אחת לכמה זמן, לא קבוע, לא בכל דור, מגיעה מכונית שהיא דף חדש ורף חדש בקבוצה שלה. כאשר זה קורה במכוניות יוקרה זה מרשים ומתבקש. כאשר זה קורה במכוניות ספורטיביות זה משמח. כאשר זה קורה במכונית עממית במוצאה בסגמנט שרובו נשען על יעילות ולא בהכרח מצפים ממנו לאיזו התעלות - זה גם מרשים וגם משמח. הדור הרביעי של פולקסווגן גולף והראשון של פורד פוקוס עשו את זה בקומפקטיות, ה-208 עושה את זה בסופר מיני.
וזו, תמצית הפיג'ו 208 החדשה. הנצר הנוכחי לשושלת ה-200 של פיג'ו, זו שמאז ה-205 (ובואו נתעלם באלגנטיות מה-207) שנושאת פחות או יותר על כתפיה הצנומות את החברה, שבואו נודה על האמת, ניסתה כמה פעמים לחדור לסגמנטים אחרים - להגיד שהם השיגו שם יותר מדי נקודות? אה, לא ממש, לא תמיד.
צהוב עולה
עיצוב הוא באמת עניין של טעם, אבל המשוב הכללי מהסביבה ל-208 הוא סקרנות והמון חיוכים ואצבעות לסופר מיני שהיא המשך לתעוזה העיצובית של היצרנית הזו בשנים האחרונות. נכון, הרבה מזה הולך לצבע שגורם לה להיראות כמו צרעה קטנה ולבלוט למרחקים על רקע מגרש החניה המנוקד במנעד הצבעים המקומי המחליא של לבן-כסוף-שחור.
תא הנוסעים, גם הוא עם תקן חדש, במראה שלו, בשילוב המרקמים, באבזור ולפחות בחלק מהמקומות באיכות החומרים. גולת הכותרת היא כמובן התצוגה התלת מימדית בלוח המחוונים. היא לא רק נאה ומרשימה, אלא גם מאפשרת תצוגת נתונים מגוונת עם המון אפשרויות התאמה אישית. משהו במבנה שלו מאפשר לו להתגבר על הפאול הקבוע של הסתרת חלק מהנתונים בו על ידי ההגה, שאני עדיין לא סובל את המבנה המוזר שלו. שתי המגרעות היחידות של התצוגה הן בעייתיות בקריאת הנתונים שמש ישירה והצטברות של אבק על חיפוי הפלסטיק המשופע שגם משפיע על הצלילות של הצגת הנתונים. בשאר מערכות השליטה בסביבת הנהג יש את מה שאנחנו מכירים ממכוניות פיג'ו החדשות, לטוב ולרע, כולל מערכת המיזוג המטרחנת בשליטה עליה דרך המסך והצורך לבטל כל פעם את מערכת דימום המנוע בעמידה.
במכונית המבחן ברמת הגימור GT ליין מקבלים רשימה ארוכה של אבזור, רובו הוא לא כזה שתפגשו במכונית קטנה, כולל כאלו של מותגי פרימיום (אודי A1 - אני מדבר עליך). מפתח קרבה והנעה בלחיצת כפתור, מנופי העברת הילוכים מההגה, תאימות אנדרואיד ואפל, טעינה אלחוטית, תא שהוא גם מעמד לטלפון (אם כי זה די מיותר כאשר יש צימוד) ולא פחות מ-4 שקעי USB שניים מלפנים ושניים מאחור. למשפחות הצעירות - כן, יש תאורה אחורית למושב, פריט קטן שעושה הבדל גדול כשהעולל צורח ואתם מגששים אחר מוצץ.
גם רשימת אבזור הבטיחות מלא פלוס, עם תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטומטית, התרעה על רכב ב"שטח מת", קריאת תמרורי מהירות וסנכרון עם בקרת השיוט ועוד.
מעבר למושב האחורי מזכיר שעם כל הנקודות שספרנו לה, היא עדיין מכונית סופר מיני, ההתאמה היא למשפחה הצעירה, או זו של סבא סבתא ושניים וחצי-שלושה נכדים בלבד. גם מבנה וגודל הדלתות האחוריות פה יוצר פתח כניסה שפחות מתאים למבוגרים.
תא המטען על 311 הליטרים שלו לא שובר שיאים, יש וו תלייה אחד ורצועת גומי עבה בצמוד לדופן. סופר מיני שתעשה את העבודה למשפחה צנועת המיטלטלים. הערה לסדר היום - השילוב של סף הטענה גבוה + רצפה עמוקה + פגוש שבולט החוצה = מתישהו משהו כבד שתוציאו מתא המטען ידפוק אותו.
