מחיר: 193 אלף שקל (197 אלף שקל לרכב המבחן)
מתחרות: לקסוס LBX, אודי Q2, ג'יפ אוונג'ר
אהבנו: עיצוב, התנהגות, צריכת דלק, ביצועים
לא אהבנו: מרווח, סוג החומרים בתא הנוסעים, הנדסת אנוש
ציון: 8/10
כאשר אלפא רומיאו הציגה את ג'וניור המקורית - זו מאמצע שנות ה-60 - המטרה הייתה למשוך קהלים צעירים ונלהבים למכונית ספורט עם מנוע צנוע (יחסית), במחיר נגיש, ובעיצוב מטריף. ג'וניור החדש אמור לעשות בדיוק את זה. להביא קהלים חדשים לאלפא בזכות מגוון גדול של מנועים, כאשר לגרסאות החשמליות מצטרפת גם בנזין היברידית קלה.
חוסר היציבות בהיצע של אלפא רומיאו שלח אלפיסטים רבים לרעות בשדות זרים. ייצור המיטו הקטנה והג'ולייטה הקומפקטית הופסק ב-2019, והחברה האיטלקית מצאה את עצמה עם מבחר מצומצם ויקר יחסית שהתבסס על הג'ולייה והסטלביו, ובהמשך גם הטונאלה שלא היה מספיק עממי.
המיזוג עם פיג'ו-סיטרואן-אופל תחת כנפי קבוצת סטלנטיס העניק סוף סוף לאלפא גישה לפלטפורמה המוצלחת של פיג'ו 2008 ושות', ואפשרות להשיק קרוסאובר זול (יחסית) שכל כך נדרש בשוק הרכב של היום. התוצאה הושקה לפני שנה תחת השם מילאנו, מה שגרם לממשלת איטליה לרתוח כמו אספרסו בשל ההחלטה לייצר את הדגם החדש במפעל סטלנטיס בפולין, שעובדיו זולים ויעילים יותר. המיניסטרים שמו ברקס, בנימוק שהשימוש בשמה של העיר שבה נולדה אלפא הוא הטעייה, ומהמוזיאון נשלף השם ג'וניור.
נהגנו כבר בג'וניור החשמלית, ולא ממש סבלנו. האם גם גרסת הבנזין הבסיסית מצדיקה את השם?
עיצוב: המראה של רכב אמור לספר סיפור, להציג אישיות, ליצור פיסול שימשוך אליו מבטים. הג'וניור נראה ממש אחלה, ואני מכיר כאלה שממש עפו על איך שהוא נראה, אבל אני חייב להודות שאותי הוא פחות הרשים. וזה לא בגלל שהוא לא יפה, כמו שהוא פחות הותיר בי חותם. נכון שהוא לא תוכנן להיות שומר המסך של אלפיסטים, ועדיין מדובר באלפא רומיאו, ביצרן איטלקי מהולל, ובצדק, שאמור לרקוח תבשיל פסטה שומט לסטות ולא להסתפק בפחות מזה גם עבור המנה הבסיסית.
משזה נאמר יש גם כמה אלמנטים ראויים לשבחים כמו הגריל המיוחד, לוחית הרישוי שחוזרת לאמצע הרכב במקום המיקום המסורתי הצידי (בגלל בטיחות הולכי רגל), הידיות הנסתרות בדלתות האחוריות או החלק האחורי שעוצב בהשראת ה-TZ.
תא הנוסעים: כמו החוץ כך גם הפנים, נאה אבל לא מספיק מיוחד, כשבנוסף החומרים המרכיבים אותו ממש פשוטים ולא מתאימים למותג כמו אלפא רומיאו שמנסה להתחרות בעולמות הפרימיום והיוקרה.
כמסורת אלפא, סביבת הנהג מכוונת נהיגה ועוטפת את האוחז בהגה לשליטה מרבית. מול עיני הנהג חופה כפולה שכאילו עוקבת אחר קווי המתאר של מד המהירות ומד הסל"ד, בצדדים פתחי מיזוג עגולים בצורת עלה תלתן שגם מוארים בלילה, מימין להגה מסך מולטימדיה ששולט כמעט בכל, כשמתחתיו כפתורים פיזיים למיזוג ובורר לבחירת עוצמת השמע. זה נראה טוב, אבל התפעול זקוק לעוד ליטוש או שניים. מסך המולטימדיה נמוך מדי בשביל לאפשר תפעול בטוח בלי הורדת עיניים. הוא גם איטי בתגובות שלו ובעל תפריטים מבלבלים. גם מתג בחירת מצב הנהיגה נמצא קרוב מידי לתא שבין המושבים וכדי לתפעל אותו צריך לכופף את הזרוע בצורה לא טבעית.
לצד תלונות אלה יש גם כמה פריטים מעולים מבחינת מיקום ושימושיות. למשל הכפתורים שעל גלגל ההגה, תא הכפפות הענק, המושבים המשובחים ומהטובים בהם נתקלתי בשנים האחרונות.
ג'וניור מתבסס על פלטפורמה של קבוצת סטלנטיס שמשרתת את רוב הדגמים הקטנים של הקבוצה, החל בפיג'ו 2008, אופל מוקה, ג'יפ אוונג'ר ו-DS3. אלא שכאן היא קצרה יותר כאן בהשוואה לדגמים האחרים שעושים בה שימוש. למשל ביחס לפיג'ו 2008 האורך קצר ב-13 ס"מ ובסיס הגלגלים קטן ב-4.3 ס"מ. יש לכך השפעה על תא הנוסעים, כשמרווח הרגליים של הנוסע הקדמי יחסית מצומצם, ושורת המושבים השנייה צפופה בכל הנוגע למרווח הברכיים וכפות הרגליים. גם הדלת האחורית קטנה ותקשה על מי שצריך לרתום ולשחרר את הילדים ממושבי בטיחות.
תא המטען מציע נפח מעולה של 415 ליטר, בין היתר בזכות העיצוב המשוך לאחור. יש גם ווים, שקע V12 (היחיד ברכב), אפשרות למקם את הרצפה בשני גבהים כאשר גם במצב הנמוך נשאר תא נוסף מתחת, וכל זה בלי לוותר על גלגל חליפי. מצוין.
אבזור: רכב המבחן הגיע ברמת גימור 'ספשיאלה' שכולל מושב נהג מתכוונן חשמלית, לוח מחוונים דיגיטלי 10.25 אינץ', מסך מולטימדיה 10.1 אינץ' שכולל חיבור אלחוטי לאפל ולאנדרואיד, טעינה אלחוטית, כניסה והנעה ללא מפתח, בקרת אקלים מפוצלת, דלת תא מטען חשמלית ועוד.
בטיחות: מערכות הבטיחות כוללות בלימה אוטונומית, מרכוז הרכב בנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית כולל סיוע בפקקים, התרעת רכב ב"שטח מת" וזיהוי תמרורים. ג'וניור טרם נבחן בידי ארגון הבטיחות האירופי, בזמן שג'יפ אוונג'ר התאום, זכה לציון בינוני של 3 מ-5 כוכבים בלבד.
ביצועים: המנוע הוא טורבו בנזין 3 צילינדרים בנפח 1.2 ליטר עם יחידה היברידית קלה, כפי שנמצא בדגמים אחרים של סטלנטיס, כמו פיג'ו 3008. כאן נציין כי לפני כמה חודשים פיג'ו עדכנה את ההספק על הנייר ל-145 כ"ס וזאת מבלי שבוצע עדכון במנוע. באלפא רומיאו עדיין נוקבים בנתון ההספק הקודם, 136 כ"ס.
מנוע ה-1.2 ליטר נמצא בשורות סטלנטיס שנים רבות, אלא שבגרסה הזו הוא גם רושם מספר רב של שיפורים ובהם פעולת מנוע במחזור מילר (לטובת חיסכון), שימוש בשרשרת תזמון במקום רצועה (מה שעשוי להביא מזור לבעיית הרצועות הטבולות בשמן שנטו להתפורר במנוע ה-1.2 ליטר הקודם של הקבוצה), מגדש טורבו חדש עם גיאומטריית להבים משתנה ועוד. בנוסף יש גם תיבת הילוכים חדשה וכפולת מצמד עם 6 הילוכים שמחליפה את תיבת 8 ההילוכים הפלנטרית. גם התיבה החדשה היא תוצרת איסיין היפנית.
כאמור השינוי המהותי ביותר הוא הוספת מערך היברידי מתון 48 וולט, שכולל מנוע חשמלי חזק יחסית, 28 כ"ס ו-5.6 קג"מ.
בעידן החשמלי נתון תאוצה של 8.9 שניות לא ממש מרשים, אבל מערך ההנעה הזה יעיל למדי בזכות התגובות המיידיות שמגיעות מהמנוע החשמלי. הוא מאפשר גם זינוק ראשוני מהיר, וגם האצות ביניים טובות לעקיפות מהירות או השתלבות לכביש מהיר, והשילוב בין המנועים תמיד נעשה בנועם.
תיבת ההילוכים חלקה ונעימה רוב הזמן, אם כי היו מקרים בהם התבלבלה ולא החליטה אם להוריד או להשאיר את ההילוך כפי שהוא. ונקודה אחרונה בעניין, מערכת עצור-וסע מאוד פעלתנית, ובעת עמידה ברמזור יכולים להיות כמה מחזורי כיבוי והתנעה צפופים אחד לשני. זה לא היה מפריע אלמלא ההתנעה הייתה כל כך מורגשת.
צריכת דלק: הצריכה המשולבת בימי המבחן שכללו גם מקטעים בכביש מפותל והררי הייתה 13.5 ק"מ לליטר. בנסיעה רגועה ואופיינית יותר לשימוש סביר, לא תהיה בעיה להגיע ל-16.5 ק"מ לליטר.
נוחות והתנהגות: בעיר ג'וניור מתגלה כ"בסדר". כלומר הוא מעט קשיח, מתקשה לספוג שיבושים קטנים, אבל לא באופן מטריד אלא סביר, כשיש דגמים שמתמודדים עם המציאות טוב יותר. ככל שעולה המהירות הנוחות משתפרת פלאים ועכשיו נוסיף לזה את נוחות המושבים עצמם ותמיכתם בגוף לאורך שעות נהיגה ואת הבידוד המעולה של רעשי הכביש והמנוע (יש עוד מקום לשיפור רעש הרוח), וגם אתם תגיעו למסקנה כי מאוד נעים לנסוע ברכב הזה מרחקים ארוכים.
אלפא אמיתית אמורה לזרוח גם בפן הדינמי, ו"הילד" החדש לא מאכזב. מהרגע הראשון שבו ההגה הופנה, היה ברור שיש פה חבילה מכוילת היטב. מכוילת בכל רכיב שלה, מהשלדה, השליטה בגוף בהעברות משקל לצדדים בהגה המהיר (2.75 סיבובים מנעילה לנעילה), ועד הבלמים. ללא ספק 136 כ"ס (או 145) קטנים על המכלולים שכאן, וג'וניור מסוגל לקבל הרבה יותר. גם מגיע לו לקבל הרבה יותר גם ממנוע בנזין.
השורה התחתונה: ג'וניור הוא הקרוסאובר הראשון של אלפא רומיאו בסגמנט הפנאי הקטן, ועל אף הביקורת בנוגע לאיכות החומרים ותפעול מערכות הפנים, את שאר מטלות הנהיגה הוא מבצע די טוב. הוא מאובזר, חסכוני, נוח ברוב מתארי הנהיגה, מציע מושבים מעולים ויכולת דינמית מעולה. למעשה הדמיון כאן כל כך גדל לפיג'ו 2008 שקשה להתחמק מההשוואה. השניים ספגו את אותה הביקורת, נהנו מאותם השבחים, ובסך הכל מציע יכולות מאוד דומות.
לא נכנס להעדפה ביניהם כי זה כמו לשאול אם סקודה עדיפה על אודי, שאלה שעבורה כל תשובה נכונה. מול המתחרים הקרובים, אודי Q2, לקסוס LBX, ג'יפ אוונג'ר ובמידת מה גם קופרה לאון, הג'וניור מתומחר פצצה: החל מ-193 אלף שקלים כאשר רכב המבחן עלה 197 אלף שקלים בגלל הגג השחור. הוא יקר מאוונג'ר שמגיע עם מנוע חלש יותר, וזול ב-10 אלפים שקלים ויותר מאודי שחזק יותר אך מיושן ולקסוס שמציע הספק דומה אבל אוחז בקלף היברידי חסכוני.
ג'וניור יכול לקסום לאותו קהל שבעבר התלבש על מיטו וג'ולייטה, לפתוח את מותג אלפא רומיאו לקהל לקוחות שבעבר היו באלפא ובינתיים בהעדר חלופה נדד לשדות זרים. אבל האם יצליח להגדיל את עוגת הפרימיום? האם יצליח לקסום ללקוחות שרוצים פרימיום אבל חשבון הבנק שלהם מאפשר משהו שבין סקודה אוקטביה ליונדאי טוסון? ההיסטוריה הוכיחה שזו משימה מאתגרת הרבה יותר.
על הצד הטכני: אלפא רומיאו ג'וניור (1.2 ליטר, היברידי מתון)
מנוע: טורבו בנזין 1,199 סמ"ק היברידי מתון, הספק 136 כ"ס ב-5,500 סל"ד, מומנט 23.4 קג"מ ב-1,500 סל"ד.
תיבת הילוכים: אוט', 6 הילוכים, הנעה קדמית
ביצועים:
0-100 קמ"ש (שניות): 8.9
מהירת מרבית (קמ"ש): 200
צריכת דלק יצרן (ק"מ לליטר): 20.4
צריכת דלק מבחן (ק"מ לליטר): 13.5
מידות:
אורך (מטר): 4.17
רוחב (מטר): 1.78
גובה (מטר): 1.53
בסיס גלגלים (מטר): 2.562
תא מטען (ליטר): 415
משקל: 1,380 ק"ג
צמיגים: 215/55/1R18
בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: טרם נבחן
בטיחות אקטיבית: בלימה אוטונומית, מרכוז הרכב בנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית כולל סיוע בפקקים, התרעת רכב ב"שטח מת" וזיהוי תמרורים
אחריות:
3 שנים או 100 אלף ק"מ