מחיר: 440 אלף שקל
מתחרות: טסלה מודל Y פרפורמנס
אהבנו: ביצועים, התנהגות, שימושיות
לא אהבנו: משקל, מחיר, מורכבות
ציון: 9/10
זה כיף העניין הזה של קולנוע לא? שעה וחצי פחות או יותר של ניתוק מהעולם החיצון, בחושך, על כיסא מרופד, מיזוג, המוח בפעילות מינימלית חוץ מחישוב של יחס הפופקורן בדלי מול הזמן שנותר לסרט. כן, זה כיף העניין הזה. אני אישית לא ממש בסיפור הזה, משהו בצורך להתמסר לאשלייה פשוט לא עובד אצלי כאשר במגרש חניה של סרט שאמור להתרחש ב-1962 יש פורד מוסטאנג שהוצגה שנתיים לאחר מכן, אני מתרגז. אם הגיבור יורה הרבה יותר מ-15 הכדורים שיש במחסנית הסטנדרטית של גלוק 19, אני לא מצליח להישאר בעניין. ואם במרדף מכוניות ניידת משטרה חבוטה עומדת בקצב של מכונית ספורט, בואו, כאן אני כבר מותח את הגבול... אבל פעם בכמה זמן מגיע סרט שפשוט מצליח לסחוף אותנו פנימה, לא משנה כמה האפקטים מופרכים, לא משנה כמה הדיוק הטכני בקשר רופף עם המציאות. בחלל, אי אפשר לשמוע צלילים ואין חמצן שמאפשר פיצוצים מרהיבים, אבל תושיבו אותי מול מלחמת הכוכבים (הסרטים המקוריים, ברור) וכל שאגת X WING תצמיד אותי למסך.
ומה לזה וליונדאי איוניק 5 N? בתהליך המעבר של תעשיית הרכב להנעה חשמלית ולא משנה באיזה צד של המתרס אתם, ברור היה כבר מההתחלה שבקרב על הסוסים, החשמל מנצח. הקלות הבלתי נתפסת של הפקת הספקים גבוהים ממנועים חשמליים הפכה את כל העסק לזמין וזול כל כך, הם פשוט מסתערים עליך כמו אינדיאנים במערבון, אבל הטהרנים תמיד אמרו שלא משנה כמה כוח הם ישימו שם, וכבר פגשנו חזקות ומרשימות כמו פורשה טאייקן, טסלה מודל 3 פרפורמנס, מודל S פלייד, אפילו אבארט 500 חשמלית. אבל מכונית ספורט אמיתית, כזו עם הצלילים, התחושה, הרעד - לא יצליחו לייצר. ואז חטיבת הספורט של יונדאי הוציאה את איוניק 5 N.
עיצוב: לא שהאיוניק 5 היא לכתחילה מכונית עם עיצוב שעובר לכל אחד חלק ברשתית, אבל ה-N, היא כבר באמת משהו שקשה להתעלם ממנו. מישהו התפרע על בסיס ההאצ'בק הזוויתית הזו כמו סצינת הטריפ ב"ביג ליבובסקי" או "פחד ותיעוב בלאס וגאס" (שתי צפיות חובה, מה קרה לכם?). הרבה מזה מייצר הצבע של מכונית המבחן, גוון התכלת של חטיבת N בגימור מט עם הבזקי הצבע הכתום, האדום, השחור. מי שיודע מי זו האיוניק 5 N מביט בה בעניין, סקרנות, זוקף אגודל. אנשים אחרים פשוט בוהים בחיה הססגונית הזו בתמיהה. מה שבטוח זו לא המכונית שבה אפשר להגיד: "אדוני השוטר, זו סתם יונדאי חשמלית... אני ממש לא לקחתי את הפנייה הזו במהירות ההמראה של מטוס קל".
