מחיר: 757,200 שקלים
מתחרים: ב.מ.וו X5, פורשה קאיין, מרצדס GLE, אודי Q7
אהבנו: מרחב פנים גדול ויוקרתי, נוחות נסיעה, עיצוב פנים וחוץ
לא אהבנו: מחיר, ביצועי מנוע, יכולת שטח
ציון: 8.5/10
בעולם שאליו מיועד ריינג'-רובר ספורט היה ג'יימס טיילור מלונדון מניע את האוטו בבוקר גשום, מציב במערכת הניווט את Loch Lomond בסקוטלנד, ויוצא למסע ארוך אל בית הקיץ הנטוע על שפת אגם צונן. את 750 הקילומטרים המפרידים בינו לבין החופשה כבר גמא טיילור פעמים רבות על מיכל סולר אחד, אין בעיה - לא צריך לתכנן, לא צריך עמדות טעינה, פשוט נותנים גז ומפליגים אל האופק הצונן.
הייתי מת להיות ג'יימס טיילור אבל המציאות שלנו קצת אחרת - בארץ ישראל של מחצית 2024, מה אופציות החופשה שלי? הצפון בוער ולצערי הרב, אין לי מה לחפש שם. הדרום מרוח בצבע אדום והנגב בוער ב-39 מעלות. אפילו באילת מתרסקים טילי שיוט ולכן החלטנו לצאת ליישובי העוטף, להצטרף לצעדת משפחות החטופים ולהרגיש שבכל זאת, עשינו משהו חיובי.
ככל שלא היה לי נעים להגיע לצעדת מחאה עממית עם סמל סטטוס בוהק כמו הריינג', לא יכולתי לבקש לעצמי פלטפורמה הרבה יותר מפנקת, צוננת ומחבקת. יכולתי אולי לשדרג ל'ספורט' היברידי או אפילו ריינג' "אמיתי", אבל היום אני נוהג בגרסת הכניסה של ריינג' רובר ספורט - במחיר 757,200 שקלים אני לא מעז לקרוא לה 'גרסת בסיס'. זהו הריינג' ספורט הנגיש ביותר, מעליו יש ארבע גרסאות שהיקרה בהן עוברת את המיליון שקלים. זה ים של כסף אבל תרשו לי להרגיע אתכם, גם המתחרים עולים סכומים דומים - זהו שוק פרימיום המבעבע בישראל ובעולם, בעוד רובנו לא יכולים אפילו לפנטז על רכב כזה.
השאלה המעניינת היא: על מה מוותר הלקוח כאשר הוא בוחר ב'גרסת הפתיחה' של ריינג' רובר ספורט? האם מנוע ה-250 כ"ס מספיק חזק עבור כרכרה כל כך גדולה? האם הבריטים לא קיצצו יותר מדי ברמת האבזור? האם הוא עוד יכול להצדיק את הכינוי 'ספורט'? והכי חשוב, Is it still a proper Range Rover?
עיצוב: אתה לא נזקק ליותר מכמה שניות, כדי לזהות שזהו ריינג' רובר. ה'ספורט' קטן מהריינג' הבכיר בסנטימטרים ספורים, וה-DNA הבריטי מוקרן מכל משטח מתכת. זו לא צללית מודרנית המנסה למזג קרוסאובר הרפתקני עם מרכב 'קופה' ספורטיבי, זוהי אבולוציה רגועה של ה-DNA שנולד ב-1970. המעצבים שמרו על איפוק בריטי, והמרכב נקי מכל התחכמות או הגזמה. במהלך השנים איבד הריינג' את הקווים הזוויתיים, והחרטום עגול ואירודינמי יותר. אבל הוא משדר נכבדות בולטת, מאופק בגודל כונסי האוויר ויחידות התאורה.
החלונות מפולסים עם משטחי המתכת, הפריטים היחידים הבולטים החוצה הן מראות הצד ושתי אנטנות כריש; גם ידיות הדלתות נבלעות במרכב. מעל חגורת המתניים מתנוסס 'גג צף' שחור. מאחור יש רצועת תאורה רוחבית, שני המפלטים מצטנעים מתחת לפגוש. זהו עיצוב מופנם העומד בניגוד למגמות המתחזקות בימינו, בעיקר באגף הסיני. עיצוב זה פחות מתאים למי שמחפש מכונית ספורטיבית בסגנון X5 או קאיין, אבל יקסום מאוד למי שמגיע מעולמות השטח - כמוני למשל.
