אחרי תחקיר המקור: 10 ההחלטות הכי גרועות של מירי רגב

שעה בלבד בשבוע לעיסוק המקצועי בניהול משרד התחבורה, שחולש על תקציבים של עשרות מיליארדים והפעילות שלו משפיעה על כל אחד מאיתנו, וגם על חיי אדם . זה מה שהורתה מירי רגב לצוות שלה להקדיש לנושא, לפי תחקיר "המקור" בערוץ 13 ששודר אמש, כאשר כל יתר זמנה הוקדש לפעילות פוליטית: שיחות עם פעילים, פגישות וסיורים ברשויות שבראשן אנשי ליכוד, ומילוי כל דרישותיהם.

הנזק שגרמה כבר רגב בכשלוש שנות כהונה מצטברות לתחום הקריטי הזה הוא הרבה יותר ממפגע בטיחותי שלא הוסר בגלל התנגדות עסקן ליכוד, או עסקן אחר שמשרד התחבורה נשלח לאיים על המוסך שלו. כש"משילות" שבה מתהדרת רגב אינה קבלת החלטות לטובת הציבור, אלא רק לטובת מקורבים, את הנזקים אנחנו מרגישים יום יום, והם רק הולכים ומצטברים.

רפורמת צדק תחבורתי במקום תוספות שירות: משרד האוצר כבר הסכים להשקיע מאות מיליוני שקלים בהוספת תדירויות לקווי אוטובוס קיימים, וקווי אוטובוס חדשים. אנשי המקצוע הראו שהסיכוי להעביר עוד ישראלים מהרכב הפרטי לאוטובוס תלוי בתחבורה ציבורית אמינה ומדויקת יותר לצרכים שלהם. זה היה גם מה שאמרו הנוסעים בסקרים שערך משרד התחבורה. אבל מירי רגב נלחמה לקחת את הכסף כדי להוזיל את מחירי הנסיעה בערים ליכודיות, לשלוח נוסעים לחכות בפריפריה לאוטובוס שיגיע פעם בשעה, שידלג על התחנה בגלל שהוא מלא, או סתם כי הנהג עצבני בגלל השכר הנמוך שלו.

הפגיעה בנת"צים: מאז ששבה למשרד עושה רגב הכל כדי לסתום את נתיבי ההעדפה לתחבורה ציבורית במכוניות פרטיות. את הנתיב רב התפוסה המוצלח (נר"ת) בדרך לירושלים, שחסך לנוסעי האוטובוסים בין 20 ל-30 דקות בשעות העומס, תוך מתן אפשרות למכוניות פרטיות שיש בהן לפחות שלושה נוסעים להשתלב בו גם (+3) היא דפקה כאשר הפכה אותו ל-2+, והגדילה דרמטית את מספר המכוניות הפרטיות שמורשות לנסוע בו. עכשיו היתרון בזמנים כמעט נעלם. כדי לוודא הריגה של הנת"צים גם בשאר הארץ, רגב נלחמה מיומה הראשון בלשכה להפחית את האכיפה נגד נהגים שמקצרים את דרכם דרך הנת"צים בעודם נוסעים לבדם, לאחר שקיבלה תלונות מפעילי ליכוד שחטפו דוחו"ת.

ביטול התחבורה הציבורית במלחמה: במשך 4 שבועות בתחילת המלחמה, בעקבות לחץ ציבורי, נאלצה רגב להפעיל תחבורה ציבורית בסופי שבוע, לטובת החיילים והמפונים. זאת אחרי שהיעדר תח"צ בשבת, וההפעלה של הרכבת לדרום רק 10 וחצי שעות אחרי המתקפה, היו אחת הסיבות להגעה האיטית של כוחות לעוטף, אחרי שחיילים סדירים שהיו בחופשה ומילואימניקים חסרי רכב פרטי, המתינו במרכז להסעות. במקום להגיד ביושר ובאומץ שתחבורה ציבורים מצומצמת בסופי שבוע היא לא רק עניין אזרחי, של יצירת שוויון בין מי שיכולים להרשות לעצמם להחזיק רכב ולנהוג למי שלא, אלא גם ביטחוני, רגב לא התמודדה עם לחץ העסקנים החרדים נגד המהלך, עשתה הכל כדי להקטין את מספר הנוסעים, ולהפסיק את הפעילות אחרי חודש.

המלחמה נגד המטרו: פרויקט הרכבת התחתית בגוש דן הוא קריטי ליכולת של רוב הישראלים להגיע לעבודה וללימודים ולחזור מהם בזמן סביר בשנים הבאות. סגירת פיגור עתיק יומין בתחבורה באזור שבו מתגוררים מיליונים באמצעות מטרו ששוב ושוב אישרו אותו אנשי המקצוע, הסבירו כמה הוא דחוף, ואפילו משרד האוצר הסכים להשתתף במימון שצפוי לעלות יותר מ-200 מיליארד שקל. אבל רגב עסוקה במלחמה על הג'ובים שייצור הפרויקט ולא דואגת לקדם את חוק המטרו שיזרז את ביצועו. התוצאה: כשרגב שבה למשרד התחבורה לפני שנה וחצי, ההייהת ההערכה שהוא יתחיל לפעול ב-2034. כעת כבר מדובר על 2040, וזו לא תהיה הדחייה האחרונה.

