מחיר: 75 אלף שקל לרגיל ולמונמך, 84 אלף שקל לראלי
מתחרים: ק-ט-מ 890, הוסקוורנה נורדן 901, ב.מ.וו F800GS
אהבנו: אמינות, רבגוניות, פשטות, מחיר, קהילה, אלקטרוניקה משופרת, אינספור אפשרויות לשיפורים
לא אהבנו: מרכז הכובד שופר אבל עדיין גבוה. אין מספיק זמן לרכוב
ציון: 9/10
פתאום אני מוצא עצמי תקוע באמצע השטח הגדול והשומם, מדבר Agafai, מטר מהסהרה, מרוקו, אפריקה.
פיספוס של פנייה הוביל לכך שנשארתי לבד מאחור בלי שום קליטה בטלפון, כשמה שיש לי הוא בקבוק מים קטן בכיס המעיל, ומה שאין - זה מושג מה לעשות.
חוסר אונים מוחלט.
ואז - סטפן פטרנהסל בא לחלץ אותי.
לרוב האנשים זה ישמע כמו עוד סיפור קטן על איש עם שם שלא ברור איך מבטאים אותו. אבל מבחינתי זה אירוע שקשה בכלל לתפוס אותו. זה כמו לקבל מסירה ממסי בקאמפ נואו, כמו לנגן לצידו של ג'ימי הנדריקס, או כמו - נו - לרכוב לצידו של פטרהנסל, האיש שהשתתף ב-35 מרוצי ראלי דקאר, שניצח 14 מהם, עוד בתקופה שבה הם באמת החלו בפריז שבאירופה והסתיימו בדאקר סנגל שבאפריקה. אדם שהוא אגדה שהייתה באמת, ובימים הקשוחים והקטלניים שהיו אז לראלי זה בכלל לא ברור מאליו שהוא גם נשאר בחיים כדי לספר על זה.
האירוע שהתכנסנו אליו הוא ההשקה של ימאהה טנרה 700 החדש, דור שלישי לכלי אהוב במיוחד, זה שב-2019 הלך נגד הזרם, והצליח. הטנרה - על שם מדבר שנמצא בתוך הסהרה יצא נגד מה שקרה לשוק אופנועי המה-שמכוננים "אדוונצ'ר" כלים שהחלו כאופנועים שהתבססו על אלו שהשתתפו בדאקר, כאלו שאפשרו גם-וגם של שטח וכביש אבל עם השנים צברו פימה ומשקל, הגזימו בכוחות סוס והוסיפו עליהם אינספור מחשבים כדי לרסן אותם. זה הגיע לנפחים של הרבה מאלף אלף סמ"ק באופנועים שהם אמנם נוחים מאוד לרכיבות ארוכות בזוג, אבל לך נסה להיכנס איתם לשטח, או סתם להשתחל עם הרוחב שלהם בפקק גושדני ממוצע, מעשים שיתנו פרשנות חדשה למילה "אדוונצ'ר", הרפתקה לגמרי.
אבל רגע, עוד קצת מסורת.
ראלי דקאר הראשון נוסד ב-1979. בשני הראשונים ניצח בקטגוריית האופנועים סיריל נבו על הימאהה 550XT, כשלמעשה מתוך תשעת הפודיומים של שלוש השנים הראשונות - שבעה מהם היו של ימאהה. לרגל ההצלחה יצאה ב-1983 סוג של רפליקה, ה-XTZ600 טנרה שהפך לאופנוע הנמכר בצרפת. ב-1989 מגיע הסופר טנרה 750 (וא"כ גם 850), מפלצת מדבר שדוהרת ב-200 קמ"ש בערבות אפריקה וזוכה 7 פעמים במקום הראשון עם רוכב אחד - כן - סטפן פטרהנסל.
פאסט פורווד להיום. הטנרה החדש עבר סוג של משהו שהוא יותר אבולוציה ולא רבולוציה. בעיצוב - למרות שהפלסטיקה שונתה תתקשו לזהות שזה דגם חדש, אולי הפנס מרובע הלדים החדש יסגיר אותו.
אחת הטענות המרכזיות לטנרה היה מרכז כובד גבוה. אז עכשיו מכל הדלק הוסט מעט קדימה, זה לא מוריד את המשקל למטה אלא נותן יותר מסה על הקדמי מה שאמור לתת בין שאר יותר פידבק וביטחון בעיקולים. מכסה הדלק הוסט כדי לסייע בתדלוק נוח יותר, מכסה המצמד בצד ימין שהפריע לחלק מהרוכבים הוסט פנימה, יש שעון חדש גדול ומשופר ראות בגודל 6.3 אינץ'. המושב הוארך ומאפשר תזוזה של הגוף קדימה ואחורה מה שרלבנטי בעיקר בשטח.
