מחיר: מ-450 אלף שקל
מתחרות: MG סייברסטר החשמלית
למה כן: התחושות, הגג המתקפל התנהגות הכביש, ההנאה מנהיגה
למה לא: רוח הזמן
ציון: 9/10
ואז באמצע העיקול לחצתי קצת על הדוושה והזנב העליז של הב.מ.וו Z4 רקד באלגנטיות הצידה, חייכתי לחבר שישב לידי בסיפוק, וציפיתי לאיזו התלהבות, אבל הוא הסתכל בי בפרצוף עקום של מי שמביט באיזו גבינה שעמדה יותר מדי בשמש ואמר -
"בשביל מה צריך את זה?"
אם תרצו זה כל הסיפור, בגלל זה ב.מ.וו מפסיקה לייצר את הרודסטר היפה שלה, והיא יפה כל כך, חרטום שנמתח קדימה, זנב שנגדע בסנטימטר המדויק שבו נגמרים שני המושבים ותנוחת ישיבה כל כך נמוכה שאתה מרגיש כל סדק באספלט ישר בחוליות התחתונות של הגב, אבל מי רוצה נמוך היום שיציאה ממנו מגיל מסוים מתחילה להיראות כמו אירוע מביך למדי. כולם רוצים "ג'יפים" ו-SUVs, להיות גבוה מעל כולם.
אין כאן שורת מושבים שנייה ובטח לא שלישית, אין תא מטען שיבלע עגלת תינוק וקניות לשבת ואין מסכי ענק שנועדו להרגיע את הילדים מאחור, כי אין ילדים מאחור.
ב.מ.וו Z4 מעולם לא ניסתה להתחנף, היא לא נולדה כדי לפתור בעיות תחבורה, היא נולדה כדי לייצר ריגושים, ועכשיו, עם סיום הייצור, נדמה שלא רק דגם אחד נמחק מקטלוג ההזמנות אלא דלת שלמה נטרקת על עולם שהולך ונעלם.
המונח Roadster הגיע בכלל מאנגליה של המאה ה-19, עוד לפני שהומצאה המכונית בכלל, "רודסטר" היה כינוי לסוס חזק וחסון, המשיך משם לכרכרות פתוחות ספרטניות עם שני מושבים, והתקבע על מכוניות דומות - מכונית ספורט פתוחה דו-מושבית, קלת משקל ובעלת הנעה אחורית, שהדגש בה אינו פרקטיקה או הגנה ממזג האוויר — אלא התמקדות בנהיגה עצמה בדרך הפתוחה.
היו שם - רשימה חלקית - ה-MGB של MG וטריומף רודסטר הבריטיות, ואחרי שנים מאזדה MX-5, הבוקסטר של פורשה כשבסוף שנות השמונים הכבישים כאן הוצפו (יחסית, יחסית) באלפא ספיידר, ולא בגלל שהישראלים גילו את הרודסטר פתאום, ולא בגלל אמינותה (הבעייתית) אלא משום שמפעל הפיס חילק אותה אז כפרס למהמרים.
והיי - אפילו הייתה לנו פעם רודסטר ישראלית בשם סברה ספורט, על שם הישראלים שכונו אז סברס, מכונית מתכנון בריטי במקור שיוצרה כאן בשנות השישים עם מנוע פורד קונסול ומרכב פיברגלס סוסיתא סטייל, שאם תרצו לקנות היום כרכב אספנות תאלצו לשלם עליה לפעמים מחיר של אפילו מאתיים אלף שקל, לא בגלל שהייתה טובה כל כך - כי לא הייתה - אלא בגלל שהיא הרודסטר הציונית היחידה אבר.
כל המכוניות האלו כולן היו כיף גדול, אבל במבחן הרציונלי, הרודסטר הפסידה עוד לפני שהתניעה. היא צפופה, שדה הראייה לאחור גבולי, וכשהגג פתוח באוגוסט הישראלי אתה בעיקר מרגיש כמו שווארמה על שיפוד מסתובב. בחורף, לעומת זאת, טיפות הגשם יכו בבד השחור ויביאו לשאלה עצובה שרק בישראל שואלים - אתה לא מפחד שיחתכו לך אותו?
