מאז יצאה לדרך ספינת הפאר לקסוס בשנת 1989, לצד ההישגים שרשמה והיא רושמת לעצמה ובראשם התברגות במועדון המצומצם והבררני של מותגי היוקרה, היא גם נאלצת להתמודד עם צל אחד גדול - הצורך לבדל, לנתק ולייצר הבחנה בינה לבין חברת האם טויוטה. לא כי היא לא חברה טובה, אלא מכיוון שבבסיס הרעיון להקים חטיבת יוקרה עמד הצורך לבדל אותה מהתדמית העממית.
בהיצע של לקסוס היו וישנן מכוניות שעשו את זה בצורה הכי ברורה שיש, ה-LS לדורותיה, ה-LFA הפרועה, ה-LC הסופר אלגנטית הן חלק מהדוגמאות. היו וישנן גם מכוניות שעושות את זה פחות משכנע, כמו לקסוס GX שהוא לנד קרוזר מאופר מאוד, או לקסוס ES שהיא מעין ווריאציה של טויוטה אבאלון האמריקנית.
אני עומד מול לקסוס UX החדש ושואל את עצמי את אותה שאלה פשוטה.
זה קרוסאובר? זה ג'יפון?
בלי להיכנס לטעם, אחד הדברים שבולטים מאוד כאשר עומדים ליד ה-UX, זה שהוא לא ממש נראה כמו שקרוסאובר או SUV קטן "צריך" להיראות. הוא נמוך, רחב, גובה הגחון לא חורג מזה של משפחתית ממוצעת וכן קו הגג. הקשתות סביב הגלגלים לא רק שלא מוסיפות, אלא גורעות ממש מהופעה יוקרתית משל היה גרסת סטפווי של דאצ'יה. אז הוא נראה טוב, אבל הוא לא נראה כמו ג'יפון שנראה טוב. וולוו פיצחו את זה הרבה יותר טוב עם ה-XC40 למשל.
אותה טענה ממשיכה גם לתא הנוסעים, תנוחת הישיבה לא גבוהה מספיק כדי להעניק את התצפית המבוקשת על ידי לקוחות שבוחרים בכלים האלו, כמו גם קו חלונות מעט גבוה. מה שכן יש פה זו איכות חומרים מצוינת, המון חומרים, כולם משדרים על אותו תדר של השקעה בפרטים, מהעיצוב ועד לאיכות הגימור והתחושה שמתקבלת בכל לחיצה על כל כפתור, חוגה ומתג. יש גם כל מיני דברים קטנים כמו שקע 12V שמוחבא בתא נסתר משל עצמו. אפרופו תאים, יש כאן כמות טובה, אבל הגודל מצומצם, כך שקשה להחמיא לו על השימושיות.
מערכת המולטימדיה לא גרועה, אבל מערך השליטה בה, אוי-א-ברוך. לקסוס ממשיכה להתעקש על השימוש במשטח מגע נוראי, פשוט נוראי לתפעול. בנוחות שלו, בדיוק שלו, ביכולת לתפעל אותו בזמן נהיגה, אני פשוט לא מצליח לחשוב על דבר אחד טוב להגיד עליו. אני כל פעם מנסה לתת לו צ'אנס וכל פעם מתאכזב מחדש.
רמת הגימור במכונית המבחן היא ה-F ספורט, שנמצאת מעל הפרימיום ומאובזרת מאוד. אפשר לעבור על כל הרשימה, אבל זה ייקח הרבה זמן, אז נדבר על הדברים המרכזיים. מבחוץ יש גריל שונה וספי דלת עם גימור מתכתי, כיוון הגה חשמלי, מסך המולטימדיה בגודל 10.3 אינץ', ההגה מקבל גימור ומראה ספורטיבי, מושבים קדמיים שונים תומכים ונוחים מאוד, מנופי העברת הילוכים מאחורי ההגה ועוד.
רשימת מערכות הבטיחות כוללת שליטה על עוצמת התאורה, התראה ותיקון סטייה מנתיב, בלימה אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת לזיהוי תמרורים. מה שכן, בפעם הראשונה הורגש מחסור במערכת להתראה מרכב ב"שטח מת", גם אחרי כיוון נכון של המראות יש פה זווית סגורה מדי של מראות הצד וצריך להתרגל לזה.
בהיותו מבוסס על טויוטה CHR וחולק איתו בסיס גלגלים של 264 ס"מ אין מה לצפות למרווח יוצא דופן במושב האחורי. יש שקעי טעינה, מחזיק כוסות במשענת היד, אבל פה המחמאות מסתיימות. מצדי שני, קו החלונות פה לפחות לא הוקרב על בסיס העיצוב כמו בטויוטה עם ידית פתיחת הדלת האחורית שהוגבהה לטובת הצנעת הדלתות האחוריות.