תא נוסעים: אגב מטוס קל, כניסה לסביבת הנהג באיוניק 5 N מלווה ברגע של בהייה בכל הכפתורים על ההגה, זה של מצבי הנהיגה, זה של מצב N, של הפעלת מצב "תיבה ידנית" (אני מבטיח להסביר) והכפתור האדום שבכל סרט תמיד לימדו אותנו לחשוש מללחוץ עליו. וזה עוד לפני שעברנו לכל שלל התפריטים ותתי התפריטים של העדפות הנהג במצב ההתאמה האישית. בולמים, בקרות, מנוע, דיפרנציאל, צליל, היגוי, מתלים, תצוגה, חלוקת כוח לגלגלים הקדמיים והאחוריים, שם הסב מצד האמא, רגישות לגלוטן. וזה בכלל לפני התפריט של מצבי המסלול שגם שם יש שאלון שלם של העדפות. חבר'ה, אנחנו מתכוונים להתחיל לנהוג או שבאנו למלא טפסים?
חוץ מזה, זה תא הנוסעים של יונדאי איוניק 5, כלומר סביבה עשויה היטב, עם הנדסת אנוש טובה, ברורה, קלה להבנה. יש פה מספיק תאי אחסון, מחזיקי כוסות במיקום נמוך מדי, ראות טובה החוצה, תנוחת נהיגה נמוכה מספיק כדי להרגיש במכונית, גבוהה מספיק למי שרוצה לראות בו קרוסאובר. עם מושב אחורי שיש בו מרווח רגליים מעולה תודות לבסיס גלגלים של 3 מטרים.
תא המטען של האיוניק 5 הרגילה לא עצום בנפח שלו ובעל מבנה רדוד יחסית שקצת מפריע לשימושיות, זה של ה-5 N מפחית 40 ליטרים מהנפח ל-420 ליטרים בלבד. מחיר המנוע, המתלים והדיפרנציאל האחורי. זה גם אומר שהוא בלי גלגל חלופי.
אבזור: נבהיר מראש, המעבר על רשימת האבזור של האיוניק 5 N תהייה תמציתית יחסית, אני לא חושב שהתכנסנו פה כדי לשמוע על ווילונות הצלה, תא מטען חשמלי ומפתח חכם בסדר? אבל כן נציין כמה מרכיבי האבזור המרכזיים שיש ושחסרים לו. נתחיל במושבים הקדמיים, שהם בול מה שצריכים להיות מושבים ספורטיביים במכונית שלא חיה במסלול מירוצי סיבולת (אגב מירוצי סיבולת, "פורד נגד פרארי" סרט חובה). אוחזים, עמוקים, נוחים, עם אוורור וחימום. הם לא חשמליים, כן, זו מכונית שעולה 440 אלף שקלים והמושבים בה בכוונון ידני, זה מקפיץ פיוז ברגע הראשון, אבל אם לוקחים אוויר וזוכרים שזו מכונית שסביר להניח לא תחליף נהגים על בסיס יומיומי, להגיד שזה דיל ברייקר? לא ממש (וכן, בטסלה זה מגיע כסטנדרט אז אין סיבה שלא). תאימות אנדרואיד ואייפון למסך ה-12.3 אינץ' אנחנו מכירים, גם לוח המחוונים במידה זהה ומכיל תצוגות ייעודיות מרהיבות עין ומסיחות דעת של נתוני הנהיגה במצב ה-N. טעינה אלחוטית לנייד, גג שמש פנורמי, תצוגה עילית, אפשרות הסעה של הרכב החוצה מחניות. בקיצור, יש המון אבזור ואני באמת מצטער, אבל לי ממש דחוף לעבור לחלק האומנותי. אה, פטור ללא כלום אי אפשר, כי אפרופו טסלה, לאיוניק 5 אין אפליקציה לשליטה מרחוק, אני יודע שזה נשמע קטנוני, אבל תצטרכו להאמין לי שלחזור לרכב שחשבתם שנטען לו בנחת ולגלות שהוא לא - זה לא כיף.
