נהיגה וזיכרון: כביש האלפים הגרמני שמציע חוויה נדירה ועבר אפל

שם: אלפין דוייטשה שטראסה
מיקום: קצה מזרחי - גבול גרמניה אוסטריה סמוך לזלצבורג. קצה מערבי - העיירה פוסן (Fussen)
יעדים קרובים: כשעה נסיעה ממינכן. 15 דקות נסיעה מזלצבורג.
מתי לנהוג: אפשר גם בחורף
מכונית: ב.מ.וו M5

אם טרם ידעתם - גם לגרמניה יש חתיכת אלפים קטנה. ביחס לאלפים האוסטרים, הצרפתיים או השוויצרים מדובר בפיסת הרים קטנה ולא מרשימה במיוחד. היא מתחילה בגבול אוסטריה גרמניה ונמשכת עד אגם קונסטאנץ במערב, כמעט 250 ק"מ בקו אווירי לאורך. לרוחב מדובר ברצועה צרה של מקסימום 30 ק"מ ובדרך כלל פחות משליש מזה. כן, גם כאן אפשר לעשות סקי וקרוס קאנטרי אבל אם אתם אירופאים רציניים אתם לא תעשו מאמץ מיוחד כדי לעשות פה סקי אלא אם זה פשוט קרוב לבית.
מצד שני ובניגוד לכבישים רבים באלפים, הכבישים באלפים הגרמניים פתוחים כל השנה ומציעים בחלק מהמקומות חוויית נהיגה נפלאה. אין מה לצפות פה לסילברטה (שכבר בחנו) או פלואלה פאס (שגם עליו כתבנו) אלא בכבישים פתוחים שמציעים נופים מרשימים עם מעבר הרים קטן פה ושם.

באחת הכתבות הקודמות נסענו בחלק המערבי של הכביש (ריידברג פאס) ולכן הפעם התמקדנו ב-150 הקילומטרים המזרחיים והמרשימים יותר.

פרקים נוספים בסדרה:
ריידברג פאס בגרמניה: 10 ק"מ של סיבובים רצופים
כביש B2500 ביער השחור: הפתעה באמצע אזור תיירותי
סילברטה פאס באוסטריה: כביש שהוא רכבת הרים
הכביש באלפים שחובבי הגה וסקי נאבקים עליו
פלואלה פאס: הכביש שהלהיב את צוות טופ גיר

את המסע אנחנו מתחילים לחלק המזרחי ביותר של האלפים הגרמניים, חלק שהוא כמו בליטה גרמנית לתוך אוסטריה. ממש בחלק הזה, שהוא גם מהגבוהים שבכבישי הנהיגה הסלולים בגרמניה (1,570 מטר) יש את דרך הנוף רוספלד פנוראמה-שטראסה. רוספלד (Rossfeld) היא דרך נוף מרהיבה שנבנתה לאחר מלחמת העולם השנייה ומציעה נופים אלפינים מרהיבים של רכס רוספלד.

חלק קטן מאוד מהדרך אפילו עושה אנשלוס קטן לתוך אוסטריה. הנופים פה הם מהמרשימים ביותר בטיול אבל היתרון הגדול הוא העובדה שמדובר בכביש אגרה. מה הופך את 10 היורו שאתם משלמים ליתרון? העובדה שהכביש פתוח כמעט כל השנה, גם אחרי לילות של שלג ואפשר לעשות פה סקי או פשוט ליהנות מהתצפיות המרהיבות שהמקום מציע.

ברגע שתצאו מרוספלד מזרחה תגלו את הכניסה ל"קן הנשרים", המצודה האלפינית של היטלר במלחמת העולם השנייה. באופן כללי, האלפים הגרמניים, בעיקר בחלק המזרחי, זכו לשם "מצודת האלפים". כשהגרמנים הבינו שהמלחמה הולכת להגיע לטריטוריה שלהם הם ביצרו באופן נרחב את הסביבה ההררית הצפופה ותכננו להילחם פה עד הכדור האחרון. בסוף היטלר עשה טובה, השקיע כדור אחד בעצמו וחסך לכולם את כאב הראש של מלחמה בסביבה אלפינית.

