מתוך שלל סמלי המוטוריקה האמריקאית ולכו עם זה לאן שאתם רוצים: הטנדר, הג'יפ, המוסטאנג, קמארו ומי לא - אף אחד מהם לא עבר את המסלול שעברה הקורבט לאורך החיים שלה. מהופעת הבכורה הדי מביכה של הגרסה הראשונה לפני 70 שנה, לשיפור שהפך אותה לראויה להיקרא מכונית ספורט, למגע הקסם של זורה ארקוס דנטוב (רציניים שאתם לא מכירים את הסיפור המטורף שלו?!). השנים בהן האירופיות הסתכלו עליה מלמעלה בהתנשאות אבל היו חולמות למכור בסדרי הגודל שלה, ההצלחות של ה-C5 וה-C6 במירוצי הסיבולת, ה-C7, הדור הקודם שכבר הסתכל לטובות שבמכוניות הספורט בלבן של הפנסים והדור הנוכחי - שבו GM התירה למהנדסים שלה לעשות מהקורבט מה שארקוס דנטוב איחל לה מתמיד - להפוך לבעלת מנוע מרכזי. לשיר את שירת הברבור של מכוניות ספורט עם מנוע בנזין בריא, בריא כמו 6.2 ליטרים בתצורת V8 ששואגים לך מאחורי הכתף כמו מסייעת גולני בארוחת שישי בחדר אוכל.
אבל כל אלו מחשבות שמתרוצצות באחורי הראש, כי המוח הקדמי עסוק בלהבין מה אני רואה מולי. באמצע המדבר עומדות להן נציגות הדורות הקודמים של הקורבט מה-C3 ועד ל-C7, עושות כבוד יחד עם מועדון הקורבט הישראלי (חפשו את ICC בפייסבוק - אנשים נהדרים, מכוניות מופלאות ומעשי חסד אמיתיים למען הקהילה) וכל זה בשביל מכונית ספורט נמוכה ונוצצת שלא רק צבועה באדום פרארי, אלא גם שמה את המנוע ממש איפה שמכוניות על אמיתיות שמות אותו - באמצע. את יריית הפתיחה של שיווק הקורבט C8 בחרה היבואנית לערוך באופן פחות פורמלי ממסיבות העיתונאים הרגילות. היא פשוט הזמינה אותנו לעלות על מסלול מוטור סיטי ליד באר שבע - המקום היחיד בארץ שראוי לשם "מסלול מירוצים" וגם הוא קטן עליה בשתי מידות.
רגע, יריית פתיחה? ובכן, לא בדיוק - מאז שהיא הושקה ב-2020, בזמן שג'נרל מוטורס נאבקת לעמוד בגל ההזמנות המטורף בארה"ב, מסננת את הטלפונים מהיבואנית UMI שכבר שמורה אצלה בנייד כ"הישראלים שרוצים קורבט - לא לענות", הגיעו לפה כבר 150 יחידות מהדור הנוכחי של הקורבט במסלולי היבוא האישי והמקביל. די הרבה יחסית למכונית ספורט די קיצונית ולמרות שהיא תמורה מסחררת מבחינת יכולות במחיר הזה, בואו, זה עדיין סיפור של לא פחות מ-650 אלף שקל וצפונה לאחת משומשת, מאובזרת, עם חבילת ה-Z51 המיתולוגית שמיועדת לנהיגות מסלול.
אגב נהיגות מסלול, שאלנו את אנשי היבואנית האם אחריות היצרן תכסה גם במקרה של שימוש במסלול מירוצים. סוגיה שלמרבה ההפתעה ממש לא ברורה מאיליה אצל חלק מהיבואניות. לדבריהם האחריות הכללית לרכב היא 3 שנים או 100 אלף ק"מ. כמו כן, ללקחות הרכב מוסבר לפני המסירה מהן הוראות היצרן הנוגעות להכנה של המכונית לנהיגת מסלול. הכנת הרכב לפי ההוראות תביא לשמירה על האחריות גם בשימוש בנהיגה מסוג זה. אולם כך או כך וכמקובל לא תכלול רכיבים מתכלים ומתבלים כמו צמיגים, בלמים וכדומה.
מצד אחד, תמיד כיף לפגוש מכונית על מסלול מירוצים. בטח מכונית ספורט, בטח ובטח מכונית ספורט חזקה עם מנוע מרכזי וכל כך הרבה סופרלטיבים אז בטח ובטח ובטח ובטח שמיהרנו לארוז את עצמנו דרומה. ביקשנו לקבוע את זמן הנהיגה שלנו לשעות אחר הצהרים המאוחרות כשהאוויר מתחיל להתקרר, כשהמלווים כבר עייפים מההקפות על המסלול, כאשר אפשר לקבל יותר הקפות מכל המדיות האחרות בזמן שכולם מקפלים את הציוד. ואו הו, כמה שגם ההקפות האלו היו רק הגירוד הראשון של העקיצה שחטפתי מהסטינג ריי האדומה (הסטינג ריי, הדג המזוהה עם הדגם היסטורית ומעטר גם את תא המטען של הדור הנוכחי כמחווה). אז עד כאן הצד האחד, השמח והמבדח.
מצד שני, בצד הפאסון המקצועי - צריך לומר את האמת - לפגוש מכונית ספורט על מסלול זה לא ממש להבין מה זה לחיות איתה. זה כמו להכיר מישהי רק בקונצרט רוק ולחשוב שהיא בחורה ממש ממש כיפית ועם מלא מצב רוח כל הזמן, שותה בירה, שאוהבת לרקוד ויש לה טעם מעולה במוזיקה. לחיות איתה? טוב, זה כבר משהו אחר - כן, אני מדבר מניסיון, אל תשאלו שאלות, אני לא אסתבך בצרות.
וכשאני מנסה לשים על "השתק" את כל המחשבות האלו, אני קורס לתוך המושב של ה-C8. בהיעדר צורך לייצר אפילו מראית עין של אפשרות להתקפל כדי להיכנס אחורה, המושבים פה יכולים להתפרע עם הגודל. הם קולטים אותי כמו כפפת בייסבול ענקית - וסליחה על הקלישאה הכל-אמריקנית. גובה העיניים הוא קצת מעל ההגה, התצפית היא רק הרחק-קדימה, כמו שנוהגים במכונית מהירה באמת כשהקצב מכריח אותך להסתכל הכי רחוק שאפשר, כי זה מגיע אליך במהירות. אגב הגה - באמא שלכם GM, מה זו הטרללת הזו עם ההגה המרובע? בגלל שכל המגניבות של הכיתה עושות את זה את צריכה גם? ואם כל מכוניות העל יקפצו מהגג גם את תקפצי? לא נורא, עברנו את הספינר, את הקראנץ' פיסטוק, הרולאפס - גם מהקשקוש הזה האנושות תקום.
אין הרבה זמן לבזבז ולהתחרקש על חומרים ומרקמים והנדסת אנוש. נשאיר את זה למבחן, אני רק מחפש בכל הלחצנים פה את הכפתור שכתוב עליו "D" ואת החוגה שמעבירה למצב "TRACK" ואת הדוושה שעושה רעש של 490 סוסים. לא נשמע לכם הרבה? כי הנתון הזה הוא רק חצי מהסיפור - מי שמבין במכוניות באמת מחפש מיד את הנתון השני - המשקל - כאן היא עוצרת את המאזניים על 1,610 ק"ג פחות או יותר בין משפחתית קומפקטית כמו סקודה אוקטביה לטויוטה קאמרי - רק בהספק גבוה בהרבה משתי אלו ביחד.
המנוע אטמוספרי, לא מוגדש טורבו ובטח בלי תגבור חשמלי, הוא נושם עצמונית מלועות היניקה בצידי הגוף משם הוא שואב את האוויר ל-8 בוכנות, כל אחת בקדח של 103.23 מ"מ ומהלך של 92 מ"מ - למה הרזולוציה הזו? כי בשפת המכוניות ככל שהקדח גדול יותר יש יותר נפח בבוכנה מה שמצביע על מנוע שופע מומנט, לעומת זאת ככל שמהלך הבוכנה קצר יותר זה מנוע שאוהב לעלות בסל"ד.
למנוע של הקורבט יש המון מומנט, הררים ממנו, והם מגיעים בהמוניהם בטווח בריא יחסית של בין 3,300 סל"ד, בשטף מופרע מאיזור 5,000 סל"ד ובשעטה היסטרית מקצת לפני 6,000 סל"ד ועד הקו האדום ב-6,500 סל"ד.
מה ששומר אותו שם זו תיבת הילוכים כפולת מצמד עם 8 הילוכים והחלפות מאחד לשני בפחות מ-100 מילישניות - לא שתהיה לה בעיה להתסדר גם עם גיר ה-4 הילוכים של הקורבט C4, אבל שיהיה במה להשוויץ. ובכל זאת - כדי לזנק ב-2.9 שניות ל-96 קמ"ש צריך שני יחסי העברה ראשונים קצרים מאוד - במקרה שלה - 2.91 להילוך ראשון ו-1.76 לשני - או במלים אחרות שתי בעיטות ששולחות אותנו להקפות על המסלול, כמה אפשר לאכול ראש. פסקה אחת עם יותר מספרים מכל שיעורי המתמטיקה שעברתי בתיכון.
אגב, אני לא יודע אם זו יותר מחמאה לשאר הרכיבים של המכונית הזו, אבל דווקא המנוע, למרות שהוא חתיכה מדהימה של הנדסה וביצוע היה לפעמים פחות פרוע ואלים ממה שציפיתי ממנו. אני אצטרך לחזור אליה כדי לברר את הנקודה הזו.
טוב, טוב ,אז איך זה זז על המסלול? קודם כל כמו ששום קורבט לא זזה לפניה. אחר כך? כמו שמעט מאוד מכוניות עושות את זה. יש קלילות, חדות ומדויקות ממנה - הטובות בהן עולות בערך כפול מהמחיר שלה. עבורי הקסם היה כאן חוויית הנהיגה השונה כל כך של מנוע מרכזי. זו קונפיגורציית ההנעה הטובה ביותר בעולם הרכב, מאוזנת, מדויקת, שמה את רכיב המשקל המשמעותי ביותר של המכונית בדיוק במרכז, זו הדרך הטובה ביותר לנסות להערים על חוקי הפיזיקה (חוץ מפורשה 911 בעלת המנוע האחורי שעשתה עסקה עם השטן), וזו הסיבה שמכוניות המירוץ הבכירות עושות את זה.
אבל זה גם דורש המון מהנהג - שוב, למעט הקפת היכרות אחת, רוב ההקפות שלנו היו שונות מאוד מאיך שנוהגים בכביש הציבורי (כך אני מקווה לפחות), וכאשר מכונית עם מנוע מרכזי נדחקת לקצה היא מציבה אתגר אמיתי. כי בכאלו עם מנוע קדמי תמיד תוכל לסמוך על זה שבלימה בריאה תשתול את הפרונט באספלט, תגרום לצמיגים הקדמיים להיצמד ולהעניק לך מספיק היגוי - כאשר המנוע מאחוריך אתה צריך לבלום בדיוק, אבל בדיוק בעוצמה המתאימה - פחות מדי? אתה עף כמו טיל לחצץ בתת היגוי, יותר מדי? הזנב מתנתק באלימות, מוקדם מדי? לא חראם על המהירות?, מאוחר מדי? טוב, אני מקווה שיש לך ביטוח טוב.
והעסק לא שונה בהרבה על הגז. כל עוד לא דוחקים אותה היא ידידותית, פשוט המון כוח ואחיזה, כניסה נחושה לפניה, גז החוצה וכו'. כאשר מתחילים ללחוץ אותה היא פתאום מסבירה לך שכאן זה לא הכדורגל של ה"בונדסליגה" הגרמנית באודי R8 - עוד מפלצת מנוע מרכזי, כאן זה יותר פוטבול NFL קלאסי, כוחני, בלי יותר מדי חוכמות - אם אתה לא תראה לה את הדרך היא תראה לך את הדרך למעקה הבטיחות.
נסיונות לקרוע את האחיזה שלה במנת גז גדושה תביא בהתחלה לתת היגוי - זה רק טיזינג - היא רוצה לבדוק אם אתה נבהל ועוזב את הדוושה - ואם עשית את זה אז כל הכבוד על שיקול הדעת, אתה תזכה לראות עוד יום. אם לא נבהלת, המשכת ללחוץ ואפילו נתת עוד קצת זווית בהגה? היא יוצאת עם הזנב - אם עשית את זה כל הכבוד, אתה זכית לראות מה זה לחיות באמת עוד יום. אפשר גם להחליק אותה לתוך פנייה "על הבלמים", בהעברת משקל קדימה ואז לעבור לגז כשהיא ברגע הרחום של בין אחיזה בצמיגים לאחיזת האמוק של הנוסע בידיות.
אגב בלמים, אולי היו אלו תופעות הלוואי של רפידות שעברו התעללות מעיתונאים ערלי לב לאורך כל היום - אבל לפחות בחוויה פה הם היו החוליה החלשה בסיפור. העוצמה טובה, גם הנשיכה הראשונית בהחלט מספקת - אבל היה חסר לי מאוד הדיוק במשוב - זה שמאפשר לי לחוש מתי אני ב-90-70-40 או 20 מעוצמת הבלימה. זה לא עניין של "עפיצות ההיגוי" ושאר השטויות שלנו - אני, בלי לדעת מה שווים הבלמים באמת פשוט לא מסוגל לנסוע מהר, אתם מבינים, אני בעל עניין כזה להישאר בחיים.
כמה הקפות מהירות ונקיות, ועוד כמה "מלוכלכות" של ניסיונות לערער את המכונית לא מלמדות הרבה על איך יהיו איתה החיים ביום יום. כמה הבולמים המגנטיים שלה עם ההקשחה העצמאית לכל אחד מהם מסתדרים על אספלט שבור? עד כמה הישיבה בתוך רחם מוטורי רוטט ורועש נעימה כאשר רוצים בסך הכל לחצות את העיר? ואין מנהלים שיחה נינוחה כששמונה בוכנות ו-32 שסתומים מנגנים לך 40 ס"מ מעור התוף. את זה נשאיר למבחן המלא בה. מה שכן אפשר לספר אחרי ההתנסות הזו זה שהקורבט לא רק בנויה אחרת מכל קורבט אחרת ומרוב מכוניות הספורט האחרות - היא גם לא נוסעת כמו אף קורבט וכמו שמעט מכוניות ספורט אחרות נוסעות. את האבחנות מול מי היא מתמודדת ומה היא מציעה נשאיר גם כן למבחן המלא אבל דבר אחד אני יכול לומר לכם אחרי ההקפות האלו - great, again