אבזור בטיחות: כמו באיוניק 5 הרגילה, גם פה יש בלימה אוטומטית, תיקון סטייה מנתיב, התרעת רכב ב"שטח מת" עם תצוגה של דופן הרכב באיתות ומניעת מעבר נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, תזכורת למניעת שכחת ילדים, זיהוי תמרורי מהירות. במבחן הריסוק האירופי היא רשמה 5 כוכבים.
ביצועים: לפני שנסביר איך היא מגיעה לשם, נתחיל בשורת הסיכום - ליונדאי איוניק 5 N יש 650 כ"ס -78.5 קג"מ במצב ה"בוסט" אותו מפעיל הכפתור האדום המסתורי על ההגה. במכונית בנזין, את ההספק הזה היה צריך לסחוט מ-8, 10 או 12 צילינדרים, אליהם היה צריך להזרים דלק, להצית אותו בתערובת מדוייקת של אוויר, לקרר את זה, לשמן את זה, לפנות את הגזים משם וחוזר חלילה ב-8,000, 9,000 או 11,000 סיבובי מנוע לדקה אפשר שיהיה להם גם טורבו, שזו בכלל מורכבות אחרת של ניהול חום, שימון ואוויר. זה בכלל לפני שחיברנו את זה לתמסורת שיודעת לחטוף את כל הכוח הזה ולהעביר אותו דרך סדרת גלגלי שיניים במכניקה עדינה ומדויקת. בקיצור, אם חשבתם שסצנת הכדורים במטריקס מסובכת, זה יותר (מטריקס, גם סרט עם עלילה מופרכת אבל טוב).
לא כדי להפחית ממורכבות המנוע ומערכת ההנעה החשמלית, אבל פה יש שני מנועים, אחד לכל זוג גלגלים הם פחות או יותר בגודל מיקרוגל ביתי ו"תיבת ההילוכים" היא למעשה תיבת הפחתה שמתאמת בין המנוע לגלגלים - אני כמובן מפשט את העסק, כי יש גם סוללה וממיר מתח וקירור - אבל ביחס למהומת האלוהים המכנית של מנוע בנזין, זה כמו ההבדל בין מפעל יציקת פלדה לחדר סטרילי במפעל שבבים.
ועוד משהו, בניגוד למכוניות בנזין עם ההספק הזה, שלמעט כמה נבחרות דורשות פשרות של ממש בחיי היום יום בשל אופי המנוע שמגיע לפורקן רק בסל"ד מסוים, ותחום ביעילות של לטווח מסוים. אני חושב על כל זה בזמן שהאיוניק 5 N ואני גולשים בעומסי התנועה של אמצע שבוע בתל אביב, בואך איילון, כביש 5 מזרחה. התחושה היא שאנחנו יושבים על אורווה גדולה, אבל העסק מתנהל חלק ונעים, זו לא העצבנות הרוטטת "תחזיקו אותי" של מנועי בנזין משורגי שרירים.
בתום של האיפוק מגיעה גם המנה העיקרית, זו שבתור התחלה רק מדפדפת את מצב הנהיגה ל"ספורט" וכל התגובות של ה-5 N מתחדדות, היו כמה פעמים שאני נשבע שהיא התחילה לדחוף קדימה כשהרגל שלי רק התקרבה למצערת. אנחנו משתעשעים כך מאיצים ומאיטים באמצעות שליטה על הרגנרציה עד כדי שליטה מוחלטת במצב I PEDAL העוצמתי ביותר. ובלחיצת כפתור שמאל על ההגה, אפשר לדרוך אותה לדרגה הבאה של מצב N, שאין מצב שאתם לא עושים את זה במודעות מלאה. כי אז אפשר באמת להתחיל לשחק עם כל אותם תתי תפריטים ולהתאים אותה בדיוק להעדפות שלכם בכל אותן הגדרות שעם יד על הלב - יותר מדי הגדרות. בואו, כל הפוזה הזו, היא יותר להרשים את הלקוח ואת החברים שלו מאשר באמת להיות איזה שינוי מדהים ביכולות של המכונית, בטח לא כזה שתוכלו להביא לידי ביטוי בכביש הציבורי ועל המסלול תצטרכו הרבה מאוד הקפות כדי לתפור את הקומבינציה המדויקת שלכם, מה שבטוח, תישאר לכם מעט מאוד סוללה בסוף כדי ממש להינות ממנה. אף אחד לא שאל אותי בחטיבת N של יונדאי, אבל ההמלצה החד משמעית הייתה - תעשו את זה פשוט. או כמו שאמר פעם המייסד של לוטוס, קולין צ'פמן זכר צדיק לברכה - "תעשו את זה מתכוונן, והם יכוונו את זה לא נכון".
