קופרה טווסקאן: לא כל החשמליות אותו דבר

מחיר רכב מבחן (דגם בסיס): 258 אלף שקלים (243 אלף שקל)
מתחרים: טסלה מודל Y, אקספנג G6, פיג'ו e3008
אהבנו: עיצוב פנים וחוץ, מרחב פנים ושימושיות, ביצועי מנוע
לא אהבנו: נוחות נסיעה, לא באמת ספורטיבי
ציון: 8/10

אם יש דבר אחד שסיאט ועכשיו קופרה מנסים ללמד את העולם, זו היכרות עם הגאוגרפיה של ספרד. מתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת כל דגמי סיאט נקראים על שם מקומות בספרד וקופרה ממשיכה במסורות מרגע יציאתה לדרך עצמאית ב-2018. חלק מהמקומות מוכרים לרבים, אחרים יאתגרו את טובי שחקני הטריוויה.

האמת שגם בישראל כבר שנתיים שאנחנו לומדים גאוגרפיה בשיטה ייחודית של רשימה מתחלפת ומתעדכנת של שמות מקומות בצד ימין של מסך הטלוויזיה (לא כולל שני עשורים של טפטופים). הרשימה הישראלית מקיפה ומתעדכנת מהר יותר, אבל אני מעדיף את השיטה הספרדית הרגועה. לא משנה, נחזור לעניינינו.

טווסקאן. מה זה? זה נשמע כמו מחלה שיכולים לחטוף בקייטנת קיץ כושלת. "אמא, כואבת לי הבטן. אוי שיט, יש לך טווסקאן". אבל לא, זה מקום, ומלפני שנתיים גם שם של מכונית. מדובר בכפר קטנטן בן 115 תושבים בצפון ספרד, על רכס הרי הפירינאים. הכפר הוא אחת מנקודות המוצא החביבות לטרק של la Porta del Cel (שער השמיים). מסלול טיול בנוף משגע של פסגות מושלגות ואגמים צלולים, מנותקים מהעולם החיצון, בהם אפשר להסדיר נשימה. השיא נמצא בגובה 3,143 מטר, בנקודה בשם Pica d'Estas שהיא מהגבוהות בפירנאים ומכאן הכינוי 'שער השמיים'.

אני לעומת ספון בתוך טווסקאן המתגלגל על ארבע בנקודה הכי נמוכה בעולם, תופר את כבישי ים המלח והבקעה בדרך לרמת הגולן. מגלה שיש כאן רכב שבא לעבוד, אבל יש כאן "אבל" ואני מקדים את המאוחר אז נתחיל בבסיס.

עיצוב: קופרה טווסקאן הוצג ב-2023 ומבוסס על פלטפורמת MEB החשמלית-ייעודית של קבוצת פולקסווגן אותה הוא חולק עם פולקסווגן ID.5, סקודה אניאק קופה, אודי Q4, אי-טרון ספורטבק ואחרים. כמוהם גם הוא שייך למשבצת המוזרה שנולדה בתחילת העשור הקודם ונקראת קרוסאובר-קופה-ספורטיבי.

אישית, אני לא מבין את הקטגוריה הזו. זה כמו להזמין טאפס ולקבל גם חומוס. שניהם טעימים, אבל לא הולכים ביחד. ובכל זאת מסתבר ש-30% מרוכשי הקרוסאוברים באירופה מוכנים לשלם יותר עבור דגמים מהקטגוריה הזו, שמנסה לשלב עיצוב מוגבה של קרוסאובר מסורתי, עם מרכב המנסה להיות נמוך וספורטיבי.

במקרה של טווסקאן העיצוב מוצלח עם אף כרישי מחודד, פנסים צרים ופרצוף שנראה רע במובן הטוב של המילה. גם שאר המראה מקסים עם פרופיל מיוחד וסיומת מוגבהת ובעיקר לוגו ענק שגם מואר, כי אם כבר עושים רכב שצועק "אני מיוחד", אז שכולם יוכלו לראות אותו גם בלילה.

תא הנוסעים: המקוריות העיצובית ממשיכה גם בפנים עם אלמנט מרכזי - מעין שדרה המחברת את משענת המרפקים עם הדשבורד בפריסה לצדדים ועיטור נחושת בולט. ההשראה לעיצוב מגיעה מהסמל של קופרה כולל צבע הנחושת, כשהיישום מוצלח חלקית כי מעט קשה להגיע לסלולר שממוקם במורד הקונסולה.

המראה המצוין והיישום המוצלח חלקית מאפיינים מאוד את תא הנוסעים. יש כאן חלקים מרהיבים כמו דיפוני הדלתות ובמיוחד בלילה כשתאורה בוקעת מאחור, כמו מסך המולטימדיה הגדול (15 אינץ') עם האייקונים הגדולים והברורים, ואפילו קיצורי הדרך המעולים שעל גלגל ההגה.

אבל התפעול רחוק מלהיות מושלם. אני לא אוהב את כפתורי החלונות המתחלפים שפעם פותחים את החלונות הקדמיים ופעם את האחוריים ואת החפירה המיותרת במולטימדיה כדי לנוע בין רדיו, מיזוג ומחשב דרך שבכלל קבור במקום לא קשור. חבל גם שמיזוג האוויר התקשה להתמודד עם הטמפרטורה של חודש יוני גם אחרי שכל החלונות נפתחו והרכב התאוורר והמזגן כוון למקסימום בכפתור ייעודי.

תנוחת הישיבה מלפנים מעולה עם מושבים נוחים נעימים ובעיקר חובקים במידה הנכונה. מושלם. התצפית לפנים טובה, לאחור מאוד מוגבלת בגלל החלון הקטן. מעניין שגודל החלון מצומצם על אף שיש מלא מקום לראש כשיושבים מאחור. ויחד עם בסיס גלגלים גדול (2.77 מטר) רצפה שטוחה, בקרת אקלים נפרדת ותאורת אווירה, מאוד נעים להתרווח גם מאחור.

וזה לא שכל זה מגיע על חשבון תא המטען כי עם 540 ליטר יש כאן מלא מקום לכל ציוד הטרק לחקירת רכס הפרינאים וגם לצידנית ומנגל למטיבי הלסת ביער בן שמן. התא כולל רצפה כפולה, ווים, עיגונים ושקע 12V אבל אין גלגל חליפי וגם אין תא מטען קדמי.

אבזור: בגרסת הנעה אחורית (יש גם כפולה חזקה יותר) יש שתי רמות גימור. כבר האנדורנס הבסיסית מגיעה עם תאורת לד, לוח מחוונים דיגיטלי בגודל 5.4 אינץ', מסך מולטימדיה 15 אינץ', קישוריות אנדרואיד ואפל, משטח טעינה אלחוטי, מפתח חכם, בקרת אקלים מפוצלת עם 3 אזורים, חימום להגה ודלת תא מטען חשמלית. ברמת הגימור המאובזרת יותר ('אימפרסיב') שבה נהגנו נוספו מערכת שמע של סנהייזר (מעולה), מצלמת 360, ומושבים קדמיים עם כינון חשמלי, חימום וזיכרונות למושב הנהג.

בטיחות: היצע המערכות זהה בכל רמות הגימור וכולל בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב כולל מרכוז, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת רכב ב"שטח מת", התרעת תנועה חוצה, זיהוי תמרורים, התרעת פתיחת דלת בזיהוי רכב חולף.

ביצועים: עם 285 כ"ס ומומנט של 55.6 קג"מ אין לטווסקאן בעיה להאיץ מהמקום או לסגור עקיפות בזריזות גם בעליות ארוכות. לא תקבלו בעיטת האצה בגב, אבל 6.8 שניות זה כל מה שצריך להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש וגם אם בימינו בהם אינפלציית הכוח של רכב חשמלי מגיעה למקומות מופרכים, לא חסר לטווסקאן דבר באספקט של כוח או תאוצה בכל מצב. ובכל זאת מי שרוצה יותר, טווסקאן מוצע בגרסת VZ עם 340 כ"ס והנעה כפולה.

טווסקאן מוצע בישראל עם סוללה אחת והגדולה ביותר בהיצע, 77 קוט"ש שמספיקה לטווח נסיעה מרבי של 558 ק"מ ברמת האבזור הזאת (569 ק"מ בדגם הבסיס שמצויד בצמיגי 19 אינץ' ולא 20 אינץ'). בפועל הצריכה בימי המבחן הייתה גבוהה יותר ועמדה סביב 4.9 ק"מ/קוט"ש שמשמעותם טווח של 380 ק"מ. ביום מבחן אחר ורגוע יותר מדדנו צריכה ראלית יותר של 5.5 ק"מ/קוט"ש שמשמעותם טווח של 425 ק"מ.

הספק הטעינה המהירה 135 קילוואט, לא מרשים במיוחד כשמילוי מ-10% ל-80% אמור להיות מבוצע בתוך 28 דקות. אנחנו מדדנו 33 דקות.

נוחות והתנהגות: אנחנו לא מצפים לנוחות נסיעה מעולה כאשר מדובר במותג ספורטיבי, בדגם שגם מגולף בסגנון קופה עם מסר כוחני. אבל באיזון העדין הזה שבין נוחות להתנהגות קופרה פספסו מעט את הנקודה עם הטווסקאן.

הרכב מרוסן, כך שאין נדנוד מיותר אחרי שגלגלי הטווסקאן נתקלו במהמורה. אבל הכיול קשיח. קשיח מידי באופן שהופך אותו ללא נוח בעיר. דבר שמורגש באופן נחרץ יותר מאחור מאשר מלפנים. ככל שהמהירות עולה הנוחות משתפרת בזכות הריסון המוצלח, אבל זה אף פעם לא מספיק כי תמיד יגיע השיבוש שיקפיץ את הרכב פעם אחת יותר מידי באופן לא נעים. מה שכן, הרכב מאוד שקט, ועל אף הגומי הענק (255/45/20) רחשי הכביש והרוח מוחרשים למינימום.

גם בסעיף ההתנהגות קיים פספוס, לא בגלל השלדה, היא ממש אחלה, וגם הצמיגים דביקים ומעולים וההגה גם אם לא מתעלה הוא סוג של בסדר. העניין נטוע בבלמים. בעיר ובהתנהלות יומיומית הבלמים מתפקדים מצוין והמעבר בין בלימה רגנטיבית לזו שעל הדיסק בגלגל ממש חלק ובלתי מורגש. אבל בכביש המפותל, המקום שעבורו קנינו דגם של קופרה ולא של סיאט, מערך הבלמים פחות זוהר.
נדרשת לחיצה עמוקה יותר כדי להשיג את הנשיכה הרצויה כדי לבלום את ה-2.2 טון, וגם מורגש המעבר בין הבלימה הרגנרטיבית לזו ההידראולית. כל זה גורע מהביטחון בזרימה המהירה בין פיתולים, ומהמקום בו קופרה הייתה אמורה להטביע חותם של ספורטיביות, קיבלתי מרפק מהאישה שיושבת לצידי.

ונקודה אחרונה בנוגע להיגוי. קופרה ניצלה היטב את היעדר המכלולים הקדמיים ליצירת זווית חדה בהפניית הגלגלים לקבלת רדיוס סיבוב קטן ומעולה של 10.3 מטר. זה מעולה לעיר ויאפשר לכם לתמרן רכב ענק שכזה באורך של 4.6 מ' וברוחב של 1.86 מ' כמעט כמו קורקינט חשמלי.

השורה התחתונה: טווסקאן לא מצליח להביא לשלחן את האופי הספורטיבי והממוקד שמאפיין חלק מדגמי הבנזין של קופרה. איפה שהוא במעבר לחשמל בורג האיזון לא הוברג עד הסוף. אבל בדרך למטרה הוא אוסף לעצמו נקודות במקומות אחרים: העיצוב שונה ויצירתי, חלל הנוסעים גדול ומרווח, הוא מאוד מאובזר, מספיק חזק ומהיר ומציע טווח ראוי.

כמי שמתחרה בסינים הוא גם מיוצר בסין (שם הוא משווק בכלל כפולקסווגן) ועל פניו ניתן היה לצפות למחיר זול יותר מ-258 אלף שקלים עבור רמת הגימור הזו, מה שקורה מדי פעם במבצעים כמו בימים אלה, שבהם הוא מוצע ב-23 אלף שקל הנחה. נראה שטווסקאן לא מנסה להיות זול, אלא מנסה להיות שונה, ובזה הוא מצליח, עם אישיות שקשה למצוא במותגים הסיניים. הוא גם רוכב על ההילה הספורטיבית של קופרה וללקוחות רבים זה לגמרי מספיק.

מנוע: חשמלי יחיד, הספק 285 כ"ס, מומנט 55.6 קג"מ
תיבת הילוכים: אוטומטית תמסורת ישירה, הנעה אחורית

חשמל:
סוללה (קוט"ש): 82 (77 בפועל)
קצב מרבי טעינה איטית (קילוואט): 11
קצב מרבי טעינה מהירה (קילוואט): 135

ביצועים:
0-100 קמ"ש (שניות): 6.8
מהירות מרבית (קמ"ש): 180
טווח משולב (יצרן, ק"מ): 558
טווח נסיעה מבחן (ק"מ): 425-380

ממדים:
אורך (מטר): 4.64
רוחב (מטר): 1.86
גובה (מטר): 1.60
בסיס גלגלים (מטר): 2.77
משקל (ק"ג): 2,227
תא מטען (ליטר): 540

בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: 5 מ-5 כוכבים
בטיחות אקטיבית: בלימה אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב כולל מרכוז, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת רכב ב"שטח מת", התרעת תנועה חוצה, זיהוי תמרורים, התרעת פתיחת דלת בזיהוי רכב חולף.

אחריות:
שנתיים או 100 אלף ק"מ לרכב, שנה שלישית תמורת 1,000 שקל. 8 שנים או 160 אלף ק"מ לסוללה