תא נוסעים: עם מרכב באורך 4.95 מטר ורוחב של 2.05 מטר, הריינג' ספורט מעניק לנוסעיו מרחב פנים יוצא דופן. הדפנות הזקורות משאירות הרבה מרחב כתפיים, ורצועת החלונות הנרחבת יוצרת הרגשה של 'יוצאים לטיול שנתי'. בהיעדר שורת מושבים שלישית, לחמשת הנוסעים יש מושבים מרווחים ואיכותיים, ארבעה מהם כורסאות מרופדות ותומכות היטב, מתכווננות חשמלית (אבל ללא קרור). תנוחת הישיבה נשארה גבוהה ושלטת, יש יציאות מזגן ונקודות טעינה לכולם. לא תמצאו כאן גימיקים נוצצים אבל הכל עשוי בטוב טעם, מחומרים איכותיים וברמת גימור מהגבוהות שבנמצא.
לוח המחוונים מתבסס על קורת רוחב מסיבית למראה, ועליה צג מולטימדיה 13.1 אינץ'. בימינו זה לא נחשב למסך גדול במיוחד אבל הוא איכותי וצלול ביותר, מקומר ומשתלב יפה בקורת הרוחב. הבריטים ביטלו את שתי החוגות הפיזיות הגדולות, שתיפעלו מערכות שונות של הרכב; אני מקווה שבהמשך יחזירו אותן, לאור לחצי מכוני הבטיחות שגם הם לא אוהבים את ריכוז הפקדים אל תוך המסך. אנדרואיד-אוטו עובד רק עם כבל, מוזר. החוגה הפיזית היחידה, Volume, אינה נעימה למגע אבל מערכת הצליל מצויינת. מעבר לכך, תא הנוסעים משובח ומתוחכם ביותר. תא המטען גדול ושימושי מאוד, 835 ליטרים.
על מה אתם מוותרים כאשר רוכשים SE250, ביחס ל-HSE300 Dynamic העולה 130 אלף שקלים יותר? הרשימה כוללת קליפרים קדמיים שחורים, שמשה קדמית מסננת קרינה, יותר כוונוני מושבים, ריפוד עור משופר, חישוקי 22 אינץ' (מיותרים בעיניי), תצוגה עילית, מערכת שמע משופרת, סגירת דלתות שקטה וסיוע לחנייה. מוותרים גם על 50 כ"ס ו-8 קג"מ, המתבטאים בפער של 1.5 שניות מאפס ל-100.
ביצועי מנוע, תצרוכת דלק: עם משקל עצמי של 2,400 קילוגרם, ברור שה-250 כ"ס של רכב המבחן אינם מספקים תאוצה ותגובת דוושה מיידית. אבל הדיזל 6-בוכנות 3.0 ליטר אינו פראייר בכלל. למרות שהמאוץ ל-100 נמשך 8 שניות ארוכות יחסית, ה-SE250 אינו מרגיש עצל או מהוסס, תיבת 8-ההילוכים מתפקדת היטב, ולא חסר כוח בנהיגה יומיומית. התחושה היתה טובה בתנועה עירונית/פרברים, וגם בנסיעה של 450 קילומטרים רצופים, כולל ירידה ועלייה מים המלח. בכביש הררי מתפתל, לעומת זאת, היה חסר לי כוח. לא הייתה בעיה לנהוג שם בזריזות אבל כאשר רציתי להאיץ במהירות מפנייה חדה, כאשר ניסיתי לעקוף, חסר לי קצת כוח.
השאלה היא, כמה פעמים בשנה ירצה לקוח טיפוסי של ריינג' רובר לנהוג בקצב כזה? פעמיים, שלוש, כשנחה עליו הרוח? זה לא מחיר נורא לשלם, עבור חיסכון של 130 אלף שקלים. אבל אם אתה אוהב לנהוג חזק פעם-פעמיים בשבוע, אז ה- SE250 אינו הגרסה עבורך - במקרה זה אמליץ על היברידי נטען, 460 או 550 כ"ס ו-4.9 שניות מאפס ל-100. נא להכין 970 אלף שקל או 1.138 מיליון שקלים לגרסת הקצה.
