מבחן: טויוטה אוריס החדשה. יש עתיד?

במשך שנים מסתכלת טויוטה על כל שוק הרכב העולמי מלמעלה, נושמת אוויר פסגות מהול באדים היברידים של דלק וחשמל ועושה מאמצים לשמור על המעמד הרם, שכן ידוע שיותר קשה לשמור על המקום הראשון מאשר להגיע אליו. אלא שלפני שנתיים פחות חודשיים, רעדו הלוחות הטקטוניים מתחת לחופי יפן ויצרו זעזוע אדיר באי וטלטלה הגונה גם בשוק הרכב העולמי. מפעלי רכב ורכיבים של התעשייה המוטורית נשטפו בגלי הענק וטויוטה, כמו שאר היצרנים היפאנים נאלצה להתמודד בין לילה עם חוסר יכולת לספק מכוניות וחלפים. תוסיפו לצונאמי את שורת הקריאות לתיקון (ריקולים) שביצעה החברה למיליוני מכוניות שלה בגלל חשש לכשלים טכניים או בטיחותיים ותקבלו שנתיים הרות אסון במונחים של יצרן רכב, בטח הגדול ביותר בעולם.

אבל אצל היפנים כמו אצל היפנים, כל אסון או משבר הם קרש קפיצה לקום מהקרשים, והזדמנות ליצור עתיד חדש וטוב יותר. במקום לשקוע ברחמים עצמים כמו אחרי היום של הפצצה "ההיא", הפכה יפן לאחת הכלכלות החזקות, היציבות והמשפיעות ביותר בעולם מאז מלחמת העולם ויחד אתה יצרניות הרכב שלה. כך גם טויוטה, שלרגע אחד (את 2011 סיימה שלישית) איבדה את מקומה הראשון, שינסה מותניים, השחיזה גלגלי שיניים ואת 2012 כבר סיימה שוב כמובילת השוק העולמי עם מכירה של כ-9.7 מיליון כלי רכב, מתוך כ-66 מיליון מכוניות סך הכל שנמכרו בעולם אשתקד.

את המסע לשמירה על הכתר העולמי גם ב- 2013 מתחילה טויוטה עם השקתן של צמד מכוניות האוריס, האחת עם מנוע בנזין, והשנייה, איך לא אצל מלכת הז'אנר, היברידית.

באבולוציה המוטורית, האוריס היא תולדה של הקורולה שב-2002 קיבלה גרסה עם דלת חמישית ושם מקומי - RUN X. ב-2007 נולדה האוריס במהלך שהשלים סופית את הליך ההתנתקות מהקורולה, ב-2011 היא זכתה (כמתבקש) גם לגרסה היברידית ועתה מגיע הדור השלישי למעשה של המשפחתית הקומפקטית. האוריס מכוונת גבוה ואם את 2012 היא סיימה במקום השישי בסגמנט, הרי שאת 2013 היא רוצה לסיים במקום השלישי עם יעד של 2,200 יחידות, או כמו שאמר בחיוך, רן דנאי, מנכ"ל יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה בישראל - "אנחנו תמיד שואפים לפודיום".

את השאלה מה נשתנה מהדור הקודם ומה צופה לה העתיד הקרוב עם שתי גרסאות הנעה ורמת גימור אחת, יצאנו לבדוק בהרי הגלבוע, דווקא ביומיים גשומים מאוד שלא שמעו כנראה את מה שאוחל להם בקינת דוד ("הרי הגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם" שמואל ב' פרק א'). בקיצור, היה מבול.

האוריס היא מכונית חדשה כמעט לחלוטין ביחס לדור היוצא ומלבד המנוע, התמסורת והמידות, קיבלה המשפחתית הקומפקטית גם מראה ועיצוב חדשים. כבר במבט ראשון שנשלח לחזית הרכב, מגלים שהמופנמות היא לא משהו שמצוי בלקסיקון ה"טויוטי" החדש. האוריס מציגה עיצוב נועז, דינמי וחד. קדמת הרכב מציגה גריל "וי" חדש וצר שפס ניקל חוצה אותו לכל אורכו "מאוזן לאוזן" (כנף לכנף), כשהאלמנט המוכסף עובר גם בתוך הפנסים עצמם, בהחלט גימיק עיצובי נחמד.

