אומנות התיבול האיטלקי: אלפא ג'וניור החשמלי בנהיגה ראשונה

מחיר: כ-250 אלף שקל (משוער)
מתחרות: וולוו EX30, סמארט 1, מיני אייסמן
אהבנו: עיצוב, התנהגות כביש, מתלים, היגוי
לא אהבנו: מושב אחורי, איכות חומרים, טווח

ב-115 השנים שלה, אלפא ידעה זמנים טובים ורעים. כשהם היו רעים הם היו רעים, אבל כשהם היו טובים - הו - כמה טובים הם היו. העניין הוא שלפחות אחת לעשור לפעמים יותר הם ייצרו מכונית שהעמידה דור שלם של מעריצים שרופים - אלפיסטים בדם הלפותים באחיזת הנחש שבסמל היצרנית. אבל עכשיו זה סיפור אחר, עכשיו היא לוקחת שם מפואר מההיסטוריה שלה ומדביקה אותו לקרוסאובר חשמלי ועוד לגרסה הספורטיבית ביותר שלו. מוקדם לומר אם אלו זמנים טובים או רעים, אבל הם בטוח משתנים.

קחו את הקטגוריה של קרוסאוברים קטנים ממותגי היוקרה או היוקרה למחצה (מה שמכונה "פרימיום "B). עד לפני שנתיים, שוק של כ-340 יחידות בשנה בארץ, עלה ב-2024 לסדר גודל של יותר מ-2,500 יחידות. הקטגוריה הזו שהוצפה במתחרים בשנה שעברה מוולוו-זיקר-סמארט, לקסוס וגם כאלו שכבר היו פה כמו DS, אודי ואחרים. זו לא רק צמיחה מקומית, זו מגמה עולמית. אלפא שזקוקה נואשות לייצר דגם לדור חדש של לקוחות לא יכלה שלא לעלות על העגלה הזו, והג'וניור הוא בדיוק הדגם שחושף אותה לקהל הלקוחות הגדול ביותר.

ולג'וניור יש גם גרסה אחת מיוחד מאוד - הוולוצ'ה - גרסה חשמלית וספורטיבית שבעזרתה אלפא רוצה להראות שגם בתוך כל ההיגיון המסדר הכלכלי הזה - היא עדיין יודעת לייצר מכונית מהנה לנהיגה.

עיצוב: המראה של הג'וניור בתמונות והמראה שלו בפועל, הם שני דברים שונים לחלוטין. אם הוא נראה לכם לא משהו בתמונות, חכו שתראו אותו במציאות לפני שתחרצו את דינו. אם הוא נראה לכם טוב בתמונות, הוא יסחרר אתכם במציאות. מהחרטום שמחזיר את לוחית הרישוי לאמצע הרכב בניגוד ללוחית הצד המסורתית (בטיחות הולכי רגל וזה), דרך צללית הצד עם הקימורים ועד הזנב שמתעתע במין משהו בין קופה, סדאן והאצ'בק - הג'וניור הוא המכונית שעטופה בעיצוב הטוב ביותר לפלטפורמה הזו של סטלנטיס, שמשמשת גם את ג'יפ אוונג'ר, פיג'ו 2008, DS3, אופל מוקה ואחרות.

תא נוסעים: בתא הנוסעים אנחנו הולכים בכיוון ההפוך. הוא נראה ברגע הראשון כמו סביבה מעוצבת, עוטפת ומוכוונת נהג עם מסך המולטימדיה והכפתורים הפונים לנהג, עם האלקטנרה, פתחי המיזוג בצורת עלה התלתן ומצחיית לוח המחוונים העגלגלה בחלקה העליון. רק שברגע שנכנסים פנימה, מתחילים למשש ולהשתמש, יש פה פערי ביצוע.

נתחיל בטוב - המושבים האלו של sabelt (תוספת שצפויה לעלות כ-10,000 שקל) לא רק נראים נהדר - הם באמת מהטובים בהם ישבתי בשנים האחרונות מבחינת תמיכה. למי שלא מכיר, זו ספקית המושבים לכמה מיצרניות מכונית הספורט הטובות בעולם כמו גם למכוניות מירוץ. אהבתי גם את שילובי האלקנטרה בקונסולה המרכזית ותא הכפפות כמו גם על ההגה ואת זה שבחרו לשים פה כפתורים פיזיים לבקרת האקלים ועוצמת השמע.