מזמזמת לדרכה
בחזית ה-208 החדשה מנוע שאנחנו מכירים מהמון דגמים של פיג'ו, זה ה-1.2 שלושה צילינדרים מוגדש טורבו, כאן בהספק של 130 כ"ס ו-23.4 קג"מ. את החלק של השלושה צילינדרים תרגישו בשתי סיטואציות, כאשר הוא מתעורר בפתאומיות אם לא ניתקתם את מערכת הדממת המנוע בעמידה וכאשר תסחטו אותו בסל"ד גבוה. את החלק של ה-130 כ"ס ו-23.4 קג"מ תפגשו בשאר הזמן עם גמישות, נמרצות וזריזות. אלו נתמכים בתיבת 8 הילוכים אוטומטית פלנטרית פשוט טובה, הן בשימוש שוטף והן במצב הספורט.
הטרלול העכשווי של צמיגים נמוכי חתך על חישוקים מוגזמים באים לידי ביטוי ברמת הגימור הזו. ה-GT ליין מסתובבת על חישוקי 17 אינץ' וחתך 45 שיענישו אתכם מהבאמפ הראשון ברחוב, דרך רעשי צמיגים בכביש המהיר ועד הרגע שתרצו להחליף צמיגים. ובכל זאת, בנטרול הבעיה הזו, כל עוד תנאי הדרך לא משובשים מדי, נוחות הנסיעה ב-208 טובה. רושם לעצמי שנדרש סיבוב משלים על רמת הגימור פרימיום, שגם היא מגזימה עם 16 אינץ', אבל סביר להניח שתציג רמה טובה יותר של נוחות.
המכוניות הקטנות של פיג'ו תמיד קיבלו מחמאות על התנהגות הכביש שלהן (ואני שוב מנכה את ה-207), וגם על ה-208 בנזין אני שמח להרעיף כמה. אז או.קיי, אין כאן הגה שמעביר לכם ניואנסים של מומנט הפיתול של השלדה, או מתי הגלגלים האחוריים ניתקו קשר וזה רק אתה והאזימוט של הקדמיים, אבל בואו - המכונית הזו פונה נהדר, משנה כיוון מצוין, וגם כאשר לתנועה מצד לצד מצטרפות בלימות לתוך פנייה, או האצה החוצה יש לה המון יכולת להכיל משובות נהיגה בצורה שמעלות חיוך בירידה מזדמנת במחלף ובטח כאשר אלו כבישים מפותלים. הציפייה לנהוג את ה-GTI שלה כרגע עלתה לרף אחר.
בסוף יומיים וקצת של מבחן ה-208 מציגה צריכה ממוצעת של 13.5 ק"מ לליטר. עם רגל ימין קצת יותר חומלת ופחות עצירות למילוי טפסי מבחן כאשר המזגן פועל אפשר לשפר את זה בקלות.
סיכום
ברמה הכמעט פילוסופית, אני שמח למצוא מכונית כזו משתי סיבות. הראשונה היא שבחורה או בחור צעיר כבודדים או כזוג שזו המכונית הראשונה שלהם (לאו דווקא כחדשה) אולי יידעו לבקש ולחפש את הישירות הזו וההנאה מנהיגה במכונית הבאה שלהם, יש לנו דור אבוד של אוחזי הגה (לא מסוגל לקרוא להם נהגים) שזה מושג שזר להם. הסיבה השנייה היא שזו הוכחה שיצרנית שהקודקוד שלה הוא חובב מכוניות היא הרבה פעמים ערובה למכוניות מצוינות. וב-PSA, קרלוס טווארס המנכ"ל-על ברמה של להסתובב עם גלימה במשרדים, הוא לגמרי כזה - חובב גדול כולל השתתפות קבועה במירוצי ראלי קלאסיים וגם בעלים של פיג'ו 504 קופה V6 ואלפין A110.
