מחיר: 400 אלף שקל
אהבנו: מרווח, אבזור, ביצועים ומחיר
לא אהבנו: קצב טעינה, מותג אלמוני
ציון: 9/10
כמו מבצע בחנות בכיכר המדינה, או הנחה לחדר במלון יערות הכרמל, גם במוצרי יוקרה לקוחות תמיד שמחים למצוא דיל. ועכשיו מגיע יצרן רכב חדש לארץ, מציג מיצוב יוקרתי, ותג מחיר זול ב-200-150 אלף שקל מדגמים מקבילים של יצרני יוקרה ותיקים.
שוק רכבי היוקרה נשלט כבר כמה עשורים בידי מרצדס, אודי וב.מ.וו. היצרנים הבריטים שהגיעו לשיא בשנות ה-60 פשטו רגל (רובר) או נמכרו לגרמנים (רולס רויס לב.מ.וו, בנטלי לפולקסווגן), ואפילו להודים (יגואר לנד רובר). היצרנים האיטלקים חיים על העבר שלהם, מי טוב יותר (אלפא רומיאו) ומי בקושי (לנצ'יה). קאדילק היא צל חיוור של מה שהייתה פעם, מצליחה בעיקר בארה"ב, פיג'ו בונה את DS כבר 20 שנה ואילו וולוו נמכרה לסינים (ג'ילי) שעושים עבודה יפה בלפתח אותה.
כמו הונגצ'י שהייתה יצרנית היוקרה הראשונה מסין שנחתה בארץ, גם VOYAH מגיעה מסין. בניגוד להונג'צי שהיא חברה ממשלתית שצמחה מייצור הלימוזינות לבכירי הממשל במדינה, גם וויה אינה אחד מהסטארט אפים המוטוריים שהוקמו בעשור האחרון בידי אנשי טכנולוגיה כדי לייצר עוד טסלה סינית, כמו איווייז וסקייוול שכבר בארץ, ו-NIO שעדיין לא.
וויה שייכת לדונגפנג, אחת מארבע יצרניות הרכב הגדולות בסין, גם היא בבעלות ממשלתית, שהרבה לפני עידן החשמליות התמחתה בייצור מכוניות עממיות. לפני שנתיים היא הקימה חטיבת יוקרה, וכיום יש לה כבר שלושה דגמים: קרוסאובר גדול, הפרי שכבר נמכר בארץ, מיני ואן גדול בשם דרים, שיגיע אלינו בסוף הקיץ, וסדאן חשמלית. היבואנית היא מטרו מוטור, הגדולה ביבואניות הדו גלגלי בישראל, שמתרחבת בשנים האחרונות לתחום הרכב, וכבר משווקת את ליפ מוטור הסינית וקארמה האמריקאית.
אבל האם וויה היא מכונית יוקרה? והאם היא מכונית יוקרה טובה?
עיצוב: גריל כרום גדול וזווית החלק האחורי שמזכירות קצת יאכטה מעניקות לפרי נוכחות בכביש. האופי הוא יותר ספורטיבי מאשר מפואר, והעיצוב די שמרני בסך הכל. גם הממדים עוזרים לנוכחות: עם אורך של 4.90 מטר, רוחב של 1.95 מטר, גובה של 1.64 מטר ובסיס גלגלים של 2.96 מטר, הפרי הוא קרוסאובר גדול, גדול יותר מאודי Q8 איטרון ומרצדס EQC.
סביבת הנהג מתקדמת הרבה יותר, כולל פיצ'ר שעוד לא ראינו עד היום. לרוחב הדשבורד ממוקמים 3 מסכי 12.3 אינץ', השמאלי משמש כלוח מחוונים, והשניים האחרים למולטימדיה ולתפעול מערכות, כאשר הימני נגיש לנוסע מלפנים, מי שהיצרנים בדרך כלל נוטים להזניח.
והפיצ'ר? עם ההתנעה הדשבורד כולו מתרומם כמה סנטימטרים למעלה. כאשר מעבירים את הרכב למצב ביצועים הוא יורד בחזרה למצב ההתחלתי, והמסכים עוברים למצב תצוגה מתאים. כבר ראינו מכוניות שבהן מסך המולטימדיה נשלף בהתנעה, אבל כאשר שהדשבורד כולו נשלף עוד לא היה. יש גם מתג שמאפשר הגבהה הנמכה לפי השחק של הנהג. זה חמוד ויספק חומר להרבה סרטוני רשת.
למרות שפע אפשרויות השליטה, לפריטים רבים יש כמה אפשרויות הפעלה שונות מכמה מסכים, התצוגות ברורות וקלות לתפעול. וויה גם לא ויתרה על כפתורי תפעול פיזיים לבקרת האקלים, וטוב שכך. החומרים בהחלט איכותיים, כמו העור המלאכותי אך הרך שעוטף את המושבים.
