כבר 75 שנים שמה שמניע את התדמית של יגואר כיצרנית מכוניות יוקרה ספורטיביות הוא רצף של מכוניות ספורט קלילות ומהנות לנהיגה בהיצע שלה. וזו היסטוריה שהולכת אחורה עוד לימים בטרם נקראה יגואר אלא SS (מה שבאופן טבעי לא התקבל יפה אחרי מלחמת העולם השנייה והביא את היצרנית לשנות את שמה).
וכך ברצף שהתחיל עם ה-SS90 שהפכה ל-SS100 וב-1948 ל-XK120 ואז ל-XK140 ואחריה ה-XK150 וכמובן ה-E טייפ שממנה העסק קצת התפצל והמשיך ל-XJ ול-XK8 ועד ל-F טייפ של ימינו. 75 שנים של מכוניות ספורט אלגנטיות עם מנוע בנזין שכאמור יגיעו לקיצן בשנה הבאה.
כחברה קטנה מאוד, עם היצע מצומצם וקצב רענון איטי יחסית, יגואר הפתיעה כאשר הייתה מיצרניות היוקרה הראשונות שהזדרזו להציג קרוסאובר חשמלי עם ה-i פייס ולהצהיר על זניחת מנועי הבנזין. כאשר היה מדובר בקרוסאוברים למיניהם זה היה טבעי ומובן, אבל חיסול מכונית הספורט - המוצר המזוהה ביותר איתה והיהלום בהיצע הדגמים שלה בלי להציג חלופה הם צעד תמוה מאוד. מצד שני, כאשר תקני זיהום האוויר ומכונת התופים הסביבתית הולכים וסוגרים עליה, היא לא רואה סיבה לשמור על המכונית הזו כחלק מההיצע.
מבחינת המהלך עצמו היא לא יוצאת דופן, כאשר בסביבת הקטגוריה שלה שתי מכוניות ספורט קטנות כבר הודיעו על הכוונה שלהן ללכת לכיוון החשמלי - אודי TT ופורשה קאימן/בוקסטר.
ואם ציפיתם שלפחות את הסיבוב האחרון שלה יגואר תעשה עם איזו גרסת ביצועים אקסלוסיבית, אז זה לא הולך לקרות. המכונית שתחתום את 75 שנות מכוניות הספורט עם מנועי הבנזין תהייה בעיקר עטופה בקישוטים קוסמטיים. ספוילר קטן מלפנים, צבע שחור מט, חישוקי 20 אינץ' בדוגמה שונה ובתא הנוסעים אלו מושבי ספורט בתפירה שונה.
מתחת למכסה המנוע יניעו אותה אותם צירופים מוכרים - מנוע 2.0 ליטרים ארבעה צילינדרים בהספק 300 כ"ס והנעה אחורית. כמו גם גרסת שרירים עם 5.0 ליטרים בתצורת V8 מוגדש על ולו 575 סוסים והנעה כפולה.