ואלוהים עדי - נהגתי בעבר עם גג מופשל גם בקור עז עם כובע גרב עם חימום שניסה בנואשות לסייע, ונסעתי ככה גם בגשם עז - תוך כדי ניהול מחקר שהוכיח שאם אתה מספיק מהיר הגשם חולף מעל לראשך, ואתה יכול ליהנות מהריח הרטוב, וגם מהמבטים של הסביבה שתוהים אם אתה בסדר.
היא לא הייתה מכונית הגיונית, אף פעם לא הייתה, לשלם מאות אלפי שקלים על מכונית שאי אפשר להעמיס בה קצת יותר מתיק ספורט זה לא ממש סביר. אבל מה זה "הגיוני"? כי נהיגה, לפחות מהסוג שעוד גורם לאישונים להתרחב, מעולם לא הייתה עניין של היגיון. והנה שוב אותו פרדוקס, מי רוצה "לנהוג" בכלל? תן סלון ממונע שייקח אותך - עד לפקק הבא.
הסוד של משפחת ה-Z, עוד מימי ה-Z1 האוונגרדית של סוף שנות ה-80 וה-Z3 המיתולוגית, היה טמון תמיד בנוסחה אחת פשוטה: חלוקת משקל של 50:50, הנעה אחורית טהורה, וקשר ישיר ובלתי אמצעי בין רגל ימין לסרן האחורי.
כשיושבים כמעט על הגלגלים המניעים, כל החלקת כוח קטנה לא מגיעה כהפתעה דרך מחשב ניהול עמוס חיישנים, היא מתחילה בתחושת בטן, עולה בעמוד השדרה ומבקשת תיקון הגה שיסתיים בחיוך, בעיקר כשכל המחשבים הקטנים עוזרים לך לעצור את החגיגה כדי שזה לא יסתיים במעקה הבטיחות.
אנחנו בגרסה הבסיסית של קצת פחות מ-200 כ"ס, אתה מאיץ קדימה ונהנה מהשאגה שמגיעה מהמפלט ממש מאחורי האוזניים, אבל לך תסביר את זה "בהיגיון" למי שיגיד לך שהיום כל סינית שנייה מחושמלת נותנת ביצועים טובים יותר. אתה נהנה מהתגובה הזריזה של ההגה והשלדה שממש מדברת אליך - אבל הבחור שלידך יתלונן על המתלים שהם מעבירים כל קמט באספלט ויאמר שהדבר היחיד שהוא רוצה שידבר אליו בנהיגה זה עומר אדם, אם אפשר בשמונה רמקולים. אתה מנסה לפתוח קצת את הגג אבל מבין שאין בזה טעם, חם מדי, פקוק מדי, ובשביל להריח את ריח השדות צריך שיהיו שדות, כלומר לנסוע ממש רחוק.
העולם החדש כבר לא מעוניין במכוניות כאלה, הצרכן של שנת 2026 מחפש נקודת ישיבה גבוהה, סוללות ענק ששוקלות כמו טרקטור קטן, ומערכות בידור עם עדכוני תוכנה מהאוויר שיגידו לו בדיוק מתי לבלום, מתי להישאר בנתיב ובקרוב גם לאן לנסוע, שלא לומר ייסעו במקומו ממש במכונית אוטונומית.
אנחנו נהיינו מפונקים, לא רוצים להזיע, לא רוצים שיהיה קצת קשה, והמכונית הפכה ממכשיר של חופש למכשיר של יעילות, "אותו מקרר בצורה כל כך שונה" כמו ששרו הג'ירפות, סוג של מעלית אופקית, מנומסת, חרישית וחסרת נשמה, שמבודדת אותך מכל מה שקורה בחוץ.
ה-Z4 מייצגת את כל מה שהתעשייה מנסה לגמול אותנו ממנו: ריח של בנזין שרוף בבוקר מוקדם, רעם גרוני של מנוע שמח, ורוח שמפרקת לך את התסרוקת ב-120 קמ"ש. היא דורשת מעורבות, היא מתגמלת דיוק, והיא לא סולחת למי שלא מכבד את חוקי הפיזיקה.