מרווח: מלפנים טוב מאוד, המושבים מתכווננים חשמלית, מחוממים ומאווררים. מאחור יש אפילו עוד יותר מקום, כולל יציאת מזגן (ללא אפשרות שליטה בטמפרטורה), ושני שקעי USB, רגיל ו-C. בתא המטען נפח של 560 ליטר נדיבים, ויש גם ווים לתליית שקיות. ויש עוד תא מטען קטן, בנפח 72 ליטר מתחת ל"מכסה המנוע". קיפול המושבים האחוריים מתבצע מידיות בתא המטען, כמו במכוניות אמריקאיות.
אבזור: הרשימה ארוכה יותר מההגדה. קחו אוויר: מערכת לראיית לילה יעילה בצג של הנהג, יציאות מיזוג ובקרת אקלים נפרדת ליושבים מאחור, טעינה אלחוטית לנייד, מושבים חשמליים, שמשות אקוסטיות, גג שמש פנורמי עם הכהיה חשמלית, חימום קירור ועיסוי למושבים הקדמיים, מערכת בישום לתא נוסעים, דלת תא מטען חשמלית, אופציה להפעלה במחוות יד של חלק מתפקודים, כמו מענה לשיחה בנייד, וזיהוי פנים באמצעות מצלמות המשמשות גם להזרמת ווידאו לשיחות, צילום ווידאו של המושב האחורי כדי להראות אחר לילדים איך ישנו בנסיעה, מערכת שמע של DYNAUDIO, תאימות לאפל ואנדרואיד, מתלי אוויר ומערכת ביטול רעשים אקטיבית.
אין עוד קרוסאובר שמציע כזאת רשימה כציוד תקני. חוץ מתצוגת נתונים עילית לא חסר פה כלום. פחות אהבתי את מצלמת המעקב אחרי הנהג, שעל כל פיהוק קטן מייד קיבלתי מהרכב התרעת עייפות והמלצה על עצירה לקפה.
עם הרכישה, מציעה היבואנית גם חבילת שירות נרחבת ללא תוספת תשלום. ארבעה טיפולים שנתיים חינם, אחד כל 15 אלף ק"מ, עם שירות איסוף והחזרה של הרכב מבית הלקוח, ומוקד שירות שזמין 24/7. זה לא יוצא דופן בשוק היוקרה, אבל זה בהחלט תואם את הסטנדרט.
מבחן הריסוק הסיני, שכמעט זהה כיום למבחן האירופי
בטיחות: רשימת מערכות הבטיחות האקטיביות כוללת בלימת אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעת עייפות נהג עם אפשרות להתרעה משולבת עם מערכת הפצת הריח והמיזוג, זיהוי רכב ב"שטח מת", מצלמות 360 מעלות, התרעה בפני שכחת ילדים ועוד. עם זאת, הרכב טרם נבחן במבחן הריסוק האירופי. בסיני הוא קיבל 5 מ-5 כוכבים.
ביצועים: שני מנועים חשמליים בהספק משותף של 489 כ"ס, אחד לגלגלים הקדמיים ואחד חזק יותר לאחוריים מספקים, הנעה כפולה. סוללה נדיבה מאוד בקיבולת, של 106 קוט"ש מאפשרת טווח רשמי של 500 ק"מ. על הנייר, מהארוכים ביותר בקבוצה.
למרות משקל עצמי של 2.4 טון הפרי הוא רכב מהיר למדי, כשהקצב משתנה בהתאם למצב ההנעה, חסכוני, שבו זמינה רק מחצית מההספק, רגיל (75%) וביצועים (100%), לטובת הפחתת צריכת החשמל והארכת הטווח. גם במצב החסכוני הפרי האיצה במבחן מ-80 ל-120 קמ"ש ב-5 שניות, אבל בספורט היא עושה את זה ב-2 שניות בלבד. 4.4 שניות מ-0 ל-100 הוא הנתון הרשמי, אבל הוא לא מספר את כל הסיפור של היכולת לעקוף בכל מקום שמותר, ולהיות ראשון בכל ברמזור.
כשמעבירים למצב ספורט הדשבורד הוא לא הדבר היחיד שמנמיך, גם מתלי האוויר מנמיכים את המכונית, ומרווח הגחון מתכווץ מ-17 ס"מ ל-12 ס"מ בלבד. מעבר לדרמה זה מורגש היטב בעיקולים, שם הוויה מפגינה שליטה לא רעה בזוויות הגלגול עבור רכב כבד וגבוה, מהודקת יותר מאשר במצבי המתלים הרגילים. נוחות הנסיעה הטובה כמעט ולא נפגעת. זה לא פורשה קאיין מבחינת ההתנהגות, אבל הוויה לא עושה בושות כמו קרוסאוברים גדולים אחרים.