והתחושות כאשר העסק נלחץ למקום הן בדיוק מה שתדמיינו ממספרים כמו 650 כ"ס ו-3.4 שניות ל-100 קמ"ש שנלחצים לאספלט תחת 2.2 טונות ועוברים אליו דרך צמיגי פירליP זירו ברוחב 275 מ"מ, ומכיוון שהבולמים מותאמים לספוג את מהלומות התאוצה הזו, אין לה אפילו את שבריר השנייה שבו היא "נשענת" אחורה ואז משתגרת קדימה - זה פשוט רגע אחד בו אתם פה במהירות X ופתאום שם במהירות X פלוס שלילה מנהלתית.
צריכת חשמל: בחיים, תופתעו או לא, אין ארוחות חינם. אלא אם כן אתם בכלא אלקטרז (הבריחה מאלקטרז, גם סרט מטופש אבל טוב). ולכל החגיגה הזו של סוסים וכוח יש מחיר והוא בצריכת החשמל. ל-5 N יש סוללת 84 קוט"ש, האיוניק הרגילה מחלצת ממנה טווח מוצהר של עד 570 ק"מ מוצהרים, פה זה 448 ק"מ מוצהרים, בפועל בנהיגה שלנו זה עמד על 340 ק"מ. אבל מי שקונה אותה בשביל הטווח, שלא יקנה אותה. בדיוק כמו שמי שהיה קונה מכונית ספורט כנראה לא שם צריכת דלק בפסגת השאיפות שלו. כמו כל איוניק גם היא יכולה להיטען בקצב של עד 350 קילוואט במטען אולטרה מהיר.
נוחות והתנהגות: כמו בנושא של הכוח במצב הרגוע שלו, יחסית למכונית עם מעטפת ביצועים כמו שלה, גם נוחות הנסיעה של האיוניק די טובה ביחס לייעוד וליכולת. כן, היא נוקשה ולעיתים קופצנית, אבל לא מדובר בקושי משחרר סתימות ובידוד הרעשים גם הוא מקבל ציון טוב מאוד. אבל כשאנחנו פונים לכביש המפותל, זה הרגע בו היא הופכת מברוס ווין לבאטמן (רק הסרט המקורי ואז החידושים של כריסטופר נולאן, ברור). נרשמים לחובתה גם כושר תמרון גרוע, בעיקר בעיר, עם רדיוס פנייה של 6.21 מטר לשם ההשוואה - רדיוס הסיבוב של לנד קרוזר ארוך הוא 5.8 מטר.
זה מתחיל מהעניין שהיא מזהה בעצמה שלטים של כביש מפותל ומודיעה לך שהרכב מוכן לעבור למצב N, בקטע הזה היא כמו השטן הקטן שיושב לכל חובב נהיגה על הכתף, בואו, גם ככה קשה לנו להתאפק, למה אתם עושים לנו את זה... עכשיו אנחנו מגיעים למקום שבו היא צריכה לפרוע את ההתחייבות לספורטיביות אמיתית. ברגע שהחרטום מצביע לעבר העיקולים המוכרים והדוושה נלחצת נדבק לכם חיוך של הג'וקר על הפרצוף והוא מתחלף רק בפרצופי תדהמה מפעם לפעם. היא שואבת את הירידות לבקעה בקצב שמעט מאוד מכוניות עשו, אחת מהן הייתה הפורשה טאייקן. כמה מהר? מכירים לחץ באוזניים בנחיתה של מטוס נוסעים - אז היה לי. כמויות האחיזה ממש מופרכות, והצייתנות שלה להיגוי פשוט מטיחה את האף לתוך שיא הפנייה כמו הפטיש של ת'ור (ואני בכלל שונא סרטי קומיקס). מרשימה לא פחות היא היכולת שלה לגרור מהירות לתוך, תוך כדי והחוצה מהפניות.
