מה מצאתם בהן? המכוניות הנמכרות ביותר בישראל

צילום: קובי ליאני

שוק הרכב הישראלי סוער בשנים האחרונות. אבל נראה ששנת 2016 שתבוא לסיומה בעוד חודשים ספורים עשויה להיות גועשת במיוחד, עם שיא מכירות נוסף, כזה שאולי הקדים את זמנו בעשור שלם. כמעט כל המותגים חוגגים ומעלים מכוניות על הכביש באלפיהן. כמעט כל מה שנמצא על המדף נחטף וההזמנות נערמות חודשים קדימה, כאילו בראשון בינואר 2017 יחל אמברגו עולמי של מכירת רכב בישראל. טירוף.

אי לכך, ראש השנה העברי הוא זמן טוב לעצור רגע, ולהביט אל קצה הפירמידה אל המכוניות הנמכרות ביותר בישראל בקבוצתן. המכוניות שהצליחו להגיע אל הכי הרבה צרכנים, שממלאות את הכבישים ואת מגרשי החניה ובעיקר גורמות למתחרים להביט בקנאה. צוות וואלה! רכב נשלח למשימה לא שגרתית - לקחת את המובילות שבמובילות ולחזור עם תשובה לשאלה - מדוע. מדוע הן הכי נמכרות? מה מצאתן בהן? מה ביכולות או בתדמית שלהן כל כך מדבר אליכם, או מהכיוון ההפוך - איך זה שלמרות מה שהן מציעות, הן כה מבוקשות?

הבציר שלנו הניב קיה פיקנטו (המיני הנמכרת ביותר וגם המכונית הנמכרת ביותר בישראל), טויוטה קורולה (המשפחתית הנמכרת ביותר), קיה ספורטאז' (הקרוסאובר הנמכר ביותר), סקודה סופרב (המשפחתית הגדולה/מנהלים הנמכרת ביותר), סיטרואן ברלינגו (הטנדרון הנמכר ביותר) וטויוטה לנדקרוזר (רכב השטח הנמכר ביותר). המסקנות לפניכם, ושתהיה שנה טובה.

המכונית הקטנה של קיה מחזיקה בישראל בתואר כפול. הראשון, היא מכונית המיני הנמכרת ביותר בישראל והתואר השני, מפואר אפילו יותר, הפיקנטו היא המכונית הנמכרת ביותר בישראל. כן, יותר מכל שאר המכוניות מכל הסוגים. המספרים מדברים על כמעט 53 אלף יחידות שהעלתה טלקאר היבואנית מאז החל שיווק הפיקנטו בשנת 2011, מהן יותר מ-11 אלף יחידות מתחילת שנת 2016 ועד לרגע פרסום הכתבה. אלו מספרים אדירים בכל קנה מידה בישראל.

העובדה שהפיקנטו היא המכונית הנמכרת ביותר בישראל די משמחת אותנו, שכן הדבר מצביע על כך שישראל עדיין צורכת את המכוניות שלה מתוך שיקולים הגיוניים, ונסביר. הפיקנטו אינה הזולה ביותר מסוגה - יש מספר זולות ממנה שמשחקות חזק יותר על סעיף ה"עסקה" בהכי פחות שקלים למטר פח. אולם, בסעיף התמורה, הפיקנטו מחזירה מלחמה וכאמור, מנצחת.

ברמה הטכנית, הפיקנטו מצוידת באבזור מתקדם יחסית לקטגוריה, היא משווקת עם שבע שנות אחריות יצרן מלאה, מפרט הבטיחות כולל לא פחות משבע כריות אוויר וציון הבטיחות שלה עומד על 5 כוכבים. מעבר לכך, הפיקנטו מצליחה למשוך קהלים רחבים כל כך בזכות התחושה שהיא מעבירה בנסיעה. היא קלה מאוד לנהיגה, זריזה בעיר ונוחה גם בשימוש בינעירוני תכוף. תא הנוסעים שלה מציע מרחב גדול ביחס לממדיה החיצוניים והתחושה היא של נסיעה במכונית גדולה ויעילה ממה שמצופה שאורכה פחות מ-3.6 מטר ומשקלה כטון אחד בלבד.

אם כבר הזכרנו את מחירה, ריבוי גרסאות אבזור ומנועים, כולל תיבות ידניות ואוטומטיות בהיצע, אפשרו מנעד מחירים רחב שמתחיל ב-63 אלף שקל ומגיע עד כדי מעט יותר מ-81 אלף שקל. התוצאה היא מכונית שאהודה מאוד בקרב ציי הרכב וגם בשוק הפרטי ובעלת ביקוש ער גם בשוק המשומשות ולכן היא המכונית הנמכרת ביותר בישראל.

