WEY COFFEE 01: מזלזלים? הבדיחה על חשבונכם

מחיר: 300 אלף שקלים (מבחן), 270 אלף שקלים (בסיס)

ציון: 8.5/10

אהבנו: איכות, אבזור, מרווח, נוחות, ביצועים, טווח חשמלי, מחיר
לא אהבנו: הנדסת אנוש, צריכת דלק בסיום הסוללה

המחשבה היא תמיד "אבל מה אם לא יהיה לי איפה לטעון אותו?", אבל הפעם אני עומד בתחנת הדלק עם הפלאג אין החדש של WEY ודווקא עם הטעינה החשמלית לא הייתה בעיה - זה היה פתח התדלוק של הבנזין שסירב להיפתח. כמה טלפונים למחלקה הטכנית, תחקור קצר והשערה שהסתברה כנכונה פתרה את התעלומה - אחרי פירוק של דלתית בית הפיוזים נמצא קונקטור סורר שלא חובר אחרי התקנת הקודן. חוש טכני וחיבה ילדותית לפרק ולהרכיב דברים התגלו כשימושיים מאוד - העניין סודר, ואנחנו מתדלקים ויוצאים לדרך.

אבל הנבירה הזו בקרביים של מערכת החשמל הייתה גם הזדמנות אחרת - להציץ ל-COFFEE 01 מתחת לפלסטיק ולהתרשם מאיכות ההרכבה במקום שאנחנו בדרך כלל לא מסתכלים לכיוונו - ואני מבין שאולי כדאי להתחיל לעשות את זה. כי אני לא בטוח שאצל כל היצרניות האירופיות, היפניות והקוריאניות העסק מתוקתק כמו פה.

מתישהו נפל להן האסימון, הרגע שבו היצרניות האסיאתיות אמרו שלהיות האלטרנטיבה הזולה זה כבר לא מספיק והגיע הזמן להפוך למשהו אחר. ומאותו רגע ועד שהן התייצבו בחזית תעשיית הרכב בכל היבט. ליפנים זה לקח קצת פחות מ-20 שנים, לקוריאנים פחות מ-15 שנים, אבל אם ה-WEY COFFEE 01 מספר משהו על הסינים, אנחנו מסתכלים על פרק זמן קצר בהרבה, קצר ברמה של ממש עכשיו. כמה עכשיו? נתח השוק של הסיניות באירופה שעמד על 2% ב-2020 נמצא כבר על 11% ועם האוכל בא התיאבון והסינים, אני לא צריך לספר לכם - אוכלים הכל...

עיצוב:
ה-COFFEE 01 ממלא בקפדנות את כל ההנחיות בקובץ "כך תעצב קרוסאובר יוקרתי". הגריל המנוקד בכרום, הפנסים עם יחידות הלד, המשחקים בהשתקפויות עם הקימור בשליש המרכב התחתון והידיות הנשלפות בחלק העליון ועד הזנב עם הפגוש המפוסל. יש בו קצת מאודי, קצת מיגואר, קמצוץ לינקולן. שורה תחתונה, גם במבול הסיניים שמתרגש על השוק הישראלי שהפסיק להתרגש - הוא עורר מבטים ושאלות, "זה סיני?!" הייתה התגובה הרשונה של רוב האנשים. נראה לי שזו מחמאה.

תא נוסעים:
ברמת הגימור הגבוהה והמאובזרת מאוד מאוד מאוד שהגיעה למבחן (גרסת הכניסה היא רק מאובזרת מאוד מאוד), הדבר הראשון שיוצא הוא "וואוו" ארוך אל מול כמויות העור (הלא אמיתי למודעים סביבתית), הגימור, איכות החומרים והירידה לפרטים במראה ובתחושה שמעביר תא הנוסעים. יש פה השתדלות של ממש שלא ליפול למחוזות הגימיקים, לא תמיד זה עובד. ההדפסים על הפלסטיקה בקונסולה המרכזית? מתאמץ ומיותר. המרווח מעולה והראות החוצה טובה מאוד. המושבים שנראים נהדר גם נוחים מאוד, מתכווננים לכל רוחות השמיים, עם עיסוי, אוורור וחימום. ובכלל תועפות האבזור פה לא היו מביישות את גרסאות הקצה של מותגי יוקרה ותקצר היריעה מלפרט כולל מערכת שיודעת לנהוג את המכונית עצמאית ממקום החניה ברוורס (כן, בדיוק כמו שיש בב.מ.וו), בחירה אם להטות רק מראה אחת או שתיים בנסיעה ברוורס, תצוגה עילית, מצלמה שמראה את המרחק למכשול בנתון מדויק של כמה ס"מ ועוד.

