מבחן דרך: מיני ONE ג'וניור

לא משנה איך נהפוך את זה, קשה יהיה לי להצדיק מכונית קטנה, לא מאוד מאובזרת, עם חיפויי פלסטיק לגלגלים ולא הרבה כוח ב-160 אלף שקלים. אבל הנה עוד עובדה - מאז הגלגול הראשון שלה ב-1959 שהיה היגיון צרוף על גלגלים, הגלגול הנוכחי של מיני מאז היווסדו בראשית שנות ה-2000, ממש, אבל ממש לא מנסה לעבוד על הרציונל שלכם.

הגלגולים שעברה המיני ה"חדשה" הקהו במהלך השנים את העיצוב הרענן-רטרואי שלה. כאילו מישהו נשף חזק מדי לתוך האגזוז שלה, זה גרם לה להתעגל ולהתנפח וכמו פרצוף שעבר יותר מדי פעמים מתחת לסכין המנתחים ומזרק הבוטוקס - היא נשארה עם הבעה קפואה משהו. אה כן, אלו טסות פלסטיק שאתם רואים על הגלגלים, אולי גם זה רטרו, לא יודע.

השינוי הבולט ביותר בתא הנוסעים הוא מסך המולטימדיה שגדל מ-6.5 ל-8.8 אינץ', יש גם הגה שונה ופתחי מיזוג בעיצוב מחודש. לוח המחוונים דיגיטלי למחצה, משלב בין שני מחוונים אנלוגיים למסך מרכזי שעובד סך הכל בסדר למעט באור שמש ישיר שם הוא קשה מאוד לקריאה.

זו עדיין הנדסת האנוש הייחודית שלה עם כל המתגים האייקונים שלה שמבדיל בינה לבין מכוניות אחרות וזה בעיקר עניין של לחבב את זה או לא. מה שלא קשור לחיבה זה מחסור אקוטי בתאי אחסון בסביבת הנהג, התחושה שתא הנוסעים פה הכי רחוק מתדמית ה"פרימיום" שמנסים להדביק לה עם מושבי הבד הפשוטים והמזגן המכני, בהיעדר אבזור כמו קישוריות לאנדרואיד או אפל.

גם רשימת אבזור הבטיחות קצרה באופן מאכזב. היא אמנם הצטיידה במערכת התרעה על סטייה מנתיב שפוטרת אותה ממערכת בהתקנה מקומית, אך זו לא כוללת תיקון אקטיבי. בזה, בבלימה אוטומטית וחיישני רוורס בלבד מסתכמת הרשימה שלה.

המרווח מלפנים טוב לשני מבוגרים, לתצפית הנמוכה והשמשה הקדמית הזקופה והלא גדולה במיוחד צריך להתרגל, לא משהו שמפריע באמת. כמו לכל מיני 3 דלתות, טכנית יש לה מושב אחורי, כמו בכל מיני 3 דלתות הוא משמש כמדף ושטח מטען נוסף - לא לצורך הושבת בני אדם.

נוחות הנסיעה במיני מעולם לא הייתה כרטיס הביקור שלה והיא אינה כזו כעת. היא קופצנית בעיר על מרבית השיבושים ותודה לאל על בחירה בחישוקים 15 אינץ' בחתך שפוי אחרת העסק היה באמת קשוח. מה שכן, כבר בתמרונים הראשונים איתה מתחילים להיזכר כמה היא חדה וזריזה להגיב להפנייה של ההגה. מבחינת הנוחות מחוץ לעיר העסק מתמתן וגם בכביש הררי או במאמץ נשמר בידוד רעשיו סביר.

בחזית המיני ONE נמצא מנוע ה-1.5 ליטרים טורבו של ב.מ.וו. הוא עם שלושה צילינדרים ובניגוד להופעה הלא ראויה שלו במכוניות עם סמל הכחול לבן, יש בשידוך שלו למיני התאמה מושלמת. פתאום האופי המחוספס-עליז שלו ואפילו הצליל המטרטר הוא משהו שיושב ממש טוב על כל הגישה הכללית של המכונית הזו. ונכון שמספר כמו 102 כ"ס ו-19.4 קג"מ הן נתונים חלשים מאוד במונחים שלה היום, הג'וקר שלה הוא המשקל - 1,263 ק"ג קלילים הם מספר שהולך ונעלם. וזה אף פעם לא יותר כוח שעושה מכונית למהנה, זה הפחות משקל. מה שגורם לתחושות ממנה בפועל להיות פחות שבלוליות מהנתונים הרשמיים של 10.3 שניות ל-100 קמ"ש.