מה שבמכונית אחרת היה דורש רגישות שיא על המצערת, הבלמים וההגה, נעשה כאן בהעברות של שברי אחוזים של כוח בתוך שברירי שנייה. המשקל שלה הוא חרב פיפיות. מצד אחד הוא גורם לה "לשבת" על האספלט ולהדק את האחיזה, מצד שני כאשר הוא מתרופף בעקבות שינוי כיוון מהיר מאוד, או מהמורה באמצע פניה - יש רגע ריחוף שבו הלב צונח לתחתונים, העיניים מגניבות מבט למד המהירות, הראש מחשב כמה רחוק לתוך הוואדי אנחנו נעוף ורק הידיים מיישרות אותה בחזרה לכיוון הכללי של הכביש והרגל בועטת את המצערת עמוק לשטיח כדי לטוס החוצה מהפניה.
אני זורק פה ניחוש, אבל כנראה שבצוות שמאחוריה בחטיבת N יש לא רק מהנדסים, אלא גם פסיכולוג (אני ישר חושב על מישהו שיכול לעבוד עם פסיכופתים נוסח "שתיקת הכבשים"), כי ביונדאי ממש השקיעו בקטע של לייצר גם משוב לנהג בדמות צלילי מנוע. אפשר לבחור בין מנוע בנזין, לכזה של מטוס קרב או מכונית על. אישית אני מעדיף את הראשון. במקרה של מטוס הקרב זה גורם לכם להרגיש כאילו אתם נוסעים בשואב אבק של דייסון, והצליל של מכונית העל קרוב יותר למעבד מזון. ואחרי שבחרתם בצליל הנכון מגיע הקטע הבאמת חביב פה. בבחירה במצב N e-Shift הופכים הפקדים של עוצמת הרגנרציה לכאלו השולטים על 8 "הילוכים" של המכונית. כן, כולל בקפיירים, כולל קיטועי כוח בהעברות הילוכים, כולל שיפט לייט שמאותת מתי הזמן להעביר "הילוך" וכולל "מנתק הצתה" שבו נתקעת המכונית - אני תיעבתי את הפיצ'ר הזה עוד כששמעתי עליו, אני ממש ניסיתי לשנוא אותו - כישלון חרוץ - זוכרים את האפקטים ממלחמת הכוכבים? אלו שלא יכולים להתרחש במציאות אבל עשו את הסרט. אז ביונדאי הצליחו להעניק לאפקט הזה כושר שכנוע כל כך טוב שזה הפך להיות התענוג בנהיגה בה בכביש המפותל.
מלבד המשקל, מי שאכזבו פה היו הבלמים. לא ברמת העמידות והשרידות שלהם, אלא בתחושה. בתחילת כל נהיגה דינאמית במכונית חזקה, יש לי הרגל של ביצוע 2-3 בלימות חריפות. זה מאפשר לקבל משוב ומושג על רגישות הבלמים, העוצמה, מהלך הדוושה, כמה הדרגתיים הם. הבלמים הם אחד הכלים היעילים בניהול האחיזה של המכונית, הם מאפשרים להבין כמה משקל אפשר להעמיס על הגלגלים הקדמיים ולשפר את האחיזה בכניסה לפניה, אלא שבמקרה של האיוניק זה לא הוביל לשום מקום, דרכתי על רצפות פרקט עם יותר משוב. רק אחרי כמה פניות והיכרות ממש טובה אתם מבינים שהבלמים פה הם פיקציה, הם לא באמת נועדו לעשות משהו, זה העיירה ב"המופע של טרומן" - הם נועדו להיות כלי פסיכולוגי לך, בן האדם, החלש, הפחדן - היא, יכולה להיכנס לכל פניה בכל מהירות בלי להאט בכלל.