מה שכן, בכל הקשור להנדסת אנוש, (גם) היצרנית הזו עדיין בבעיה. על הנטייה של הסינים לברדק שלם של שלל תפריטים הדורשים יותר מדי התעסקות במסך הם לא התגברו. תפעול בקרת האקלים מהמסך הנפרד (שלא קריא בשמש ישירה) עם ההחלקה של שתי אצבעות למעלה לטמפרטורה, ימינה ושמאלה לעוצמה - התחכמות לשמה. ההודעות והכיתוב בלוח המחוונים זעירים ומופיעים בפינה הימנית בעונש, מערכות הבטיחות בפעלתנות יתר, מזהות עמודים ורוכבי אופניים כהולכי רגל, משאית כשתי מכוניות או מכוניות חונות ככאלו שבתנועה, תיקוני הסטייה מנתיב אלימים ברמה של מורה הנהיגה הכי אגרסיבי EVER. אפילו הסייענית שמתריעה על זה שאני לא מרוכז באמצעות מצלמת ניטור הפנים מצליחה להעלות את הסעיף, איך אני אהיה מרוכז בכביש אם כל פעולה דורשת 2-3 לחיצות על המסך? למרבה המזל כל אלו ברי פתרון ברמת עדכון התוכנה, בינתיים שמתי כובע על מצלמת ניטור הפנים ואת השאר אפשר לפחות להשבית מתוך אחד המסכים, אני רק צריך להיזכר איפה הוא. אז כל הכבוד לבקרת השיוט האדפטיבית שיודעת לצאת לבד לעקיפות עם הפעלת האיתות, אבל ליטוש אחרון נדרש.

מושב אחורי ותא מטען:
ליושבים מאחור יש סביבת מחיה שלא נופלת מזו הקדמית ברמתה, האלקנטרה, תיפור היהלומים, דיפון הדלתות, גם אצלם המושבים מחוממים, יש יציאות טעינה, מיזוג, תאורה וכל זה במרווח שמגיע מבסיס גלגלים של 2.9 מטרים ועד מרווח הראש המצוין.

השימוש בסוללות גדולות מהמקובל במכונית פלאג אין וההתעקשות הראויה לציון לצייד את ה-COFFEE 01 במתלה רב חיבורי מאחור גובים מחיר מתא המטען. על הנייר יש לו 371 ליטרים, זה לא גדול באופן כללי, זה ממש לא מרשים ברכב בגודל שלו. ועדיין, פתיחה (חשמלית) של תא המטען מגלה שיש פה משטח הטענה רחב ידיים, בגלילת הכיסוי מקבלים פה בפועל נפח טוב מאוד ושימושי. יש תאורה, ווי תליה, תאים בצדדים ושקע 12V, אגב, אפילו פה הבד עם תחושה עבה ואיכותית - למדו מלקסוס...

אבזור:
על חלק מאבזור הנוחות והפינוקים כבר עברנו, ובאמת שמדובר ברשימה מאוד מאוד ארוכה שגם היא לא מתארת את חלק מהפונקציות המורחבות יותר שמסתתרות בתפריטים השונים ברכב. אבל כן כדאי להתעכב רגע על ההיבט של אבזור הבטיחות של הרכב. ה-COFFEE 01 מגיע לתחרות עם כל הסיבות בעולם להסתכל לשמנה וסלתה של תעשיית הרכב בעיניים ואפילו קצת מגבוה - 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי החדש והמחמיר ויחד איתו ציונים גבוהים מאוד בסעיפי המשנה של הגנה עם מבוגרים, ילדים, הולכי רגל ומערכות הבטיחות המתקדמות. יש לנו ביקורת על האופי הפעלתני מדי של המערכות האלו, אבל הן עובדות ועובדות היטב כשצריך.