אנקדוטה קטנה ששווה להכיר. בין שבויי המלחמה שנפלו לידי הנאצים הייתה חבורה שנקראה ה-"פרומיננטה" - שבויי מלחמה שהיטלר וה-SS החשיבו כקלפי מיקוח יקרים. ביניהם היו בני משפחת המלוכה הבריטית, אדם שניצל ממוות כי שם המשפחה שלו היה צ'רצ'יל ועוד קצינים בעלי פרופיל ציבורי גבוה. כשכוחות הברית התקרבו לטירת קולדיץ', שם הם היו כלואים, הגרמנים העבירו את קבוצת האסירים הזאת למצודת האלפים עד פקודה מהיטלר. ממש לפני שהוא התאבד היטלר הורה להוציא אותם להורג אבל קציני ה-SS הבינו שאם הם רוצים להימנע מגרדום בעצמם יש פה הזדמנות. כך, מספר קצינים נאצים הובילו את קבוצת האסירים במסע סוריאליסטי שכלל שינה באסמים, שיירות מאובטחות, כדי שאף אחד לא יגנוב או יהרוג את קלפי המשחק היקרים, וסעודה פומפוזית מלאת אלכוהול כדי לעודד את שבויי המלחמה לספר על היחס הטוב שהם קיבלו.

בסופו של דבר השיירה הגיעה לאינסבורק שבאוסטריה והשבויים נמסרו לבעלות הברית. קצין ה-SS שפיקד על כל האירוע הביזארי, גוטלוב ברגר, הואשם ברצח עם על חלקו בשואה, אך זכה לחנינה לאחר 6 שנים בלבד בעיקר בגלל ה-"מאמצים" שעשה לשחרר את שבויי המלחמה. כאשר דם יהודי מונח על השולחן העולם תמיד מוצא הסברים יצירתיים כדי להסתכל לצד השני.

חזרה כמעט 80 שנים קדימה ונחזור למסע שלנו באלפים. מרוספלד יורד כביש מפותל מאוד אבל מהנה מאוד לנהיגה - מספרו 319. הוא כביש צר וקצר אבל הוא מציע חוויית נהיגה נפלאה. מכאן תגידו שלום לעיירה בעלת השם הבלתי אפשרי ברכטסגאדן (Berchtesgaden). כאן עולים על כביש 305 ונוסעים איתו מערבה לכיוון עיירה שגם אם אני אכתוב את שמה בעברית זה ישמע מוזר - Reit im Winkl. הכביש פה רחב, בעל אספלט איכותי ובגלל שהוא לא בגובה מוגזם, אפילו בסוף השבוע הקפוא בו ביקרנו באזור הוא היה פתוח ונוח לנהיגה.

מספר חלקים בכביש מהנים לנהיגה, אחרים מציעים נוף מרהיב של יער אלפיני והכל תמיד מוקף בהרים גבוהים ומרשימים ושלג רב (לפחות בינואר). כאשר ביקרנו במקום חלק גדול מהאגמים באזור היה קפוא והרבה אנשים החליקו על הקרח או עשו קרוס-קאנטרי לצד הכביש.

כאשר תגיעו ל-Reit Im Winkl תוכלו לרדת חזרה לאוטובאן מספר 8, זאת דרך האלפין הגרמנית הרשמית, אבל אנחנו בחרנו לעשות גיחה קצרצרה לאוסטריה. מבחינת הנוף, כמו ההבדל בהומור, אוסטריה תמיד מוצלחת יותר מגרמניה. הגיחה קצרה ובסופה אנחנו חוזרים לכביש 93 ונוסעים לעיירה בשם בראננבורג.

מברננבורג עוברים לכביש 307. תחילת הדרך מאלצת אתכם להיכנס לכביש פרטי וכמיטב המסורת הגרמנית הקמצנית - ששמה בכיס עדות אחרות - גברת בכניסה תדרוש כמה יורו בשביל המעבר. בתמורה תקבלו עלייה תלולה בכביש צר ומסוכן בו שדה הראייה אפסי. עם מכונית כמו ה-M5 שאיתה הגענו למבחן האירוע כולו היה בגדר הימור. הבימר אולי התברכה במנוע אדיר אך גם ברוחב נדיב שהופך את הנסיעה בכביש הזה לאירוע לבבי בפוטנציה.

