.
מחיר משוער: מ-220 אלף שקל
מתחרים: אלפין A290, פיג'ו 208 GTI
אהבנו: עיצוב, מושבי ספורט, התנהגות, תנוחת נהיגה
לא אהבנו: טווח, נוחות, מרווח לנוסעים מאחור
ציון: 8/10
בשבוע החם ביותר באירופה, נכון לקיץ הזה, המכונית הכי חמה של אופל מתייצבת למבחן. השאלה המעניינת ביותר כרגע היא לא כמה סוסים יש לאופל מוקה GSE במנוע, אלא כמה סוסים יש לה במזגן.
עד לפני שנתיים-שלוש מכוניות ספורט קטנות נעלמו כמו מתנגדי משטר בצפון קוריאה. הסיבה היא הקנסות הגבוהים לחברות שמוכרות מכוניות מזהמות. לא שווה למכור סיאט איביזה קופרה או פיג'ו 208 GTI זוללת דלק, אם בסוף השנה זה פוגע בשורת הרווח. בנוסף הנהגים נוהרים לקרוסאוברים.
מצד שני, כל החברות האלו הרוויחו את השם שלהן בזכות מכוניות כאלו. תחשבו על פיג'ו בלי ה-205 GTI, רנו בלי הקליאו ספורט ואופל בלי ה-GSI. זה כמו גן חיות בלי טורפים. זה כמו הארי פוטר בלי הארי. זה כמו מונדיאל בלי מסי. זה לא כיף.
אז בין הפטיש של המחוקקים לסדן של הנשמה מישהו היה צריך למצוא פתרון. והפתרון היחיד שנראה הגיוני הוא הפתרון לכל דבר היום - חשמל.
וכך, מהר מאוד השמות הישנים (וגם כמה חדשים) התחילו להופיע. אלפין A290 כממשיכת רנו 5 טורבו, אבארט 500e, פיג'ו 208 GTI חשמלית (אוטוטו תושק) ואחרות. כולן פה כדי לאפשר לחובבי הרכב הזדמנות ליהנות ממכונית הוט-האץ' כמו בימים הטובים.
ובתוך כל הדבר הזה גם אופל מחפשת את עצמה. היות שקונצרן סטלנטיס חשף את הפלטפורמה הספורטיבית-חשמלית שלו זה מכבר, הכיוון היה ברור: 280 כוחות סוס, הנעה קדמית ונעילת דיפרנציאל טורסן. מה שלא היה ברור הוא איזו מכונית תהיה שם קודם. באופן אישי הייתי בטוח שהקורסה תקדים את שאר מכוניות המותג, אבל כנראה שליחסי הציבור עדיף שהמוקה תהיה הראשונה.
ובגלל שמדובר בפלטפורמה אחידה וברכב פנאי, הציפיות, איך נאמר, לא השאירו אותנו במתח גבוה.
עיצוב: הספקנות והציניות מפנות את מקומן בשנייה שפוגשים את המוקה. קודם כול, המוקה הרגילה היא מכונית עם עיצוב מאוד מוצלח. לדעת הח"מ מדובר באחד העיצובים המוצלחים של אופל בעשורים האחרונים. ואם המוקה הרגילה נראית טוב, ה-GSE מאפילה עליה בקלות.
זה מתחיל בחישוקים, כי 20 אינץ' הם חישוקים מכובדים לרכב פנאי גדול ממדים. על המוקה הם מרגישים כמו פעוטה שהחליטה לנסות את נעלי העקב של אמא. בנוסף, בתוך החישוקים הקדמיים שוכנים קליפרים צהובים שמושכים כמויות של תשומת לב.
בחזית יש כונסי אוויר ופתחי קירור מוגדלים לבלמים הקדמיים, מאחור מעט יותר שחור בפגושים ומהצד מדבקות GSE גדולות מתחת לדלתות. כל המכונית יושבת ס"מ נמוך יותר מהמוקה הרגילה, ובהתחשב בכך שהיא גם ככה לא נחשבת לאחד מרכבי הפנאי הגבוהים, היא מרגישה כמעט כמו סופר-מיני ספורטיבית.
