מחיר: 280 אלף שקל (260 אלף לגרסת EX)
מתחרים: איסוזו די מקס, טויוטה היילקס, פולקסווגן אמארוק
אהבנו: תא נוסעים מרווח ומאובזר, הארגז הגדול בקטגוריה, ביצועי מנוע, התנהגות כביש
לא אהבנו: מחיר לא מספיק אטרקטיבי, יכולות שטח, נוחות נסיעה בלא מטען
ציון: 8/10
המותג 'סאנגיונג מוסו' הופיע בישראל בשנות התשעים הקודמות, בדמותו של רכב כביש-שטח עירוני קשוח. שלושים שנה מאוחר יותר חוזר אלינו המוסו ("קרנף" בקוריאנית) כטנדר 1-טון, מתחרה ישיר באיסוזו דימקס וטויוטה היילקס. באמצע הייתה לנו אפיזודה עם 'סאנגיונג אקטיון ספורט' צנוע מימדים, שלא זכה להצלחה מרובה.
סאנגיונג מוסו 2023 חמוש בכל מה שצריך כדי להצליח בפלח השוק המצטמק של טנדרי 1-טון; יש לו מנוע דיזל 2.2 ליטר 202 כוח סוס ועם 5.40 מטר מפגוש לפגוש, הוא הארוך והרחב ביותר בקטגוריה. תזמון ההגעה מצויין מכיוון שבשנה שעברה נמחק מהזירה מיצובישי טרייטון, כך שבשוק מסתובבים אלפי לקוחות המחפשים לעצמם בית חדש. המוסו יתחיל בקרוב להופיע במדי משטרת ישראל, מה שייתן דחיפה לנוכחותו ולאטרקטיביות שלו.
מוסו נמכר בישראל בשתי רמות גימור; EX במחיר 260 אלף שקל, וגרסת 'פרימיום' אותה בחנו במחיר 280 אלף שקל. מחירים אלה נמוכים בכ-10,000 שקלים ממחירי איסוזו דימקס, והם זולים בכ-35 אלף שקל ממחירו הממוצע של טויוטה היילקס; אם תלכו על היילקס 2.4 ליטר Active הוא יהיה אפילו זול יותר מרכב המבחן. אז מה יותר חשוב? עוד כמה סוסים/פינוקים, או המותג השולט בשוק? זוהי שאלה קריטית ורק העתיד יראה אם מחיר זה יאפשר לסאנגיונג להעלות עדרי קרנפים על הכביש.
עיצוב: למרות שחלקו הקדמי של המוסו נלקח מאחיו רקסטון, קל לחשוב שזהו טנדר אמריקני בגודל קצת מצומצם. השבכה הקדמית מתנשאת ומסיבית, מעוטרת ביחידות תאורה מודרניות. הדופן מגולפת בקימורי פח רקסטוניים, מעניקים למוסו צללית ייחודית. המוסו ארוך מהטויוטה ב-8 סנטימטרים, ארוך מהאיסוזו ב-14. הוא גם רחב יותר מהמתחרים ב 8-10 סנטימטרים, וארגז המטען שלו גדול ועמוק יותר. בחור מגודל.
אהבתי את רצועת הפלסטיק האלגנטית המקיפה את תחתית המרכב. היא נקייה ומופנמת, סביר לשער שקבלנים וטיילי שטח ירכיבו פגוש ברזל מסיבי, אולי גם מגיני סף. לא אהבתי את מרווח הגחון המצומצם הבולט לעין; 22 סנטימטרים זה ממש לא הרבה עבור רכב ארוך כל כך, בעיקר בחזית. הייתי מציע למעצבים להשקיע מחשבה לא רק ביצירת חרטום מרשים וגדול, אלא גם בהגדלת זווית הגישה.
יוצאים לעבודה: גם ארגז המטען גדול מזה של המתחרים; הארגז הקוריאני ארוך יותר (1.61 מטר מול 1.57 בדימקס ו-1.525 מטר בהיילקס), רחב יותר (1.57 מול 1.54 ו-1.53 מטר) וגם עמוק יותר (57 ס"מ מול 48/49 ס"מ אצל המתחרים). נפח ארגז המוסו הוא 1.43 מטר מעוקב מול 1.17 (איסוזו) ו-1.23 (טויוטה). כושר ההעמסה של המוסו גבוה יותר - 1.165 טון מול 1.01 ו-1.08 טון אצל המתחרים. כושר הגרירה דווקא נמוך יותר, 3,000 קילוגרם מול 3,500. אם מישהו מחפש את טנדר העבודה הגדול ביותר שאינו אמריקני, סאנגיונג מוסו הוא התשובה.