ב-2016 מציינת טויוטה קורולה 50 שנה להולדתה. אירוע בקנה מידה עולמי, וגם סמן דרך שבמקרה מתחבר אל המפגש של וואלה! רכב שמגלגל אותנו אל השנה העברית הנכנסת, שגם היא תירשם כעוד פרק פורה ברזומה של המשפחתית הנמכרת בתולדות הענף. אז לכבודה של התרנגולת שמטילה ביצי זהב, הנה קצת מספרים כדי לספר לחברים.

ב-2015 מכרה יצרנית הרכב הגדולה בעולם מעל 3,600 קורולות מידי יום ב-150 מדינות. ב-2016 דיווחה טויוטה על 44 מיליון מכירות של הקורולה ברחבי העולם על פני 11 דורות, ופה בישראל היא עדיין הנמכרת ביותר בקבוצתה זו השנה השלישית ברציפות; על פי נתוני איגוד יבואני הרכב, מסרה יוניון מוטורס מעל 7,850 יחידות נכון לתחילת חודש ספטמבר (2,200 מהדגם שלאחר מתיחת הפנים ביולי), ובמשך 25 שנות שיווקה בארץ הגיעה ליותר מ-200 אלף נהגים. האם זו תרבות העדר? פסטיבל הליסינג המפכפך? אולי שניהם? כך או כך, קשה לחלוק על כאלו נתונים. ועכשיו לעניין עצמו.

אני מודה שלא הגבתי בצייתנות למשמע הידיעה שנפל בחלקי לקחת את הקורולה לרגל הצילומים של ערב ראש השנה. זה לא שאני חושב שהדגם הקיים חוטא במשהו, אפילו להפך; הוא די מיומן, בעל חזות מושכת, ידידותי להייטקיסט, ואנחנו סבורים שהוא המגובש בסדרה מאז הדור השביעי הנערץ שנמכר בין 1991 ל-1995, ממנו מאות אם לא אלפים משוטטים בכבישינו עם 700 אלף ק"מ על מד המרחק.

ישנה הסכמה בינינו שהקורולה 2016 היא מכונית "מאותחלת", כלומר מוחקת את הקו המחבר אל הדור שבא לפניה, והיא נקשרת ברוחה אל דפוסי ההתנהגות של קורולה E100 שטחנה את כבישי הארץ בשנות ה-90. אלא שלמרות הנאמר לזכותה, זו עדיין מערכת יחסית לוגית מידי לטעמם של המשתתפים; כזו שמורכבת ממשא ומתן, צגים דיגיטליים, סופרי אפונים ושורת רווח סופית. הנהיגה היא לא העיקר כאן, וזו תכונה שהולכת לפניה תקופה די ארוכה.

למוד ניסיון מהקורולות לדורותיהן, שמחתי לגלות שמשהו בכל זאת השתנה; הקורולה החדשה-מחודשת היא מכונית משפחתית קשובה למאה ה-21, נוחה, משתדלת לרצות את חובבי הנהיגה וגם שימושית. מהחודש האחרון, אף תוכלו לרכוש אותה עם 'טויוטה קונקט' בתוספת של 2,000 שקלים שמתחברת לכולם ומחוברת לעולם, עם שפע מידע מוקרן במרכז הקונסולה. מחובתנו לומר, שאיננו חסידים של היסחי דעת שמרצדים מול עיני הנהג בעודו עסוק במאבקי הישרדות על הכביש הישראלי. אבל עבור רבים, עסקאות באולם המכירה קמות או נופלות על חודו של יישומן.

חוץ מזה, הקורולה מצוידת במנוע טוב (אם כי שגרתי), גיר רציף מלוטש עם העברות דמויות גיר אוטומטי פלנטרי (במהירות נמוכה), מושבים תומכים, וסביבת עבודה מאורגנת ומוצקה. היא אפילו לא נחרדת מפיתולים תובעניים שיגלחו את הגומי מגלגלי הליסינג הצנועים שהיא נועלת. מה נאמר, הפעם השכן שלכם לא הפליג על גלי הדמיון; הקורולה היא באמת מכונית סימפטית בסך הכול ואפילו זכתה לתיאור "המשפחתית הבטוחה בישראל". נו, אז איפה הבעיה?

כל מבחן שנערך למכונית משפחתית מיפן או מדרום קוריאה, לא יכול לקלף אותנו ממקום מושבנו הממוזג בהתלהבות של מכורי אדרנלין. איכשהו, מבחנים כאלו תמיד מחזירים אותי לקלטות של ג'רמי קלארקסון וחיפושיו הקדחתניים אחר המכונית "הגרועה ביותר בעולם". לשיטתו של קלארקסון, "מכונית גרועה" היא לאו דווקא איזו גרוטאה שנראית כמו קרמבו הפוך על המדרכה; מכונית גרועה היא מכונית שלא פוסעת חצי צעד מחוץ לאזור הנוחות שלה.

כדי לפרוק את זעמו, יצא הבריטי חד הלשון לעשות להן חיסול ממוקד; אז בפעם הראשונה, התלבש על ניסאן סאני אומללה ושיגר אותה לעננים עם בליסטרה מימי הביניים, ובפעם אחרת מחץ יונדאי אקסנט במכונה לקימוט מתכות (גם) בגלל שהקוריאנים אוכלים כלבים. בשני המקרים, האמירה כלפי הסאני מסכמת את העניין בפשטות: "מיליוני אנשים ברחבי העולם יעירו לך בטון עמוק ורציני שהייתה להם אחת כזו בחניה במשך שנים, והיא לא הייתה מכונית רעה, וזה נכון, היא לא היטלר. אבל אין בה גם שום דבר לאהוב. היא נחמדה כזאת. הגונה. ממוצעת. הכול בה ממוצע".

במילים אחרות: כשאתה לא מעז, אתה גם לא תפסיד. וזה כנראה סוד קסמה, של המכונית המשפחתית הנמכרת ביותר בעולם.

זה לא מדעי, לא וודאי, אבל בערך אחת לעשור מתרחשת רעידת אדמה כל כך חזקה בשוק הרכב הישראלי, עד אשר כללי המשחק בענף משתנים. הרעש האחרון התרחש בינואר 2015 כשיבואנית קיה הודיעה על שיווק ספורטאז' גם בגרסת 1.6 ליטר. לכאורה עוד גרסת מנוע שמתווספת לדגם קיים, ועוד לדגם שנמצא בסוף דרכו. בפועל מדובר היה בהטלת פצצה לשוק הרכב הישראלי.

בין לילה הגיח מהמזרח (מטאפורית, שכן מ-2015 ספורטאז' מגיע מסלובקיה ולא מקוריאה) קרוסאובר בממדים של משפחתית ובמחיר של פחות או יותר משפחתית - 135,000 שקלים לפני משא ומתן. במחיר שכזה הוא פתח פער של כ-30,000 שקלים ביחס למחירי הקרוסאוברים הבולטים שבקבוצתו, ואף היה זול יותר מכמה קרוסאוברים קטנים הפשוטים ממנו משמעותית.


כמובן שתהליכי מאקרו כלכליים עזרו להבאת הדגם שהיה קיים מאז ומעולם בארסנל היצרנית, למשל שערי מטבע יחסית נוחים ליבואנית, ואשראי זול לצרכנים. גם תהליכי מיקרו השפיעו על מועד ותמחור הגעתו כמו חיבור הדוק ונדיר בין יבואנית ליצרנית (שקיים גם במקרה של יונדאי והיבואנית). אבל מכונית היא יותר מטבלת אקסל וגרפים צבעוניים, והגרסה החדשה הצליחה לתפוס את התמצית האופנתית הישראלית (ולא רק כאן), של קרוסאובר חדש במחיר מפתה ובעיקר נגיש.

סיכומי אותה שנה (2015) לא הפתיעו איש - קטגוריית רכבי הפנאי הקומפקטיים הציגה את הצמיחה המשמעותית ביותר מבין כל הקטגוריות בעיקר בזכות מתמודד אחד, ספורטאז'. לא זאת בלבד שהדגם מכר יותר מכפול ביחס לבא אחריו בקטגוריה (אאוטלנדר), אלא שספורטאז' היה השלישי בטבלת הדגמים הנמכרים ביותר בישראל (אחרי פיקנטו וקורולה) עם 10,933 מסירות כש-70% הם מגרסת ה-1.6 ליטר החדשה.

כשנסתיימה עונת הסיכומים ונפתחה השנה החדשה, התברר שליבואנית קלף נוסף בשרוול - דור חדש של ספורטאז' עם חבילת בטיחות ייחודית, שלא אופיינית לסגמנט. חבילה זו כללה ועודנה כוללת מערכות מקוריות כמו התרעת התנגשות, בקרת סטייה מנתיב אקטיבית (כלומר גלגל ההגה מתקן במעט ובאופן עצמאי במקרה הצורך), ובלימת חירום אוטונומית (שמזהה רכב או הולך רגל עד למהירות של 70 קמ"ש). ספורטאז' היה הדגם הזול ביותר בישראל בו נמצאו מערכות אלה. בימים בהם כולנו נידונים להפרעות קשב תוך כדי נהיגה, לא ניתן להפריז בחשיבותן של מערכות בטיחות אקטיביות שנראה שנתפרו במיוחד עבור אלה שחצי מחייהם חיים בתוך עולם וירטואלי. חבילת הבטיחות המקורית הוצעה, ועדיין מוצעת, כסטנדרט בכל רמות הגימור, ולא באה על חשבון אבזור הנוחות או המותרות.

שלא יובן לא נכון, ספורטאז' הנוכחי - שגם התייקר ב-4,000 שקלים ביחס לדור הקודם - רחוק מלהיות מושלם. הוא מציע איכות חומרים סבירה בתא הנוסעים, את נוחות הנסיעה ניתן להגדיר כ"בסדר" ואת מנוע ה-1.6 ליטר - קטר הצמיחה של הדגם - כחלש יחסית ולא חסכוני כמו של המתחרים. ועדיין, גם הדגם הנוכחי - כמו קודמו - מציע חבילה שוברת שוק. חבילה שמורכבת ממראה אופנתי, ממדים מכובדים, אבזור מותרות רב, אבזור בטיחותי מרשים ומחיר של כמעט מוצר צריכה בסיסי. זו חבילה שקשה להתעלם ממנה שממשיכה לעזור לספורטאז' לככב במצעדי המסירות.

ישראל היא מדינת הקומבינות שבה כלכלת השוק תרה תמיד אחר הדיל הכי משתלם, או כמו הביטוי שהפך לתפיסת עולמו של הצרכן המקומי - מרצדס במחיר של סובארו. בקיצור, תנו לו רכב פרימיום במחיר של מכונית עממית ותראו ישראלי שמח שמשוכנע שהוא ניצח את השיטה. וזה בדיוק מה שסקודה בכלל והסופרב בפרט מתמחים בו; תמורה למחיר. בכל פרמטר שתסתכלו על הצ'כית הזאת, הסופרב היא התגלמות התועלת מול העלות, הרבה מכונית למעט כסף ולכן זה לא מפתיע שהיא מככבת בראש מצעד מכוניות המנהלים/משפחתיות גדולות.

הסופרב "נולדה" לראשונה אי שם בשלהי שנות ה-30 של המאה הקודמת וכבר אז תוכננה להיות ספינת הדגל של היצרן. ועוד איזו ספינה. כבר מהדגם הראשון, הסופרב הארוכה הציגה תא נוסעים מרווח מאין כמותו, מנועים עוצמתיים (הסופרב הראשונה היתה בעלת מנוע V8 בנפח 4000 סמ"ק) ופאר ונוחות נסיעה כיאה לדרישות של בעליה באותם ימים ממעמד האצולה הצ'כית. כשחודש יצור הסופרב בתחילת המילניום הנוכחי, נשמרו אותם דגשים של נוחות, מרחבים ופאר, כשאליהם התווספו הפעם גם יחידות ההנעה היעילות של קונצרן פולקסווגן ותא מטען בנפח של 625 ליטר שלא היו מביישים גם רכב מסחרי. כל אלו יחד יצרו מכונית מנהלים ברמת פרימיום מבלי שצריך לשלם עליה את "הפרמיה". מרצדס במחיר של סובארו כבר אמרנו?

בדור השלישי של הסופרב המתחדשת, קיים היצע רחב של דגמים, מנועים ורמות גימור שונות החל ממנוע 1.4 בעל 150 כוחות סוס, דרך מנוע 1.8 עם 180 כוחות סוס וכלה במנועי 2.0 ליטר המציעים 220 כוחות סוס ואפילו 280 כאלה בגרסת הקצה ומערכת מתלים אקטיבית שהופכת את הנסיעה והאחיזה על הכביש לחלק מהחוויה.

יחוד נוסף של הסופרב, כזה שוודאי תורם אף הוא לא מעט לפופולאריות שלה נעוץ בעובדה שהרכב לא מנקר עיניים ולא סובל מהתדמית הבעייתית משהו של רכבי הפרימיום בעיני "עמך". עובדה זו סייעה רבות לסופרב להפוך לרכב הרשמי של שרי ממשלת ישראל שנהנו מנסיעה ברכב מפנק בעל נוכחות מרשימה ומכובדת ועדין כזה שלא נתפס כיהיר ומתנשא. פועל יוצא של הפופולאריות הזו היא זמני המתנה של חודשים עד לאספקה וככל שרשימת ההמתנה מתארכת, כך מתחזק גם השוק המשומשות של הסופרב ולתדמית החיובית של הדגם, נוסף גם פרמטר של סחירות גבוהה, מה שגורם לעוד לקוחות. מעגל קסמים טוב מבחינת המותג.

בשנים האחרונות איבד סיגמנט מכוניות המנהלים, סלאש, משפחתיות גדולות את עיקר השוק לטובת רכבי הפנאי העירונים. הקרוסאוברים נמכרים באותה רמת מחיר פחות או יותר כמו של קבוצת המנהלים אבל מספקים לישראלי את תחושת הגובה ותדמית רכב השטח שהוא כל כך אוהב, והתוצאה היא שכיום נמכרים כחמישה רכבי פנאי על כל רכב מנהלים (סביבות 1,200 משפחתיות גדולות נמכרות בחודש). אלו שעדין אוהבים את המכונית שלהם יוקרתית אבל לא יקרה מצביעים ב"רגלגלים" של הסופרב.

כמו שנאמר במסכת אבות פרק ד': "אל תסתכל בקנקנן, אלא מה שיש בתוכו". נתוני המכירות מדברים בעד עצמם, בחציון הראשון של 2016 נמכרו 2,155 סיטרואן ברלינגו, לעומת 751 רנו קנגו, הממוקם במקום השני במצעד המכירות בפלח שוק זה. מה גורם לצרפתייה המרובעת הזאת לזכות בכזאת אהדה בשוק הישראלי? אין ספק שלשוק המוסדי יש השפעה עצומה בפלח שוק זה ועבורם, ביגוד למרבית הלקוחות הפרטיים, העלות והאמינות מהווים את השיקולים המרכזיים בבחירתם. אבל במקרה של הברלינגו, לפחות המחיר הוא לא הקלף החזק שלה לעומת המתחרות, אז מה כן?

הברלינגו מהדור האחרון, החל מדגמי 2009, הוא כבר לא רק רכב מסחרי המתוכנן כדי לנייד ביעילות טכנאים ובעלי מלאכה יחד עם כל חפציהם הגדולים. הברלינגו החדש חושב גם על המשפחה ובעיקר על שעות הפנאי. העיצוב החיצוני ובעיקר הפנימי פונה לכיוון של רכבים משפחתיים וזה ניכר גם בחבילות האבזור בדגמים היקרים, הכוללת 6 כריות אוויר, חיישני גשם, תפעול מערכת שמע מההגה ועוד.

הנהיגה בברלינגו ממקמת את הנהג גבוה ומקנה לו שדה ראיה עצום ולמרות שלא מדובר במושבי כורסא של מכונית מנהלים, גם אחרי שעות רבות של נהיגה רצופה לא מרגישים צורך לזוז על המושב. המרחב הפנימי העצום ומושבים אחוריים הניתנים לקיפול ואף לפרוק בקלות, מאפשרים לקחת משפחה גדולה לטיול יחד עם הכלב, האופניים וכל מה שתרצו. בנוסף לכך, הברלינגו מתוכנן גם לשאת משקלים גדולים בהרבה ולכן הרכבת גגון מסיבי על המוטות המקוריים לטובת הקיאק, או התקנת וו גרירה לטובת עגלות עם אופנועים, או לחילופין מתקן אופניים ענק, מתקבלים בברכה.

מנועי הדיזל החדשים המותקנים בדגמי הברלינגו השונים מתוכננים בכדי לשאת משקלים גדולים ומצטיינים במומנט גדול, שבזכותו נחסכות הרבה העברות הילוכים וסולר. בממוצע הברלינגו צורך כ-6.2 ליטרים סולר למאה קילומטרים, כולל גרירה של עגלה, נסיעות עירוניות וכמובן מזגן. נתון זה מרשים עוד יותר, אם לוקחים בחשבון שניתן לרכוש סולר במחירים נמוכים משמעותית מבנזין. לברלינגו קיימת גם גרסה אוטומטית וגרסת 7 מקומות, הגורמת למחיקה כמעט מוחלטת של תא המטען כאשר שבעת המושבים מאויישים. אז למה מוכרים כל כך הרבה ברלינגו? ככל הנראה בזכות הרבגוניות שבשימוש בו ובזכות העובדה שלמרות שמדובר ברכב עבודה, הוא לא חייב להרגיש כזה.

מוניטין של עשרות שנים ויכולות שטח טובות גרמו ל-1,050 ישראליים לרכוש לנד קרוזר, מאז תחילת 2016. האם בחירת ההמונים היא אמנם הטובה ביותר?

ממושביהן הנמוכים של מכוניות הכביש נראה הלנד-קרוזר מגודל וגמלוני והאמת היא, שגם ממושב הנהג הוא מרגיש כלווייתן שנפלט אל היבשה. רבים טוענים כי רכב שטח הוא הדבר הכי לא-מתאים לנסיעה בג'ונגל הישראלי; בגרסת Luxury הוא יעלה לך 380,000 שקלים, מחיר בו תוכל לקנות מכוניות משובחות כמו אודי A6 או ב.מ.וו 520, המעניקות חווית כביש טובה פי כמה מזו של הקרוזר. רוצים דווקא טויוטה? קאמרי מהודרת תעלה פחות מחצי ואפילו קורולה תעניק חווית כביש טובה יותר, ב-130,000 שקלים בלבד. פער גדול זה מקבל משמעות-יתר נוכח העובדה שהרוב המכריע של רוכשי הלנד קרוזר, אינו מוריד גלגל מהאספלט. הם רוכשים את הקרוזר בגלל המראה והדימוי המסוקס, בגלל תחושת עוצמה ובטיחות (שאינן תמיד מוצדקות), ומכיוון שזה רכב מרשים ואופנתי.

דעתי הנחרצת היא כי אין טעם לרכוש קרוזר (או פג'רו, או רקסטון) לנסיעות כביש ואמנם, רוב אנשי ה"כאילו שטח" מוצאים את אושרם במחלקת הקרוסאוברים, המתפתחת בקצב היסטרי. אותי מעניינים נהגים שבאמת יורדים לשטח – שלוש פעמים בחודש או פעמיים בשנה, לגיחה קצרה או למסע חוצה ישראל. חופש הבחירה של אנשי השטח הצטמצם מאוד בשנים האחרונות; מזירה שוקקת הצטמצמנו לקומץ כלים השומרים על הגחלת – רנגלר, פג'רו, גרנד צ'ירוקי, לנד רובר, רקסטון, ג'ימני. גם טנדרי 4X4 נשארו נאמנים למקור אבל זו קטגוריה אחרת לגמרי, עם יתרונות וחסרונות משלה.

קרוזר הוא כוכב המכירות של הג'יפים העירוניים, מכיוון שהוא מציע קוקטייל נדיר של יכולות. הוא יכול לרדת לשטח אמיתי, הודות לתצורה מכאנית מיושנת וטובה: שלדת סולם וסרן אחורי חי, מהלך מתלים ראוי לשמו וצמיגים שאינם מפחדים מטרשים וחולות. בטווח מחירים בין 310 ל-380 אלף שקל, המתחרים מתקשים להשתוות אליו; הפג'רו כבר מזדקן, רקסטון וגי'מני אינם מעודנים כמוהו, גרנד צ'ירוקי מכויל לכביש, הבריטים יקרים ממנו בהרבה.

בהשקעה קטנה יחסית יכול לנד קרוזר להפוך לרכב שטח מצוין שייקח אותך לקצוות אפריקה; הגבהת מרכב קטנה, צמיגי שטח, קצת מיגונים ואתה יכול לחצות את הסהרה. הלנד קרוזר נהנה גם מתדמית של אמינות גבוהה מאוד, וסחירות מוחלטת בשוק המשומשות. אני יודע שדקות ספורות לאחר פרסום הכתבה יועלו תגובותיהם של גולשים זועמים שאינם מתעייפים להשמיץ את אמינות הלנד קרוזר, רשעות היבואן וטיפשות הלקוחות. אז סלחו לי בבקשה קוראי הנאמנים, אתם טועים; ניסיון השנים מראה שלמרות תקלות מזדמנות או אף סדרתיות, הקרוזר הוא באמת רכב אמין, כפי שההמון מאמין. ומכיוון שזו התדמית, הוא גם הפך להשקעה טובה, הנחטפת בשוק המשומשות. בזו הפעם, 'חוכמת המונים' צודקת לגמרי.

לייק אחד ואתם חברים בקהילה המוטורית הגדולה בישראל