תיבת ההילוכים הרובוטית שלה לא תקטוף שום פרס על זריזות או פעולה חלקה. שימוש במצב הספורט לא הופך אותה לטובה, אבל לפחות נותן לה אופי אחיד ועקביות בפעולה שלה שעדיף מהתפקוד המעט מבולבל שלה במצב הרגיל.

המקום בו המיני הזו זורחת הוא בכביש המפותל. זה המקום בו המיני מתמיד ידעה לעשות שמייח והיא עושה את זה גם הפעם. שלדה מעולה וחדה, שיודעת לטפל בעומסים כאשר מריצים אותה בין פניות S צפופות, יודעת גם להגיב לפרובוקציות קטנות של העברת משקל קדימה וגרירת בלימה כדי לשחק קצת עם האחוריים. ההגה החשמלי, המהיר והמדויק שלה עדיין טוב יותר משל מכוניות שעולות הרבה יותר ממנה, הוא מאפשר לכוון את החרטום שלה, שהגלגלים הקדמיים ממש בפינות שלו לנקודה המסוימת בפנייה, ועם מעט משקל עצמי מקבלים גם תגובת בלמים מצוינת, עם נשיכה ופידבק מעולה.

מהר מאוד אני אפילו מתמכר להנאה ההיא הכמעט נשכחת של לנהוג מהר מכונית איטית, כזו שבה אתה מעריך את ההתעקשות על מתלה רב חיבורי מאחור, בולמים מכוילים היטב על שלדה נהדרת. כי כל אלו מאפשרים לנהג מחפש האתגר את הכיף בנהיגה על המגבלות שבה כל קמ"ש וכל קג"מ משנה. והכל תלוי בה ובכך, כי בניגוד למכוניות אחרות שפשוט מפצות על הכל בעוד ועוד סוסים, אחיזה וטכנולוגיה ועם עוד ועוד מהירות, אלו שהופכות את המשחק לקל מדי מצד אחד ולכזה שעלול להסתיים באופן אלים מאוד אם הוא משתבש - היא כיף פשוט של יסודות הנהיגה הנכונה והמהנה - מבט רחוק, תכנון, קווים נקיים, מומנטום.

מתיחת הפנים הנוספת של המיני הנוכחית עוברת על כמה נקודות בעיצוב החיצוני, מעדכנת את תא הנוסעים, מוסיפה מעט (מדי) אבזור ועוד פחות מכך אבזור בטיחות שכבר מזמן מזמן מהווה רף מתבקש במכונית. מצד שני אתם תקבלו בה כיף גדול, לא זה שמגיע ממאות כ"ס וריפודי עור, אלא של מה שהמיני המודרנית ידעה להציע מלוא החופן - שלדה מצוינת שמחוברת להגה, בולמים ובלמים מעולים והתוצאה היא התנהגות כביש מהנה כל כך שאפשר לסלוח לה על הכל, או בעצם על הרוב.

כי כמו שנאמר בפתיח, אין מה ללכת סחור סחור, לעמוד מול המכונית הזו עם המפרט ורשימת האבזור שלה ולהסתכל על תג המחיר של 160 אלף שקלים לא ממש עושה שכל. היא חסרה יותר מדי רכיבים שחשובים לקונים שלה הרבה יותר מהשלדה והתנהגות הכביש ההיא.

מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, 3 צילינדרים, קדמית
נפח (סמ"ק): 1,499
הספק/סל"ד (כ"ס): 3,900/102
מומנט/סל"ד (קג"מ): 1,380/19.4
תיבת הילוכים: כפולת מצמד, 7 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 386
רוחב (ס"מ): 173
גובה (ס"מ): 141
בסיס גלגלים (ס"מ): 250
תא מטען (ליטרים): 211

ביצועים:
תאוצה 0-100: 10.3 שניות
מהירות מירבית: 195 קמ"ש
צריכת דלק (מבחן): 14 ק"מ לליטר

מתחרות:
בגדול: פיאט 500E

מחיר:
160 אלף שקלים