אוהבים לנהוג? הכביש באלפים שחובבי הגה וסקי נאבקים עליו

שם: פלואלה פאס
מיקום: סמוך לעיירה דאבוס, שוויץ
יעדים קרובים: כשעתיים וחצי נסיעה מציריך, כ-3 וחצי שעות ממינכן
אורך: 26 ק"מ
מתי לנהוג: באביב, בסתיו ובקיץ
מכונית: אודי R8 הנעה אחורית

כשהאינטרנט עוד לא היה מוצף במידע, הכבישים הטובים לנהיגה היו מתגלים בקריאת כתבות של מגזיני רכב בריטיים או בצפייה בטופ-גיר ותוכניות דומות. איכשהו למרות כל החיפושים, פלואלה פאס לא עלה על הרדאר שלי.

עוד ב-2007 טופ-גיר עברו בדאבוס, השוכנת למרגלות מעבר ההרים, אבל למרות שהמקום צולם ותואר כ-'גן עדן' לנהיגה השם פלואלה פאס לא הוזכר בתוכנית. שלוש שנים מאוחר יותר אני עברתי במקום כמעט במקרה בדרך חזרה מסיבוב עצמאי בעקבות כבישי הנהיגה הטובים באירופה. אחרי למעלה מ-1,500 ק"מ וביקור בכבישים מדהימים כמו סילברטה (עליו כבר כתבנו), סטלביו, סאן ברנרדינו ושאר מקומות נהדרים הגעתי לפלואלה (Fluela Pass).

רק אלוקים יודע מדוע מערכת הניווט החליטה לשלוח אותי במעלה ההר ולא במנהרה שעוברת מתחתיו. השעה הייתה שעת דמדומים שצבעה את הכביש, את האגם בשיא הגובה, את הסלעים והשיחים מסביב בצבע כתום משגע. אבל מעבר לנוף הכביש עצמו היה חוויה ייחודית.

כמעט עשור מאוחר יותר חזרתי לפלואלה שוב, הפעם עם מכונית ספורט קיצונית והחוויה הנהדרת רק התחדדה. פלואלה הוא אחד ממעברי ההרים הטובים לנהיגה. בפעם השלישית לא ציפיתי להפתעות אבל כמו שתכף תבינו, מעבר ההרים הזה תמיד מחזיק עוד קלפים בפיתול.

פרקים נוספים בסדרה:
ריידברג פאס בגרמניה: 10 ק"מ של סיבובים רצופים
כביש B2500 ביער השחור: הפתעה באמצע אזור תיירותי
סילברטה פאס באוסטריה: כביש שהוא רכבת הרים

מעבר ההרים פלואלה ניצב לו בקצה הדרום מזרחי של שוויץ, קרוב מאוד לגבול האוסטרי ולגבול האיטלקי. המעבר מתחיל ממש בעיר המפורסמת דאבוס.

דאבוס היא העיר הגבוהה ביותר באלפים (1,560 מטר) ויש לכך השפעה ישירה על המבנה הייחודי של מעבר ההרים פלואלה. בניגוד להרבה מעברי הרים אחרים העלייה פה מתונה. הדרך העולה לכיוון מעבר ההרים לא תלולה ולכן הפיתולים עדינים יחסית ומהירים יחסית.

אם תצאו מדאבוס תגלו שלפחות בחלק הראשון של הנסיעה תוכלו לקבוע קצב גבוה. אם הגעתם עם מכונית שאוהבת לשנות כיוון במיידיות העלייה תרגיש כמעט כמו נסיעה על מסלול מירוצים.

ביציאה מקו העצים לעבר האזור המכוסה בשלג עמוק בחורף תיתקלו במספר סיבובים חדים יותר, שהופכים לישורת קצרה, סיבובים ארוכים וישורות נוספות. את החלק המערבי של המעבר (שמתחיל בדאבוס) אפשר לתאר כסדרה של מדרגות. כל מדרגה מציעה רצף עקומות קלות, סיבובים ארוכים וישורות שנשברות בכמה סיבובים חדים המובילים את הרכב למדרגה הבאה. עוד כמה פניות קלות, סיבוב ארוך ומדרגה נוספת עד לשיא הגובה. העלייה המתונה מסתיימת בשיא המעבר, בגובה של 2,380 מ'. אבל השיא לא מרגיש כמו אוכף צר שזורק אתכם למטה. להיפך. הירידה מתחילה בישורת וב-3 קילומטרים של סיבובים קלים.

