המלחמה באוקראינה הפכה את מחירי הדלק הנוחים של ימי הקורונה לזיכרון מתוק. אלמלא החליטו השבוע ברגע האחרון נתניהו וסמוטריץ' להקטין את המס על הדלק כדי לאזן את התייקרות הנפט, היינו משלמים כעת 7.17 שקל לליטר בנזין.
20 מיליארד שקלים בשנה, זה הסכום שאנחנו תורמים למדינה בתחנות הדלק, ומשום שבסופו של דבר מיועד גם במס שנועד גם להזכיר לנו שיש מחיר סביבתי לצריכת בנזין וסולר, כדאי לא להתרגל לבנות על הפוליטיקאים אלא לעבור לרכבים חסכוניים יותר ומזהמים פחות.
הדברים שאתם חייבים לדעת על המכונית שלכם:
- מעדיפים לוותר על הדלק? החשמליות החדשות שבדרך
- בעלי היברידיות, יכול להיות שאתם משלמים סתם במוסך?
- לא ממהרת לחשמל: נהיגה ראשונה בטויוטה פריוס
כעת אפשר לעשות את זה גם בקטגוריית הג'יפונים המשפחתיים, עם שני דגמים חדשים שהגיעו לארץ בחודשים האחרונים. טויוטה קורולה קרוס נבנה לפי הנוסחה המצליחה של היאריס קרוס: קחו רכב פרטי, תגביהו אותו, תעצבו קצת אחרת ותוכלו למכור אותו במחיר הרבה יותר יקר. היאריס הפכה לג'יפון הנמכר מסוגו בארץ, וכעת הקורולה המשפחתית הפכה בעצמה לג'יפון, תוך שהיא שומרת על אותה מערכת הנעה.
גם ברנו הגדילו תמורת הרבה יותר משקל תשעים, אבל את הג'יפון הקטן שלהם, הקפצ'ור, שבעצמו מבוסס על פלטפורמה שמשמשת את מכונית הסופר מיני קליאו. בניגוד לטויוטה, שחתומה על המהפכה ההיברידית, לרנו מדובר בתחום חדש יחסית, אחרי שנים שבהן קידמה דווקא את מנועי הדיזל כפתרון חסכוני. פרשת הדיזלגייט הזכירה לעולם שמדובר בבלוף, וגם הצרפתים הצטרפו לטרנד הבנזין חשמל.
עיצוב: הקורולה קרוס נראית בדיוק כשמה: ג'יפון קורולה. חזית בולטת, עיצוב רבועי. גבוה ו"פנאי", אבל סולידי. יש כנפיים תפוחות, פנסי לד דקים, וחישוקים קלים בכל רמות הגימור. ג'יפון נאה ומכובד, לא מסובב ראשים אבל שגם לא יעצבן אף אחד.
רנו, לעומת זאת, נתלו באילנות גבוהים עם העזה שלא מאפיינת בדרך כלל רכבים עממיים שנועדו להימכר בתפוצה גדולה, עם עיצוב של ג'יפון-קופה. חושקים בב.מ.וו X4 ולא יכולים להרשות לעצמכם? קבלו רכב בשלישי מחיר שגם מסובב ראשים, ששואלים מה זה הב.מ.וו הזה עד שהם רואים את הסמל המעוין. חבל שהיבואן הוסיף לרכב המבחן מדרגות צד מגושמות.
תא נוסעים: טויוטה מפגיזה במירוץ ה"למי יש יותר גדול" עם מסך מולטימדיה 10.5 אינץ', ועוד אחד, 12.3 אינץ' כלוח מחוונים. מי שכבר נוהג בקורולה ירגיש פה בבית, רק באחד יותר גדול ומרווח. הישיבה גבוהה מאשר בקורולה, אבל לא גבוהה כמו בראב4, איכות החומרים טובה בדרך כלל, והנדסת האנוש מצוינת כרגיל, מתוגברת בתפעול קולי.
בסיס הגלגלים, 2.64 מטר, הוא מהקטנים בקבוצה. וכך למרות שרצפת תא הנוסעים מאחור כמעט שטוחה, מרווח הברכיים נדיב פחות מאשר ברנו. המושב עמוק, ומבוגר ירגיש בסדר, אבל לא מדי. מרווח הראש טוב ויש גם הרבה יותר אור בזכות החלונות הגדולים. יש גם יציאת מזגן ושקעי USB.
הרנו הלך רחוק יותר בעיצוב גם מבפנים: סביבת הנהג עשירה יותר, הגרפיקה במסך המולטימדיה הגדול והאנכי (9.3 אינץ') מודרנית יותר, תנוחת הנהיגה גבוהה ושולטת, ורק הראות לאחור סובלת בגלל מבנה השמשה האחורי. חבל גם שאין כפתור פיזי לשליטה בווליום, רק על גבי מסך המולטמדיה.
מאחור יש יציאות מיזוג לשני המושבים המאוד מרווחים, עם מקום לרגליים בזכות בסיס גלגלים של 272 ס"מ שכבר נושק לקטגורייה מעליו. אפילו מרווח הראש לא נפגע מהגג שיורד למטה מוקדם יחסית, רק נוחות הכניסה פחות טובה. המושב פחות עמוק ויותר צר מזה שבטויוטה. זה לא רכב לשלושה מבוגרים, אם כי גם הטויוטה גבולי בסוגיה. יש יציאת מזגן ופה גם שתי יציאות USB.