השינוי הדרמטי ביותר הוא מצערת אלקטרונית שמאפשרת בקרת משיכה ושני מצבי ניהול מנוע המכונים "ספורט" ו"אקספלורר" מופחת הכוח לרוכבי שטח פחות מנוסים.
בנוסף יש שלושה מצבי ABS שמאפשרים ניתוק של האחורי בלבד או מוחלט, ובקרת משיכה ניתנת גם היא לניתוק, תוכלו להזמין בתוספת תשלום קוויקשיפטר ובאופן מוזר עדיין אין עדיין חיווי על המסך לטווח עד לתדלוק.
המתלים שופרו ומאפשרים עכשיו כיוונים מלאים בקדמי, כשזה האחורי חדש לגמרי וגדל ב- 7 מ"מ, הרגליות גדולות יותר עם אפשרות להסיר את הגומי לרכיבה עם מגף שטח, והקוקפיט חוזק כדי להפחית ויברציות.
המנוע הוא אותו CP2 חביב, אמין ומוכר של שני צילינדרים מקבילים 689 סמ"ק עם נתונים הספק ומומנט זהים מותאמים לתקנות יורו 5, רק שהטענה שעכשיו הם מורגשים כבר בסל"ד נמוך קצת יותר.
זהו. בואו נרכוב.
"אצלנו זה לא רק תמונות יח"צ של אופנועים בדיונות, האופנועים שלנו יודעים באמת לעשות את זה", אומר לנו לאון אוסלוף מנהל מוצר ימאהה אירופה בעקיצה ברורה למתחרים השמנמנים, ואכן - הם לוקחים אותנו מיד למדבר.
יוצאים לדרך בשבילי עפר והעמידה על האופנוע מקנה את אותה תחושה חמקמקה של פגישה עם ידיד וותיק - הכל נוח, נופל לידיים, יש עם מי לדבר. קצת עמידה על האופנוע להתחמם בדיקה קלה של "אקספלורר" מופחת הסוסים, אבל מהר מאוד הקצב עולה ואני משנה למצב ה"ספורט" שמתאים יותר לקרחנת רכיבה הקבוצתית שמעלה ענני אבק מדברי.
רק כמה מאות מטרים ואתה מצליח להבין את הקסם של הכלי המיוחד הזה. הוא לא מאיים עליך, נותן לך תחושה שהוא איתך, המשקל הלא כבד מדי, המתלים ארוכי המהלך שמתגברים בקלות על בורות, האופן שהוא מאפשר לך טיפוס טכני איטי של מתלול מסולע, כלי שמאפשר זריקות זנב ענוגות, מפרגן ליכולות הרכיבה שלך. אופנוע חנפן.
חברו את זה לנוף המרהיב של המדבר שהולך ונהיה ירוק ככל שעולים בגובה להרי האטלס המושלגים שנראים באופק, אלו שמתנשאים לגובה של יותר מ-4,000 מטרים ואתה תוהה אם אתה בכלל בדרך לאיזו עיירה ציורית בשוויץ, מתקשה להאמין שזו אפריקה. בוהה בבתי החימר של הכפריים המרוקאים בחמישים בגוונים של וורוד ותחושת אושר גדולה של חיבור של אדם-טבע-מכונה שרק אופנוענים יודעים להכיר, מה רבו מעשיך.
הפשטות המבורכת של האופנוע הזה גורמת לך להתרכז ברכיבה טהורה, אין כאן עשרות מצבי רכיבה מבלבלים אלא רק גז, שילדה ומנוע שמספק בדיוק את הכוח הנכון. אתה שוכח שמדובר באופנוע גדול (שהוסיף למרבה הצער 3 ק"ג לעומת הקודם) ולא באיזה אתלט אנדורואי קל משקל, מוצא עצמך ממש מרקד עם הכלי וזה נמשך גם כשעולים לאספלט מפותל שם הטנרה מוכיח שהוא יודע גם לעבוד בכביש. לא שהיו טענות גדולות לדגם היוצא, אבל בימאהה טוענים שהשינויים הקלים שביצעו הופכים את הטנרה החדש לנשלט וידידותי יותר.
אחר כך טיפסנו לדגם השני - ה"ראלי". המילה "טיפוס" לא נבחרה במקרה, זה אופנוע גבוה מאוד שיתאים לארוכי רגליים או סתם כאלו שיש להם מספיק משקל כדי להוריד את המתלים. הראלי מגיע רק בצבע תכלת רטרו נפלא, חישורי אנדוייז מוזהבים וכנף קדמי מורמת, ושודרג ביכולת השטח עם מתלים עבים, קשוחים ובעיקר ארוכים יותר.
