פורד מאבריק: הטנדר שמחסל את המשפחתיות

בספטמבר האחרון פתחה פורד ארה"ב לסוכניה את ספר ההזמנות למאבריק 2023. בתוך שבוע אחד בלבד היא סגרה אותו אחרי שהמכסה השנתית מולאה. זו הייתה כבר הפעם השנייה שזה קורה. גם בינואר השנה, כאשר נפתחה באיחור רשימת ההזמנות לדגמי 2022 היא נסגרה כעבור ימים בודדים.

והמאבריק צריך להגיד, הוא כבר דגם בן שנה, לא חשמלי עתיר באז, אחד שלא הביא לשוק אף חידוש טכנולוגי. לא איזו מכונית על נחשקת, או רכב שטח מסוקס, אלא בסך הכל טנדר, ועוד עם כושר נשיאה של חצי טון בלבד.

ועדיין, כבר שנתיים, בעיצומו של משבר השבבים וחומרי הגלם, שפורד לא מצליחה להרחיב את הייצור של הדגם הכי מבוקש שלה. שתוכנן להיות מיוצר בקצב של 100 אלף יחידות לשנה, ויכול למכור בקלות היום פי חמישה. 80% מהלקוחות שלו לא החזיקו טנדר מעולם, ומציעים לדילר הונדה סיוויק או טויוטה קורולה לעסקת טרייד אין.

טנדרים, או "פיק אפ טראקס" באמריקאית, הם להיט בארה"ב מאז שפורד השיקה את גרסת הובלת המטען של ה-T המיתולגית ב-1917, ה-TT. ב-1948 הושק הדור הראשון של פורד סדרה F, שתחרות מתמשכת מצד שברולט/GMC וקרייזלר/דודג', לא הצליחה למנוע ממנו להפוך לטנדר הנמכר ביותר בארה"ב לראשונה ב-1976, ולרכב הנמכר ביותר בה ב-1981. מאז הוא לא שמט את הכדור וממשיך להוביל את שני הדירוגים האלה עד היום.

רק שהטנדרים המשיכו לגדול ולהתייקר. זה נחמד אם אתה באמת צריך להוביל טון חומרי בנייה או חציר לסוסים שלך, אבל אם כמו רבים מבין הרוכשים אתה מעדיף טנדר כרכב פנאי שיכול להוביל בקלות כל דבר מעצי הסקה הביתה ועד אופניים, אופנוע או טרקטורון מלאי בוץ מטיול סוף השבוע, אתה לא באמת צריך את הגודל הזה.

לפני יותר מעשור השיקה בארה"ב ג'נרל מוטורס את שברולט קולורדו, טנדר קומפקטי במושגים אמריקאים, גרסה משלה לאיסוזו די מקס, שנמכרה היטב והפתיעה רבים. הוא היה עוד חוליה בשרשרת שאפר לקחת אחורה עוד לימי האל-קמינו והפורד ראנצ'רו, הטנדר סובארו המיתולוגי (או בכינויו שם "בראט") ומאוחר יותר GMC סונומה ואחרים.

בפורד התחילו לחשוב. הרי משנה לשנה קשה יותר למכור לאמריקנים את הפוקוס, למרות שלא כולם רוצים או יכולים להרשות לעצמם SUV. מצד שני, המון אנשים רוצים טנדר. אז למה שלא ניתן להם טנדר במחיר של פורד פוקוס? אחד שיהיה בנוי על פלטפורמת רכב פרטי כדי להוזיל את המחיר, קטן יותר וסוחב פחות, אבל עדיין פיק-אפ.

כבסיס נבחרה הפלטפורמה של פוקוס, בגרסה שמשמשת גם את רכב הפנאי אסקייפ ואת הברונקו ספורט. השם מאבריק, ששימש סדאן קומפקטית של פורד בשנות ה-70, וגרסאות פורד לניסאן טראנו ולמאזדה טריביוט בשנות ה-90 ותחילת ה-2000, נשלף מהמגירה והייצור הועבר למקסיקו, כדי לעמוד במחיר דומה לזה של הפוקוס, וכמחצית משל טנדר מסדרה F: רק 20 אלף דולר לדגם הבסיסי ועד יותר מ-30 אלף דולר למאובזר. הייצור התחיל בקיץ שעבר ומאז פורד סופרת את הכסף.

