מחיר (בסיס/מבחן): 310,000/360,000 שקלים (כ-390,000 עם כל התוספות)
מתחרים: איסוזו דימקס, פורד ריינג'ר, KGM מוסו
אהבנו: הומוגניות, שימושיות, יכולת שטח, סחירות, בטיחות
לא אהבנו: מחיר, נוחות נסיעה ללא מטען, היעדר יציאת מזגן מאחור, המערכת ההיברידית הקלה לא שיפרה את צריכת הדלק
ציון: 8.0/10
"היי אבשי, מה נשמע?" כך אני פותח תחקיר עיתונאי מעמיק. "אתה עוד עם ההיילקס הלבן, או שכבר קנית סילבראדו חשמלי?"
"חשמלי?" מתפלץ אבשי ממושב אלמגור, "מה פתאום טנדר חשמלי, בחיים לא! אני עם אותו היילקס, זה טנדר לחיים".
"וואלה, איזה יופי. כמה קילומטרים כבר יש לך עליו?" (בפעם האחרונה שדיברנו היו 1,430,000 קילומטרים על מד המרחק, מטורף).
"אההה, נסעתי עוד קצת מאז, כרגע יש לי 2,250,000 קילומטרים, האוטו נוסע כמו בונבון". כאן מגיעה שתיקה קצרה מהצד שלי - איזה עוד חקלאי נוסע כל כך הרבה? לאיפה הוא נוסע כל הזמן?
בואו ננסה לתרגם 2,250,000 קילומטרים למונחים שיותר קל לנו לדמיין: זה המרחק שלוקח להקיף את כדור הארץ 55 פעמים, או לצרוך 225,000 ליטרים סולר, שזה בערך 1,150 חביות התקועות במיצרי הורמוז. זה כמו מפעל הובלות קטן, והכל בידיו החייכניות של אבשי שלחץ על המצמד מיליוני פעמים. "אני עכשיו עם הקלאץ' השלישי שלי, ומנוע שני. המנוע עשה 950,000 קילומטרים, הוא במצב ממש מצוין".
הטנדר של אבשי מגלם בצורה קיצונית את הנסיבות שיצרו את תדמיתו המיתולוגית של היילקס ברחבי העולם. אני לא כאן כדי להדהד את מעמדו הסלבריטאי של הטנדר אבל הדימוי של עמידות וסחירות קיצונית, כבר הפך למרכיב מרכזי בחוויית הבעלות על היילקס. אמיתית או בדיונית, התחושה היא שהוא אף פעם לא מתקלקל (בידיונית!), ותמיד אפשר למכור אותו 'מעל למחירון'. זהו חלק בלתי נפרד ממפרט הטנדר, לא פחות ממהלך מתלה או הספק המנוע.
כשאני שומע טויוטה היילקס מרחפות מחשבותיי אל הסרטונים המיתולוגיים של טופ-גיר, למכרות זהב באפריקה וטיילי Bush באוסטרליה, משדות אורז בוויטנאם למדבריות המלח בבוליביה. במקביל מסכם המחשבון הוירטואלי 27 מיליון מכירות ב-180 מדינות, ב-58 השנים שחלפו מאז הצגתו. זהו מבט גלובלי אבל בישראל 2026, אי אפשר למחוק את מראות הבלהות של 7 באוקטובר, שנחרתו עמוק בתודעתנו. אין הרבה כלי רכב המעוררים שטף דימויים כזה, בוודאי לא טנדר עבודה נטול אבק כוכבים.
טויוטה שמרה על התצורה הבסיסית של מרכב/שלדת סולם, סרן אחורי חי, מנוע דיזל מסורתי ותיבת העברה חקלאית. המחירים דווקא כן התחדשו; זה מתחיל ב-310,000 שקלים ל'אקטיב פרו' מוסדי, 330,000 שקלים ל'אדוונצ'ר', 360,000 שקלים ל'סהרה' המאובזר - זהו רכב המבחן שלנו.