השורה התחתונה
יונדאי איוניק 5 N היא בשורה התחתונה תצוגת תכלית מרהיבה של רתימת החשמל למכונית ביצועים מסחררת. ברמה הפילוסופית, חלק גדול מאוד מהדברים שמאוד אהבתי בה, הם אלו שהיא "שואלת" מעולם מכוניות הבנזין, בעיקר הניסיון להקנות להנעה שלה אופי של מנועי בנזין ותיבות הילוכים. כאילו לאנשי חטיבת N היה חשוב לייצר איזו מחווה למכוניות הבנזין, לחוויה. המכונית עצמה היא קריאת התיגר המשמעותית ביותר אותה חוויתי על מוסד מכוניות הספורט עם מנועי הבנזין. אבל יש איתה שתי בעיות, הראשונה היא שהיא מאוד מתאמצת, יותר מדי גימיקים יותר מדי ניסיונות להיות טכנולוגיים ולהציג את היכולת ומעט מדי מהחומר שיוצר קשר בין נהג ומכונית.
אף אחד בחטיבת N לא התייעץ איתי, אבל אם כן היו, הייתי אומר להם "חצי" לחתוך הכל בחצי - אנחנו נחיה מעולה עם מכונית ספורט שיש לה חצי מההספק, חצי מהמשקל, חצי מהטכנולוגיה, נתפשר אפילו על הביצועים ובעיקר חצי מהמחיר שלה, כי ב-440 אלף שקלים המכונית הזו היא אחלה צעצוע לעשירים מאוד. והיא יקרה בכל מקום, אבל בישראל זה יקר באופן חריג.
המתחרה הישירה ביותר שלו, הטסלה מודל Y פרפורמנס (ואני לא נכנס להשוואה ישירה עד שנפגוש את הגרסה המחודשת שלה בעתיד הקרוב אם ירצה המאסק) זולה מהאיוניק 5 N ב-5,000 דולר בארצות הברית או במקרה של בריטניה ב-5,000 ליש"ט. בישראל פער המחיר בין השתיים עומד על כ-145 אלף שקלים. זה פער מאוד לא סביר, כזה שמאוד מקשה לסיים את האירוע המסעיר והמרגש של נהיגה בה בהענקת פסלון אוסקר מוזהב והמלצת "אל תפספסו".
על הצד הטכני: יונדאי איוניק 5 N
מנוע, הנעה: חשמלי, שני מנועים, כפולה
סוללה: 84 קוט"ש
הספק (כ"ס): 650
מומנט (קג"מ): 78.5
תיבת הילוכים: אוטומטית יחס יחיד
מידות:
אורך (מ'): 4.71
רוחב (מ'): 1.94
גובה (מ'): 1.58
בסיס גלגלים (ס"מ): 300
תא מטען (ליטרים): 480
ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 3.4
מהירות מירבית (קמ"ש): 260
טווח (מבחן): 340 ק"מ
טווח (יצרן): 448 ק"מ
בטיחות:
ציון מבחן ריסוק אירופי: 5/5 כוכבים
בטיחות אקטיבית: בלימה אוטומטית, תיקון סטייה מנתיב, התרעת רכב ב"שטח מת" עם תצוגה של דופן הרכב באיתות ומניעת מעבר נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, תזכורת למניעת שכחת ילדים, זיהוי תמרורי מהירות
זיהום אוויר:
קבוצה 1 מ-15
אחריות:
5 שנים או 100 אלף ק"מ לרכב, 7 שנים או 160 אלף ק"מ לסוללה