המכוניות הויאטנמית במבחן ישראלי ראשון

חשמליות עירוניות קטנות וזולות יכולות לחולל שינוי מהותי בתפיסת עולם התחבורה שלנו. מכוניות כמו BYD דולפין סרף שנחתה לאחרונה בישראל, דונגפנג בוקס שמציעה רמת עושר שלא אופיינית גם לסגמנטים שמעל או ליפמוטור T03 שאולי סגפנית, אבל מחירה 90 אלף שקלים. בקבוצה הזו גם נמצאת וינפאסט VF5 החשמלית.

היצרן הווייטנאמי וינפאסט היה אמור להתחיל פעילות בישראל בסוף 2022, אבל סיבות שונות ובהן גם התמשכות המלחמה גרמו לדחיית הפעילות שכנראה תתחיל רק בשנה הבאה. הזכיון שייך לפריסבי (50%) ולחברת B-EV. שלושה דגמי פנאי משפחתיים בגדלים שונים נמצאים על הפרק, אבל האם יש מקום גם לדגם פנאי חשמלי קטן מהם ובממדים של טויוטה יאריס קרוס? יצאנו למפגש ישראלי ראשון עם המכונית הווייטנאמית.

בווייטנאם יש אימרה שאתה יכול להעביר את כל החיים כשאתה משתמש בחברה אחת. אתה יכול להיוולד בבית חולים של 'וין-מק', לקחת אוטובוס של 'וין' כדי ללמוד בביה"ס ובאוניברסיטה של 'וין', לגור בבתים של 'וין', לעשות את הקניות ב'וין-מארט' ולנפוש בריזורטים של 'וין-פרל'. כל החברות האלה שייכות ל-Vingroup שעל פי ההערכות אחראית על 1.6% מכלכלת וייטנאם. מייסד החברה ויו"ר מועצת המנהלים הוא פאם נהאט וונג (Vượng), האיש העשיר בווייטנאם, שבשנים האחרונות עמל גם על בניית המכונית החשמלית הלאומית של וייטנאם, וינפאסט.

וינפאסט הוקמה ב-2017 וכמו חברות רבות, תחילה למדה את התחום באמצעות רכישת טכנולוגיות מחברות מבוססות ממנה, בעיקר ב.מ.וו, מגנה שטייר האוסטרית וסימנס הגרמנית, ויצרה שיתוף פעולה עם ג'נרל מוטורס לייצור ושיווק מקומי מכוניות קטנה של שברולט. אחרי שלמדה, צרפה לשורותיה דמויות בכירות מעולם הרכב, החלה פיתוח דגמים חשמליים לחלוטין ויצאה בהצהרה נועזת על ייצור ושיווק גם באירופה וגם בארה"ב כולל בניית מפעל בצפון קרוליינה.

לצורך גיוס הכספים הנדרשים, הונפקה וינפאסט בנאסד"ק באוגוסט 2023 וכבר ביום המסחר הראשון זינקה המניה ב-255%. בין לילה הוערך שווי החברה ב-85 מיליארד דולר, כמעט כפול משוויין של פורד וג'נרל מוטורס באותה עת. שבוע אחר כך רשמה מניית החברה שיא של כל הזמנים, כששווי המניה הגיע ל-68 דולר, בעידן ששוק ההון ראה בכל חשמלית את הטסלה הבאה. אבל כבר למחרת החלה הצלילה וכבר כמעט שנתיים נסחרת החברה סביב 3.5 דולר למניה - צניחה של 77% מהשיא, בשווי שוק של 7.86 מיליארד דולר.

כמה חודשים לפני כן, במאי 2023 היא ביצעה את כניסתה לארה"ב. התקשורת קטלה אותה. הדגם היה VF8, קרוסאובר חשמלי שהגיע כתשובה לטסלה מודל Y, נמכר במחיר דומה והציע הנעה כפולה הספקים שנעו בין 348 ל-402 כ"ס, וטווח מוצהר צנוע של כ-310 עד 471 ק"מ. עיקר הביקורת היתה סביב מערכות המולטימדיה, רמת ההרכבה, נוחות הנסיעה והתנהגות הכביש.