אבל רגע. משהו בתמונות לא מסתדר. סיפרתי לכם על אגם, סלעים ושיחים, אבל ברוב התמונות הצבע הלבן שולט.

מעבר ההרים פלואלה לא שגרתי בעוד מובן. אי שם ב-1999 נפתחה מנהרה המחברת את דאבוס עם תת הקנטון המזרחי בשוויץ - אינגיידינה באסה. המנהרה הפכה את מעבר ההרים למיותר ולא רק בחודשי החורף.

אבל לפלואה יש עדת מעריצים. אנשים מהסביבה שרוצים לטפס למעבר ההרים המרהיב בכל יום בשנה. וכך, באמצעות הרבה תרומות מחובבי רכב וסקי הם מקפידים לשמור את המעבר פתוח ככל שניתן. כשיורדים משיא הגובה מדרגה אחת מזרחה ניצבים מספר מבנים המשמים לאחסנה וטיפול בציוד פילוס השלג הנדרש במעבר.

שבוע לבפני הביקור שלנו בפלואלה עוד ירד שלג כבד במעבר ההרים. וכך, במקום נוף של אגם וצמחייה אלפינית נסענו בין שני קירות שלג בגובה 2-3 מטרים. זה כמובן משפיע במידה מסוימת על שדה הראייה ועל מרווח הטעות שהמעבר מעניק אבל החלק העליון של המעבר סיפק חוויה אלפינית שלא ניתן למצוא בשום מעבר הרים אחר.

הירידה מזרחה כאמור מתחילה בהנמכה מתונה, כמה עיקולים תלולים יובילו אתכם מדרגה אחת מטה לישרות ארוכה עד למבנים של עמותת "פרו פלואלה". מכאן עוד כמה פיתולים ואחריהם העמק כולו נפתח והכביש נפתח לכ-4 ק"מ של נסיעה במקביל לנחל היורד מטה. הנוף מרהיב, יש ישורות לצד סיבובים קלים ואפשר לקבוע פה קצב מהיר או פשוט להינות מנוף העמק המתגלה ככל שהשלג נעלם.
חזרה לקו העצים והכביש מגיע למדרון תלול ומתפתל איתו בחדות למטה. פה הסיבובים שונים לחלוטין. הם איטיים וטכניים יותר.

וזאת החוויה המשמעותית ביותר בפלואלה. בניגוד למעברי הרים אחרים פה תוכלו למצוא כל סוג של סיבוב, שיפוע ושדה ראייה. לחובבי נהיגה מדובר בחוויה שלא מפסיקה להפתיע כי כל סיבוב מציע אתגר מיוחד משלו והנוף משתנה בין חלק לחלק.

הזמנים הנכונים להגיע לפלואלה הם באמצע השבוע ולא קרוב לפתיחת המקום לתנועה. אנחנו כאמור הגענו בסופ"ש הראשון בו המעבר היה פתוח. השלג הרב זימן למקום המוני גולשי קרוס-קאונטרי מחד ומאות חובבי רכב שגדשו את הכביש עם מכוניות שגרמו אפילו לאודי R8 שהגיעה איתנו להרגיש קצת פשוטה. האספלט מעולה בחלקים מסוימים של המעבר, אך במקומות אחרים הוא חלק ומתעתע, שימו לב.

כדי להגיע פשוט צריך לנסוע לדאבוס מכל מקום שבו אתם נמצאים. במידה ואתם מגיעים משוויץ רצוי לקנות תו המאפשר נסיעה על כבישים מהירים (Vignette). זה לא זול אבל יביא ויחזיר אתכם מהר לציריך (כשעתיים - שעתיים וחצי). הדרך לשם תהיה מרהיבה כמעט כמו מעבר ההרים המשגע אליו אתם עושים את דרככם.