אחרי כמה קילומטרים הדרך תחזור לרשות המדינה וכך גם האספלט ישתפר והפיתולים בעלייה יהפכו מחוויה מעוררת חשש לחוויה מעוררת. הסיבובים מהירים ועם מנוע בריא, בטח אם יש לו 727 סוסים, החגיגה מתחילה. מיד שתסתיים העלייה הכביש נפתח והנוף פה מרהיב. הכביש ממשיך מערבה ובאמת שמדובר בפנינה יוצאת דופן הן באיכות הסלילה, הן בחוויית הנהיגה והן בנוף מסביב.

מכאן לשלב הבא יש כמה דרכים להמשיך, או דרך כביש 13 או דרך עיירה שנקראת באד-טולץ ויישוב קטן העונה לשם בנדיקטבאורן. האופציה הראשונה מרשימה מאוד מבחינת נופים, השנייה תביא אתכם למנזר גדול בבנדיקטבאורן, משהו כמו מגרש הרוסים בירושלים, רק בלי עיר מסביב ועם מבנה כנסייה ענק ואורחן גדול במיוחד עם חצר גדולה.

מבנדיקטבאורן תגיעו בתוך כמה קילומטרים למעבר ההרים המרשים של המסלול - קסלברג פאס. קסלברג מציע כביש איכותי מאוד, המון סיבובים ומקום לאתגר את השלדה המעולה של ה-M5 - היה כיף. על אחד השלטים נטען שיש במקום מצלמות מהירות או אכיפה אחרת אבל אנחנו לא הצלחנו למצוא אותם. כן מצאנו מעבר ערפילי במיוחד בשעות הבוקר (מה שלא איפשר להפיק תמונות טובות) וכביש נפלא לנהיגה עם שדה ראייה טוב ואחיזה מעולה. בסוף המעבר תגיעו לאגם מרהיב שלצידו אפשר לעצור לטיולים, ארוחה נחמדה או כל פעילות אחרת שתרצו.

מכאן ממשיכים בכבישים פחות מעניינים ומרשימים, ועם הרבה בווארים חסרי סבלנות ונימוס, עד שמגיעים לעיירת החורף המפורסמת גארמיש. העיירה היא נקודת המעבר בין האלפים הגרמניים וטירול האוסטרית למגיעים ממינכן. פה גם יש נופים מרהיבים וכמה מהפסגות המרשימות ביותר בגרמניה - אלפינשפיצה וזוגשפיצה.

מכאן יוצאים צפונה על כביש 23 מה שאמור בתאוריה להביא אותנו במהירות לנקודת הסיום של המסלול בפוסן (Fussen). על כביש 23 אתם תראו ארמון מרשים שנבנה על ידי המלךהמפורסם של בוואריה - לודוויג ה-2. המלך, שלטענת אנשים בתקופתו היה משוגע, אהב מאוד טירות רומנטיות וסיפורי אגדות והיה פטרון של האדריכל כריסטיאן יאנק אשר בנה כמה טירות מרשימות באזורים שונים של בוואריה ובעיקר בפאתי האלפים.

הטירה האחרונה נמצאת בנקודת הסיום סמוך לעיירה פוסן (Fussen) אבל אנחנו החלטנו לעשות גיחה קצרה לאוסטריה. במקום להמשיך על כביש מס' 23 פנינו לכביש צר ודל ודליל בתנועה הנקרא S2060. הכביש הזה חולף בעמק אלפיני משגע. העמק הצר חוסם את מרבית קרני השמש ולכן השלג נשאר פה זמן רב יחסית. פה תמצאו מסלולי קרוס-קאנטרי ארוכים וכביש נהדר שחולף בין משטחי שלג גדולים ויערות לבנים בחורף. מכאן תעברו לאוסטריה ותגיעו לאגם פלנסי (Plansee) המרהיב. אין מה לעשות אוסטריה פשוט נראית טוב יותר.

מכאן עלינו צפונה חזרה לפוסן ונעצרנו כדי לצפות ביצירה המופלאה ביותר של לודוויג - טירת נוישויינשטיין (טירת אבן הברבור החדשה). הטירה נבנתה בשראת סיפורי אגדות גרמנים עתיקים. היא ניצבת על גבעה גבוהה המשקיפה על הסביבה. הטירה הזאת שימשה השראה לוולט דיסני כאשר הוא בנה את דיסנילנד והשראה ממנה אפשר לראות בטירות בדיסנילנד בפריז והונג קונג.