הפרידה מה-Z4 היא לא עוד אירוע כלכלי של חטיבת שיווק שנכנעה לדוחות רווח והפסד. היא נקודת ציון עצובה בתהליך שבו מכוניות מפסיקות להיות חלום והופכות למוצר צריכה לבן.
והגרמנים נאבקו לשמור על המורשת הזאת. הדור הראשון של ה-Z4 יוצר מ-2002 במפעל החדש דאז של החברה בדרום קרוליינה שבארה"ב, בתקווה למשוך לקוחות קורבט, קמארו ומוסטנג למוצר אירופי שרירי פחות ומעודן יותר.
זה לא הצליח מספיק והדור השני חזר לגרמניה מ-2009. לקראת השלישי בחרה ב.מ.וו בפתרון אמיץ, נטול אגו: שיתוף פעולה עם טויוטה, שחיפשה בעצמה דרך להצדיק כלכלית את הדור הבא של מכונית הספורט שלה, הסופרה.
אז פלטפורמה משותפת חדשה שימשה את הדורות הבאים של שתי המכוניות, והייצור עבר ב-2018 למפעל מגנה שטייר באוסטריה, שמתמחה בייצור מכוניות בכמויות קטנות יחסית שהיצרנים הגדולים מתקשים להצדיק בפסי הייצור העצומים שלהם. גם ייצור הסופרה הסתיים לאחרונה.
למפעל האוסטרי לא צריך לדאוג: הוא מייצר כעת, בדיוק ברוח הזמן, דגמי אקספנג ואיון סיניים חשמליים לשוק האירופי. הדבר הכי רחוק מ-Z4 וסופרה.
העולם אולי יהיה נקי יותר, בטוח יותר וחסכוני יותר בלי מכוניות ספורט פתוחות עם מנועי בעירה פנימית. אבל הוא ללא ספק יהיה הרבה פחות מעניין.
עוד חתיכה קטנה של חופש אמיתי, גולמי ואנלוגי הופכת לחלק מההיסטוריה המוטורית. אני שולח לחיצת שלט רחוק לסגירת הדלתות, מביט שוב לאחור במבט רומנטי, נוסטלגי, קצת קיטשי מדי, מבין שזה נגמר - הייתי שם כשנולדה בתחילת שנות האלפיים, בכבישים המפותלים לצד האוקיינוס בדרום פורטוגל, והנה עכשיו חצי יובל אחרי אני משתתף גם בלוויה כשאני חושב על כך שמכוניות מהסוג הזה היו תזכורת חיה לסיבה שבגללה בכלל התאהבתי בברזלים האלה עם פוסטרים בחדר של נער מתבגר.
בסוף היום לקחתי את בתי לנסיעת פרידה, בכלל לא בטוח שהיא עוד תחווה בעתיד נסיעה במכונית מהסוג הזה. הגג היה מופשל והשמש שקעה בדיוק, שיערה הזהיב בתאורה הרכה, ובמערכת הסאונד ניגן בדיוק איזה סולו גיטרה ישן של שירים שכבר לא עושים ועל הפנים נמרח לי חיוך ששום מכונית שהיא לא רודסטר תוכל לתת לי אי פעם, ממש רומנטיקן אנלוגי בעולם דיגיטלי.
כי זהו, זה נגמר.
היי שלום Z4,
תודה על הכול.
ב.מ.וו Z4: על הצד הטכני
מנוע: 1,998 סמ"ק, הספק 197 כ"ס, מומנט 32.6 קג"מ
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים, הנעה אחורית
ביצועים (יצרן):
0-100 קמ"ש: 6.6 שניות
מהירות מרבית: 240 קמ"ש
צריכת דלק משולבת (יצרן): 13.5 קמ"ל
מידות:
אורך (מטר): 4.32
רוחב (מטר): 1.86
גובה (מטר): 1.30
בסיס גלגלים (מטר): 2.47
נפח תא מטען (ליטר): 281
משקל (ק"ג): 1,528
בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: 5 מ-5 כוכבים (2019)
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת נתיב, ניטור רכב בשטח מת כולל מניעת סטייה
אחריות:
3 שנים או 100 אלף ק"מ