תא המטען מאכזב משהו. יש לו בגרסה ההיברידית 438 ליטרים, שזה בסדר. אבל מחבלים בו שני דברים - סף ההטענה גבוה ויש בו כיסוי בד רך שמונע הכנסת מטען מעל לגובה שלו מצד אחד ולא מאפשר להניח עליו חפצים מצד שני. קשה לומר שבתצורה הזו הוא שימושי במיוחד.
חוסך לכם
כאמור, אנחנו יוצאים לדרך עם גרסת ה-F ספורט שזמינה רק בשילוב למערכת ההנעה ההיברידית. הסידור הוא מנוע בנזין 2.0 ליטרים לגלגלים הקדמיים וtאליו מצורף מנוע חשמלי. ההספק המשולב של 184 כ"ס מסדר לו זריזות נאה מאוד. בתאוצות מהמקום, בתאוצות ביניים וגם בעליות, בשום מקרה אין תחושה של מחסור בכוח, כאשר כן רוצים לסחוט ממנו מהירות או תאוצות הוא לא מבודד מספיק את צליל המנוע, אבל זו לא הדרך לנהוג בו, מכיוון שהיא גם לא מנצלת את היתרון ההיברידי שלו, שמעדיף שיוטים רגועים והאצות מתונות בעזרת היחידה החשמלית.
האחיזה טובה מאוד, וכן היכולת והנכונות לפנות גם אם מדובר בכבישים מפותלים. יש כאן הגה ישיר יחסית, שליטה טובה על זוויות הגלגול של הגוף ובאופן כללי שלדה שלא עוזבת ידיים כשמעמיסים אותה. כאן דווקא הסיפור הזה של קרוסאובר נמוך מעניק לו ייתרון בשל מרכז הכובד שלו והוא בהחלט דומה יותר במאפיינים האלו למכונית פרטית מאשר לג'יפון גמלוני. הוא לא מהנה לנהיגה ולסממנים הספורטביים של ה-F ספורט אין פה ממש כיסוי.
מה כן חשוב לומר? שנוחות הנסיעה טובה מאוד. גם מבחינת בידוד הרעשים וגם מבחינת ספיגת מהמורות ושיבושים. החתך הסביר של הצמיגים וההתעלמות מצו השעה של חישוקים גדולים על פחות מדי גומי - בהחלט מוכיחה את עצמה.
אחרי יומיים של נהיגות עירוניות, בין עירוניות ומפותלות קיבלנו צריכת דלק משולבת של 14.5 ק"מ לליטר - יפה מאוד לקרוסאובר.
מה שהיה חסר
במשך יותר מדי זמן ה-UX היה בדיוק המכונית שהייתה חסרה ללקסוס. עם מתחרה בכל פינה שתפנו אליה מב.מ.וו X2, מרצדס GLA ועד אינפיניטי QX30 לכל האחרים יש ולמה רק לנו לא? עכשיו יש להם.
אז האם היא לקסוס באמת או טויוטה בתחפושת? ובכן, התשובה היא לא חד משמעית. כי טכנית, מצד אחד היא כן, ומצד שני יש לה מספיק ייחוד ואיכויות בפני עצמה. אבל אם זה ממש משנה לכם - אז אתם ממש לא הלקוחות שלה. אם הקניה היא משיקולי תדמית בלבד, מה שיש לכם פה זו מכוניות שנראית טוב, מאובזרת ונושאת סמל "נכון" בחזיתה. אם הקניה היא משיקולי תמורה למחיר, אז גם כאן, ביחס למה שמציעות המתחרות היא מעניקה נוקאאוט של מחיר. בין אם מדובר בגרסת ה-200 הבסיסית שעולה 205 אלף שקלים וגם אם מדובר במכונית המבחן המאובזרת והיקרה ביותר בהיצע ב-265 אלף שקלים, זול יותר משמעותית מהגרסאות המאובזרות של רוב מתחרותיה.
נשארה רק השאלה הכללית לגבי ההצדקה לקנות קרוסאובר קטן עם שימושיות מוגבלת, שאינו רכב שטח כלל ואינו מכונית כביש טובה מאוד ברבע מיליון שקלים. כאן, כבר קשה לי להצדיק אותה - או את מי מהמתחרות שלה...
על הצד הטכני: לקסוס UX250h
מנוע, הנעה: בנזין, היברדי, כפולה
נפח: 1,987 סמ"ק
הספק (כ"ס): 184
מומנט (קג"מ): 19.4/4,400
תיבת הילוכים: רציפה
מידות:
אורך (ס"מ): 450
רוחב (ס"מ): 184
גובה (ס"מ): 154
בסיס גלגלים (ס"מ): 264
תא מטען (ליטרים): 438
ביצועים:
תאוצה 0-100: 8.5 שניות
מהירות מירבית: 177 קמ"ש
מתחרים:
ב.מ.וו X2, אינפיניטי QX30, וולוו XC40, אודי Q3, מרצדס GLA
מחיר:
265 אלף שקלים (רכב מבחן)