כביש האלפים הגרמני הוא אחד מהכבישים הנגישים שיש. נוחתים במינכן, אוספים את המכונית משדה התעופה ונוסעים לכיוון פוסן (שעה וחצי) או לדרך הנוף רוספלד (כשעתיים). אם אתם רוצים לחסוך אתם יכולים לקחת טיסה למיימינגן (ראיינאייר טסים לשם) ומשם לנסוע לפוסן (45 דקות).

האטרקציות פה מגוונות. לחובבי התיירות הרגועים ולמטיילים עם ילדים הביקורים בטירות השונות של לודוויג ובעיקר בנוישווינשטיין הם חוויה נהדרת. מסביב תמצאו אינספור טיולים קצרים. למיטיבי הלכת, כל האזור מציע טרקים רציניים בעיקר בקיץ ונופים מרהיבים. יש מסלולים מאתגרים יותר באזור אלפשפיצה וזוגשפיצה.

כמובן שספורט חורפי יותר כמו סקי אפשרי פה אבל אל תצפו לחוויית הסקי הטובה ביותר שאפשר למצוא באלפים או אפילו באיזור.

האמת, לא למכונית הזאת ציפינו. ביקשנו מכוניות קטנות יותר וגבוהות יותר (X1 או X2) לטובת המבחן. הנחנו שבחורף עדיף להגיע לפה עם רכב פנאי חזק אבל לא חזק מדי. בב.מ.וו חשבו שעדיף לתת לנו את ה-M5 והדבר האחרון שאנחנו יכולים לעשות זה להתלונן.

אולי ההפתעה הגדולה ביותר היא הנכונות של המכונית הענקית הזאת להיכנס לפניות. היא גדולה ועם יחידת הנעה פלאג-אין היברידית היא גם כבדה מאוד, ועדיין ברוב הזמן היא טורפת פניות לארוחת בוקר, צהרים וערב. בכבישים האלו, האתגר האמיתי שהיא מעמידה הוא בעיקר הגודל שלה שמאלץ נהיגה זהירה במקומות בהם שדה הראיה לא מושלם.

לצד ההתנהגות המפתיעה, ב-95% מהזמן, הבימר הענקית מציעה יחידת הנעה נהדרת. 727 כוחות סוס שמתחלקים ל-585 סוסים ששותים בנזין ועוד 200 שצורכים חשמל. הפער דרך אגב נובע משיא ההספק של שני המנועים שמגיע בסל"ד שונה.

אולי הבונוס הגדול בסוף המבחן הוא שאת הדרך הביתה אנחנו עושים על האוטובאן. עד עכשיו ה-M5 הייתה מרשימה, מכאן היא זורחת. המנוע הזה מאפשר לה לשייט במהירויות כלא ובמקביל להרגיש כאילו אתם יושבים בשורה הראשונה באולם אופרה או בהופעה. בידוד הרעשים נעשה ללא רבב ואפילו צריכת הדלק לא מופקרת לגמרי בהתחשב בביצועים, ועוד 45 ק"מ חשמליים במידה וטענתם אותה בלילה.

המבחן המלא לב.מ.וו M5

בואו נהיה כנים, כביש האלפים הגרמני לא מתקרב בנופים ואפילו בחוויית הנהיגה לכבישים המעולים שתמצאו באוסטריה השכנה או בשוויץ.

מצד שני, הכבישים האמורים סגורים בין הסתיו והאביב, כלומר בין ספטמבר-נובמבר ועד למאי-יוני. במקרים קיצוניים החוויות הטובות לנהיגה באירופה מוגבלות ל-4 חודשים בשנה.

האלפין-שטראסה, כמו גרמני טוב, פתוח כל השנה והוא מציע חוויית נהיגה נהדרת בהתחשב באופציות שזמינות לכם בין נומבר ואפריל. יותר מזה, ב-150 הק"מ שלו הוא מציע נופים אלפינים, קצת סקי, קרוס-קאנטרי ומסלולי הליכה מגוונים לכל אורכו לצד טירות מרהיבות ויערות עבותים. קל מאוד להגיע אליו, וקל לא פחות להגיע ממנו לאתרי חורף מרהיבים באוסטריה, איטליה ושוויץ.

אם אתם אוהבים לנהוג ונמצאים פה בחורף רוספלד, סודלפלד וקסלברג כולם יהיו חוויה נהדרת ובניהם תהנו ממקטעי נהיגה מרהיבים וקצרים יותר לצד נסיעת תיור מרהיבה.