחלקות קטנות כשרוצים את זה - היא עולזת ומהנה לנהיגה יותר מכל מתחרה ישירה או עקיפה למרות המשקל, שהוא האויב מספר 1 של כיף בנהיגה. שתי ההסתייגויות היחידות הן הצורך לעשות את זה כאשר אתם עם מספיק כוח בסוללה ולפצח את עניין העברות המשקל שלה לטובתכם.
לגבי ירידה לשטח, למרות התדמית וההנעה הכפולה - אין טעם. היא לא תעשה יותר שטח מה שתעשה כל מכונית משפחתית ממוצעת. למעט הקטע הזה של נסיעה חרישית בשבילים - אין פה שום יכולת ראויה לציון.
בסיום ימי המבחן רשמה המיני קאנטרימן SE צריכת דלק של 14.8 ק"מ לליטר.
לחסוך בלי חשבון
המיני קאנטרימן SE היא מכונית שקל לחוש אליה סימפטיה ואמפתיה באופן כללי, וקל מאוד ממש לאהוב אם אתם נמנים על חובבי הז'אנר. היא לוחצת על הכפתורים הנכונים בהופעה החיצונית, מצוידת בכפתורים הנכונים בפנים, אורזת לתוך האופנתיות הזו גם שימושיות משפחתית וגם יכולת לעשות בה שימוש יומיומי כמעט חשמלי לחלוטין (אנחנו כיסינו 38 ק"מ חשמליים בתנאי אמת). ואתם גם לגמרי יכולים להבין למה היא הפכה לדגם הנמכר ביותר שלהם.
אבל יש גם את המחיר, זה לא שיש מכונית של מיני שאפשר להגדיר כ"זולה", אבל זו בסוף מכונית לא מאוד גדולה, שחסרה אבזור בטיחות מתקדמת ועולה 267 אלף שקלים, ואני פשוט לא יכול למצוא שום צידוק רציונלי למכונית הזו, אתם יודעים מה, יש אחד, היא זולה יותר מהמקבילות שלה במשפחת ה- Xשל ב.מ.וו, טובה מהן, ולא נראית כמו הגרסה של הדגמים הגדולים יותר למי שלא יכול להרשות לעצמו.
גם בסיבוב השני שלה, למרות השיפור שעבר המוצר הזה, היא עדיין פונה לקהל שיקנה אותה מתוך אמוציונל ופחות רציונל.
על הצד הטכני: מיני קאנטרימן SE
מנוע, הנעה: בנזין-טורבו, 3 צילינדרים + מנוע חשמלי, כפולה
נפח: 1,499 סמ"ק
הספק משולב (כ"ס): 220
מומנט משולב (קג"מ): 39.25
תיבת הילוכים: אוטומטית, 6 הילוכים
מידות:
אורך (ס"מ): 430
רוחב (ס"מ): 182
גובה (ס"מ): 156
בסיס גלגלים (ס"מ): 267
תא מטען (ליטרים): 405
ביצועים:
תאוצה 0-100: 6.8 שניות
מהירות מירבית: 194 קמ"ש
מתחרים:
ב.מ.וו X2/X1 PHEV, וולוו XC40 PHEV
מחיר:
267 אלף שקלים