אבל, כל זה לא מחפה על בעיית תכנון אחת ובעיית ביצוע אחת - בתכנון, המסך הזה נמוך מדי בשביל לאפשר תפעול בטוח בלי הורדת עיניים. בביצוע, שאר החומרים בתא הם פלסיקה מהסוג שמזכיר לך היטב שזו פלטפורמה שמשמשת גם דגמים עממיים מאוד מאוד.

שורת המושבים השנייה צפופה, 256 ס"מ בבסיס הגלגלים זה מעט מאוד, זה מכונית סופר מיני מודרנית. למבוגר לא יהיה פה נוח, בטח לא עם המושבים האופציונליים שגוזלים מקום יקר מהרגליים. תא המטען עם נפח טוב מאוד של 400 ליטרים. אמנם בלי גלגל חלופי לרפואה, אבל המקום שהתפנה בחזית מאפשר למקם שם את כבל הטעינה ומפנה מקום בתא המטען.

אבזור: מפרט האבזור המקומי של הג'וניור וולוצ'ה עדיין לא נסגר, אבל מה שכן צפוי להגיע פה הם דיפוני האלקנטרה, מושבים חשמליים ככל הנראה בשילוב עור ובד או עור הפוך, טעינה אלחוטית, כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת אקלים מפוצלת, דלת תא מטען חשמלית, לוח המחוונים הדיגיטלי ומסך המולטימדיה 10.25 אינץ'.

מערכות הבטיחות כוללות בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, זיהוי תמרורים שמירה על מרכז נתיב והתרעת רכב ב"שטח מת".

ביצועים: בתקופה בה כ"ס נהיו זולים וכל מה שצריך כדי לבנות מכונית "ספורטיבית" זה לדחוף לה מנוע מלפנים, מנוע מאחור, להכריז שיש לכם 400-430 כ"ס ולכו תשברו את הראש עם לנהוג את זה, אלפא רומאיו הלכה לכיוון האחר לגמרי. יש פה מנוע חשמלי, אחד, שמחובר לגלגלים הקדמיים ועם 280 כ"ס ו-35.2 קג"מ. עכשיו, 280 כ"ס זה לא מעט, ממש לא, אלו אנחנו שהתקלקלנו כבר לגמרי. וגם התאוצה שלו ל-100 קמ"ש ב-5.9 שניות, זה לא לאט, ממש לא, אלו אנחנו שהתרגלנו לחשוב ש"ביצועים ספורטיביים" זה רק פחות מ-4 שניות ל-100.

מה כן מעט וזה באופן מובהק ולרעתו - הטווח. בסטלנטיס מאמינים שמכוניות קטנות נוסעות פחות ויכולות להסתפק בסוללה קטנה - וזו של הג'וניור באמת קטנה - 54 קוט"ש שמספקים טווח של 335 ק"מ מוצהרים.

נוחות והתנהגות: נגענו בהיבט של ההספק, ועם מספרים קשה להתווכח. שימו את אלו של הג'וניור ליד סמארט 1 בראבוס וברור לגמרי לאן הכף נוטה. באלפא יודעים את זה, ולמרות שהתעקשו שלא להזכיר שם של אף מתחרה, כאשר הם דיברו על כוח ידענו על מי הם מדברים "יש מתחרים חזקים יותר, אבל הם לא בהכרח מספקים חווית נהיגה מאוזנת", אומר לנו מנהל הפרויקט של הג'וניור באלפא רומיאו, רגע לפני שהמהנס הראשי צולל איתנו לשורת המכלולים המכאניים שהופכים את הג'וניור וולוצ'ה למי שהוא.

אין כמעט רכיב הנעה, היגוי, בלימה או שיכוך שמשותף לו ולכלים אחרים בפלטפורמה, אפילו לא בינו לבין ג'וניור רגיל. המרכב מונמך ב-2.5 ס"מ ועושה שימוש בבולמים עם שיכוך הידראולי כפול (כן, זו בגדול אותה טכנולוגיה שיש בבולמים של סיטרואן) כדי לשלב בין התנהגות ספורטיבית לנוחות, יש לו מוטות מייצבים עבים יותר כדי למתן את זוויות הגלגול בנהיגה מהירה, בלמי דיסק גדולים יותר של 380 מ"מ וארבעה קאליפרים, יחס היגוי שונה, אבל הרכיב הייחודי ביותר פה הוא דיפרנציאל מוגבל החלקה מכאני (מסוג טורסן) שיש במכונית הזו, למיטב ידיעתי - בפעם הראשונה שדיפרנציאל מכאני מופיע ברכב חשמלי.

למחרת בבוקר, אנחנו מגיעים למסלול הניסויים של אלפא רומיאו ב"באלוקו" כדי לנהוג במכוניות האלו. זהו קומפלקס אדיר שהחל את דרכו בראשית שנות ה-60 עם שני מסלולים והיום כולל 28 מסלולים. החל במסלול מהיר שגם פרארי ומזראטי עושות בו שימוש ועד חלקי כורכר המשמשים קבוצות ראלי לכיולים של המכוניות שלהם, בין לבין מסלולים המדמים רחובות, כבישים כפריים, דרכים משובשות ועוד.

מזג האוויר קר מאוד, והטמפרטורה נעה סביב 0 מעלות, פעם עם מינוס לפני המספר ופעם בלי, טמפרטורת האספלט נמוכה עוד יותר. על פניו שילוב לא אידיאלי להשיק בו מכונית חשמלית (שלא במיטבה בקור עז) ועוד ספורטיבית ואנחנו מוזהרים לנהוג לאט בשל התנאים - כן, בטח.

את הסיבוב הראשון אני עושה במסלול האיטי יותר, הוא סלול בצורה שמזכירה כביש ציבורי מבחינת סוג האספלט וכולל גם סימוני דרך (משמש בין השאר ל"אימון" מערכות בטיחות ברכב). יחסית לגרסה ספורטיבית, נוחות הנסיעה טובה, לא נוחה אבל בסדר. אם כי את זה נבדוק לעומק בנהיגה מקומית.

מתוך שלושה מצבי נהיגה "יעילות", "נטורל" ו"דינאמי" את שתי ההקפות הראשונות אני עושה במצב נהיגה "נטורל". הרכב זריז, ומגיב יפה ומיד ללחיצה על הדוושה, אבל מתורבת ונעים לשימוש יומיומי. במעבר למצב הדינאמי הוא מחדד בהרבה את התגובות ללחיצה על המצערת, מבטל את הבלימה הרגרנטיבית ומגביר את התחושה מהבלמים. זה עדיין לא המסלול המהיר ביותר, אז מה שיש פה זו רק טעימה ראשונה מהאופי, טעימה ראשונה, אבל מסקרנת.

בשלב השני של יום הנהיגה מגיע המסלול המהיר, מסלול שבעבר כבר יצא לי לנהוג בו עם הסטלביו תלתן ירוק. הוא מכיל ישורות אדירות, פניות מהירות מאוד וכמה מקטעים טכניים של רצף פניות, פתוחות יותר, צפופות, פניות ראש סיכה וגם שינויי גובה - בקיצור - כל מה שצריך כדי לחשוף מגרעות של מכונית. למרבה האכזבה, לא ממש מצאנו כאלו בג'וניור.

נכון, אין לו שמץ מאותה "טריקת ראש" של חשמליות חזקות עם רמיסת הדוושה, אבל טריקת ראש זו לא ספורטיביות. ונכון, גם ההגה יכל להיות עם קצת יותר משוב. אבל אלפא רומיאו באמת הצליחו לייצר פה קרוסאובר עם אופי של קומפקטית חמה עם הנעה קדמית. ההגה מהיר ומדויק, מהר מאוד מקבלים בדיוק את התחושה והיחס המדויק בין כמה להפנות את ההגה ולהיכן זה יכניס את המכונית.

כבר במהלך ההקפה הראשונה יש מספיק ביטחון אפילו לשחרר את האחיזה שלו עם הרפייה מהמצערת והידוק ההגה. האספלט הקפוא מאפשר מה שמונעת בקרת היציבות הלא מתנתקת שלו, והוא יוצא להיגוי יתר קטן וחינני. השימוש בסוללה קטנה ומנוע בודד גם מביאים למשקל עצמי של 1,590 ק"ג, זה לא הרבה לקרוסאובר חשמלי וזה בא לידי ביטוי בהתנהגות שלו.

הבלמים, שהם נקודת תורפה בחשמליות בכלל ובאלו של סטלנטיס בפרט מבחינת תחושה, מתפקדים מעולה במצב הדינאמי (פחות טוב ללא התגבור במצבי הנהיגה האחרים). גם במצב המתוגבר שלהם, אין פה נהיגה בדוושה אחת. גם בלי הרגנרציה, המנוע החשמלי מצליח לדמות יפה מאוד "בלימת מנוע" שמאפשרת משחקי העברות משקל בעזיבת הדוושה.

השילוב בין ההנעה הקדמית החזקה, הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה ואספקת הכוח המיידית החשמלית, מייצרים שילוב מרתק לנהיגה. כזה שמעניק "טעם של פעם" עם נהיגה שמאפשר להרחיב ולצמצם את קו הפנייה באמצעות המצערת בלבד, את התחושה ההיא של להאיץ החוצה מפניה וממש להרגיש איך הדיפרנציאל מכריח את כל הסוסים לנעוץ פרסות באספלט ולהאיץ אותנו החוצה מהפניה בלי לסחרר את הגלגל ולקלקל הכל בתת היגוי מתסכל.

כאשר הוצגה האלפא רומיאו ג'וניור הוצגה באמצע שנות ה-60, המטרה שלו הייתה למשוך קהלים צעירים ונלהבים למכונית ספורט בעיצוב משגע, עם מנוע קטן יחסית שנועד להציב אותה במחיר נגיש שימשוך לקוחות חדשים ונהלבים למותג. אז המעגל הזה עכשיו נסגר עם קרוסאובר בעיצוב משגע שאמור למשוך צעירים נלהבים למותג. הג'וניור המקורית נמכרה במשך 11 שנים, עד 1977 והייתה לאחת מרבות המכר הגדולות של אלפא בשעתה, למעשה הדגם הנמכר ביותר שלה דאז. זו גם המשימה של הג'וניור הפעם, רק שאז הוא היה בלי כל המתחרים מסביב.

לגבי המחיר הנגיש? זו סוגייה מאתגרת מאוד. על הנייר, על בסיס המפרטים, על סמך הנתונים היבשים - בגרסה הזו הוא עשוי להיתקל בהתנגדויות שנובעות מהשוואה שלו לסיניים החשמליים החזקים בהרבה, ועולים עשרות אלפי שקלים פחות ממנו. המענה שלו הוא התנהגות הכביש, שלפחות בהתנסות על המסלול בהחלט השאירה אותנו עם המון ציפייה למפגש מקומי איתו.

משלוח ראשון של גרסאות הוולוצ'ה צפוי להגיע לכבישים כבר בשבועות הקרובים, ולפניהם נקבל גם את התמחור הסופי המקומי שלו. בתרגום מאירופה, הוא יקר בכ-10,000 שקל ביחס לוולוו EX30 בגרסת הביצועים ו-428 הסוסים שלה. מחיר הוולווו בישראל הוא 234 אלף שקלים, אבל בישראל המחיר של הג'וניור וולוצ'ה עשוי להיות גבוה יותר. אם לשים אצבע ברוח, הוא עלול למצוא את עצמו צפונית ל-250 אלף שקלים, כאשר לטעמנו, הגבול העליון הוא 270 אלף שקלים. מעליהם, קשה לראות אותו עושה פה שינוי, מוצלח ככל שיהיה.

מנוע, הנעה: חשמלי, קדמית
הספק/מומנט: 35.2/280
תיבת הילוכים: יחס העברה יחיד

מידות:
אורך (מ'): 4.17
רוחב (מ'): 1.78
גובה (מ'): 1.5
בסיס גלגלים (ס"מ): 256
תא מטען (ליטרים): 400
משקל (ק"ג): 1,590
צמיגים: 225/45 R20

ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 5.9
מהירות מירבית (קמ"ש): 200
טווח (יצרן): 335 ק"מ

בטיחות:
ציון מבחן ריסוק אירופי: לא נבחן
בטיחות אקטיבית: בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, זיהוי תמרורים שמירה על מרכז נתיב והתרעת רכב ב"שטח מת"

הכותב היה אורח אלפא רומיאו באיטליה