ובחזרה ל-208, שורה תחתונה - מכונית מעולה, כנראה הסופר מיני הכי טובה היום בשוק, אני אומר כנראה כי עד המבחן ההשוואתי בינה לבין המתחרות החדשות היא לא יכולה להתהדר בתואר. אבל מה שמחבל לה בכל השישו ושמחו הזה הוא המחיר. כמובן המחיר. ההצלחה שלה זוכה המכונית הזו באירופה עיכבה אותה מלהגיע לישראל, וגם כאשר היא מתייצבת פה היא עושה את זה בשתי רמות גימור גבוהות מאוד, ה-GT ליין שאתם רואים פה? 125 אלף שקלים. רמת הגימור מתחתיה הפרימיום? 119 אלף שקלים. זה לא משנה אם בהשוואה לרמות גימור גבוהות של המתחרות שלה היא כנראה מצדיקה את המחיר או שהיא באמת מכונית טובה מאוד. זה פשוט כי בהיעדר גרסאות שמתומחרות בלב הסגמנט הזה, בו הרגישות לכמה אלפי שקלים לכאן או לכאן משמעותית, הדבר עלול לחרוץ את גורלה ולהפוך אותה לנדירה מדי.
אריה חשמלי
תפיסת העולם של פיג'ו ושל קונצרן PSA בכל הנוגע למערכות הנעה למכוניות שלהן היא לאפשר ללקוח את הבחירה בין שלל שיטות הנעה על בסיס דגמים קיימים. יש לזה יתרונות בהיבטים הפרקטיים של ייצור על בסיס פלטפורמות משותפות, ולפחות לפי טענת היצרנית גם בהיבטים של קלות ניוד הלקוחות בין מכוניות בעירה פנימית לכאלו עם הנעה חשמלית. בניגוד לרנו למשל שמייצרת נכון להיום את הזואי החשמלית לצד הקליאו עם מנועי הבעירה הפנימית, בפיג'ו ההבדלים בין ה-208 הרגילה לזו החשמלית מתונים. גריל שונה, היעדר אגזוזים וסמל ה-e על הקורה האחורית.
גם המימדים החיצוניים והפנימיים זהים, כולל נפח תא המטען. ההבדל המשמעותי יותר הוא המשקל - 1,530 ק"ג לזו החשמלית לעומת 1,233 למכונית הבנזין.
בכל ההיבטים של סביבת הנהג, הנדסת האנוש והמרווח, אתם מסתכלים אם כן על מכונית זהה לחלוטין לזו הרגילה. למעט האבזור, שבגרסה זו זהה לרמת הגימור פרימיום S של מכונית הבנזין וכוללת חישוקי 16 אינץ', לוח המחוונים תלת מימד 10 אינץ', תאימות לאפל ואנדרואיד, שלושה מצבי נהיגה, חיישנים היקפיים, מפתח חכם, 4 שקעי USB ועוד ועוד. מערכות הבטיחות זהות למעט התרעת רכב ב"שטח מת" שנעדרת כאן.
מערכת ההנעה החשמלית מספקת 136 כ"ס ו-26.5 קג"מ. ההילוך בתיבת ההילוכים הוא יחיד ולמרות המשקל, בזכות זמינות הכוח והמומנט היא מאיצה מהר יותר ל-100 קמ"ש, 8.3 שניות לעומת 8.7 שניות בבנזין. המהירות המירבית עם זאת מוגבלת ל-150 קמ"ש.
קיבולת הסוללה עומדת על 50 קילוואט-שעה וזמני הטעינה משתנים בין שתי הגרסאות בהן נמכרת המכונית טעינה חד פאזית (7.4 קילוואט) או תלת פאזית (11 קילוואט) כפי שהייתה במכונית המבחן ויש לא עוד אס בשרוול - אפשרות לטעינה מהירה בעמדות DC של 100 קילוואט. המשמעות של האחרונה אדירה מכיוון שככל שעמדות טעינה כאלו יוסיפו להופיע בישראל, הרבה מאותו סרבול הכרוך בהמתנה ארוכה לטעינה ייעלם. היכולת לטעון ל-80 אחוזים, שווי ערך ל-270 ק"מ בפרק זמן של חצי שעה, או אפילו מחצית או שליש מהזמן אם רק צרכים את כמה עשרות הקילומטרים כדי להגיע הביתה היא משמעותית. זה יתרון אדיר שיש לה על פני מתחרות.
כמו עם צריכת דלק, גם מטווח רשמי של מכונית חשמלית כלל האצבע הוא שאתם יכולים להפחית בין 10 ל-15 אחוזים כדי לקבל את המספרים של העולם האמיתי, זה שבו יוצאים לעקיפות מזדמנות, או נוסעים עם מזגן רוב הזמן וכו'. התוצאות שלנו חפפו את ההערכה הזו, עם 300 ק"מ ריאליים בין חישמולים. בפועל, אם הנסועה היומית שלכם כוללת מספר שאפילו קרוב לזה - אתם והמכונית הזו בכלל לא באותה קבוצת מיקוד. ודי כבר עם שאלת הנסיעה לאילת, כבר כתבנו את זה במבחן של ניסאן ליף, אתם באמת יכולים לשאול באותה מידה "ומה אם נצטרך להוביל פסנתר כנף?". במבחן צרכה ה-208 החשמלית 16.2 קוט"ש ל-100 ק"מ.
