לנד רובר היא מאותם מותגים שיושבים על משבצת ייחודית. זה לא תמיד עבד לטובתה כשפנתה במשך עשרות שנים ל"מביני עניין" ופחות לקהל הרחב. אבל זה השתנה, והשתנה משמעותית בשנים האחרונות - עם כל הכסף החדש שזורם בעולם, ליותר ויותר אנשים התברר שלקנות עוד מותג יוקרה גרמני זה טוב ויפה, אבל לא באמת מיוחד - בלנד רובר הציעו להם לא רק יוקרה, מסורת וייחוד - אלא גם הילה אריסטוקרטית של "מבינים". הריינג' רובר ספורט הוא אחד הרכיבים הקריטיים במבנה הדגמים של היצרנית הזו.
הריינג' ספורט שהתייצב אצלנו למבחן הוא הדיינמיק ברמת הגימור HSE. דיינמיק זו ההופעה הספורטיבית ו-HSE היא הגבוהה ברמות הגימור. תג המחיר: 758 אלף שקלים.
ההופעה החיצונית של מכונית המבחן בשחור על שחור יושבת בול על הגישה של "אני הבן הפרוע במשפחת המלוכה". עם החישוקים הגדולים (22 אינץ'), גימור המט ללוגו והחלונות הכהים הוא מכלי הרכב שאתה יכול לחנות איפה שאתה רוצה, כמה זמן שאתה רוצה ולאף אחד לא תהיה כוונה להגיד לך שזה לא בסדר בקול רם. מה פחות עובד? "קישוטי" הפלסטיקה בגימור נחושת על מכסה המנוע והכנפיים הקדמיות - זה לא מתאים, זה נראה זול, אז באמת שאת התוספות מעלי אקספרס תשאירו ללקוחות לבחור אם לשים.
בעניין של רכבי שטח ויוקרה? קראו עוד כאן:
- מבחן מקומי ראשון לג'יפ גרנד צ'ירוקי
- מצדס EQB - חשמלי, יוקרתי ל-7 נוסעים
- מזראטי לבנטה: הקלשון האיטלקי יורד לשטח
תא הנוסעים מציג איכות חומרים וגימור גבוהים מאוד, שילוב המרקמים והצבעים יוצר מראה בוגר ולא צעקני. לוח מחוונים מפורט ועשיר תצוגה יחד עם תצוגה עילית מגיש את האינפורמציה החשובה. על מערכת השמע ושלל מערכות הרכב האחרות שולטים ממסך המולטימדיה הגדול. הוא עדיין לא מהיר כמו של מרצדס למשל, אבל מציג שיפור אדיר ביחס לדור הקודם. בשאר התא יש המון מקומות אחסון. המושבים נוחים גם למאות קילומטרים של נסיעה ותנוחת הנהיגה גבוהה מאוד.
רמת הגימור HSE מעתירה המון אבזור, אפשר להעביר די הרבה זמן בחקר כל הפונקציות של המכונית. האווירה פה היא שלא חסכו באבזור. מסגירה רכה של הדלתות, בולמי אוויר, מערכת השמע המופלאה של מרידיאן ועד בכלל, שלל המצלמות כולל הדמייה של מה שקורה מתחת למכונית בנהיגת שטח ועוד. מה שהיא מחסירה לא נראה לעין אבל חסר מאוד, נדבר על זה בהמשך.
מפרט הבטיחות מלא: מבלימה אוטומטית גם בנסיעה לאחור, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי רכב ב"שטח מת".
תוספת הגודל לתא הנוסעים מסדרת מושב אחורי מרווח מאוד, התצפית החוצה טובה גם היא והנוסעים פה נהנים גם הם מאיכות חומרים וגימור מצוינים, יציאות מיזוג וחשמל. תא המטען גדול מאוד, נגיש בזכות האפשרות להנמיך משמעותית את המרכב, יש בו גם מחיצת פלסטיק שימושית לחלוקת התא בין נעלי הטיולים המלוכלכות לשאר החלל. תחת הרצפה גלגל חלופי זמני.
ההנעה במכונית המבחן היא על ידי מנוע דיזל, 6 צילינדרים בטור בהספק של 300 כ"ס. ההנעה היא כפולה ותיבת ההילוכים אוטומטית עם 8 יחסי העברה. השילוב של מנוע דיזל עתיר מומנט עם תצורת 6 צילינדרים בטור מייצרת רכב עם המון דחף בין סל"ד הסרק ב-700 סיבובים לקו האדום ב-4,000 סיבובים לדקה. 6.6 שניות למאה הן נתון נאה, אבל כזה שלא מספר את הסיפור של האופן החלק שכל העסק מתרחש בו. ואתם יודעים מה? עברו ממש המון שנים מאז שאמרתי על מנוע דיזל "וואוו, הוא נשמע טוב".