תא המטען: לטויוטה נפח אחסון של 403 ליטר (בגרסת הבסיס המצוידת בגלגל רזרבי) ועד 436 ליטר בשתי רמות האבזור הגבוהות, שמצוידות בערכת ניפוח. ברנו גודל נדיב של 480 ליטרים והעמסה קלה ונוחה יותר. חבל שאין ווי תלייה ופתרונות אחסון מתקדמים, אבל לפחות יש מתחתיו גלגל רזרבי בכל הגרסאות.
אבזור: בטויוטה בגרסת הבסיס אקטיב (169 אלף שקל) תקבלו חישוקי 17 אינץ', הנעה בכפתור, בקרת אקלים, חיישני גשם ותאורה, כוונון חלקי למושב הנהג ומערכת למניעת שכחת ילדים מאחור (על סמך פתיחת דלתות). ה"דיינמיק" (175 אלף שקל) מגדילה ל-18 אינץ' את החישוקים, מוסיפה כניסה ללא מפתח, מסילות גג ותאורת אווירה. ה"אדוונצ'ר" שבה נהגנו (185 אלף שקל) מוסיפה גג פנורמי, חיישני חנייה אחוריים וקדמיים, חימום מושבים קדמי, ריפוד עור משולב, משטח טעינה אלחוטי, זיהוי רכב בשטח מת ומניעת פתיחת דלתות כאשר הדרך לא פנויה.
ברנו רמת הגימור הבסיסית אייקוניק (160 אלף שקל) כוללת מולטימדיה 7 אינץ', לוח מחוונים דיגיטלי 7 אינץ', חישוקי 17 אינץ' קלים, מצלמת רוורס ומפתח חכם. רמת הגימור S אדישן (170 אלף שקל) משדרגת למולטימדיה 9.3 אינץ', אנכית, לוח מחוונים דיגיטלי 10 אינץ', משטח טעינה אלחוטי, ריפוד בד משולב עור וחישוקי 18 אינץ'. רמת הגימור S אדישן SR מוסיפה חלון שמש. בעוד ששתיהן מגיעות עם אחריות בסיסית של שלוש שנים או 100 אלף ק"מ, ברנו אפשר להאריך את האחריות בשנתיים נוספות: 2,800 שקל עבור אחריות לחמש שנים או ל-100 אלף ק"מ, ו-3,400 שקל עבור אחריות זהה בשנים, אך עד ל-150 אלף ק"מ.
בטיחות: שני הדגמים קיבלו 5 מ-5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי, ומצויידים בחבילת בטיחות אקטיבית מלאה (מלבד ברנו הבסיסי שחסר בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי רכב ב"שטח מת").
ביצועים: בזמן שהאמריקנים והאירופים מקבלים בטויוטה מנוע 2 ליטר היברידי חדש (197 כ"ס), הישראלים יסתפקו ב-1,800 סמ"ק, עם 140 כ"ס במקום 121 כ"ס בקורולה המקבילה. התיבה כרגיל רציפה וגם גרסאות ההנעה הכפולה נותרו בחו"ל, אצלנו קדמית בלבד.
לרנו יחידה היברידית שמשלבת מנוע בנזין 1.6 ליטר ושני מנועים חשמליים שמניעים את הגלגלים הקדמיים דרך שתי תיבות הילוכים, אחת רובוטית לבנזין ועוד אחת עם שני הילוכים למנוע החשמלי. סידור לא שגרתי, שמספק 143 כ"ס.
הקורולה זריזה יותר מהרנו, בעיקר בזמנים שהסוללה של האחרונה מרוקנת ותחת עומס, אבל התאוצה שלה רועשת יותר בגלל התיבה הרציפה.
צריכת דלק: בשיוט הבין עירוני הרנו הייתה חסכונית יותר, עם 17.2 קמ"ל לעומת 16.5 קמ"ל בטויוטה, אבל בסוף יום המבחן אחרי קטע הנהיגה המאומץ סיימו שתיהן עם 14.3 קמ"ל. ביום יום, בזכות ההצטיינות של היחידות ההיברידיות בעיר, הצריכה תהיה דומה יותר לבין עירונית.
התנהגות כביש: נוחות הנסיעה של הרנו לא ממש צרפתית, אולי גם כי הוא מיוצר בכלל בדרום קוריאה. הקורולה נוח יותר מעל בורות קטנים, אבל פחות בכביש גלי, עם כיול רך וקצת אמריקאי. הרנו שקט במופגן, עם בידוד רעשים יעיל יותר.
שניהם בטוחים בכביש, אך ממש לא ספורטיביים. הרנו מעניק יותר ביטחון וההיגוי שלו עדיף.
השורה התחתונה
הקורולה קרוס הוא רכב מוצלח ושימושי, עם אבזור נוחות ובטיחות נדיבים ברמת הגימור הזו, אבל יקר מדי, כאן במבחן ובכלל. כאילו הכניסו לאחת מתוכנות הבינה המלאכותית המתרבות את התיאור "קורולה כג'יפון" והמחשב עשה את העבודה. זה יכול לעבוד מול כלים זולים יותר כמו קיה סלטוס או סוזוקי קרוסאובר, זה פחות משכנע ברמת המחירים הזו. הרנו ארקנה מעניין ויצירתי יותר, מעניק תחושה של רכב מקטגוריה גבוהה יותר, הוא גם פחות יקר ולכן למרות מערכת ההנעה הפושרת, הפעם הוא הבחירה שלנו.
על הצד הטכני: רנו ארקנה וטויוטה קורולה קרוס