רבים יאמרו כי אלו סכומים מוגזמים עבור טנדר, וזה די נכון. מצד שני, איסוזו דימקס בגימור ראוי עולה 313,000 שקלים - את הפער ל-330,000 שקלים ניתן להסביר די בקלות. חלופה אטרקטיבית היא KGM מוסו העולה 275,000 שקלים 'בלבד', תוך שהוא מציע רמה גבוהה של מינוע ואיבזור.
צריך לזכור שזהו עדיין רף כניסה הנמוך ביותר לעולם השטח האמיתי: חלופות עירוניות כמו לנד קרוזר 250 או לנד רובר דיפנדר מתחילות ב-415,000 שקלים, ואף הרבה יותר.
היילקס שולט בשוק הישראלי עם קרוב ל-2,000 מכירות ב-2026 ו-46% ממכירות הטנדרים 1-טון. רחוק מאחוריו נמצא איסוזו דימקס עם 27% וזה לא משאיר הרבה מקום למתחרים כמו פורד ריינג'ר, פוטון, eTERRON 9 חשמלי, אמארוק ועוד פירורים.
עיצוב: ב-360,000 שקלים, היילקס כבר אינו אמצעי ייצור בשדות הפלחה או בחברת החשמל. הלקוחות מצפים לקבל מראה עדכני ומוקפד, עם רמה גבוהה של איבזור, בטיחות ופינוק. ברוח זו קיבל היילקס 2026 חזית חדשה אבל לצערי, לא הצלחתי להתאהב בה. זוהי השפה העיצובית של ראב4 הכוללת שבכה קדמית בהשראת חלת דבש, כונסי אוויר מלוכסנים ומשולשים, ויחידות תאורה דקיקות.
היפנים רצו לקרוץ ללקוחות עירוניים אבל טנדריסטים רבים הם טיילי שטח, חקלאים ואנשי טבע שהיו מעדיפים חזית יותר קשוחה, כמו זו של לנד קרוזר 250, למשל. לא אומר מילה על גוון הכתום-תפוזינה אבל אציין שיש עוד שישה צבעים, פחות מוחצנים. מאחורי החרטום אנו מוצאים טנדר 1-טון קלאסי, נקי וסבאבה. נציין לחיוב כנפוני גלגלים נאים ומדרגות-טיפוס שימושיות בפגוש האחורי.
תא נוסעים: שינוי משמעותי התחולל בתא הנוסעים, עם לוח מחוונים מודרני נקי ורבוע, בהשראתו הטובה של לנד קרוזר 250. איכות הריפודים והדיפונים טובה, המושבים מצופי עור. ידיות אחיזה מוצקות מקלות על הטיפוס לטנדר, ובלוח המחוונים יש שני מסכי 12.3 אינץ' גדולים. יש קישוריות מלאה אבל רק צימוד חוטי לאנדרואיד. יש ארבעה שקעי טעינה + משטח טעינה אלחוטי לנייד (לא נוח להגיע אליו). בגרסת סהרה תקבל מצלמות 360 שימושיות, איכות התמונה אינה גבוהה. שמחנו לגלות שהיפנים לא שולחים אותנו למסך בכל הזדמנות ויש שורת מתגים להפעלת המזגן, מערכות 4X4, בחירת מצבי נהיגה ועוד. יש מבחר נאה של תאי איחסון ומחזיקי בקבוקי שתייה, כולל משפחתיים.
תנוחת הישיבה גבוהה, אם כי המרחב בתא הנוסעים אינו מהגדולים ביותר. מושב הנהג מחושמל, מושב הנוסע מתכוונן ידנית, שניהם מחוממים. גלגל ההגה בגודל טוב, מתכוונן לגובה ולעומק.
המושב האחורי מתאים לשני נוסעים, לשלישי קצת צפוף - טנדרים אחרים מציעים יותר מרחב פנים. התבאסנו לגלות שב-360,000 אלף שקל אין יציאות מזגן אחוריות למרות שהמושבים הקיצוניים מאחור מחוממים. גרסאות הבסיס ספרטניות יותר עם צגי נתונים 7-אינץ' בלבד, ועוד חסכונות הפוגעים ברמת הפינוק.