זה אופנוע שמבקש רכיבה שטח חזקה ומהירה, כלי שהיה כיף גדול לגהץ שבילי מדבר ב-100 קמ"ש מלאי אדרנלין, אבל נדמה שהטנרה ה"רגיל" יספק לרוכב הממוצע את כל מה שצריך.
בכלל נאמר שימאהה מקפידים לפנות גם לרוכבים שרוצים לצאת למסעות ארוכים במדינות עולם שלישי, לכן הטנרה מאפשר שימוש דלק של 89 אוקטן בלבד.
כאלו המבקשים להתחרות ישמחו להציץ בקטלוג של GYTR המשפרת הרשמי של ימאהה (ומלא חברות אחרות) שישמחו לספק אינספור שדרוגי שטח ומסעות, ממיכל דלק מוגדל של 30 ליטר, עבור במיגון תחתון מעובה, משקף מוגבה עם הכנה למכשיר ניווט, חלקי קוולר ואינספור מיגונים.
אני רוכב ביום הזה אחרי פטרהנסל שמלווה אותנו כשגריר של ימאהה שמוביל את הקבוצה, ובאופן טיפשי למדי מנסה להדבק אליו. אני זז על האופנוע מצד לצד, עושה פרצופים קשוחים בקסדה כשהגלגל האחורי משפריץ אבק ודשדשת, אבל שום דבר לא עוזר, וסטפן בלי שום דרמה, בלי להזיז את הגוף כמעט כאילו מרחף, רק הולך ומתרחק. איך לעזאזל הוא עושה את זה.
הקילומטרים עוברים, כמעט 200 ביום אחד, חתיכות אבק נכנסות לך בין חרצי השיניים וכריות כף יד פיתחו יבלות קטנות ומדממות, פצעי אוהב, וכשאתה חושב שעם עוד קצת אימונים תהיה אולי בכל זאת יום אחד פטרהנסל או לפחות פול טארס, מגיע מולך על אותה דרך נידחת מרוקאי קשיש רכוב על טוסטוס סיני אלמוני, ומול כל הצבי צב והקסדת קבלר שלך מיגון הרכיבה שלו מסתכם בשמלה כחולה וכאפייה.
הוא עושה לך סימן לעצור וכל החששות יוצאים החוצה, אבל כל מה שהוא רוצה זה למכור לך איזו אבן קוורץ במחיר מופקע. אני עוד מנסה ליתר ביטחון לטשטש את הזהות הישראלית כי לא רחוק מכאן היו הפגנות אבל הקשיש עולה עלי ברגע ובאחווה של שני אנשים לבד במדבר הוא מחייך ואומר - "ישראל! אחים שלנו אתם".
השורה התחתונה
הטנרה החדש ממשיך בכיוון שהתווה קודמו של "מייק איט סימפל", כלי שהוכיח אמינות יוצאת דופן ואפשרות לאינספור התאמות אישיות, אופנוע שהוא מאוד "ישראלי" - במדינה שבה האופנועים (כמו הכל בעצם) יקרים מדי, במדינה קטנה שבה מרחקי הרכיבה קצרים יחסית וכזו שתמיד אפשר לטעום קצת אבק, וכמה ימים לפני ההשקה לקחתי לרכיבה קצרה את הדגם היוצא בדרך לעבודה, למערכת.
בדרך על כביש מספר אחת קרצו לי השדות האביביים שבצדי הדרך. לא התאפקתי, וכך יצא שרגע לפני החליפה והעניבה וכל החדשות שמכות בנו יצאתי לרגע לרכיבת טיפולית של ניקוי נפש, כי זה אופנוע שיודע לעשות כמעט הכל, גם להיות פסיכולוג.
הכותב היה אורח ימאהה במרוקו
ימאהה טנרה 700: על הצד הטכני
מנוע: 689 סמ"ק שני צילינדרים, הספק 73.4 כ"ס ב-9,000 סל"ד, 6.8 קג"מ ב-6,500 סל"ד
מתלים: קדמי - מזלג הפוך KYB בקוטר 43 מ"מ, מתכוונן במלואו, מהלך 210 מ"מ (190 מ"מ בגרסה עם גובה מושב נמוך). אחורי - בולם יחיד מתכוונן מהלך 200 מ"מ (180 מ"מ בגרסה עם גובה מושב נמוך)
ממדים: גובה מושב: 875 מ"מ (860 מ"מ בגרסה עם גובה מושב נמוך. בסיס גלגלים: 1,595 מ"מ .מרווח גחון: 240 מ"מ (225 מ"מ בגרסה עם גובה מושב נמוך). קיבולת מיכל דלק: 16 ליטר. משקל רטוב: 208 ק"ג