אני אוסף את המאבריק למבחן דרכים מראשון לציון. לא מאולם תצוגה רשמי של פורד, בגלל הטירוף בארה"ב היבואנית המקומית דלק מוטורס לא מצליחה לקבל עדיין הקצאות לשוק שלנו, אלא מחברת הליסינג ליס קום מקבוצת טרייד מוביל, שמציעה את הטנדר החדש בייבוא מקביל, תוך רכישה ישירה מדילרים בארה"ב.

גם כשהוא חונה במגרש לצד עשרות דגמים מסחריים, המאבריק הכחול נראה לגמרי טנדר. רק כשמתקרבים רואים שהוא פשוט קטן יותר משהתרגלנו. הוא נמוך בכעשרה ס"מ מדי-מקס וממיצובישי טרייטון, וקצר מהם בכ-20 ס"מ. ואולי בגלל זה הקווים שלו יותר רבועיים, יותר טנדריים.

גם בתא הנוסעים אין מקום להתחכמות, אם כי הוא צבעוני ונעים יותר מטנדרי העבודה שאליהם התרגלנו. בגרסת ה-XLT שבה נהגנו, רמת האבזור האמצעית והנמכרת ביותר של הדגם, יש מסך מולטימדיה אבל עם 8 אינץ' שהיום כבר מוסיפים להם את התואר "בלבד".

הישיבה גבוהה יותר מאשר בפוקוס, אבל נמוכה יותר מאשר בטנדרים רגילים, מה שמסייע לכניסה ויציאה קלים יותר. מקדימה יש הרבה מקום, אבל מאחור צפוף יותר, בעיקר לברכיים. אין יציאת מזגן, אבל יש שקע כוח ו-USB.

הנדסת האנוש מוצלחת בדרך כלל ויש חשיבה יפה על הפרטים הקטנים: את המושב האחורי אפשר להרים ולקבל מתחתיו תא אחסון ענקי, אחד מרבים בקבינה הכפולה. מלפנים יש נגיעות צבע, משטח טעינה לסלולרי, ואת הסטריאו אפשר לתפעל גם מכפתורים פיזיים עגולים ויעילים.

את משבר השבבים מרגישים בעת ההתנעה, עם סוויץ' שאליו צריך לדחוף מפתח, ולא כפתור התנעה, וגם בהיעדרן של מערכות בטיחות פאסיביות ברכב המבחן. אלה מוצעות בארה"ב כאופציה כחלק מחבילת הפיילוט-360 של היצרן, שנמכרת כיום במשורה בידי פורד, בהיעדר מספיק שבבים לתמוך בה.

ובסוף מדובר בטנדר. תא המטען אמנם קטן יותר מאשר בטנדרים אחרים, אבל עדיין מכיל 903 ליטר, דלת מתקפלת כדי להקל על הכנסת והוצאת מטען, וברכב המבחן גם כיסוי קשיח יעיל נגד גשם. לא התקשיתי להוביל בו את האופניים המגודלות שלי עם צמיגי 700, בלי לקפל או לפרק דבר. כושר ההעמסה עומד על 544 ק"ג, וכושר הגרירה מתחיל ב-907 ק"ג, אך יכול להיות מוכפל ל-1.814 טון של טנדר "אמיתי" אם מוסיפים חבילת גרירה הכוללת קירור משופר לתיבת ההילוכים ולמנוע, חיבור ייעודי לגורר, יכולת לשלוט על הבלמים שלו ועוד.

המאבריק מוצע בשתי גרסאות: הבסיסית היא היברידית, עם מנוע בנזין 2,500 סמ"ק ובהספק משולב של 191 כ"ס. ובתוספת של כ-500 דולר תקבלו גרסת 2,000 סמ"ק טורבו 250 כ"ס, עם הנעה קדמית או כפולה, כמו שהיה רכב המבחן. הגרסה ההיברידית זוכה לתיבת הילוכים אוטומטית רציפה, הטורבו בנזין לאחת אוטומטית עם 8 הילוכים.

הביצועים מצוינים. בארה"ב לא נהוג לפרסם נתוני תאוצה רשמיים, אבל בוחני "קאר אנד דרייבר" מדדו למאבריק באותה תצורה תאוצה מ-0 ל-60 מייל (96 קמ"ש) בתוך 5.9 שניות זריזות מאוד. בהיעדר מנוע דיזל שאנחנו רגילים למצוא בלי רכב כאלה, הנסיעה שקטה בהרבה ונטולת רעידות. צריכת הבנזין בשני ימי המבחן עמדה בסיכום על 9.8 ק"מ לליטר, מספר דומה לזה שהיה משיג בה איסוזו די מקס עם מנוע הדיזל שלו, והסולר היקר יותר. צריכת הדלק של ההיברידי אמורה להיות טובה ב-50%.

גם הטנדר ה"קטן" הזה משתרע בכל זאת לאורך של 5.07 מטר, כך שאל תצפו לאיזו פורד פיאסטה בעיקולים או בעיר. יש גם קצת זווית גלגול בסיבובים, אבל המאבריק מרגיש טוב מאוד גם בכבישי נהיגה ובכבישים עירוניים, מתמרן כמעט כמו רכב פרטי ולא כטנדר. גם נוחות הנסיעה טובה מהמקובל בז'אנר, וההיגוי הרבה יותר פרייבטי מאשר בטנדרים אחרים, אבל עדיין חסר תחושה. בסך הכל לא מדובר בפורד פוקוס, אבל בהחלט בפוקוס של הטנדרים.

שטח? למרות ההנעה הכפולה ומרווח גחון של כמעט 22 ס"מ, זה לא רפטור. שבילים בוציים או מושלגים הם הטריטוריה שלו, לא מסע מעלות בנגב.

המאבריק מוצע בליס קום במחיר של 270 אלף שקל לגרסת הבנזין ו-290 אלף להיברידית לפני מיקוח. מי שיעדיף עסקת טרייד אין יגלה מחירים תחרותיים יותר, וכדאיות כלכלית מעניינית בגרסה ההיברידית, שנהנית גם משווי שימוש מופחת לעובד.

בשורה התחתונה המאבריק הוא הברקה. הנישה של הטנדרים הקומפקטיים אמנם נעלמה משווקי אירופה וארה"ב, אבל שרדה כל השנים ובצדק בדרום אמריקה. היום כשאנשים באמת מחפשים רכב פנאי אמיתי, ולא רוצים טנדר גדול, המאבריק עונה לצורך אמיתי בשוק. הוא יכול היה להיות שקט יותר ומרווח יותר במושב האחורי, וראוי היה שתהיה לו כבר גרסה חשמלית באופק, אבל גם כך הוא פוגע בול בפוני.

פורד צריכה לקדם את האיש שהחליט להחזיר את הטנדר הקומפקטי לחיים בארה"ב, ואז לפטר אותו בגלל שהיה פסימי לגבי הביקושים שיהיו לו. יונדאי הייתה הראשונה שהלכה בעקבות פורד, עם גרסת טנדר לטוסון, המכונה בארה"ב סנטה-קרוז, ואני מהמר שהיא לא תהיה האחרונה. במידת מה אפשר גם לומר שג'יפ גלדיאטור יושב על משבצת דומה של "פיק אפ פנאי", אם כי יכולות השטח שלו גבוהות במובהק. אני רק מקווה שאי שם ביפן, במשרד שתלויה בו תמונה גדולה של מאבריק, עובד כעת מישהו במרץ על גרסה מקבילה על בסיס תוכניות הדור הבא של סובארו XV או פורסטר, כדי להחזיר אלינו גם את הטנדר המיתולוגי משנות ה-80. לאב מי, טנדר.

תודה לליס קום על הסיוע בביצוע המבחן

תודה לדודי מוסקוביץ, צלם מוצרים, על הסיוע בעיבוד התמונות

מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, הנעה כפולה
נפח: 1,999 סמ"ק
הספק/סל"ד: 5,500/254
מומנט/סל"ד: 3,000/38.3
תיבת הילוכים: אוט', 8 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 507.2
רוחב (ס"מ): 184.4
גובה (ס"מ): 174.5
בסיס גלגלים (ס"מ): 307.6
תא מטען (ליטרים): 932
מרווח גחון (ס"מ): 21.8
זווית גישה/נטישה (מעלות): 21.2/21.6

ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): חסר נתון
מהירות מירבית (קמ"ש): 177 קמ"ש (מוגבלת מחשב)
צריכת דלק (מבחן): 9.8 קמ"ל

מתחרים (לא ישירים):
איסוזו די מקס, טויוטה היילקס, ג'יפ גלדיאטור

מחיר:
270 אלף שקל לפני מו"מ