מנוע ותצרוכת דלק: ההיילקסים שמגיעים לישראל שומרים אמונים למנוע הטורבו-דיזל 2.8 ליטר 4 בוכנות המסורתי, שתוגבר במערכת היברידית קלה שאינה משפיעה משמעותית על ביצועי המנוע. עם 204 כ"ס ו-51 קג"מ ב-1,600 סל"ד, ה-2.8 הוא עדיין אחד החזקים בקטגוריית 1-טון (למעט פורד ריינג'ר V6, עם 237 כ"ס). על הכביש זה מתרגם לביצועים טובים במונחי הקטגוריה, המאפשרים שיוט נינוח בכביש 6 או טיפוס מהיר מסדום לערד. תיבת 6 ההילוכים אינה מזדרזת להגיב, מצב 'ספורט' משפר מעט את התחושה.
המנוע שקט ונטול רעידות הודות לתושבות מנוע משופרות, הקשחת שלדה ושיפור הבידוד האקוסטי. תאוצה מסיבית מרמזור או לצורך עקיפה תגביר את רעשי המנוע לרמות לא נעימות.
תצרוכת הדלק נשארה בערך כפי שהייתה למרות תוספת המערכת ההיברידית, עם ממוצע של 10.2 קילומטרים לליטר במהלך המבחן; טווח התצרוכת נע בין 9.0 (נהיגת שטח לא תובענית) ועד 11.0 קמ"ל בנהיגה בינעירונית נינוחה. המומנט הגבוה מאפשר נהיגה רגועה ברוב המצבים. יש בורר בין שלושה מצבי נהיגה (רגיל, חסכוני ו'ספורט'), השפעתו מינורית.
נוחות והתנהגות כביש, מערכות בטיחות: אפשר לצ'פר טנדר בפינוקים ושכלולים אבל בסופו של דבר, זהו רכב עבודה קשוח. מתליו האחוריים בנויים על סרן חי וקפיצי עלים המכויילים לנשיאת 1,045 קילוגרם, וכאשר הארגז אינו עמוס - המתלים בקושי עובדים, והנסיעה קופצנית. על כביש טוב זה עוד בסדר אבל ברגע שהאספלט מידרדר והשביל מטלטל, נוחות הנסיעה בינונית. היילקס אינו שונה בסעיף זה ועם מטען מינימלי שהעמסנו לארגז, הוא היה קופצני לפרקים. במבחן השוואתי נוכל לקבוע מי יותר נוח מהאחרים ובכל מקרה, המתחרים המובילים אינם רחוקים זה מזה.
גם התנהגות הכביש אינה ברמה של מכונית כביש, אף אחד לא מצפה להתנהגות מחודדת מטנדר 4X4. ההיגוי החשמלי נותן תחושה נעימה וקלה מאשר בעבר, הבלמים אפקטיביים יותר מאשר בדגם היוצא (אם כי ברמת הבסיס יש עדיין תופים אחוריים), תיבת ההילוכים מסייעת בבלימת מנוע בירידות ארוכות. תיבת ההעברה אינה מציעה נהיגת כביש AWD, על הכביש אתה בהנעה אחורית. ארגז המטען נשאר בגודלו הקודם, מתחת לרצפה מונח גלגל חלופי בגודל מלא, לא ציפינו לפחות מזה.
מערך הבטיחות האקטיבית מלא עם שמירת נתיב (הודות להיגוי חשמלי מודרני), יש בלימת חירום כולל בהילוך אחורי, התראות שטח מת ושבע כריות אוויר. תגובות בקרת השיוט האדפטיבית עשויות להיות חזקות מדי, הייתי שמח להרגיע אותה. הייתי שמח להרגיע גם את כמות ההתראות, אבל זה דורש נבירה טרחנית בתפריטי המסך. במבט כולל ובהתחשב בכך שאנו מדברים על טנדר 4X4 שאינו עמוס, ההיילקס עושה עבודה טובה.
