כאשר נחת אתמול הפטיש במכירה הפומבית של RM סות'ביס והכריז על הזכייה של הקונה המסתורי במכונית המרצדס W 196 R עם המרכב האווירודינמי ה"שטרומליננוואגן" (יש לבטא במבטא הגרמני ביותר שתוכלו), הוא אולי לא עשה הרבה רעש, אבל בכל הקשור לעילית מכוניות הקלאסיות והמירוץ הוא נשמע מקצה העולם ועד קצהו.
המכונית הזו היא אחד המקרים הנדירים מאוד שיצירה בקנה המידה שלה זמינה בכלל לרכישה, בטח לידיים פרטיות. למעשה זו נקודה כל כך משמעותית שהסכום המדהים של 53 מיליון דולר ששולם עבורה - הוא החלק הפחות מרתק פה.
קו הזינוק למירוץ הראשון של סבב הפורמולה 1 של 1954 היה אחד מאותם רגעים בזמן שגם בלי להבין על מה אתם מביטים, מספרים סיפור גדול. כי מספיק מבט אחד בתמונה הזו כדי לראות שבין מכוניות המירוץ שם, יש שתיים שנראות אחרת לגמרי. שתי מכוניות שבניגוד לאלו סביבן לא הציגו את תצורת גוף הסיגאר עם הגלגלים הפתוחים בארבע הפינות שלו. הן עטו מרכב מגנזיום מלא, עמוס קימורים בוהק בצבע הכסוף המזוהה כל כך עם מכוניות המירוץ הגרמניות של שנות ה-30, אותן ספק מכוניות מירוץ ספק תעמולה נאצית שנודעו בתור "חיצי הכסף".
הן היו נמוכות מאוד, עדות למיקום המנוע הקדמי-מרכזי שלהן מאחורי קו הגלגלים הקדמיים לשיפור חלוקת המשקל. הן השמיעו רעם מחריש אוזניים שבסל"ד סרק היה סדרת פיצוצים לא סדירים - הדבר האחרון שתצפו מהנדסה גרמנית עילית. אבל זה היה רק בגלל שהמנוע הזה לא נועד לעמוד בסל"ד סרק יותר מאשר רגעים בודדים.
נפח המנוע אולי לא היה מרשים במיוחד - 2,494 סמ"ק, וגם לא ההספק שהפיק ונע בין 275 ל-290 כ"ס בגרסאות המאוחרות שלו. אבל בין 8 הצילינדרים בטור שלו התחבאה המילה האחרונה בטכנולוגיית המירוצים לאותן שנים. הוא היה בנוי למעשה כמו שני מנועי 4 צילינדרים על מנת להשיג דיוק בפעולה שלו.
לא היה בו שום דבר "מהמדף": הוא תוכנן מהיסוד להיות הקצה הטכנולוגי, עם גל ארכובה בו הטלטל אינו עוטף את גל הארכובה עם טבעת, אלא באמצעות סדרה של מיסבים כדוריים מורכבים, היו לו שני גלי זיזים לסעפת הפליטה וסעפת היניקה, הצתה כפולה, עוקת שמן יבשה, השסתומים לא פעלו בשיטה הרגילה של קפיצים, אלא באמצעות מנגנון ה"דסמודרומיק" בו מגרעות בגל הזיזים מניעים מנוף שפותח וסוגר את השסתומים והזרקה ישירה של בוש והקו האדום שלו היה אי שם בין 9,000 ל-10,000 סל"ד.
זו מכונית שהכל בה היה מחושב ומתוכנן, בלמי התוף שלה לא הורכבו בגלגלים כמו בכל המכוניות אלא בחלק הפנימי יותר של השלדה, כדי לחסוך את מה שנקרא "משקל בלתי מוקפץ" המשקל שאינו נתמך על ידי מערכת המתלים. הן היו כל כך מהירות, אמינות, חסכוניות בדלק, כנראה אחד המקרים הראשונים בהם הנהגים שישבו מאחורי ההגה שלהן גילו שיש גם מכוניות מירוץ אחרות, כאלו שאפשר לנהוג בצורה חלקה ומהירה, לא מכונה סוררת שמנסה להרוג אותך נפש בכל פניה. היא הייתה מאתגרת ודרשה נהג מיומן כדי למקם אותה בדיוק מקסימלי עם בתי הגלגלים המחופים, אבל כאשר ישב אחד כזה מאחורי ההגה, היא אכן הייתה בלתי מנוצחת במסלולים המהירים של הסבב.
ובקו הזינוק של מירוץ ההוא שהיה מורכב ממזראטים ופרארים, כמה קופרים ואיזו לנצ'יה וגורדיני העולם ראה בחזרתה של מרצדס לצמרת הספורט המוטורי העולמי - זירה ממנה נעדרה מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה. זירה שבה תשלוט בה במשך העונה הזו וזו שאחריה ותיעלם ממנה לעשרות שנים באמצע 1955 אחרי אסון הלה מאן - התאונה מרצדס עפה לתוך קהל הצופים, קוטלת 83 מהם ופוצעת כ-120 נוספים (תבקשו ותהייה גם על זה כתבה).
המכונית הזו הפגישה את המהנדס רודולף אולנהאוט שזה היה הסבב השני שלו בפיתוח מכוניות מירוץ במרצדס אחרי שלקח חלק גם בקבוצת המירוצים שלה בשנות ה-30, עם נהג המירוצים הגדול ביותר בכל הזמנים - חואן מנואל פאנחיו הארגנטינאי שרשם איתה שתי אליפויות עולם כשהוא בן 43 (!) עם ניצחון באותו גרנד פרי בבואנוס איירס. ומהצד השני גם נהג מירוצים בריטי צעיר בשם סטרלינג מוס, נהג המירוצים הטוב ביותר שלא זכה מעולם באליפות העולם וניצח איתה בגרנד פרי במונזה בשנת 1955. ושם, בין המהנדס, שני נהגי המירוצים והמכונה הזו, ברומן שנמשך במשך שנתיים בפועל ואז לאורך 70 שנים כמיתולוגיה נולדה האגדה שנקראת מרצדס W 196 R Stromlinienwagen.
המכונית הזו שנמכרה כאמור ב-53 מיליון דולר היא אחת מארבע יחידות בעלות המרכב הזה שידוע שקיימות בעולם והיא אחת מהשתיים שהשתתפו באליפות העולם של 1955. המכונית הוענקה בשנת 1965 למוזיאון במסלול אינדיאנפוליס שם נשמרה וטופלה במשך השנים.
הרוכש נותר בעילום שם וזהותו אינה מפורסמת. המכונית השתתפה בעבר במספר אירועים ציבוריים, והייתה אחת האטרקציות המרכזיות בכל פסטיבל שמירוצים במרכזו כמו פסטיבל המהירות בגודווד, שם גם ראיתי אותה בפעם היחידה בחיי. כך שלצד ההזדמנות לחשוף שוב את הסיפור של המכונית הזו, יהיה קצת עצוב אם אכן תתגלגל המכונית לאוסף פרטי ותצמצם את ההזדמנות לקהל רחב להיחשף ליצירה הזו.