צריך לזכור שחברות מסוגה של וינפאסט לא פועלות באופן בו עובדת התעשייה המסורתית. מבחינתה שיפור דגם תוך כדי תנועה הוא חלק מהעניין של להוציא לשוק את הרכב הכי עדכני שיש וכך להביס את המתחרים המסורתיים שפועלים בקצביים מדודים יותר. כך פעלה בעבר טסלה, וכך פועלות כיום כמעט כל התעשייה הסיניות.

מאז, שופר הדגם, ולהיצע נוסף דגם חדש גדול יותר, VF9, שגם משווק באירופה וארה"ב וזוכה לביקורת אוהדות יותר. ב-2024 מכרה החברה 97.4 אלף מכוניות, גידול של 120% לעומת 2023, אבל עדיין מעט מאוד עבור יצרנית דגמים עממיים, מה שהביא להפסד של 3.2 מיליארד דולר. אבל זו הסתכלות מאוד נקודתית, כי באופן כללי התרחשו מהלכים גדולים ואופטימיים בהרבה. פאם נהאט וונג חזר לכס המנכ"ל של וינפאסט, לצד מושבו כיו"ר הקבוצה כולה, הזרים מהונו העצמי כדי להרים את החברה ולהמשיך בפיתוח, פתח מפעל ייצור נוסף בווייטנאם, כשמפעל שלישי יפתח בקרוב בהודו, וגם חידש את התוכניות לבניית המפעל בדרום קרולינה, שקודם נעצרו, וכעת מתוכנן להיפתח ב-2028.

אגב, הבחירה בהודו וארה"ב אינה מקרית. השוק ההודי יאפשר התבססות באחד השווקים המתעוררים בעולם, ואולי אפילו חשוב מכך, ייצור בזול כדי לבלום את חדירת המותגים הסיניים לשווקים נוספים באסיה כמו תאילנד והפיליפינים, ובהמשך למכור גם לאירופה. לא רק וינפאסט מתעניינת בשוק ההודי. סוזוקי כבר מזמן שם, וגם יונדאי, קיה, סיטרואן. לאחרונה הודיעו הונדה, טויוטה וסוזוקי על השקעות של מיליארדי דולרים בהרחבת המפעלים המקומיים שלהן. העובדה שלא מדובר ביצרן סיני מאפשרת לחברה לפעול בארה"ב, שוק הרכב הגדול במערב, עם פוטנציאל להיות החשמלית הזולה בשוק. כך או כך, נראה שווינפאסט חישבה מסלול מחדש, ורק ימים יגידו אם היה זה גם המסלול הנכון.

יש משהו חמוד במראה של ה-VF5. מלפנים המעצבים דילגו על ההבעה האטומה שמאפיינת מכוניות חשמליות באמצעות מתיחת כנפי הסמל. בפרופיל, יצרו מעין ניתוק בחלקו האחורי של הגג - סממן ההיכר בכל דגמי וינפאסט, ומאחור זיגזגו את כפלי פח למראה מיוחד. אהבנו.

התחושה הראשונית מאחורי גלגל ההגה היא שהמעצבים שמו את הנהג במרכז. הכל מוטה כלפיו, נגיש במרחק שליחת אצבעות, כשאפילו מסך המולטימדיה מציע מעט תפריטים, מסודרים בסדר הגיוני, עם פונטים גדולים ומפתיע כמה הוא נוח לשימוש.

אבל אז יורדים לפרטים: ההגה לא מתכוונן לשום כיוון, המושבים רכים מידי ולא מספיק אוחזים, תנוחת הישיבה לא מספיק נוחה והראות לאחור לא משהו בגלל החלון הקטן.