דרך אגב, אם שאלתם את עצמכם מה עומד מאחורי השם GSE, ההסבר הוא כזה: בעבר מכוניות הספורט של המותג ענו לשמות GSI או GSE. זה עם ה-i בסוף מתייחס לגרנד ספורט אינג'קשן (הזרקה), בעוד שמשמעותה של ה-e ב-GSE של שנות ה-70 הייתה הזרקה, רק בגרמנית (Einspritzung).
תא נוסעים: ועכשיו נכנסים פנימה. ההבדל הראשון שתראו הוא כמובן זוג מושבי ספורט. יש גם הגה ספורטיבי יותר. אם תחפשו טוב תראו גם גימורים טיפה שונים פה ושם, בעיקר פלסטיק שנראה כמו אלומיניום מוברש. השאר מרגיש כמו אופל מוקה רגילה.
למעט ההבדלים הקטנים, מכל בחינה אחרת תא הנוסעים מאוד דומה למוקה הרגילה. זה טוב לעיתים. תנוחת הישיבה, לדוגמה, מרגישה גבוהה בהרבה ממה שהיא באמת. התחושה הזאת מתקבלת בזכות מכסה מנוע אופקי שנמשך קדימה ונשבר בחדות לעבר הגריל. גם קורות ה-A משני צדי השמשה הקדמית מרגישות עבות וחסונות. הקורות מגבילות את שדה הראייה לצדדים, ואם אתם לא יושבים מאוד גבוה, שדה הראייה לטווח הקרוב מסביב לרכב לא הכי טוב.
איכות החומרים סבירה וההרכבה טובה, זה דומה לרכבי אופל האחרים עם הסידור המוכר של שני מסכים בגודל 10 אינץ' למולטימדיה ולמחוונים. גם כאן הגרפיקה לא תגרום לכם להרגיש שאתם משחקים ב-GTA6. בגרסה הזאת יש תוספת של מסכי ביצועים שבהם יש יותר נתונים על האחיזה, כוחות ה-G וכו'. זה גימיק חביב מאוד.
הנדסת האנוש נעה בין טובה, עם כפתורים פיזיים לפונקציות חשובות, בעיקר המזגן (בטח כשיש גל חום באירופה), למסכי מולטימדיה שמציעים פעולה איטית יחסית וממשק לא הכי פונקציונלי.
המרווח מלפנים טוב, בהינתן שאף אחד לא יושב מאחור. לנו היה כיסא בטיחות מאחורי הנוסע וכך, נוסע גבוה (מאוד) לא יוכל לדחוף את המושב הקדמי כל הדרך אחורה. הרצפה הגבוהה יחסית מאלצת נוסעים גבוהים מאוד לשבת עם רגליים מעט כפופות (בעיקר מאחור).
אבל בואו נישאר רגע מלפנים, כי פה נמצאים צמד מושבי ספורט נהדרים. קודם כול הם נוקשים אבל במידה, הם אוחזים את הגוף בצורה נהדרת והם מגיעים עם אלקנטרה שמעניקה תחושה נפלאה.
מאחור העניינים פחות מלבבים. בואו נתחיל בעובדה שהמוקה היא מכונית קטנה מלכתחילה. לזה תוסיפו מושבי ספורט עסיסיים שמקצצים במרווח הרגליים ובכמות האור שנכנסת אחורה. לסיום תוסיפו שפתח הדלתות מאחור לא גדול. ככה תקבלו מכונית שלא תעודד אתכם להסיע מבוגרים מאחור לאורך זמן. ילדים צעירים לא יתלוננו יותר מדי. תא המטען קטן יחסית, 310 ליטרים, וכמובן אין גלגל חלופי.
מנוע וביצועים: זה קצת מעצבן לדעת שאותה יחידת כוח ספורטיבית נמצאת בעוד דגמים של פיג'ו, אלפא רומיאו ופיאט. כי בניגוד למנועי בנזין, שבהם מהנדסים יכלו לכייל אותם (ואת הסאונד שלהם) בצורה משתנה, פה אין ציפיות לאודיו מרגש ולא לשינויים משמעותיים בין הדגמים.
אבל אז מגיעים ליחידת ההנעה עצמה. נתחיל במספרים היבשים: 281 כוחות סוס וכ-35 קג"מ שזמינים מוקדם מאוד. כל הכוח עובר לצמד הגלגלים הקדמיים.