ממינכן תוכלו לדהור על האוטובאן עד לחבל טירול האוסטרי ומשם לפלואלה, בערך שלוש וחצי שעות נסיעה.

מבחינת דברים שאפשר לעשות בסביבה, בואו נהיה כנים. אם אתם לא חובבי טבע או סקי (בחורף) אין הרבה דברים מעניינים לעשות. בקיץ האזור מציע שלל מסלולי הליכה מרהיבים ואטרקציות כמו מצנחי רחיפה, קיאקים ועוד.

אבל הנה הפתעה קטנה לאלו שאוהבים קניות. במרחק של כחצי שעה נסיעה לכיוון אוסטריה תראו שלט קטן לעיירה שוויצרית בשם סאמנאון (Samnaun). העירה הזאת ניצבת בקצה עמק עמוק ורחוק. בגלל שניתן להגיע אליה אך ורק דרך אוסטריה ובכדי לעודד תיירות והכנסות לתושבי היישוב הקטנטן, הרשויות השוויצריות מציעות פה פטור מלא ממע"מ. כך תוכלו לתדלק במחירים נמוכים במיוחד ולקנות ציוד טיולים וסקי (בהתאם לעונה ורק בשיא העונה). הדרך המובילה אל הכפר מדרום היא גם דרך יפיפייה החצובה במנהרות.

מהדורת הפרידה של אודי R8 לא מתיימרת להיות אודי. מחברה שהביאה לכביש הציבורי את מערכת ההנעה הכפולה לא ציפינו להנעה אחורית. זה בערך כמו ששטראוס ימכרו לכם מוצרים בריאים ובמחיר הוגן - זה עלול להפתיע.

גרסת ההנעה האחורית של ה-R8 מוכיחה שפחות זה יותר. נכון, יש פה פחות כוח ופחות גלגלים מניעים אבל החדות היא סיפור אחר - מכונית העל הזאת עושה את כל מה שגרסת ההנעה הכפולה עושה רק חד יותר, מתקשר יותר. היא נהנית להיות על הקצה ופה ושם לפלרטט עם מגבלות האחיזה.

בפלואלה של הקיץ היא מושלמת. שדה הראייה נהדר רוב הזמן, האספלט איכותי והכביש ברובו פנוי. בפלואלה של האביב, שבועיים אחרי סופת שלגים, היא מרגישה קצת רחבה. ככה זה שקירות של שלג בגובה שניים שלושה מטרים מעלימים את השוליים וחוסמים את שדה הראייה. אלו גם עשרות הקראוונים שחונים בכל פינה בחלקו העליון של המעבר ושולחים ישבן ארוך לתוך הנתיב. באזורים בהם אין שלג הכביש חוזר להיות חוויית נהיגה מושלמת מאפשר לנו להתנות סיבובים עם ה-R8.

מעבר לחדות ולשובבות היחסית ה-R8 חזקה, מספיק חזקה כדי להפוך את העלייה התלולה ממזרח לעניין של מה בכך וכדי לצבור בקטעים המהירים של המעבר מהירויות שיביכו כמה מכוניות ספורטיביות על האוטובאן.

מעבר ההרים פלואלה הוא אחד המקומות היפים באלפים, בטח אם הגעתם לכאן כשהשלג עוד מכסה את חלקו העליון. שילוב מדהים בין לבן וירוק וכחול אם השמיים היו בצד שלכם. אם אתם אוהבים סקי זאת העונה הנכונה לבקר פה ולצאת לטיול בלבן.

מצד שני, אם אתם אוהבים לנהוג, חכו בסבלנות לקיץ בעיקר באמצע השבוע. הנוף יהיה מגוון פחות אבל משגע לא פחות וחוויית הנהיגה תהיה מהטובות שתפגשו.

נכון, הנסיעה לפה לא קצרה ואין המון דברים לעשות מסביב כך שהביקור כאן הוא לאלו שבאמת אוהבים כבישים יפים. אבל פלואלה היא גם דרך מוצלחת בין טירול לשוויץ ולפעמים צריך להנות מהדרך לא פחות מאשר מהיעד.