ובחזרה ל-SE250: העולם מדבר על חשמול וחשמל, אבל כולם כבר מבינים שמנועי בעירה פנימית עוד לא מוכנים לרדת מהזירה. למרות ביצועיו המוגבלים, אהבתי את הדיזל של הריינג'. בקצב תנועה נורמלי הוא מגיב היטב ודוחף, תיבת ההילוכים שומרת על סל"ד נמוך יחסית, תוך השמעת צליל בשרני ומחוספס במידה ראויה. בחירה במצב 'ספורט' משנה מעט את תזמון ההילוכים ומגבירה את צליל המנוע, אבל זה לא שיפור משמעותי. תצרוכת הדלק טובה להפתיע - לאורך 450 קילומטרים של בינעירונית זורמת, פרצי מהירות בכביש 6 וטיפוס מהיר מים המלח לערד, הוא הוציא 12 קילומטרים לליטר. זה נתון מעולה, המצביע על אוטונומיה של כ-800 קילומטרים למיכל דלק.
נוחות והתנהגות כביש: כמו כל ריינג' רובר ראוי לשמו (ואני לא כולל בקבוצה זו את ה-איווק וה-וולאר, שסתם תפסו טרמפ על מותג יוקרתי), גם הספורט מצופה להיות מרבד קסמים מלכותי ושאנן. לזה ציפיתי, וזה מה שקיבלתי. מתלי האוויר מבודדים אותך מתחלואי הדרך, בסיס הגלגלים הנרחב מצמצם את טלטלות המרכב, ואת שאר הספיגה מבצעות הכורסאות הנוחות. על כביש סביר, הריינג' ספורט מלכותי ומגהץ היטב, תאווה לישבנים.
על אספלט עירוני או בשביל משובש, חלק מהטלטלות כן מגיעות אליך. אשמים בכך צמיגי ה-275/50R21 הספורטיביים מדי לטעמי. על הכביש הם עוד סבירים, אבל בשטח הם ממש בעיה. קחו בחשבון שככל שאתם מטפסים בדירוג הדגמים, אתם נתקלים בחישוקי 22 ואף 23 אינץ' - מבחינתי זה מיותר לחלוטין. אבל רכב המבחן היה מלכותי ומפנק, קרוזר נהדר המאפשר לבלוע מאות קילומטרים ללא עייפות.
בנהיגה מהירה ובמצב 'ספורט' המתלים מתקשחים והמרכב מונמך, לצמצום הטיית מרכב בפניות מהירות. זה מאוד נחמד אבל, בואו: למרות השם 'ספורט', זה לא באמת רכב ספורטיבי. מהיר, זורם, מענג בכביש מתפתל? לגמרי, אבל אל תחשבו לרגע להשוות את ביצועי הכביש שלו למתחרים כמו X5, קאיין ואחרים.
שטח: לפני הרבה שנים שאלתי אחד ממהנדסי לנד רובר, כמה מהלקוחות מורידים את הריינג' לשטח טכני? הוא ענה לי שהשאלה הזו בכלל לא מעניינת. "רוב הלקוחות לא ילכלכו את האוטו בבוץ, ולא יעזו להיכנס איתו לדיונה" אמר לי. "אבל הם רוצים לדעת שאם רק יירצו, הריינג' יכול לקחת אותם לפסגות הגבוהות ביותר". לכן מקפידה לנד רובר לשמר את DNA השטח, למרות שהמכוניות כמעט ולא יורדות מהכביש. אבל ל- SE250 אין הילוך כוח, וגם לא נעילות דיפרנציאל, אלו אופציות בתשלום. עם הצמיגים הספורטיביים אני קצת מפחד לפלרטט עם סלעי מדבר משוננים. לפחות יש כאן צמיג רזרבי, הגם שהוא לא בגודל מלא. עכברי שטח יוכלו להזמין צמיג רזרבי בגודל מלא.