תא נוסעים: תא הנוסעים מעניק סביבת חיים מצוינת מלפנים ומאחור - מרווח, מפנק ואיכותי למראה ולמגע. לוח המחוונים גיאומטרי ונקי עם תצוגת מולטימדיה 8 אינץ' סבירה לגמרי, מגובה במתגים פיזיים להפעלת המזגן, צליל וכיו"ב. תנוחת הישיבה טובה עם מושבי עור חשמליים מאווררים ומחוממים בגרסת פרימיום. יש שפע תאי איחסון לבקבוקי שתייה משפחתיים בדלתות, משענת מרכזית גדולה, ומדף שימושי מתחת לשמשה הקדמית. הגוון הכללי שחור קודר, הייתי גם שמח למצוא גג שמש קצת יותר משמעותי. המושב האחורי רחב מהמקובל בקטגוריה. נוח לשבת שם, התצפית החוצה טובה. יש מאחור פתחי מזגן ואפילו חימום למושב האחורי, חבל רק שאין שם שקעי טעינה, וגם לא מקום איחסון מאחורי משענת המושב האחורי.
אבזור: המוסו מאובזר היטב, בלי יומרות מוגזמות. מערכת המולטימדיה פועלת בעברית, מאפשרת צימוד סמארטפונים. יש אפליקציות חניה וניווט ווייז אבל איכות מצלמת הרוורס, בינונית. לוח המחוונים 12.3 אינץ' מעניק מידע מלא וצלול, בגרסת פרימיום יש בקרת אקלים דיגיטלית, מפתח חכם, חימום הגה ועוד פינוקים.
ביצועים: מנוע הטורבו-דיזל 2.2 ליטר מספק 202 כוח סוס (כמעט זהה ל-204 של היילקס 2.8 ליטר היקר משמעותית ו-40 כ"ס יותר מהאיסוזו), ו-45 קג"מ המגיעים ב-1,600 סל"ד. המנוע שקט וחלק ועם תיבת 8 הילוכים של 'אייסין' הוא מספק תאוצות מצוינות ושיוט רגוע מאוד, גם במהירויות כביש 6. הבידוד האקוסטי מצוין, וקל היה לנו לבלות על הסיפון שעות ארוכות ורגועות. תצרוכת הדלק כ-10 קילומטרים לליטר בנהיגה בינעירונית מהירה, חסכונית לרכב מסוגו. השליטה הידנית בהילוכים מתבצעת באמצעות מתג על ידית ההילוכים, לא נוח אבל גם לא מטריד מאוד - כמעט ואין צורך בה.
בקרת השיוט לא אדפטיבית. מערכות הבטיחות חלקיות: יש 6 כריות אוויר, בלימה אוטונומית כולל הולכי רגל, התראה על רכבים בשטח מת וסטייה מנתיב (לא אקטיבית). חגורת הבטיחות האחורית-מרכזית היא חגורת מתניים בלבד.
נוחות והתנהגות כביש: המוסו יושב על שלדת סולם, מתלים קדמיים עצמאיים וסרן אחורי חי. תצורה שמרנית זו נותנת חוסן מכאני גבוה ומשפרת את יכולת השטח, אבל אינה מיטיבה עם נוחות הנסיעה. כמו רוב הטנדרים, גם המוסו אינו אוהב לנסוע ללא מטען; המתלים האחוריים קופצניים, נוחות הנסיעה אינה טובה, למעט על כבישים מגוהצים היטב. היגוי המוסו קל ומדוייק יחסית לטנדר, זוויות הגלגול מינימליות (בגלל בסיס גלגלים נרחב, ומרכז כובד נמוך יחסית).
המוסו מיוצר גם עם מתלים אחוריים עצמאיים וקפיצי סליל, המעניקים איכות חיים טובה בהרבה. גרסה מעודנת זו לא תיובא לארץ מכיוון שהמשקל המורשה שלה הוא רק 880 קילוגרם (ביחס ל-1165 קילוגרם בדגם הנבחן). זוהי החלטה אסטרטגית של היבואנית טלקאר, לשלם בנוחות נסיעה כדי לקבל את המשקל המורשה הגדול ביותר בקטגוריה. אני דווקא חושב שלקוחות רבים היו שמחים להסתדר עם 850 קילוגרם בארגז אבל בשלב זה, הגרסה הספירלית לא תיובא לישראל.
שטח: לאחר מאות קילומטרים כביש, אנחנו יורדים לשטח. שילבנו 4X4 (אין אופציה לנהיגת כביש ב-4X4), ונכנסנו לנחל תבור הנמצא במלוא פריחתו המרהיבה. בחרתי במסלול שטח צמחוני למדי, לא רק משום שזוויות המרכב אינן מהטובות שיש. מגבלה נוספת היא שהמוסו מגיע בלי גלגל רזרבי. מישהו בסאנגיונג החליט למקם את מיכל האוריאה במקום המיועד לגלגל הרזרבי, וכך, כמו הרקסטון מגיע המוסו רק עם ערכה לניפוח צמיגים. זהו פיתרון דחוק מאוד למשתמשי כביש, בלתי מתקבל על הדעת למי שמתכוון לרדת לשטח. היבואנית טלקאר תצרף לכל לקוח גלגל רזרבי אבל יהיה צורך למתקן אותו בתוך הארגז, תוך פגיעה בשימושיותו.
