מחיר: מ-400 אלף שקל
מתחרים: לנד רובר דיפינדר, פורד ברונקו, ג'יפ רגנלר
אהבנו: לא מתחכם, 7 מקומות, יכולת שטח
לא אהבנו: הגיע הזמן לעדכן את מערכת ההנעה
אתר סקי במרוקו? באפריקה?? מסתבר שיש כזה, בעיירה (הציורית!) איפראן שבה התאהבו הצרפתים ששלטו כאן בין השאר בגלל גובהה שהוא 1,660 מטר מעל פני הים, ברכס הרי האטלס, שמצידם מגביהים עד יותר מארבעת אלפים מטרים.
איפראן היא עיירה שתספק לכם סוג של חווית גלישה שהיא פחות של האלפים הצרפתיים וקצת יותר של החרמון - שיאללה יפתח כבר. עד לשם הרחקנו כדי לחוות בפלא אחר לגמרי - לנד קרוזר חדש לראשונה אחרי עשור וחצי. אחרי זמן נצח בתעשיית הרכב, הוציאו טיוטה גרסה חדשה לאגדה שהייתה באמת.
"בחמש קם צייד" אומר השיר "אגדה יפנית" של הצעיר הפרוע שהיה פעם אריאל זילבר. אז להבדיל הפעם זה היה קצת יותר מאוחר והציד היחיד שתוכנן לנו הוא כמה מראות וחוויות ולא שיערנו כמה כאלו צפויות לנו.
אבל רגע - כמה מילים על איך שהוא נראה, כי הוא פשוט יפה. הקרוזר הקודם הלך והתיישן ודהה לו בנוף, כאילו אמר - עזבו איך שאני נראה, מה אכפת לכם איזה ג'ינס או צמיגים שמתי עלי - אני באתי לעבוד.
השינוי הכי משמעותי הוא איך שהוא נראה. קווים ישרים, תפוחים, מודרנים, שהם לטענת טויטה מחווה לדגמים הראשונים שלהם אבל לנו הזכירו יותר את ה- FJ החתיך שנחת כאן לכמה שנים, או רחמנא ליצלן את הלנד רובר דיפנדר החדש ואפילו - אולי באמת הגזמתי עם הקוסקוס - את אופנוע האדוונצ'ר החדש של ב.מ.וו.
זה עיצוב שבטויטה מכנים אותו "מקצועי, נצחי, אמין", מה שתגידו, השורה התחתונה היא שהוא משדרג משמעותית את המכונה הזו - שורת פנסי הלד האופקיים שקדימה, הרבה שרירים ופח תפוחים, קווי חלון נמוכים יותר בשלושה סנטימטרים מה שמאפשר על הדרך גם יותר מבט החוצה אל הנוף האטלסי המרהיב, שלצערנו במציאות יהיה יותר הנוף המפוייח של גוש דן.
כניסה פנימה מגלה סוג של נס. כאן אין הגזמה בדיגיטציה המעצבנת שהגיעה אלינו בהשראת טסלה וסיניות אלמוניות, רעה חולה שמתגאה במילים המפתות של "הכל במסך" שהמשמעות שלה היא משהו כמו שבע לחיצות כדי להפעיל מגבים. כאן זה קצת כמו פעם - אמנם יש מסך נאה של 12.3 אינץ', אבל כשאתה רוצה להפעיל מזגן למשל יש את הדבר הבסיסי והיעיל הזה - סטראטאפ של ממש שנקרא - כפתור. תודה על זה טויוטה.
אז יצאנו אל הדרך, בכביש מנוע הדיזל הוותיק בודד יותר ומרגיש איכשהו שקט יותר ומווברץ פחות. קל מאוד להגיע איתו בנוחות ובשקט יחסי ולשייט ב -150 קמ"ש עם רעש רוח קל שמגיע כצפוי במכוניות גבוהה ורבועה שכזו מהקורות הקדמיות, חוויה מענגת ומהירה כל כך שלמרבה הצער קצת הפתיעה ציפור אחת קטנה שהדבר האחרון שראתה בחייה היה הפגוש של הקרוזר. סליחה.
גם בכביש המעוקל - עד כמה שחווינו, יש הגה כח חשמלי לראשונה חשמלי, שהוא מדויק יותר ונעים לנווט את הבהמה המגודלת, אבל הכיף הגדול מגיע בשטח.
שלל שבילים ארגנו לנו היפנים והמרוקאים ולמרות שהיו בהם לא מעט אבנים וסלעים בגדלים שונים אתה מוצא עצמך טס בין הבורות והשלוליות כאילו אתה נאסר אל עטייה על איזה היילקס משודרג בראלי דקאר, יכול לברור בין חמישה מצבי שטח של עפר חול בוץ שלג סלעי אבל מחליט כמובן לתת לו להחליט לבד במצב האוטומטי.
אז המתלים פשוט מגהצים את מכשולי הדרך על השקערוריות והגבנונים שבהם, תיבת ההילוכים החדשה על שמונת הילוכיה נותנת קיקדאון כשצריך (חבל שאין גם מתגי הילוכים על ההגה) ואיכות ההרכבה הטויוטאית המפורסמת, יחד עם שלדה חדשה ומחוזקת, גורמת לכך שאין שום טענות ורחשים מטרידים.
רק הצצה בלוח השעונים מגלה שאתה דוהר במעל ל-130 קמ"ש בדרך לא דרך, מותיר אחריך ענן אבק פוטוגני ואתה שטוף אדנלין בריכוז גבוה. חבל, כי כדאי לעצור לרגע להסתכל על הזמן שקפא כאן מלכת עם חקלאים שחורשים עדיין עם חמורים, עם דגמי מכוניות ילדות שנוסעות בין הכפרים של רנו 4 ודאצ'יה "גם אתה יכול 88" כמו שאמרה הפרסומות לפני כמעט ארבעים שנה, ובעיקר עם הנופים המרהיבים של הדרך שנכנסת ליערות עם עצי אורן וברוש עבותי גזע.
אתה חוצה נחלים שוצפים וכשמטפס בגובה מקבל גבעות ירוקות, סוג של הזיה שבה אתה כאילו אתה איפהשהו ליד איזה לוך בסקוטלנד ולא כפסע מהעיר פס, במרוקו שבאפריקה.
ועדיין, צריך לזכור שבאירוע מהסוג הזה הכל מאוד מתוכנן וומהונדס כך שיתאים בדיוק למגבלות של כלי הרכב, המסלול, יותר מ-250 ק"מ, נבדק היטב לפני שהגענו אליו כשהמארגנים היעילים חמושים במעילי צמר כבשים מרוקאים מחודד כובעים וצבעוניים דאגו להציב אבנים באמצע הדרך שיזהירו מפני בורות גדולים מדי.
התכנון המוקדם בולט בעיקר בסוג של "לונה פארק" טכני שאורגן כדי להמחיש את יכולות השטח. לחיצות על כל כפתורי נעילות הדיפרנציאל האחורי והמרכזי, ניתוק המוט המייצב הקדמי, והקרוזר מותח את איבריו ומניף גלגלים בהצלבות עם מרווח מתלים ששופר בשני ס"מ. יש גם מצלמה שמנטרת את פני שטח ומראה לך איפה הצמיגים נמצאים שם למטה.
הקרוזר מדגים מרווח גחון של יותר מ-20 ס"מ עם זווית גישה משופרת של 31 מעלות וזווית נטישה קצת פחות טובה של 17 מעלות, כשהוא מטפס ירידות ויורד ירידות תלולות ללא התערבות רגל גז/ברקס של אדם.
זה מרהיב במיוחד בירידה מטרידה של יותר מ- 30 מעלות (כשהמקסימום אגב הוא 44 מעלות ולא אחת פחות). כאן יש מדרון חד עם אחיזה בעייתית, אבל מוד הזחילה היפני אומר לך "תן לי לטפל בזה", אתה תחזיק רק את ההגה.
וכל האלקטרוניקה מדגדגת לי כאן וכאן ומריצה את ההוראות לבלימת מנוע, פקודות לבלימה עדינה בגלגל זה או אחר, משחקת בין מתן הכח ובלימתו, ומרפרפת בין נעילות הדיפרנציאל. אתה חייב לנתק את החשש מהאבנים שמתחילות להתדרדר מטה, לנתק את הרצון והצורך בשליטה, להתעלם מהניסיון שיש לך מהירידה האחרונה במעלה עשוש או איך שלא יקראו לו, מנסה להוריד קצת את הדופק בידיעה שחייב לתת למכונה לנהל את האירוע שמסתיים מעדנות בקצה המתלול והיא כאילו שואלת, ביפנית מדוברת כמובן - זה הכל?
הם קצת אנשים מוזרים שם בטויטה. הכי יפניים שיכולים להיות - שזה אומר הכי רחוק מישראלים. לפני יותר מעשר שנים הוזמנתי לבקר בעיר שלהם, "טויטה סיטי" ביפן שבה כמעט כל התושבים עובדים בתאגיד הגדול הזה, הם הזמינו חבורת עיתונאים כדי לצפות במפעל החדש שלהם אז למכוניות היברידיות כדי להתנער מהחשש שהיה אז שהסוללות יוצרות קרינה שמסכנת את הנוסעים. חבורת מהנדסים בחלוקים לבנים נתנו לנו טפסים סטנדרטיים לחתום עליהם שיאשרו שלא נספר כלום על מה שראינו.
"אבל קראתם לנו כדי שנספר מה שנראה", אמרנו. על פניהם של הטויטואים היה מבט של תקלת מחשב 404, צריך לחתום, זה הסדר, זה הנוהל.
וככה אולי גם קצת כמו עם הלנד קרוזר. האייקון שנוסד ב-1951 כסיוע למשטרה היפנית ומאז חצה מדבריות וראליז והוכיח עמידות יוצאת דופן, כלי הרכב שאחיו, ההיילקס, עבר סצינת התעללות בלתי נשכחת בסדרה המיתולוגית טופגיר שגם אחרי השלכה מבניין גבה קומות והטבעה בים, הטנדר החבוט התעקש להמשיך לנסוע, כלי רכב שלפי מדד שרידות מגלה שגם אחרי יותר מעשר שנים יותר מ-90 אחוזים מהמכוניות שיוצרו עדיין על הכביש, נוסעות.
זו אותה שמרנות שגורמת לכך שאותו מנוע טורבו דיזל ותיק הוא עדיין יחידת ההנעה, כשהמתחרים מתגאים בארבע מאות ואפילו אלף כוחות סוס (חשמליים). הוא יודע שעם 205 כ"ס ומומנט של 51 קג"מ אפשר לעשות כמעט הכל ולמרות שכושר הגרירה הרשמי הוא 3,500 ק"ג אפשר בכל זאת לחבר חבל ולמשוך משאית שלמה (!) שעליה עוד משאית ריו (!!) ולהמשיך כאילו כלום.
זה אותו טנדר שנצרב לנו בזכרונות כמי שמחבלים נכנסו עליו באות שבת ארורה, או בלנדקרוזרים 70 הלבנים של הצלב האדום שהחזירו החטופים שלנו.
אחרי שמתחרים כמו איסוזו טרופר, מיצובישי פאג'רו וניסאן פטרול עזבו אותנו לעולם שכולו חול, הגיעו מתחרים חדשים ומחודשים כמו הברונקו והדיפנדר והצ'ירוקי החדשים. אבל יש משהו בקרוזר שעושה את זה קצת אחרת, באמינות, במסורת, בביטחון שהוא משרה עליך.
יותר מ-12 מיליון קרוזים נמכרו ביותר מ-170 מדינות מאז עזב לפני יותר משבעים שנה הדגם הראשון הספרטני והקשוח את פס הייצור.
בעידן של התנגדות למכוניות מגודלות ומזהמות ברור שהקרוזר הזה של הוא שריד של דינזוארים שישאר מזכרת למה שהיה פה פעם כשהוא ממשיך מתישהו גם למנועים היברידים שיגיעו - ומי יודע בעתיד הנקי לטובה יעבור כנראה למנועים הנקיים החביבים על טויטה - מהסוג המימני.
בדגם החדש שלו הוא נותן אופציה נוחה יחסית של 7 מושבים, פונה עם העיצוב לקהלים חדשים, ובעיקר - לא פוגע במסורת השטח שלו, כזו שיכולה להמשיך למכור לך את החלום שבו גם כשאתה תקוע באמצע פקק מייגע תוכל לפנטז שמתשיהו, ממש אחרי שיפרוץ שלום עולמי, תיקח חופש ממש גדול, תעמיס מכלי דלק רזרבים, תתקין שנורקל להכנסת אוויר למנוע במעברי מים, כדי לדהור לעבר האופק, לחצות גבולות על דיונות וואדי רם וחולות ראס אל שטן ומשם אל אפריקה, אל ההרפתקאה הגדולה שאתה חולם עליה כל החיים, אוטו שהוא אגדה שהייתה באמת.
הכותב היה אורח טויוטה במרוקו
על הצד הטכני: טויוטה לנד קרוזר
מנוע, הנעה: טורבו דיזל, כפולה
נפח: 2,755 סמ"ק
הספק (כ"ס): 204
מומנט (קג"מ): 51
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים
מידות:
אורך (מ'): 4.93
רוחב (מ'): 1.98
גובה (מ'): 1.94
בסיס גלגלים (ס"מ): 285
תא מטען (ליטר): 408
זווית גישה/נטישה: 23/31
מרווח גחון (ס"מ): 21.5
צמיגים: 265/70 R18
ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): טרם פורסם
מהירות מירבית (קמ"ש): 165
צריכת דלק (יצרן): 10.4 ק"מ לליטר
בטיחות:
ציון מבחן הריסוק האירופי: טרם נבחן
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת נתיב, התרעה על רכב בשטח מת, התרעה על פתיחת דלת לכביש לא פנוי, אור גבוה אוטומטי