מול הנהג לוח מחוונים דיגיטלי בגודל "7 עם תצוגה פשוטה ויעילה. במרכז הקונוסלה מולטימידה בגודל "8 נוחה לתפעול כשבחלקה התחתון אייקונים לשליטה על מערך המיזוג, שנשארים קבוע למשחק תמידי של הנהג והנוסע. יש כניסת USB אחת מלפנים ונוספת מאחור, חיבור אלחוטי לאנדרואיד ואפל, מפתח חכם, ואפילו סייען קולי שבמקרה הזה, דיבר וייטנאמית בלבד. בדגמים שיוצאים מגבולות המדינה, הסייען מבין ודובר שפות נוספות.

הממדים כמעט זהים לאלה של טויוטה יאריס קרוס, עם אורך של 3.97 מטר, רוחב של 1.72 גובה של 1.58 מטר ובסיס גלגלים של 2.51 מטר. על אף הממדים הנאים, מלפנים צפוף מצד אחד בגלל בית הגלגל הבולט שלא מותיר מקום לרגליים ומצד שני בשל מבנה הקונסולה שמפריעה לברך. הצפיפות הזו בולטת יותר בצד הנוסע, אבל גם לנהג מעט דחוק.

מאחור לעומת זאת יש מלא מקום, ולכל כיוון. יותר מאשר ביאריס קרוס למשל. כשבנוסף הרצפה שטוחה לחלוטין כדי שגם לכפות הרגליים יהיה נוח. המושבים נמוכים ורכים מידי, כך שלאורך זמן לא מספיק נוח כי המושב שוקע. אין פתחי מיזוג, אבל יש כניסת USB.

תא המטען מציע נפח סביר של 260 ליטר שזה מעט פחות ממה שנמצא ביאריס קרוס. המושבים האחוריים מתפצלים בחלוקה של 60:40 ומאפשרים להגדיל את הנפח, אבל לא יוצרים רצפה שטוחה. אין תאורה, אין כניסת 12V, אבל יש גלגל חליפי.

הרכב לא עבר מבחני ריסוק כלשהם, ומציע מערכות בטיחות חלקיות שכוללות 6 כריות אוויר, התרעת רכב בשטח מת, התרעה על תנועה חוצה מאחור, התרעת פתיחת דלתות כשהשטח לא פנוי, בקרת יציבות, סיוע לזינוק בעליה, איזופיקס, התרעת לחץ אוויר בצמיגים, התרעת חגירת חגורות במושבים הקדמיים. מה אין? בלימת חירום אוטונומית, התרעה או תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית (יש בקרת שיוט רגילה ומגביל מהירות).

134 כ"ס ומומנט של 13.8 קג"מ זה לא הרבה, אבל במכונית חשמלית קטנה וקלה (1,340 ק"ג), לא צריך יותר מזה כדי לזוז באופן נחוש. יציאה מהמקום יכולה להיות מאוד מהירה ואף לאתגר את הצמיגים במציאת אחיזה. לא תהיה לאף אחד בעיה לצאת ראשון מהרמזור ולהתקדם בקצב מהיר עד סביבות 70 קמ"ש. וזה נותר ככה גם כשברכב היו 4 נוסעים ומעט מטען. מעבר לכך ובמעלה הקמ"שים הדחף פוחת, ולכן נדרשות 12 שניות כדי להשלים את המיאוץ הקלאסי ל-100 קמ"ש. אבל בווייטנאם עקיפות במהירויות גבוהות מ-90 קמ"ש הן לא רלוונטיות, אז את אף אחד זה לא מעניין, אלא אם אתה נהג סליפר (אוטובוס עם מיטות שינה שתופר מרחקים).

דרך המסך ובאמצעות אייקונים גדולים אפשר לבחור בין מצב 'רגיל' ל'ספורט', ובין 2 דרגות לבלימה הרגנרטיבית. בזכות הפשטות זה יחסית נוח, אבל אנחנו עדיין מעדיפים לחצנים חיצוניים למסך. בורר עגול בין שני המושבים מתפקד כתיבת הילוכים. הוא לא מציע מצב 'P', ומה שעושים כשרוצים להחנות, זה לעבור למצב N ולמשוך את בלם היד - הידני.

