היום נוסעים דרומה. כבר עשינו את המסלול הארוך לאילת בכמה מכוניות מהירות, מרווחות ובעיקר יקרות יותר, אבל היום אנחנו מאתגרים את מכונית המבחן ואותנו, ומוציאים אותה מאזור הנוחות שלה אל המדבר.
ליפ מוטור T03 הוא שמה של הסינית האחרונה בינתיים שעשתה עלייה, ומיובאת לישראל תחת מטרו מוטור, שהכרתם עד היום כיבואנית הדו גלגלי הגדולה בישראל. המכונית חשמלית כמו רוב הסיניות האחרות, אבל החשמלית השנייה בסך הכל שנוחתת ישר אל תוך שוק מכוניות המיני המצטמצם. תחרות לקיה פיקנטו, יונדאי i10 (שצפויות להפוך לחשמליות), טוייוטה אייגו X, סוזוקי איגניס, וגם לפיאט e500 שהקדימה אותה כחשמלית הראשונה בקבוצה.
רק של-T03 יש שני יתרונות חשובים על פני האיטלקיה: היא עולה רק 100 אלף שקל, מה שהופך אותה למכונית החשמלית הזולה בישראל, ויש לה חמש דלתות. ל-500 יש 3 דלתות (או 3+1 עם "חצי דלת צד" בתוספת תשלום) והיא עולה 120 אלף שקלים בגרסה הכי בסיסית, עם סוללה קטנה משל הליפ וטווח קצר בכ-100 ק"מ.
בניגוד ל-500 בעלת עיצוב הרטרו, ויתר המיני בנזין החדשות שמעצביהן השקיעו בטיפול במשטחים כדי להעניק להן מראה בוגר יותר, הליפ בעיקר נראית חמודה. פנסים גדולים ועגולים, קווי גוף עגלגלים ופשוטים, דמיינו את התוצאה של ליל אהבה בין מיני לסמארט - עכשיו תפתחו את העיניים וזו היא. אבל היא צמחה לגובה, עם כמעט 1.60 מטר, 15 ס"מ יותר מהקוריאניות. לא מרגישים את זה עד שעומדים לצידה, או יושבים בתוכה ומגלים ברמזור שאתם יושבים כתף אל כתף לנהגי ונוסעי מיצובישי אאוטלנדר.
מבפנים העיצוב פשוט ונקי: מסך מולטימדיה מרכזי בגודל 10.1 אינץ' במרכז ואחד נוסף, 8 אינץ', שממשמש כלוח מחוונים. פתחי המיזוג מוקמו למעלה שזה טוב, אבל אחר כך הפסיקו המתכננים להקשיב למומחי הנדסת האנוש. אין כפתורי שליטה, הכל נעשה ממסך המגע, שסובל מפונטים קטנים שקשה לקרוא בזמן נסיעה, ריבוי תפריטים, מתפעול מורכב מדי בו פונקציות בסיסיות מצריכות יותר מדי לחיצות ומבטים והשתקפויות מבחוץ שלא מאפשרות לראות את המידע. גם שאר תא הנוסעים פשוט מאוד, קצת בד פה ושם, משטח להנחת הנייד בסמוך לשקעי טעינה (12V ושני USB), מחזיק כוסות בודד וגומחה קטנה בין המושבים.
זוכרים את הגובה? אחד היתרונות שלו הוא תנוחת ישיבה גבוהה, ברמת ג'יפון ולא של מכונית מיני קלאסית, קצת כמו באיגניס. זה מייצר כניסה ויציאה קלות, וראות טובה מאוד לפנים.
ריצפה שטוחה ונטולת מוט הילוכים תורמת לתחושת המרווח מלפנים. המושבים שטוחים, נטולי תמיכת צד. לנו הם היו נוחים גם אחרי נהיגה ארוכה, אבל נהגים בעלי גוף קטן יותר עשוים להרגיש פחות נוח. נהגים נמוכים או גבוהים במיוחד גם יצטרכו להתאמץ למצוא תנוחת ישיבה נוחה, שכן ההגה מתכוונן רק מעלה ומטה, ולא לעומק. נוסע ונהג שאינם קטני מידות ייהנו מחוויה אינטימית של חיכוך מרפקים ויצרטכו לדון מחדש בכל המושג של "מרחב אישי".
המושב האחורי מכיל רק שתי חגורות בטיחות, מה שהופך את הליפ לארבע מושבית, מרווח הראש מצוין, מרווח הברכיים סביר מינוס למבוגרים. קו חלונות גבוה יעיק על ילדים קטנים.
לתא המטען יש נפח של 210 ליטר בלבד, שזה אמנם 35 ליטר יותר מאשר בפיאט החשמלית, אבל גם 40 ליטר פחות מאשר בפיקנטו וב-i10. התא עמוק, מה שמחייב מאמץ להרים חפצים כבדים. אל תחפשו בתחתית גלגל רזרבי, יש ערכת ניפוח. תוכלו להגדיל את הנפח שלו עם קיפול המושב, אולם זה מתקפל בשלמותו ולא מפוצל, כך שהוויתור הוא על הושבה מאחור בכלל.
