על נאצים, גיבורים, השראה בצע כסף

היום (27.1) מצוין ברחבי העולם יום השואה הבינלאומי. כאן ב"וואלה!רכב" פרסמנו לאורך השנים לא מעט כתבות העוסקות באותן שנים קשות של המאה ה-20 ואולי בהיסטוריה האנושית מהזווית של המכוניות, האנשים והאירועים שהן הולידו.

אלו היו שנים שבהן נרתמו יכולות הייצור, המדע, הטכנולוגיה, הנדסת החומרים וכלל משאבי התעשייה האנושיים לטובת מכונות המלחמה הענקיות שהתנגשו על היבשה, בשמיים ובאוקיינוסים מסביב לעולם מעל ומתחת למים. למרות שכלי רכב כבר הופיעו במלחמת העולם הראשונה, הודות להתקדמות האדירה שידעה תעשיית הרכב בכ-20 השנים שחלפו בין השתיים. היקף השימוש בהם, המגוון, היכולות והיישומים של כלי רכב התרחבו בסדרי גודל חסרי תקדים.

אבל אלו לא היו רק השימושים בהם בשדה הקרב ואפילו לא בתקופת המלחמה עצמה, עוד קודם לכן הן שימשו זרוע במכונת התעמולה הנאצית, כר פורה לניסוי ופיתוח טכנולוגיות ושיטות נהיגה שיושמו מאוחר יותר בכלים צבאיים. וכמובן, גם האינטרסים הכלכליים מאחורי המלחמה הזו, אלו ששמחו לקחת בה חלק ואלו שהעדיפו להפסיד הכל ולא להרוויח ממנה דבר.

היום הזה הוא הזדמנות לעצור ולהיזכר בסיפורים האלו.

הוא היה קצין מעוטר בצבא הגרמני, ומאוחר יותר מונה אישית על ידי היטלר להיות מי שאחראי לפרויקט המירוצים הנאצי - זה הסיפור של אדולף הוהליינן.

- הסיפור של פרוייקטור המירוצים של השלטון הנאצי

רקע:
עוד לפני שעלה לשלטון, היה היטלר חובב רכב. כאשר חזה את עלייתה של גרמניה לדומיננטיות עולמית הוא ראה בתחבורה, מכוניות ומיכון האומה בכלל קרש קפיצה משמעותי. חלק מתפיסה זו בא לידי ביטוי בפרויקט מכונית העם (פולקסווגן) שהפכה לחיפושית. היבט נוסף שלה הוא פרויקט האוטובאנים שסיפק תעסוקה, מאיץ כלכלי ופלטפורמת ניוד כוחות לחזית. האפשרות להתגבר על חסמים של פיתוחים צבאיים באמצעות תעשיית הרכב ואפילו שימוש בחוד החנית הטכנולוגי של אותן השנים - מירוצי המכוניות כזרוע תעמולה למפלגה הנאצית.

על אותה זרוע תעמולה והבטחת הדומיננטיות המכוניות הגרמניות נושאות צלב הקרס על המסלולים -מונה אדולף הוהליינן.

מתוך הכתבה:
"אז מי באמת היה אדולף הוהליינן?
חובב מירוצים שנסחף מאפשרות שניתנה לו "לשחק במכוניות מירוץ" לכאורה ללא מעורבות באידיאולוגיה? או שראה בעצמו כלי שרת בשורת המפלגה וחלק מהמאמץ המלחמתי והתעמולתי?"

מלחמה זה כסף, הרבה מאוד כסף. החל בצורך הדחוף שדוחק הצידה כל שיקול כלכלי וכלה בעובדה שכמות ההרס חסרת התקדים בעימות הזה הביאה לדרישה בלתי פוסקת לאמצעי תחבורה מכל הסוגים. יצרניות הרכב ידעו את זה, ניצלו את זה היטב. חלקן באופן ציני.

- בצע כסף, צביעות ומדליות נאציות

רקע:
הקשרים העסקיים של האמריקנים והגרמנים החלו עוד הרבה לפני מלחמת העולם השנייה. אצל חלקן זה נעשה תחת פלטפורמה עסקית אצל האחרות היה מדובר גם בשותפות רעיונית, כמו במקרה של הנרי פורד. שהיה גזען אנטישמי וחשוך מוצהר.

אבל לא רק שם, גיימס דיוויד מוני, בכיר בג'נרל מוטורס טווה במשך שנים את הקשרים בין המפלגה הנאצית. החל מפגישה משותפת שלו ושל היטלר ובכירי המפלגה ב-1934 ובהמשך עם קבלת מדליית מסדר הנשר הגרמני על שירותו המצוין לרייך.