לעומת הגריל הצר, מתחתיו נפער לוע ענק של כונס האוויר הטרפזי שמשלים פרונט בהחלט מרשים ובעיקר מוחצן. הקו הדינמי של הרכב ממשיך גם בצללית הצד הודות לקו כתפיים בולט לכל האורך והגבהה של הגבולות האורכיים של הגג. אחוריים מוגבהים וחצופים עם יחידות תאורה מחודדות ושני ספוילרים צנועים מעל ומתחת לשמשה האחורית מסיימים את פרק העיצוב החיצוני שהוא דינמי, מוצלח ובוודאי ששונה ממה שהורגלנו. בפנים הדברים נראים ומרגישים קצת אחרת.

השמשה האחורית שמבחוץ מהווה מרכיב חשוב בעיצוב הדינמי, הופכת לרועץ ומגבילה מאוד את שדה הראיה לאחור. אפרופו זה, גם קורות A רחבות מדי ומסתירות יותר מדי את הנוף לתוך הסיבוב בשעת פניות. המושבים מלפנים נוחים, אולי מעט רכים מדי, אבל תומכים וחובקים מהצדדים והעובדה שיומיים רצופים של נהיגה (עם שינה טובה בלילה) עברו בנוחות ובקלות מעידה על כך טוב מכל. תא הנוסעים עצמו מורכב מיותר מדי חומרים ברמות גימור ואיכות שונות. הדשבורד למשל לא משדר יותר מדי מאמץ להרגיש איכותי מבחינת החומרים אבל בהחלט מציג רמת גימור טובה. חומרי הדיפון כנ"ל, לא "סטייט אוף דה ארט" אבל תפירה איכותית מבטיחה להם ככל הנראה אורך חיים בריא וארוך.

עיצוב הקונסולה מאמץ מראה מופרע משהו עם שלל פריטים מעט מנוגדים זה מזה. צג מגע בגודל 6.1 אינטש שמכיל את מערכת "טויוטה טאץ'" מאפשר שליטה נוחה וקלה על נתוני הדרך ותוכניות המדיה, טלפון ואודיו הנשלטים כולם גם מגלגל ההגה. זה האחרון בעל שלוש צלעות, מצופה עור נעים ונוח מאוד למגע ואחיזה. שפע של תאי אחסון שימושיים וירידה לפרטים עושים את החיים בתא הנוסעים לנוחים יותר.

בעוד שלפנים המושבים נוחים ומרווחים (בזכות מבנה הדשבורד הגבוה), מאחור המצב מעט שונה ולברכיים של אנשים ממוצעים ומעלה בגובהם, לא צפויה נסיעה נוחה מדי, אלא אפילו צפופה. הצצה אל טבלת המספרים של הרכב מגלה שבסיס הגלגלים נותר עם 260 ס"מ, אבל לאוריס נוספו עוד שלושה סנטימטרים באורך (4,275 מ"מ) והגובה הונמך ב-55 מילימטרים לטובת שיפור מרכז הכובד. תא המטען מציג נפח משופר מהדור הקודם ו-360 ליטרים נוחים להעמסה וצמיג רזרבי מלא לגרסת הבנזין ו"בייגלה" להיברידי.

יבואנית טויוטה החליטה להביא לארץ את המכונית ברמת אבזור אחת - גבוהה. זו כוללת בין היתר כאמור מסך מגע ומערכת מולטימדיה לרבות מצלמת נ סיעה לאחור יעילה, חישוקי סגסוגת (16'' לבנזין, 15'' להיברידית), בלו-טות', פקדי שליטה מההגה (כולל "פדל שיפט" להילוכים בגרסת הבנזין), יחידות 'לד' לפנים לתאורת יום, 7 כריות אוויר, בקרת אקלים חכמה, הנעה ללא מפתח בהיברידית וכו' וכו'.

עד לא מזמן, ניהלו יצרני הרכב מרוץ חימוש שעיקרו כוחות סוס והרבה. השאלה "כמה סוגר" הפכה בשפה העממית ל"כמה אוכל" שמתייחסת כמובן לצריכת הדלק של המכונית. יצרני הרכב עברו למרדף בלתי מתפשר אחר צריכת דלק ופליטת מזהמים נמוכים ככל הניתן, ובמגרש הזה, טויוטה היא השליטה הבלתי מעורערת עם מערכות ההנעה ההיברדיות (כלאיים).

בעוד הפרויקטים החשמליים למיניהם מתקשים להתרומם ואנרגיית המימן עדין שייכת לתחום הצבאי, הוכיחה טויוטה כי מנועי הכלאיים הם אולי לא העתיד אבל הווה מבטיח ובעיקר חסכוני מאוד. הפריוס הפכה לשם נרדף ומודל לחיקוי עבור היצרנים המתחרים ואם ההאמר הבזבזן קיבל את יחסי הציבור שלו משוורצנגר המנופח, הרי שהייתה זו דווקא ג'וליה רוברט העדינה והיפיפייה שסימלה את קהל המשתמשים של הטויוטה החסכונית.