מנגד במצב שטח מרווח הגחון גדל ל-21 ס"מ, מה שמעניק ביטחון בשבילים, ובניגוד לרכבים אחרים עם מתלים מתכווננים במצב הגבוה שלהם, שומר על נוחות נסיעה טובה. חבל רק שללא גלגל רזרבי, כמקובל ברוב החשמליות, די מפחיד לרדת מהאספלט.
טווח הנסיעה הרשמי הוא כאמור 500 ק"מ. עם נסיעה בין עירונית בעיקר, ורוב הזמן במצב חיסכון, עמדה הצריכה הממוצעת על 24 קוט"ש ל-100 ק"מ. זה אומר טווח של כ-430 ק"מ בפועל. נסיעה רק במצב חיסכון ועם פחות האצות תעבור את רף ב-450 ק"מ. הפרי מסוגלת לטעינה מהירה בהספק של עד 125 קוט"ש לשעה, לא הרבה יחסית לגודל הסוללה שלה, מה שאומר 45 דקות לטעינה מ-20% ל-80%. טעינת AC מתבצעת ב-11 קוט"ש לשעה. מה שידרוש כ-10 שעות טעינה לסוללה כמעט ריקה. המחיר כולל עמדת טעינה.
השורה התחתונה: במחיר של 400 אלף שקל קשה לדבר על תמורה לכסף. אבל כדי לקבל את המפרט של הפרי תצטרכו לשלם באולמות התצוגה של הגרמניות המתחרות עוד 200-150 אלף שקל, ותקבלו קרוסאוברים פחות מרווחים ופחות מהירים.
עם רמת האבזור והביצוע, הפרי הוא בהחלט רכב יוקרה. הנדסת האנוש עוד לא ברמה הגרמנית, קצב הטעינה יכול היה להיות מהיר יותר, ו-Q8 איטרון או ב.מ.וו iX ספורטיביים יותר. רק שבפער המחיר בינם לפרי אפשר לקנות טסלה מודל 3 חדשה. הוא רק קצת יותר יקר מאודי Q4 איטרון, ב.מ.וו iX1 ומרצדס EQA, אבל גדול בהרבה, חזק משמעותית ועם טווח ארוך יותר בין טעינות.
לוויה עוד אין את הייחוס שהגרמנים צברו בעשרות שנים על מסלולי המירוצים, ויקח לה עוד שנים לככב במוזיאני רכב כמו הדגמים הקלאסיים של מרצדס, אודי וב.מ.וו. אבל אם מודדים אותה לפי היכולות העכשוויות, רמת ההשקעה והביצוע, אין לה ממה להתבייש מול מותגים שחלקם איתנו מאז המצאת המכונית.
וכשמוסיפים למשוואה את האבזור והמחיר, היא עושה משהו לא שכיח בענף היוקרה המקומי: מעניקה תמורה הוגנת למחיר. הגרמנים אולי הצליחו להביס את הבריטים והאיטלקים בשוק היוקרה, אבל מול הסיניים הקרב נפתח מחדש.
על הצד הטכני: וויה פרי
מנוע, הנעה: חשמלי, שני מנועים, כפולה
הספק/מומנט: 73/489
סוללה: 106 קוט"ש
תיבת הילוכים: אוט', תמסורת ישירה
מידות:
אורך (מ'): 4.91
רוחב (מ'): 1.95
גובה (מ'): 1.65
בסיס גלגלים (מ'): 2.96
תאי מטען (ליטר): 560 מאחור, 72 מלפנים
ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 4.4
מהירות מירבית (קמ"ש): 200
טווח חשמלי (יצרן): 500
טווח חשמלי (מבחן): 430
בטיחות:
לא נבחן במבחן הריסוק האירופי, 5 מ-5 כוכבים במבחן הריסוק הסיני
בטיחות אקטיבית:
בלימת חירום אוטונומית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי תמרורים, התרעת רכב ב"שטח מת", תזכורת למניעת שכחת ילדים, סיוע בפעולת היגוי בחירום, התרעה על פתיחת דלת לנתיב לא פנוי
זיהום אוויר:
קבוצה 1 מ-15
אחריות:
אחריות: 5 שנים ללא הגבלת ק"מ על הרכב, 8 שנים ללא הגבלת ק"מ על הסוללה
מתחרים:
אודי Q8 איטרון, ב.מ.וו iX3, לקסוס RZ, ג'נסיס GV70EV, הונגצ'י E-HS9