עם זמינות הכוח שמאפיינת מנועים חשמליים, הביצועים של ה-208 החשמלית מצוינים, במצב הרגיל ועוד יותר מכך במצב ספורט יציאה חזקה מהמקום בועטת אותה קדימה בעוצמה מפתיעה, עם פס קול של סחרור צמיגים, גם תאוצות הביניים מצוינות והדחיפה אחידה עם מעט מאוד מיתון עד אותם 150 קמ"ש מירביים. הייתי שמח למצוא כאן אפשרות לשלוט על רמת הבלימה הרגנרטיבית מעבר לשני המצבים שיש, בעיקר כי אני מצאתי שהראשון לא מספיק חזק והשני חזק מדי.
תוספת המשקל, והצורך להקשיח את הבולמים ולכייל אותה באופן שונה פוגם מעט מאוד בנוחות הנסיעה. היא לא שונה בהרבה מזו של גרסת הבנזין, אבל זה נזקף לרעת חישוק ה-17 אינץ' של הראשונה יותר מאשר לכיול של החשמלית. כך שסך הכל הפשרה סבירה לגמרי.
לעומת זאת, בכביש המפותל המשמעות של 300 הק"ג בפערי המשקל בינה לבין מכונית הבנזין ניכרים עד מאוד. מעבר לכך שאתם "סוחבים" 3.5-4 מבוגרים כל הזמן, ההשפעה על היכולת הדינאמית המצוינת של מכונית הבנזין מוחשית מאוד. זו לא ה-208 הקלילה והששה אלי פנייה, אלא מכונית שמתנהלת בכבדות מה, ומגיבה שונה. היא עדיין עושה את זה טוב יותר מכמה מתחרות לא חשמליות ובלי משקולת הסוללות, אבל בואו, זו לא השן הכי מושחזת של האריה הזה.
סיכום
כמו אחותה הבנזינית, ה-208 החשמלית היא מכונית מצוינת בתכלית. זו הייתה הפעם השנייה שאמרתי לעצמי שאני באמת יכול לראות את עצמי חי עם מכונית חשמלית (הפעם הראשונה הייתה עם הפורשה טאייקן...). ככל שאינכם טהרני נהיגה ביום יום, המגרעת המרכזית של ההתנהגות שלה לא תפריע לכם.
אבל כמו המחמאות, גם בביקורת, כמו אחותה הבנזינית, יש בה פשרות בתחום המושב האחורי, אבל חשוב יותר המחיר. 156 אלף שקלים (153 לגרסה החד פאזית - לא רלוונטית) הם המון כסף למכונית סופר מיני, חשמלית או לא. למרות ההסברים המלומדים על כך שבתוואי שימוש מסוים, עלות האחזקה הכוללת של מכונית חשמלית הופך אותה לכדאית בתוך כשלוש שנים בנסועה של כ-15-17 אלף ק"מ - אנחנו עדיין לא שם בתפיסה הצרכנית. כאשר תג המחיר מוציא אותה מאיזור המחייה המקובל של מכונית מקבוצתה, קשה ללקוחות לראות אותה כרלוונטית. אגב, 30 מטרים ממנה בסניף המרכזי של לובינסקי מוכרים את ה-MG החשמלי במאות יחידות בדיוק מאותה סיבה, הוא עסקה מצוינת ביחס לקרוסאוברים מונעי בנזין ובטח חשמליים.
אפילו התחרות העכשווית מבית בדמות אופל קורסה E (טעינה חד פאזית) ב-148 אלף שקלים תעשה לה חיים לא קלים, בהמשך נראה גם נציגה של סיטרואן ועוד מתחרות אירופיות ואפילו דאצ'יה מחממות מנועים חשמליים בדרך.
עוד הרבה לפני שייצרה מכוניות, פיג'ו הייתה ועודנה יצרנית מטחנות פלפל ומלח הידועות באיכותן, אז פרפרזה על הפן העסקי ההוא: המנה הייתה טעימה מאוד, אבל החשבון בסוף הארוחה השאיר טעם מר.
על הצד הטכני: פיג'ו 208