במצב הרגיל שלהם בולמי האוויר מסדרים לו נוחות נסיעה טובה מאוד, אבל יש גבול כמה אפשר לעזור לחישוקי 22 אינץ' על שיבושים קטנים. כמובן שעם הנפת המרכב לגובה הוא נהיה נוקשה ורוטט על שבילים מחורצים. בידוד הרעשים גם הוא מצוין, למעט פה ושם רעשי רוח.
בתור לנד רובר, מעבר בשטח היה מתבקש. יצאנו ממנו מאוד מופתעים מיכולות הבקרות להתמודד עם אתגרי אחיזה, עם תחושת ביטחון להיכנס עוד קצת לתוך השביל בזכות הנפת המרכב עד כדי 28.1 ס"מ. אבל בלי הילוך כוח ובהיעדרו של זה, גם ללא מצב של זחילת סלעים בבקרות השטח - הוא לגמרי בצד החלבי של המותג. האם לקוחות שלו באמת יעשו איתו את הצירים הקשוחים של רמת הגולן? ממש לא, אבל ביחס למה שהוא מסוגל לעשות, זו גרסה מופחתת יכולת משמעותית.
בתור ספורט, מעבר בכביש המפותל היה מתבקש גם כן. ובכן, הוא דינאמי יותר מהדור היוצא. למעשה הוא הלנד רובר הכי טוב בכביש בו נהגתי (להוציא גרסת ה-SVR ההיא המשוגעת). אבל בואו, פורשה קאיין ממש ייעלב מניסיון להשוות בין השניים בהיבט הזה. הוא מתנודד מדי, מנותק מדי, הבקרות שלו היסטריות מדי, תיבת ההילוכים לא מהירה מספיק והבלמים האלקטרו-מכאניים שלו טובים ברוב הזמן, אבל נוראיים כשצריך אותם לנהיגה מהירה ומדויקת.
מי שהיו משפרים משמעותית את היכולות שלו בשטח ובכביש היו דיפרנציאל מוגבל החלקה, מוטות מייצבים, היגוי אחורי והילוך כוח - כל אלו אופציות בתוספת תשלום שמטיסות את המחיר שלו בקלות ליותר מ-800 אלף שקלים. מהבחינה הזו הריינג' ספורט בגרסה זו מאכזב - הוא לא עושה שטח כמו שלנד רובר אמור, הוא לא עושה כביש כמו שמכונית עם השם "ספורט" בשם שלה צריכה.
סיכום
בסופו של דבר הרכב הזה הוא פחות "לנד רובר" בכל הנוגע לשטח, והוא לא ממש "ספורט" על הכביש. אבל בדבר אחד הוא כן על מלא - ריינג', ביחס לדורות הקודמים שהפער בין הריינג' ספורט לריינג' רובר היה גדול מאוד, כאן יש מוצר מאוד איכותי, שקרוב מאוד לרמה ההיא שמציג האח הבכיר.
יש שני סוגי לקוחות שיבואו ללנד רובר ריינג' רובר ספורט, המשותף לשניהם הוא שהם בעניין של להוציא המון כסף על קרוסאובר יוקרתי מאוד, כזה שהוא כרטיס ביקור והצהרת הון שמזמינה עיון של הרשויות בתצהירי המס. שניהם יבואו אליו כי הוא מרשים, כי הם אוהבים את התדמית, שניהם ימצאו בו גם רכב נוח מאוד ליומיום, עם ביצועים מצוינים, מרווח, אבזור נוחות טוב מאוד ואפילו צריכת דלק מפתיעה של 10.9 ק"מ לליטר.
אבל, כאן הם מתפצלים, סוג אחד ימשיך לקנייה האמוציונלית של הריינג' ספורט. עבור אלו שילכו עם הראש, הם עשויים למצוא חלופות מוצלחות ממנו למי שמחפש את חווית הספורט וזולות ממנו אצל ב.מ.וו בדמות ה-X5 או בפורשה עם הקאיין.
על הצד הטכני: לנד רובר ריינג' רובר ספורט
מנוע, הנעה: דיזל, כפולה
נפח: 2,997 סמ"ק
הספק/סל"ד: 4,000/300
מומנט/סל"ד: 1,500/66.3
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים
מידות:
אורך (מ'): 4.9
רוחב (מ'): 2.2
גובה (מ'): 1.8
בסיס גלגלים (מ'): 3
תא מטען (ליטרים): 647
ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 6.6
מהירות מירבית (קמ"ש): 218
צריכת דלק (מבחן): 10.9 ק"מ לליטר
מתחרים:
ב.מ.וו X5, פורשה קאיין, אודי Q7, מרצדס GLE, ג'נסיס GV80
מחיר:
758 אלף שקלים (מבחן)