בהיעדר גלגל רזרבי נרתעתי גם מהורדה נאותה של לחץ האוויר, פעולה הכרחית בנסיעת שטח עם טנדר לא עמוס. המוסו מגיע עם צמיגי 235/70R17, דווקא מידה מתאימה מאוד לנהיגת שטח. נוחות הנסיעה הייתה טובה מכפי שציפיתי, אני בטוח שעם כמה מאות קילוגרמים בארגז הוא יהיה בסדר גמור. מרווח הגחון צנוע, 22 סנטימטרים שעל אורך 5.4 מטרים, מתורגמים לזוויות מרכב גבוליות; בעיקר זווית גישה של 20 מעלות, שאינה ראוייה אפילו לטיילות שטח מתונה. גם זווית הנטישה קטנה ובקיצור - מי שמתכוון לרדת לשטח יהיה חייב להשקיע 10-12 אלף שקלים בהגבהת מרכב של 2 אינץ'.
למוסו יש הילוך כוח אפקטיבי, ובקרת משיכה המתפקדת לא רע. הקוריאנים התקינו גם את נשק יום הדין, נעילה אחורית אוטומטית. הנעילה מופעלת ברגע שהיא מבחינה שבקרת המשיכה הגיעה למגבלותיה, והיא מעניקה לטנדר אפקטיביות מושלמת של הסרן האחורי. זה היה יכול להיות נפלא אבל הבעיה היא שהנעילה משתלבת במכה חדה וחזקה - לא נעימה לנוסעים, עם פוטנציאל לנזק מכאני. כמה חבל שאין במוסו נעילה נשלטת אותה אתה יכול לשלב לפני המכשול. יש בקרת ירידה במורד המכווננת למהירות 10 קמ"ש, זה מהר מידי ומחייב בלימה 'ידנית' עם דוושת הבלם.
השורה התחתונה: אני אוהב יצרנים המציעים מוצר תחרותי שאינו יקר מדי, ומעניקים אופציה שאינה הולכת בנתיב הסטנדרטי והיקרני. רקסטון הוא רכב כזה, הוא זול בכ-30% מלנד קרוזר ובכל זאת, הוא לא נמכר במספרים גדולים. סאנגיונג מוסו עולה 4% פחות מהאיסוזו די מקס, ורק כ-10% פחות מהטויוטה בעל המעמד האייקוני.
מוסו הוא טנדר 1-טון הגדול ביותר בישראל, ויש לו כושר העמסה טוב מזה של מתחריו. יש מנוע חזק ונסיעת כביש מעודנת אבל כדי לחדור לשוק הנשלט על ידי מותגים חזקים כל כך, הוא זקוק לתג מחיר נמוך מזה שהוא נושא היום. המחיר מצטרף למגבלות השטח, ולא אוכל להמליץ עליו למי שמתכוון לעשות עבודת שטח מסיבית לעבודה או לטיולי שבילים מאתגרים. עבור מי שמבלה את רוב זמנו על הכביש ויורד לשבילים מתונים מדי פעם, שווה בכל זאת להציץ בקרנף החדש.
על הצד הטכני: סאנגיונג מוסו 'פרימיום'
מנוע: טורבו דיזל 2.2 ליטר, ארבע בוכנות
הספק/סל"ד (כ"ס): 202/3,800
מומנט/סל"ד (קג"מ): 45/1,600
תצורה: שלדת סולם עם סרן אחורי חי, מתלים קדמיים עצמאיים
הנעה: 2X4 לכביש, 4X4 לשטח, הילוך 'כוח'. בקרת משיכה ונעילה אוטומטית לדיפרנציאל אחורי
תיבת הילוכים: אוטומטית פלאנטרית, 6 הילוכים
מידות:
אורך (מ'): 5.4
רוחב (מ'): 1.9
גובה (מ'): 1.85
בסיס גלגלים (ס"מ): 321
מרווח גחון (ס"מ): 22
צמיגים: 235/70R17
זוויות גישה / נטישה (מעלות): 19.5 / 20.5
משקל עצמי (ק"ג): 2,095
ארגז (אורך/רוחב/גובה ס"מ): 161 / 157 / 57
בטיחות:
6 כריות אוויר, מבחן ריסוק אירופאי עוד לא בוצע
בטיחות אקטיבית:
בלימה אוטונומית, התראה על סטיה מנתיב וכניסת רכב לשטח מת, בקרת שיוט לא אדפטיבית
אחריות:
שלוש שנים או 100 אלף ק"מ