ביצועים:
כרכב פלאג אין עם מנוע בנזין ושני מנועים חשמליים ה-COFFEE 01 מציע בגדול שלוש אפשרויות הנעה - חשמלית-אחורית, חשמלית-כפולה או היברידית של מנוע בנזין וחשמל - גם פה כפולה. התשלובת הזו של מנוע 2.0 ליטר בנזין ושני המנועים החשמליים מעמידים 476 סוסים משותפים ו-86.4 קג"מ. כאשר מורידים את הרגל על הדוושה, גם עם 2.4 טון של משקל עצמי ה-COFFEE הזה טס כמו אחרי דאבל שוט של אספרסו. מהמקום ל-100 הוא יוצא ב-5 שניות, אבל זה שטויות, מי שמרשימות לא פחות הן תאוצות הביניים שמאפשרות להבזיק עקיפות בקלילות. גם במצב החשמלי לגמרי הוא מציע מעטפת ביצועים שבהחלט תואמת שימוש יומיומי ואפילו אפשר לומר שימוש יומיומי פלוס בלי רגשי נחיתות בתנועה השוטפת. רוצה לומר, השימוש בו כחשמלי טהור לא פוגע ברמת הביצוע או דורש פשרות בתנאי נהיגה מתונים.

תיבת ההילוכים, כפולת מצמד בעלת 9 הילוכים עובדת היטב בהיענות לתגובה, העברת הילוכים חלקה באופן כללי ובשל התגבור החשמלי השוטף במהירות נמוכה היא מדלגת גם מעל נקודת התורפה של התיבות האלו - העברת הילוכים לא מעודנת במהירות איטית.

צריכת דלק:
בניגוד למכוניות אחרות בטכנולוגיה הזו, ב-WEY הלכו אול אין על הפלאג אין - סוללת 36.7 היא בערך פי שלוש מזו של מכוניות פלאג אין והטווח המוצהר - 146 ק"מ חשמליים לפני כניסת מנוע הבנזין - בהתאם. בפועל בשימוש שמדמה נסיעה מנהלתית עם כבישים מהירים ותנועה איטית הגענו ל-120 ק"מ חשמליים, שגם הם בהחלט די והותר לשימוש הרגיל הממוצע. טעינה איטית ממצב ריק ל-100% אורכת כ-4 שעות, ממצב ריק ל-80% בעמדה מהירה - קצת פחות משעה.

ובסופו של דבר צריכת דלק היא הרכיב המאוד טריקי במכוניות פלאג אין, אם תסעו במתווה שימוש של עד 100-120 ק"מ ביום וחיבור לשקע בלילה - אתם תצטרכו תזכורת קבועה לצד שבו נמצא פתח התדלוק ומברשת להוריד את קורי העכביש. במבחן שערכנו נהגנו בו בשני מתווים, הראשון שמדמה שימוש משותף בנזין-חשמל לאורך כמה מאות קילומטרים וכן שימוש אגרסיבי יותר עד תום הסוללה וקצת מעבר. בתרחיש הראשון עמדה הצריכה על 18.6 ק"מ לליטר - נתון שפריוס ויונדאי איוניק מספקות בגאווה. בשני, לא מפתיע, העסק התדרדר לכדי 7.5 ק"מ לליטר. ככה זה כשמנוע לא גדול סוחב הרבה מכונית בלי עזרה.

נוחות והתנהגות:
בכל הקשור לנוחות ב-WEY הצליחו למצוא נוסחת ביניים מוצלחת מאוד באיזון בין לתמוך ב-2.4 טונות לבין לספק נוחות נסיעה טובה. הכיול עצמו נמצא על הצד הרך של הסקאלה, אבל ממש לא מתדרדר למחוזות ההתנודדות הרופסת וזוויות הגלגול הלא נעימות. כל עוד הוא ננהג במעטפת הטעם הטוב הוא מפגין מנהגי כביש מתורבתים בהחלט.