המשקל הקל של המכונית, נובע מכך שאין הרבה סוללות, וסוללות זה טווח. הרכב בו נהגתי עוד הגיע עם המארז הגדול של 37.2 קוט"ש שמספיק לטווח של 326 ק"מ לפי תקן NEDC הפחות מחמיר מזה הנהוג אצלנו. בפועל הטווח הוא סביבות 270 ק"מ. ישנה גרסת מנוע חלשה יותר (94 כ"ס) וסוללות באנרגיה של 29.6 קוט"ש לטווח רשמי של 268 ק"מ.

קצב הטעינה הביתי הוא 7.4 קילוואט, כשווינפאסט לא מפרסמת את קצב הטעינה המהיר ומסתפקת בהצהרה על מילוי של 10%-70% ב-33 דקות. אבל החשמל כאן כמעט בחינם, גם בעמדות DC (תלוי בתוכנית הרכישה), וכולם טוענים בעמדה מהירה.

הכבישים סביב האנוי אינם סלחניים לאף כלי רכב, וגם VF5 מתקשה להתמודד עם שלל השיבושים שמרצפים את מה שכאן קוראים כביש. חורים, שיברי אספלט וסתם במפרים אלימים, גורמים למכונית לרקד בחוסר נוחות כמעט בכל מהירות.

באופן מעט מוזר, על אף הקשיחות המכונית מחסירה ריסון, כך שבפניות מהירות נוצרת זווית גלגול. זו לא המכונית להתנהלות מהירה אלא יותר לעיר, ושם את מטלת התמרון היא מבצעת באופן סביר עם רדיוס סיבוב של 5.4 מטר.

כמו בישראל גם בווייטנאם רוכש רכב הבנזין מסבסד את רוכש הרכב החשמלי, ו-VF5 עולה 520 מיליון דונג (30.5 אלף שקל), שזה 40% פחות ממה שעולה שם קיה פיקנטו ששייכת לקטגוריה נמוכה יותר, בין היתר גם בגלל העדפות מיסוי לרכב חשמלי.

לא נכנס לסוגיה הפילוסופית של צדק חברתי ונתמקד במספרים היבשים מול המתחרות החשמליות האחרות, ונגלה שגם מול BYD דולפין סרף ודונפנג בוקס היא זולה באחוזים דומים (ליפמוטר T03 שנמכרת בישראל לא מוצעת שם). היא גם מגיעה עם אחריות מורחבת של 7 שנים על הרכב ו-10 שנים לסוללה, כך שהאטרקטיביות שלה ברורה.

VF5 הנוכחית היא חשמלית מודרנית שהגיחה לעולם ב-2023, אבל הדור הזה לא יגיע לישראל. אולי בדור הבא אחרי שווינפאסט תתבסס באירופה. גם ברור שכדי להימכר באירופה תקנות הבטיחות ייקרו את המכונית, ועדיין נראה שהיא יכולה להישאר מספיק זולה, כדי לחולל גם אצלנו שינוי תחבורתי.

מנוע: חשמלי, 134 כ"ס, 13.8 קג"מ
תיבת הילוכים: אוט', תמסורת ישירה, הנעה קדמית
חשמל: סוללת 37.2 קוט"ש
ביצועים (יצרן): 12 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש, 120 קמ"ש מהירות מרבית, 326 ק"מ טווח בתקן NEDC
בטיחות: לא נבחנה במבחני ריסוק, ללא בטיחות אקטיבית
אחריות: 7 שנים או 160 אלף ק"מ לרכב, 10 שנים או 200 אלף ק"מ לסוללה
מחיר משוער: כ-70 אלף שקל
מתחרים: BYD דולפין סרף, דונגפנג בוקס, ליפמוטור T03
אהבנו: מחיר, עיצוב, מרחב מושב אחורי
לא אהבנו: טווח נסיעה, נוחות, מרחב מלפנים
ציון: 6/10