שטח: גם חובבי שטח מושבעים מבלים את רוב זמנם על הכביש, אבל נשמתו של טויוטה היילקס נמצאת היכן שנגמר האספלט. זו הטריטוריה בה הוא מפגין את מלוא יכולותיו. הוא שמר על תצורת שטח קלאסית ונראה כי עשרות שנות פיתוח הביאו אותו להרמוניה מלאה עם האלמנטים. בשטח אנחנו מורידים לחץ אוויר בצמיגים, זה פותר חלק מהקופצנות עליה דיברנו קודם. נוחות הנסיעה משתפרת עם איזון טוב בין החרטום לזנב, שמירה על מרכב יציב וצפוי גם בנהיגת שביל מהירה. לגרסת סהרה יש מערכת Multi Terrain System המאפשרת בחירה בין מצבי חול, בוץ וסלעים; אם לא יעזור, לא יזיק.
תיבת ההעברה מספקת יחס העברה קצר ובצירוף למנוע בעל המומנט הבשרני, קל להזדחל לאט על פני מכשולים טכניים. תגובות המנוע אינן חדות מדי, קל גם לשמור על בלימה רצופה בירידה ממכשול. גלגל ההגה אינו מעביר לידייך את שיבושי השביל, זה פחות מעייף בנהיגת טרשים. דווקא בפרטים קטנים אלה אתה רואה את ניסיונה ארוך השנים של טויוטה. החברה טוענת להקשחת המוטות המייצבים אבל שמחנו לראות שמהלך הסרן האחורי נשאר מצוין. זוויות המרכב טובות וכך גם מרווח הגחון המינימלי.
השורה האחרונה: טויוטה היילקס הוא פרטנר נאמן בשדות הפלחה של עמק יזרעאל, מעברי המים של קייפ יורק או דרכי הכורכר האינסופיות באפריקה. כך היה מאז ומתמיד ובמהדורת 2026 שואפת טויוטה להגביר את התאמתו ללקוחות עירוניים מתוחכמים - מכאן העיצוב החדש, רמת האיבזור המשופרת ואפילו הגוון המוזהב של רכב המבחן.
מאחורי כל אלה עומד מוצר מתוחכם בעל מוניטין עולמי, טנדר שמתכנניו אינם נסחפים באופנות חולפות, ומתחת לשינויים החיצוניים השכילו לשמור על הבסיס המוצלח. זה לא מוצר זול ולא, גם הוא אינו חסין מתקלות. אבל החבילה שמציע טויוטה היילקס מפתה מאוד ולקוחות רבים ימשיכו להכניס את היד עמוק יותר לכיס, כדי להחנות אותו בשולי שדות הפלחה. הציפייה שעד היום הוכיחה את עצמה, שביום המכירה יהיה לו ביקוש גבוה עד כדי הגזמה, מסייעת לאלפי ישראלים להתגבר על תג המחיר הגבוה יותר מזה של המתחרים.
על הצד הטכני: טויוטה היילקס "סהרה"
מנוע: טורבו דיזל 4-בוכנות, 2,755 סמ"ק.
הספק מירבי (כ"ס): 204/3,000
מומנט מירבי (קג"מ): 51/1,600
תיבת הילוכים: 6 הילוכים אוטומטית
העברת כוח: הנעה אחורית לכביש, 4X4 לשטח, הילוך 'כוח'
מהירות מרבית (קמ"ש): 176
תצרוכת דלק משולבת יצרן (ק"מ לליטר): 10.0
תצרוכת דלק משולבת (מבחן, קמ"ל): 10.2
ממדים:
אורך (מטר): 5.32
רוחב (מטר): 1.885
גובה (מטר): 1.865
בסיס גלגלים (מטר): 3.08
מידות ארגז (אורך/רוחב/עומק ס"מ): 155 / 154 / 48
משקל עצמי (ק"ג): 2,280
משקל מורשה (ק"ג): 1,000
כושר גרירה (ק"ג): 750 / 3,500
שטח:
זויות גישה / נטישה (מעלות): 29 / 24
מרווח גחון: 24.5 ס"מ
בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: עוד לא בוצע
בטיחות אקטיבית: בלימה אוטונומית בנסיעה קדימה ולאחור, שמירת נתיב, זיהוי כלי רכב ב"שטח מת", התראה על פתיחת דלת והיסח דעת נהג, 6 כריות אוויר
אחריות:
3 שנים או 100,000 ק"מ