בשטח, המוקה GSE מרגישה חזקה וספורטיבית. במצב ספורט הכוח עובר באופן אגרסיבי ולא פעם הוא מצליח לגבור על הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה ולהעביר לוחמת הגה מורגשת. המוקה החמה מהירה והחלטית וזו בהחלט נקודה לזכותה.
מבחינת היחידה החשמלית, הסוללה בקיבולת הרגילה למכוניות קומפקטיות מבית סטלנטיס - 54 קוט"ש ברוטו. עם חישוקי הענק נתון הטווח הרשמי מאוד לא מרשים ועומד על 336 ק"מ לפי תקן WLTP. מצד אחד זה 70 ק"מ פחות מהמוקה החשמלית הרגילה, מהעבר השני זה יותר ממה שהמוקה הרגילה הציעה כשהיא הושקה.
בפועל הטווח תלוי מאוד באופן הנהיגה. בשיוט בין-עירוני רגוע (לא יותר מ-120 קמ"ש) היא הפתיעה עם כ-270 ק"מ לא רעים (במצב אקו). מצד שני, כשמתחילים לרמוס את הדוושה ולדרוש יותר, הצריכה עולה והיא לא תרחיק מעבר ל-220 ק"מ.
קצב הטעינה הרשמי עומד על 100 קילוואט אבל אנחנו ראינו במבחן מעט יותר. בסופו של יום הנתון הרשמי של 20%-80% ב-27 דקות נראה פחות או יותר ריאלי.
נוחות נסיעה: בואו נהיה כנים, ממכונית עם בסיס גלגלים קצרצר, חישוקי 20 אינץ' ומתלים מוקשחים אתם לא מצפים לנוחות. אבל הכיול הבסיסי של המוקה GSE הוא מרוסן עד נוקשה מאוד. למרות זאת, האופן שבו המתלים ובעיקר הבולמים מתמודדים עם שיבושים גדולים, כמו פסי האטה וכדומה, מפתיע לטובה. הבולמים סופגים את המכה ולא נסגרים גם במצבים קשים. זה מרגיש מאוד מרוסן ולא מעניש. שיבושים קטנים לעומת זאת, בטח כשהם מגיעים אחד אחרי השני, גורמים לרכב הפנאי הקטן לזוז לא מעט.
בידוד הרעשים ניצב איפשהו במרכז הסקאלה. ראינו רכבים בעלי בידוד פחות טוב באופן משמעותי, אך לא מדובר פה בחוויה של מכונית פרימיום איכותית. בנסיעות מהירות אתם כן תרימו את הקול, בעיקר בגלל רעשי כביש נוכחים, אבל בסך הכול מדובר בחוויה טובה.
התנהגות כביש: העובדה שאופל בחרה להתחיל את עידן הספורט-חשמל עם המוקה לא עוררה יותר מדי ציפיות. אבל כנראה שהם ידעו מה הם עושים. המוקה GSE היא מכונית מאוד מהנה לנהיגה, גם אם לא בסגנון מכוניות ההוט-האץ' בעבר.
פה שווה להזכיר שני נתונים מעניינים: בסיס הגלגלים של המוקה הוא 2.56 מטר בלבד והמשקל הכללי עומד על 1,600 ק"ג (או כ-1,670 ק"ג עם נהג), לא קל, אבל נמוך מאוד לספורטיבית חשמלית.
ל-GSE יש הגה מהיר מאוד שמציע דיוק ומשקל סבירים ומעלה, ומתלים שכמו שדיווחנו קודם מציעים נוקשות של שחקן הגנה גרמני. כל אלו מובילים להתנהגות מאוד מפתיעה. המוקה הקטנה מאוד אוהבת לפנות ועושה את זה בנחישות של אוהדי כדורגל גרמנים בראותם כוס בירה קרה.