גרסת הבנזין נשענת על מנוע חדש בנפח של 1.6 ליטר המפיק 132 כוחות סוס נמרצים מאוד בעוד שהגרסה ההיברידית בעלת מנוע של 1,800 סמ"ק צנוע יותר בכוח (99 כ"ס) אבל חסכוני מאוד. בעוד שמנוע הבנזין מיועד על פי נתוני היצרן ללגום ליטר בנזין לכל 17.5 ק"מ, גרסת הכלאיים אמורה לעבור מרחק משולב של 26.3 ק"מ לליטר מהנוזל היקר. בתנאי המציאות של המבחן התובעני לא התקרבו התוצאות לנתונים האופטימים של היצרן אבל מצד שני, די ברור ששם לא מעכו את הדוושה הימנית לרצפה באכזריות כמו שאנחנו עשינו רוב הזמן. פליטת המזהמים נמוכה והמכוניות מדורגת בקבוצות זיהום 2 ו-3, להיברידית והבנזין בהתאמה.

האוריס היא קודם כל מכונית משפחתית קומפקטית חסכונית אבל יכולה גם לגרום לא מעט נחת למי שיחפש הנאה מהנהיגה. כיול המתלים מוצלח מאוד ומתגבר היטב על הכביש הישראלי. סופג ובולע בנחישות וקלות מכשולים מבלי להציג רפיסות בעוד שההגה מדויק אבל חסר תחושה ופידבק ואילו המנוע (בעיקר הבנזיני) חזק, זריז ונמרץ. הבעיה היא הרעש הממש לא מוצלח שהוא מפיק. אלמנט שהוטמע באגזוז לצורך שיפור הווקאליות של המנוע מפספס את המטרה והופך את רעש המנוע בסל"ד גבוה למעצבן ומעיק.

הגיר הרציף שלה גם לא הצליח להלהיב. בזמן שתיבות דומות משתדלות להעניק תחושה קונבנציונלית, התיבה של האוריס מחמירה עם תחושת 'המצמד המחליק'. כמעט כל לחיצה על דוושת הדלק ממריצה את המנוע לסל"ד גבוה ותוקעת אותו שם באופן לא פרופורציוני להאצה וזה מציק, בעיקר ברעש שחודר לתא הנוסעים. בתיבה הזו יש שם אפשרות להשתמש בשבעה יחסי העברה קבועים ואלה עושים בסך הכל את העבודה, אבל גם כאן לא באופן מלהיב ובחוסר ליניאריות ביחסי ההעברה.

כך גם הייתה התחושה מהבלמים - ספוגיים בתחילת מהלך הדוושה ונושכים בפתאומיות בהמשך בגלל התערבות אגרסיבית של מערכת אגירת האנרגיה בבלימה, בגרסה ההיברידית וזו גורמת לתוספת בלימה מפתיעה, לא מדודה ולא נדרשת ברוב המקרים. לצערנו (וכנראה לשמחתם של רוב השאר) מערכת בקרת האחיזה מתערבת מהר מאוד במתרחש ומונעת באיבה יציאה להרפתקאות, כך שאלה המעריכים יציבות בחיים, ירגישו מאוד בטוח בנהיגה, גם בשעת פניות הדוקות.

האוריס החדשה על שתי הגרסאות שלה היא מכונית נוחה לנסיעה, מהנה לנהיגה, מאובזרת באופן מכובד ומציגה נתוני צריכת דלק ופליטת מזהמים שיגרמו לכל פעיל סביבתי לחייך. אבל לכל אלו יש מחיר ו-130 אלף שקלים לגרסת הבנזין ו-140 אלף שקל להיברידית (חמש שנות אחריות על המצבר) הם לטעמנו מחיר גבוה מדי שלא מצדיק במלואו את התמורה.

בסגמנט המשפחתיות האצ'בק קומפקטיות מצפה לאוריס תחרות לא קלה מול יריבות כמו הסיוויק, הגולף, הפוקוס, האסטרה וה-i30 ובמחיר כזה לעומת האבזור והאיכות, היא לא מציגה ערכים מוספים או נתוני שובר שוויון. אוהדי המותג (הרבים) ישמחו למצוא לאוריס החדשה פינה חמה בלב ובחניה. לגבי הרצון למשוך קהל לקוחות חדש מקרב המותגים שהוזכרו, ימים יגידו.


עוד על טויוטה בוואלה! רכב

קונים רכב חדש? קבלו מבחן דרכים

"לייק" אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל