מחיר: 555 אלף שקל
מתחרים: אודי Q8 E TRON, מרצדס SUV EQE, ב.מ.וו iX, אקספנג G9
אהבנו: ביצועים, התנהגות, אבזור
לא אהבנו: הנדסת אנוש, גימיקים, מחיר
ציון: 8/10
נדמה שתחת ההרעשה הכבדה של תופי השיווק והיכולות הטכנולוגיות, בתעשיית הרכב כמעט ולא נשאר מושג בעל גבולות גזרה ברורים והגדרות מוסכמות. מכונית קופה יכולה להיות עם 4 דלתות, סטיישן מוגבהת מכונה "קרוסאובר", תאוצה של קומפקטית חמה עד לפני כמה שנים היא הרף המקובל במשפחתית חשמלית, האם ראוי לנהוג ברכב "פנאי" גם בדרך לעבודה?
אבל מעל לכל אלו, הפכו המילים "יוקרה", ו"פרימיום" לערטילאיות לחלוטין בשנים האחרונות. ברוב המקרים זו פשוט דרך נוחה מאוד עבור היצרניות להסביר את המחיר הגבוה של המכוניות שלהן ועבור הצרכנים להצדיק את ההוצאה הזו.
עכשיו קחו את נקודת המוצא הלא פשוטה הזו ותוסיפו לה את ההתרחבות האדירה שחווה השוק הישראלי בשנים האחרונות עם כניסתם של שלל מותגים סיניים עלומים שלזכותם ייאמר - בהחלט מנפצים פרדיגמות קדומות בתפיסה של מר ישראלי. ב-NIO EL7 שאתם רואים פה חוברות הרבה מהנקודות האלו יחד לקרוסאובר, חזק מאוד, חשמלי, מאובזר, בהחלט יקר אבל האם לתוך רשימת העובדות האלו, יכולה להתברג גם המילה "יוקרתי"?
עיצוב: בעולם שמשכפל את עצמו לדעת מבחינת נראות (ע"ע הטלפונים הניידים שלנו) ובעיצומו של צונאמי דגמים ומותגים סיניים, קשה לומר שה- EL7 מתבלט או שונה בנוף. המראה שלו גנרי לחלוטין אותם קווים שכאילו נתקבלו כתוצאה ממחולל בינה מלאכותית גרפי, חזית אטומה, יחידות תאורה צרות, מרכב מוחלק עם ידיות שקועות. זה בסדר אם אתה עוד אחד מעדר המותגים הסינים העממיים, לא האפקט המתבקש מרכב שחוצה את חצי מיליון השקלים. רק סוללת הקרניים על הגג שמאכלסות את רדאר הלייזר והמצלמות שוברות את המראה, אבל גם שם, זה נעשה באופן גימיקי ומתאמץ - אנחנו עוד נפגוש את זה בהמשך.
תא נוסעים: עם פתיחת הדלת, ברור לגמרי מאיפה הגיעה ההשראה למראה תא הנוסעים פה - זה טסלה על מלא עם מסך גדול, לוח מחוונים מול הנהג ומינימום מתגים. איכות החומרים גבוהה וכן רמת הגימור וההרכבה, גם במקומות המועדים כמו החלקים הנמוכים של תא הנוסעים והדלתות האחוריות. הגוונים חמים וחומים עם שיבוץ של חומרים דמויי עץ ומתכת במידה ובטעם. רק הכדור הקטום באמצע הדשבורד שבו גרה NOMI, הסייעת הקולית של NIO מעיב על אותה אווירת יוקרה בתא. זה כאילו הם עשו 95% מהדרך לתא נוסעים מהוגן ובוגר ואז קפץ להם הסיני עם הגימיק המצועצע הזה שמתאים לרכב פשוט בהרבה, וחבל, כי התפקוד שלה מצוין.
מציאת תנוחת נהיגה נעשה בקלות, יש המון אפשרויות כיוון למושבים ואלו התגלו גם כנוחים מאוד לנסיעות ארוכות, לנוסע יש אפילו הדום נפתח והארכה של בסיס המושב. הראות החוצה מוגבלת מעט בשל קורות קדמיות עבות. המרווח מלפנים מצוין, ויש שפע תאי אחסון למעט תא כפפות שנעדר בשל הדום הרגליים לנוסע. גם מאחור תנאי המחיה מצוינים, החל מהמרווח יוצא הדופן, נוחות המושבים, הכיוון החשמלי שלהם, מקומות האחסון, השליטה הנפרדת בבקרת האקלים, אבל למה רק שקע USB אחד?
תא מטען: עם 570 ליטרים זה לא תא קטן ולא גדול. סך הכל תואם את הגודל הכללי של המכונית ובהחלט מתאים. גם פה סובל הרכב מהיעדר גלגל חלופי מלא, או גלגל חלופי בכלל ומסתפק בכך שהרכב מצויד בצמיגי אל תקר ולכן תמצאו בו רק ערכת ניפוח, היינו מוסיפים גם חמסה, ראש שום וקמע של נחמן מאומן - כולם בעלי אותן יכולות לסייע לכם אם תתקעו בדרך.
אבזור: רשימת האבזור ב-EL7 ארוכה באופן יוצא מן הכלל, מהדלתות עם הסגירה הרכה, חלון השמש הכפול (כאן גם עם כיסוי פנים בניגוד לדגמי ה-ET הסדאניים של היצרנית), גלגל ההגה המחומם, בקרת האקלים בעלת 3 האזורים, מערכת בישום אוויר, וו גרירה נשלף חשמלי, תצוגה עילית, משטח טעינה אלחוטי, חשמול מלא וחימום לכל המושבים, קירור ועיסוי בשני הקדמיים ולא פחות מ-23 רמקולים למערכת השמע. אם יש שני דברים שאתם לא יכולים להימנע מלראות בתא הנוסעים של NIO EL7 - רמקולים ומצלמות, כולל מצלמת סלפי והקלטה קבועה של הנהיגה מכל הזוויות, המחשבות שזה עושה לכם בראש הן שלכם, אני אישית יצאתי מהרכב והתרחקתי כאשר ניהלתי שיחה פרטית...
מה שכן, וכמו בסיניות אחרות - על כל מחמאות תועפות האבזור מעיבות בעיות אקוטיות בהנדסת האנוש. משהו שנע בין דברים תמוהים למה שפשוט נראה כמו זלזול באינטיליגנציה או סתם בלקוח.
זה מתחיל ברעה החולה של הרבה מכוניות חדשות - ריכוז מרבית הפונקציות בתפעול מתוך מסך המגע הגדול (12.8 אינץ'). שינוי בהירות צג, כיוון מראות, שליטה על פתח הטעינה, כיוון יציאות המיזוג והמיזוג עצמו, תפעול מערכת השמע, תצוגת מידע על צריכת החשמל ועוד.
למכונית אין צימוד אנדרואיד ואפל קארפליי, אלא מעקף באמצעות תוכנת צד שלישי, שלא תמיד עובד חלק ומתממשק היטב למערכת. יש גם מוזרויות כמו כפתורי פתיחת וסגירת החלונות (דחיפה סוגרת ומשיכה פותחת), יש לרדיו קיטועי קליטה, לוח המחוונים לא מאפשר החלפת תצוגות ואלו שנמצאות בו כמעט חסרות תועלת, אין תצוגת צריכת חשמל ממוצעת בכלל, אלא רק ב-10 או 100 הק"מ האחרונים ולמה לכל הרוחות דורשת המכונית הקשת סיסמה כדי לאפס את מחשב הדרך?
לפחות על רוב הפונקציות החשובות כמו להדליק אורות אפשר לשלוט מהסייעת הקולית שהיא בחבורה המוצלחת יותר של הטכנולוגיה הזו ומבטיחה להשתפר בעתיד כאשר היא לא מצליחה לעשות משהו. מה שכן, אם אפשר היה למתן קצת את האופי ה-OVER נלהב שלה, בכל זאת, אנחנו לא בתקופה של חגיגות.
בטיחות: כמו לשתי מכוניות הסדאן של היצרנית, גם פה סוללת אמצעי בטיחות מתקדמת מאוד. בלימה אוטומטית, תיקון סטייה מנתיב (פעיל ורגיש מדי לטעמי), התרעת תנועה חוצה מלפנים ומאחור, התרעת רכב ב"שטח מת" כולל התרעת פתיחת דלת בזיהוי רכב חולף, זיהוי היסח דעת ועוד. ל-EL7 ציון של 5 מ-5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי העדכני.
ביצועים: גם בעולם החשמלי בו כ"ס נהיו "זולים" מאוד, נתון של 653 סוסים ו-86.6 קג"מ הם נתון שבהחלט ראוי להתנאות בו. גם האופן שבו העסק הזה מתורגם לתנועה של הרכב הלא קל הזה שעם נוסע בוגר חוצה את ה-2.5 טונות. שני מנועים והנעה כפולה אומרים שכל לחיצה על הדוושה מתורגמת להתפרצות קדימה של המכונית בכל אחד ממצבי הנהיגה למעט ECO בו היא מרוסנת לטובת חסכון בחשמל, אבל דפדפו למצב ספורט וספורט פלוס (או תבקשו מ-NOMI לעבור אליהם) ותגלו מכונה שתגיב כנשוכת נחש עד כדי 3.9 שניות ל-100 וללא התמתנות של ממש עד למהירות המירבית. חסרה לי אישית גם אפשרות לרגנרציה ברמה גבוהה יותר מזו שהוא מציע, שתאפשר "נהיגה בדוושה אחת".
צריכת חשמל, טווח וטעינה: מכיוון שלא ניתן לקבל מהמכונית את צריכת החשמל הממוצעת, הערכות הטווח שלנו מסתמכות בעיקר על השערה לאור הצריכות הממוצעות לכל 100 ק"מ שדגמנו לאורך המבחן בהתאם לסגנונות הנהיגה השונים. כך שלעומת טווח הנהיגה המוצהר של 501 ק"מ, אנחנו רשמנו נתון שנע בין 420 ל-460 ק"מ. זה עדיין טווח ראוי.
ב-NIO קיימת לפחות טכנית האפשרות להחליף סוללה בתחנות ייעודיות, כאלו טרם הוקמו בישראל, יש תוכניות לכך, אבל גם היבטים וסוגיות בעייתיות בדרך לשם כמו למשל השאלה בבעלות מי הסוללה ומי יערוב לכך שבהחלפת סוללה לא תקבלו אחת במצב פחות טוב מהמקורית "שלכם" ועוד. בין לבין תסתפקו בביצועי טעינה ברף הבינוני של היכולות עד 125 קילוואט בטעינת DC מהירה ו-11 קילוואט בטעינת AC.
נוחות והתנהגות: ל-EL7 בולמי אוויר אדפטיביים, בתעשייה, הבולמים האלו נחשבים ל"פתרון הקסם" של הפשרות שנדרשות בין נוחות נסיעה וריסון המרכב. פה, בהיבט הנוחות הם לא מבוצעים ברמה הגבוהה שהטובות שבמערכות אלו עשויות. גם כאשר הרכב במצב "נוחות" הם לא משאירים בחוץ שיבושים קטנים באופן שבו "מחליקות" אותם הטובות יותר. בכל הקשור לבידוד רעשים, שגם הוא רכיב נוחות - המכונית עושה עבודה פנטסטית.
אז כבר אמרנו שכוח נהיה "זול" בעידן החשמלי, אבל על הפיזיקה של הדינאמיקה קשה יותר להערים. נתקלנו כבר בסינית או שתיים בשוק וקשה לומר שחזרנו מהנהיגה בהן עם התרשמות טובה בנוגע להתנהגות הכביש, למעשה רובן היו לכל היותר סתמיות, בינוניות ומטה. אלא שכאן גיליתי מהר מאוד חומר אחר לגמרי.
ב-EL7 יש מפגן של התנהגות כביש מצוינת. כל רכיב בשרשרת עושה עבודה נהדרת, החל במנוע רב האון, עבור במערכת העברת הכוח לגלגלים במחינת השליטה בחלוקת העוצמה בין הצירים וכלה בהגה ובלמים בעלי תחושה טבעית וישירה. רמות האחיזה והביטחון ברכב גבוהות מאוד וגם בכביש טכני וצפוף מאוד כמו העליה למבוא חמה העסק עבד רהוט ובלי "התפזרויות" מיותרות ורכינות מרכב שגוררות ערעורי אחיזה.
השורה התחתונה
כתבנו את זה בעבר ונראה שעוד נחזור על זה בעתיד - קצב ההתקדמות של תעשיית הרכב הסינית הוא המהיר ביותר בו נתקלנו בתעשייה. זה לא הליטוש האיטי בן עשרות השנים של האירופיים, אלו לא שני העשורים של הטיפוס היפני או העשור וחצי של הדרום קוריאנים - אלו יצרניות שמדי דור של מכוניות ותוך שנים ספורות סגרו פערים מתעשיית רכב מפגרת לכזו שכבר מאתגרת את היצרניות המערביות. ממש בימים האחרונים נתקלנו ביצרן גרמני ראשון שמציב את NIO במצגות שלו כמתחרה, מה שלקח להם שנים לעשות במקרה של לקסוס.
אבל להתפתחות איטית וביסוס המעמד יש לפעמים יתרונות מחד ולריצה הזו מאידך יש מחיר. וזה גם הסיפור כאן כמו כל היצרניות הסיניות, גם NIO תקועה בשלב ה"יותר מדי" מין התלהבות יתר מכל דבר שמריח טכנולוגיה או התקדמות עד כדי גלישה לאותם מחוזות קיטש וגימיק - זה בסדר כמותג עממי שרוצה לעשות נפשות, זה לא שייך ולא מתאים למותג שרוצה לאתגר את יצרניות היוקרה ולפתות את הלקוחות שלהן. בין הכפתורים שאין לו, זה גם כפתור הקסם של הסמל בחזית שעבור חלק מהלקוחות מהווה "שווה כסף" של ממש.
וכאשר הוא חוצה את רף חצי מיליון השקלים, למרות שהוא רכב טוב בפני עצמו ועסקה טובה בהיבט הביצועים, האבזור והאיכות, למרות מעטפת שירות יוקרתית בהחלט של טיפולים ללא חיוב ל-5 שנים, מוקד שירות 24/7, שירות איסוף, החזרה והעמדת רכב חלופי בזמן טיפולים וליווי אישי לכל לקוח - ברמת המוצר הוא עדיין לא החומר של מוצרי איכות מסורתיים בביצוע של הדברים הקטנים בחווית המשתמש (הנדסת האנוש ועוד).
במצב הזה, בנקודת הזמן הנוכחית הוא עלול להיתקע בשטח המת של לא להיות מותג "נחשק" מספיק עבור מי שרוצה שידעו שהוא שם יותר מחצי מיליון שקלים על המכונית מצד אחד, ומצד שני לא להיות "מכובד" או "אפוי" מספיק עבור אלו שרגילים להוציא סכומים כאלו על מכוניות.
על הצד הטכני: NIO EL7
מנוע, הנעה: חשמלי, שני מנועים, כפולה
סוללה: 100 קוט"ש
הספק (כ"ס): 653
מומנט (קג"מ): 86.6
תיבת הילוכים: אוטומטית יחס יחיד
מידות:
אורך (מ'): 4.91
רוחב (מ'): 1.99
גובה (מ'): 1.72
בסיס גלגלים (ס"מ): 296
תא מטען (ליטרים): 570
ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 3.9
מהירות מירבית (קמ"ש): 200
טווח רשמי משולב: 501 ק"מ
טווח (מבחן): 420-460 ק"מ
בטיחות:
ציון מבחן ריסוק אירופי: 5 מ-5 כוכבים (ב-2023)
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטומטית, בנסיעה קדימה ולאחור, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה על מרכז נתיב, התרעת תנועה חוצה, התרעה על רכב בשטח מת, התרעה על פתיחת דלת כשרכב מתקרב, אור גבוה אוטומטי, התרעת ערנות נהג
זיהום אוויר:
קבוצה 1 מ-15
אחריות: לרכב: 5 שנים או 150 אלף ק"מ. לסוללה: 8 שנים או 160 אלף ק"מ