אז בכניסה לפנייה הכול תותים, אבל מה עם היציאה? פה מתחיל להתברר האופי של המוקה החמה. בניגוד למיידיות בכניסה לפנייה, צריך קצת יותר מיומנות כדי לצאת מהפניות טוב. אם תגזימו בלחץ על דוושת התאוצה אתם תקבלו הרבה לוחמת הגה. אפשר לקרוא לזה תקשורת, אבל זה לא באמת. זה פשוט יותר מדי כוח שהולך לצמיג הלא נכון. אפילו דיפרנציאל הטורסן לא מצליח למנוע את זה במקרים רבים. לכן, ביציאה מהסיבוב היא מתנהגת הרבה פחות כמו מכונית ראלי והרבה יותר כמכונית מסלול. הנהיגה שלכם צריכה להיות בהתאם או שתצטרכו לעבוד נגדה ולא איתה.
וברגע שמבינים את זה, היחסים עם המוקה עולים שלב וגם קצב הנהיגה. הזנב של המוקה לא שובב כמו במכוניות ספורט של פעם. זה בטוח, אבל לא בהכרח מוסיף להנאה. כנראה שצריך מסלול ולא כביש הררי צר כדי לבדוק מתי הוא מחליט להצטרף לחגיגה. הבלמים טובים אבל לא מטורפים ובלימת המנוע לא מאוד חזקה. היא מספיק טובה כדי לדמות הרפיית דוושה בנהיגה דינמית.
אז היא מרגישה נהדר בכבישים מפותלים והיא נהדרת גם בתוך העיר, למעט אותו חוסר נוחות על מהמורות קטנות. השילוב של ישיבה מעט גבוהה יותר, הרבה כוח מיידי מהמנוע ורדיוס סיבוב קטנטן הופכים את המוקה לחיה אורבנית מאוד פעילה.
השורה התחתונה: על ראש הממשלה בשנות ה-60 לוי אשכול הייתה בדיחה. אמרו שהוא כל כך הססן, שכששואלים אותו אם הוא רוצה קפה או תה, הוא היה מבקש חצי קפה וחצי תה.
אפשר לחשוב על המוקה GSE במונחים דומים - חצי תה וחצי קפה. כמכונית ספורטיבית חסרים לה כמה פרמטרים קריטיים, בראש ובראשונה טווח סביר שיצליח להביא אותה לכביש הנהיגה הקרוב בלי שלל עצירות טעינה. כרכב פנאי קומפקטי היא צפופה מדי למשפחה, נוקשה מדי וללא ספק יקרה מדי, עם מחיר רשמי של 47 אלף אירו באירופה (כמעט כפול בהשוואה למוקה רגילה).
כך שהיא חצי ספורטיבית וחצי רכב פנאי.
אבל המוקה החמה היא מהמכוניות האלו שמצליחות להעלות חיוך ענק על הפרצוף בכל בוקר. היו לנו לא מעט מכוניות מבחן השנה, אבל משהו בזריזות, במראה הנהדר ובשילוב החביב של התנהגות טובה לצד יחידה חשמלית חזקה הופך אותה למכונית מיוחדת. השלם פה גדול מסך חלקיו, אבל הוא לא מספיק גדול כדי להיות המכונית הראשונה בבית.
מצד שני, אולי בישראל, מדינה שהטווח משחק בה תפקיד קטן יותר, יימצאו כמה חובבי הגה שגרים לא רחוק מכביש הנהיגה האהוב עליהם. נכון שזה קהל די מצומצם, אבל בהחלט היינו שמחים להיות חלק ממנו.
אופל מוקה GSE: על הצד הטכני
מנוע: חשמלי, 280 כ"ס הספק, 34.5 קג"מ
תיבת הילוכים: אוטומטית, תמסורת ישירה, הנעה קדמית
חשמל:
קיבולת סוללה: 54 קוט"ש (51 נטו)
טעינה איטית (AC): 11 קילוואט
טעינה מהירה (DC): 100 קילוואט
ביצועים (יצרן):
0-100 קמ"ש: 5.9 שניות
מהירות מרבית: 200 קמ"ש
טווח משולב (ק"מ, יצרן): 336
טווח משולב (ק"מ, מבחן): 270
ממדים:
אורך (מטר): 4.15
רוחב (מטר): 1.79
גובה (מטר): 1.53
בסיס גלגלים (מטר): 2.56
נפח תא מטען (ליטר): 310
משקל (ק"ג): 1,600
בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: 4 מ-5 כוכבים (ב-2021)
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירת נתיב, תיקון סטייה