דחיית השלמת פרויקט הארכת הרציפים ברכבת בשנתיים ל-2027: הפיגור המתמשך בסלילת המסילה הרביעית באיילון מונע הוספת רכבות בכל הארץ. ולכן החליטה הרכבת על הפעלת רכבות ארוכות יותר, שיפחיתו את הצפיפות בשעות העומס, אבל בשביל זה צריך להאריך את רציפי התחנות. הפרויקט אמור היה להסתיים בשנה הבאה, אך השלמתו תידחה בשנתיים, אחרי שרגב התערבה ודרשה שאף חלק ממנו לא יבוצע בשבת, אלא רק בשעות הלילה, או על חשבון קיצור זמני הפעילות של הקווים הקיימים. הרכבות כבר הנוספות כבר הוזמנו, אבל אי אפשר יהיה לנצל את כולן עד 2027.

הפסקת פריקת מטען כללי בנמלים הפרטיים: כבר יותר מחודש שרגב מעכבת את הארכת האישור לנמל המפרץ הפרטי בחיפה ולנמל הדרום באשדוד לפרוק גם אוניות מטען כללי, לא רק מכולות. את האישור נתנה מרב מיכאלי כשרת התחבורה לפני כשנתיים, כדי לקצר את תור האוניות שהמתינו לעתים שבועות לפריקה, תוך תשלום קנסות לבעלי האוניות על העיכוב, וגלגול עלויות נוספות במיליונים על יבואני מזון, חומרי בנייה ומוצרים נוספים. אבל רגב דורשת בתמורה מתן הטבות לנמלים הוותיקים, שממילא לא מתלהבים מהפעילות הזאת שדורשת עבודה רבה ופחות רווחית מפריקת מכולות. אבל ועדי העובדים שלהם, שחלקם מזוהים עם הליכוד, שמחים להיפטר מהתחרות. את המחיר נשלם כולנו בתוספת ליוקר המחייה.

העיכוב בבניית שדה משלים לנתב"ג: כל אנשי המקצוע והוועדות, שאת חלקן כינסה עוד בקדנציה הקודמת שלה במשרד התחבורה, המליצו להקים את שדה התעופה הבינלאומי הנוסף של ישראל ברמת דוד שבעמק יזרעאל, צמוד לבסיס חיל האוויר במקום. גם משרד הביטחון הסכים. כרגע בגלל המלחמה נתב"ג פועל בחצי קלאץ', אבל אנחנו זוכרים את העומס בקיץ האחרון ולפני הקורונה, ולפי התחזיות השדה ייסתם ב-2030, ולא תהיה עוד יכולת להוסיף טיסות ישראל, מה שיקטין את ההיצע ויעלה את מחירי הכרטיסים. אבל לרגב יש ראשי רשויות מהליכוד בדרום שרוצים את השדה בקרבתם, גם אם יהיה עוד פיל לבן כמו שדה רמון ליד אילת, שעל הקמתו בוזבזו 1.8 מיליארד שקלים. השדה החדש גם אמור לפעול כשדה פרטי, לא באמצעות ועד העובדים החזק והמקושר לליכוד ברשות שדות התעופה, שהמדינה דחתה לאחרונה את העלאת המיסוי על סיגריות, לאחר שבוועד חששו שהמהלך יפגע ברכישות בדיוטי פרי, ומכן בהכנסות רש"ת ובשכר הגבוה של העובדים. אז רשמית ממשיכים לקדם את הקמת שני השדות, ופועל העסק תקוע. כי מה שווה להקים שדה תעופה אם לא נוכל לשלוט בו.

ביטול המימון להארכת הקו האדום: העובדה שהקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן מגיע רק עד בת ים ולא עד תחנת משה דיין בראשון לציון היא בזבוז עצום. כקילומטר בלבד של מסילה, שהיה מאפשר לו לשרת את עוד עיר מרכזית, ואת מרכז העסקים הוותיק בראשון מערב, או החדש במתחם ה-1,000. כפי שנחשף בגלובס, רגב העדיפה לקחת את מיליארד השקלים שהוקצבו להארכה לטובת תשתיות שביקשו מקורביה, ולעכב פרויקט תחבורה מרכזי שיכול היה לסייע למאות אלפים.

בניית הרכבת הקלה מחיפה לנוף הגליל (נצרת עילית): פרויקט "נופית" שמתגלגל בצנרת התשתיות כבר שנים, למרות שלפי מומחים ההשקעה אינה מוצדקת יחסית למספר המשתמשים, ואפשר להסתפק באותו תוואי בקו מטרונית. משרד התחבורה כמעט הצליח להעביר החלטה על השינוי בדיוני התקציב, בניסיון לחסוך 2 מיליארד שקל, כך שהמדינה עדיין תשקיע בגליל 5.5 מיליארד שקל בתקופה תקציבית לחוצה, אבל בהתאם לדרישות בשטח. אבל לרגב יש שיקולים אחרים, כמו לרצות ראשי ערים מהליכוד כמו רונן פלוט, ראש עיריית נוף הגליל - והביטול בוטל.

הדחת אנשי מקצוע שסירבו להתלכלך בפוליטיקה: מאז שחזרה רגב למשרד התחבורה יש רכבת של בכירים מוערכים שהודחו על ידה, או שסתם התייאשו מההתנהלות ונמלטו מהשירות הציבורי. רשימה חלקית בלבד: מיכה מייקסנר, מנכ"ל רכבת ישראל, אלוף (מיל') חגי טופולנסקי, מנכ"ל רשות שדות התעופה, יו"ר ומנכ"ל הרלב"ד, אבי נאור וד"ר ארז קיטה, ראש הרשות לתחבורה ציבורית רן שדמי ויש עוד רבים בדרגים נמוכים יותר. הם סירבו להיענות לבקשות שלה לסידורי עבודה לפעילי ליכוד וילדיהם ולשנות החלטות מקצועיות בהתאם לאינטרסים הפוליטיים שלה. לא כל המשרות אוישו, ובאלה שכן, לא כל המחליפים שלהם הם אנשי מקצוע באותה רמה.