בחרתי מצב נהיגה 'שטח' והמרכב התרומם למרווח גחון רציני מאוד, 28.0 סנטימטרים מכובדים. במצב מוגבה אתה מרוחק מהקרקע, אך נוחות הנסיעה נפגמת מעט. האמת היא שגם בלי הילוך 'כוח', ה'ספורט' יכול להגיע די רחוק; המנוע חזק וההילוך הראשון קצר למדי, הצמיגים רחבים, בקרת המשיכה מצוינת, ומצלמת הדרך מציגה על המסך את מה שמתרחש מתחת לרכב. השתעשעתי לי קצת, מספיק כדי לקבוע שגם במצבו הבסיסי הספורט יכול לרדת לשטח ידידותי. הוא הרבה יותר טוב בשטח ממתחרי הכביש שלו, אבל הוא לא באמת רכב שטח. מי שמחפש יכולת שטח משופרת יכול להזמין הילוך כוח בתוספת של 3,100 שקלים בלבד, זה באמת זול.
השורה התחתונה: קל להסתלבט על ריינג' רובר ספורט SE250 ולקבוע שבלי יכולות שטח הוא כבר לא ריינג' אמיתי, עם 250 כ"ס הוא גם לא 'ספורט', וב-757,200 שקלים הוא בוודאי לא 'גרסת בסיס' זולה לרכישה. אבל זוהי זווית ראייה צרה וצינית, המפספסת את התמונה הרחבה.
ריינג' רובר ספורט SE250 הוא כרטיס הכניסה הנגיש ביותר למי שרוצה לחוות את הכרכרה הבריטית במיטבה. זהו עדיין רכב אלגנטי ולא צעקני, המתאים למי שלא מחפש 'שופוני' (אלא למביני דבר). יש לו תא נוסעים מעולה, נוחות נסיעה החורגת מהמקובל בקטגוריה, וכריזמה מוטורית אותה מחפשים לקוחות המכורים למותג הבריטי. זה ממש לא רכב זול אבל בהשוואה לאחיו הבכירים (דיזל או היברידיים-נטענים), הוא בהחלט הצעה מעניינת.
עם אחריות יצרן לחמש שנים או 150 אלף קילומטרים הוא מבטיח שקט נפשי לאורך שנים, זו נקודה המנטרלת את אחת הדאגות שהיו משויכות תמיד למותג הבריטי. בשנים האחרונות מוכיחים הלנד רוברים אמינות גבוהה יותר וביקוש גבוה בשוק המשומשות. אז אם בא לכם לטפס לסיפונה של כרכרה משובחת ולחוות את בית הלורדים בלי לקחת משכנתא, יכול להיות שריינג' ספורט הוא הפיתרון שלך.
על הצד הטכני: ריינג' רובר ספורט SE250
מנוע: טורבו דיזל 6-בוכנות בטור, 2,997 סמ"ק
הספק מרבי (כ"ס): 250/4,000
מומנט מרבי (קג"מ): 57/1,250
תיבת הילוכים, הנעה: 8 הילוכים, הנעה כפולה AWD
ממדים:
אורך (מטר): 4.946
רוחב (מטר): 2.047
גובה (מטר): 1.820
בסיס גלגלים (מטר): 2.99
מרווח גחון (ס"מ): עד 28.0
זוויות גישה/נטישה (מעלות): 33 / 29.8 (במצב 'שטח' מוגבה)
תא מטען (ליטר): 835 / 1860
צמיגים: 275/50R21
משקל עצמי (ק"ג): 2,390
ביצועים (יצרן):
0-100 קמ"ש (שניות): 8.0
מהירות מרבית (קמ"ש): 206
צריכת דלק, יצרן (קמ"ל): 13.3
צריכת דלק, מבחן בין עירוני (קמ"ל): 12.0
בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: 5 מ-5 כוכבים
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית בנסיעה לפנים ולאחור, בקרת שיוט אדפטיבית, ניטור רכב בשטח מת, מניעת סטייה מנתיב והתנגשות ברכב בשטח מת, התרעת עייפות נהג
אחריות:
חמש שנים או 150 אלף ק"מ