אז איך עבר אותו "שידוך משמיים" בין ענקי התעשייה האמריקניים לנאצים? איך הרוויחו החברות האלו סכומי עתק, כולל מהעסקת עובדי כפייה ואיך ניסו להלבין את כל הסיפור?

מתוך הכתבה:
"ג'נרל מוטורס הייתה הרבה יותר חשובה למכונת המלחמה הנאצית מאשר שוויץ. שוויץ הייתה מאגר כסף, ג'נרל מוטורס הייתה חלק אינטגרלי מהמאמץ המלחמתי הנאצי. הנאצים יכלו לפלוש לפולין ורוסיה בלי שוויץ - הם לא היו עושים זאת בלי ג'נרל מוטורס"

זה היה פשוט, גאוני ומתוחכם כל כך כדי להישאר מתחת לאף של הגרמנים במשך כך כך הרבה זמן. והוא לא רק היה גאוני - הוא אפילו ניצל את החולשה הכי גדולה של הנאצים כדי לדפוק אותם עד העצם.

- החבלה השקטה של סיטרואן במכונת המלחמה

רקע:
לפייר בולנג'ר המנכ"ל האגדי של סיטרואן בתקופת הכיבוש הנאצי היו שתי ברירות: לסיים במרתפי הגסטאפו או גרוע מכך או להסכים לדרישות הנאצים ולרתום את יכולות הייצור של החברה לצרכי הצבא הגרמני. המשמעות של הראשונה היא לא רק לגביו, אלא שהגרמנים בסוף יקבלו את מה שירצו כאשר מי שימונה במקומו יעשה את זה. האפשרות השנייה הייתה בלתי מתקבלת על הדעת מבחינתו. אז הוא בחר באפשרות השלישית.

הוא ייצר לצבא הנאצי את המשאיות שנדרשו לו, המון מהן, אבל עם טריק אחד, קטן. קטן מאוד, ממש שולי וחסר חשיבות. והוא היה... לא, נו, תיכנסו לכתבה ותדעו.

מתוך הכתבה:
"בשלב הראשון הבהיר לכל הפועלים שקצב העבודה שלהם אמור להיות נינוח באופן יוצא דופן, גם במושגים של פועלים צרפתיים. הוא באופן אישי הערים קשיים והתחמק מפגישות שנקבעו לו עם פרדיננד פורשה, האיש של היטלר בכל הנוגע למיכון הרייך השלישי".

רנה דרייפוס לא ממש התייחס למוצאו היהודי. מבחינתו הוא היה נהג מירוצים, צרפתי, אדם ובין השאר ממוצא יהודי. אבל מסלול החיים שלו יצר תסריט שאף כותב הוליוודי לא היה מצליח לייצר.

- זה היה יותר מניצחון במירוץ - רנה דרייפוס

רקע:
על האופן בו תפס היטלר את מסלולי המירוצים כאפשרות להאדיר ולהעצים את היתרונות והעליונות הנאצית במישור הטכנולוגי ובהיבט איכות הנהגים הארים כבר כתבנו בסיפור של אדולף הוהליינן. הדומיננטיות הזו, מגובה בהשקעות עתק של המפלגה הנציונל סוציאליסטית דחק את רגליהן של מי שנהנו משליטה במסלולי המירוצים עד אותן שנים - האיטלקיות והצרפתיות.

ואז, בשנת 1938 בשיא הצלחתן, במירוץ הפותח של עונת הגרנד פרי, את המקום הראשון כובשת מכונית צרפתית, מיצרנית קטנה יחסית ולא מאוד מוכרת וכדי להשלים את ההשפלה - היא ננהגת על ידי נהג יהודי ועם השם הכל כך סמלי - דרייפוס.

צירוף מקרים מביא אותו לצאת מצרפת שבועות לפני הפלישה וטוב שכך - קציני גסטאפו נשלחו למצוא אותו וכל תיעוד על הניצחון ולמחות את הכתם המשפיל הזה. ההתגלגלות שלו אחרי המלחמה מרתקת לא פחות...

מתוך הכתבה:
"הוא זוכה לכבוד אדיר, כזה שמגיע למישהו שלא רק הגיע להישגים ספורטיביים יוצאי דופן פעם אחר פעם, אלא שגם התגייס להגנת מולדתו והארץ ששימשה לו מקלט - רק כי זה היה המעשה הנכון. ובינינו היה יהודי שניצח את הנאצים פעמיים - על המסלול ובשדה הקרב".