כאשר בועטים לו בצלעות ומטיחים אותו לפניות הוא מגלה סובלנות ראויה לציון להתנהגות חוליגנית כזו. נדרש שילוב תנאים די קיצוני כדי לערער את האחיזה שלו, בעיקר כי לכל המשקל שמצמיד אותו למטה מחוברת הנעה כפולה שיודעת לאן וכמה מומנט להוריד כדי לשמור אותו מאוזן. אגב בעיטה בצלעות, בידוד הרעשים במרבית תנאי הנהיגה טוב מאוד, אבל תחת עומס צליל מנוע הבנזין לא מוחרש מספיק וחודר לתא הנוסעים.

אין פה שום יכולות דינאמיות שאמורות להדאיג כרגע יצרניות כמו ב.מ.וו או אלפא רומיאו, ההגה, הבלמים והתקשורת הכללית לא ברמה שלהן. גם לא בטוח שזה גם הכיוון שלו או של הלקוחות, אבל אם האינסטיקנט שלכם הוא ישר להנמיך ציפיות לאור מוצאו - חשבו מסלול מחדש.

הזיכרון המקומי שלנו מהחברה האם גרייט וול הוא לא חיובי, תחת כנפי חברת המזרח יובאו לפה הטנדר ומכונית המיני שלו - זה היה רע לתפארת. אבל הרבה וון טון זרם מאז והיצרנית הזו פיצלה את הפעילות שלה ל-ORA העממית (שתיובא על ידי כלמוביל) ו-WEY היוקרתית (המיובאת על ידי סמלת). והמפגש המקומי הראשון עם חטיבת היוקרה הוא דוגמה מובהקת לכמה רחוק הם הגיעו במסע שלהם עד כה.

ה-COFFEE 01 הוא מוצר שאלמלא הדעות הקדומות של כולנו יכל וצריך לעמוד מול ב.מ.וו X3, וולוו XC60, מרצדס GLC ואחרים ברמת הגימור, האבזור, הנוחות לעמוד והם אלו שימצמצו קודם. הוא מתעלה עליהם ברוב המדדים האובייקטיבים במידות, בהספק, ביכולות החשמליות, באחריות ל-5 שנים וכל זה במחיר של יונדאי סנטה פה, כלומר בפער המחיר בינו לבין מותגי הפרימיום הוותיקים תוכלו להעמיד עוד מכונית שנייה לא רעה בכלל. אפילו בתוך הבית של סמלת, לבקש 100 אלף שקלים יותר על ג'יפ גרנד צ'ירוקי פתאום נשמע מופרע לגמרי.

הוא עדיין דורש ליטוש ושיוף בניואנסים שיצרניות וותיקות שורקות בקלות, אבל אם זה הפגז הראשון שהם יורים בכינון ישיר לשמנה וסלתה של תעשיית הרכב - אני במקומן הייתי מחפש מחסה. רק משהו אחד לאנשי WEY, למען השם, קצת קשה לקחת אתכם ברצינות עם השמות האלו.

מנוע, הנעה: בנזין-חשמל, נטען, כפולה
הספק/מומנט: 86.4/476
תיבת הילוכים: אוטומטית, כפולת מצמד 9 הילוכים

מידות:
אורך (מ'): 4.9
רוחב (מ'): 2
גובה (מ'): 1.7
בסיס גלגלים (מ'): 2.9
תא מטען (ליטרים): 371

ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 5
מהירות מירבית (קמ"ש): 235
צריכת דלק (משולבת מבחן): כ-15 ק"מ לליטר

בטיחות:
ציון מבחן ריסוק אירופי: 5

בטיחות אקטיבית:
בלימה אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי רכב ב"שטח מת", התרעת תנועה חוצה, זיהוי תמרורים, תזכורת ילד במושב האחורי, תמרון עצמאי לאחור

זיהום אוויר:
1 מ-15

אחריות:
5 שנים או 160 אלף ק"מ

מתחרים:
כמוצר: לקסוס NX, וולוו XC60, מרצדס GLC. במחיר: יונדאי סנטה פה, קיה סורנטו פלאג אין