האבזור, כל עוד לא מדברים על הבטיחות, נדיב. יש רק רמת אבזור אחת אבל היא כוללת חישוקי 15 אינץ' קלים, חלון שמש פנורמי, גג מושחר ללא תוספת תשלום, בקרת אקלים, אפל קארפליי ואנדרואיד אוטו, מצלמת רוורס וחיישני חנייה מלפנים ומאחור.
אבל אבזור הבטיחות דל: רק 2 כריות אוויר, וכרגע ללא מערכות בטיחות אקטיביות. אלה כבר מוצעות בשוק הסיני, אבל יגיעו אלינו רק במאי, כאשר הליפ תזכה לתקינה אירופית מלאה. עד אז יש מובילאיי בהתקנה מקומית, מחזה שכבר לא ציפינו למצוא במכונית חדשה ב-2022. יש אמנם ארבעה בלמי דיסק, בזמן שחלק מהמתחרות מסתפקות בשניים, אבל כחשמלית הליפ גם כבדה משמעותית, עם 1.2 טון.
הליפ בנויה על פלטפורמה ייעודית לרכב חשמלי, עם סוללת בתחתית המרכב, אבל ניצול החלל שלה פחות טוב מחלק מהחשמליות האחרות. תא המנוע אכן משמש את המנוע החשמלי ומערכות העזר שלו, ולא משמש כתא מטען נוסף. למנוע הספק של 108 כ"ס, נאה למכונית מיני, אבל שוב, אחת ששוקלת כמו משפחתית קטנה. שימו לב, גם מרווח הגחון שלה, 11 ס"מ בלבד, צנוע מאוד ומחייב זהירות ואיטיות בכל ירידה מכביש.
שילוב לדרייב מידית ההילוכים שמאחורי ההגה, ותחילת תנועה עירונית מגלה תגובה ראשונית טובה. יש שלושה מצבי הנעה, רגיל, ספורט שמאיץ את התגובות על חשבון צריכת החשמל, וחסכוני שמאלחש אותן לטובת הקטנה הצריכה, אם כי לא מנתק את המזגן ומגביל מדי את המהירות כמו בפיאט 500 למשל.
למרות שהמהירות המירבית מוגבלת ל-140 קמ"ש, הביצועים עד אז טובים בספורט וברגיל, ואין קושי לעקוף. חבל שהשליטה על רמת הטעינה החוזרת נבחרת מהמסך המסובך, וטעינה המירבית לא מספיק חזקה לנהיגה בדוושה אחת.
ליפ מבטיחה טווח משולב של 280 ק"מ, לעומת 190 ק"מ בפיאט הבסיסית ו-320 ק"מ בדגם היקר יותר. אבל את הנהיגה הארוכה לאילת ובחזרה סיימנו עם 17.5 קילווואט ל-100 ק"מ, טווח מעשי של 240 ק"מ, אחרי נהיגה במהירות התנועה בדרך כלל. למרות ההבטחה לטעינה מהירה בקצב של 50 קוט"ש, לא השגנו יותר מ-45-47 קוט"ש בעמדות שבהן עצרנו. טוב שהסוללה קטנה עם קיבולת של 41.3 קוט"ש. הטעינה הביתית לא מהירה במיוחד גם היא, עם הבטחה ל-7 שעות בגלל מטען 7 קילוואט (או 3.5 שעות מ-30 ל-80%). שקע טעינה ממוקם בחזית, ולא באחת הפינות האחוריות, מה שמאלץ חניה עם החלק הקדמי פנימה - שלא מומלצת בשום פנים ואופן.
למרות שלא מדובר במכונית ספורטיבית, או בעלת היגוי שנרצה לזכור, הליפ מחזיקה בקסם של מכוניות קטנות, מדויקת בעיקולים כמו בתנועה עירונית, וזריזה בתגובות להטיית הגה. הגלגלים בפינות המרכב ומיקום הסוללות ברצפה שלה מאפשרים לה לייצר אחיזה במידה ראויה, בלי דרמות - כמצופה ממכונית כזו, ובכל מקרה מעטפת הביצועים והמהירות שלה לא ממש מאפשרות להסתבך בצרות והטווח הצנוע לכתחילה יצנן כל נהג כבד-רגל. בידוד הרעשים טוב, אבל הגובה עושה את שלו מעל 100 קמ"ש ברעשים מאזור הגג והמראות. נוחות הנסיעה סבירה.
סיכום
בשורה התחתונה הליפ היא מכונית מיני יעילה ושימושית. היא מציעה עלויות אחזקה ושימוש נמוכות, אבל זקוקה לטיפול בדיקה ראשון כבר ב-3,000 ק"מ, שבו יגיעו אנשי היבואן מטרו מוטור אליכם, ואחד נוסף ב-10,000 ק"מ, שבו תצטרכו להגיע למוסך, שניהם ללא תשלום. זה יגיע 20 אלף ק"מ אחר כך, בטיפול 30 אלף ויעלה כ-900 שקל.
יש בה חן של מכונית קטנה, יתרונות של ישיבה גבוהה, והיעדר גיר רובוטי חד מצמדי כמו של הקוריאניות. הליפ T03 נמצאת במיטבה בעיר, שם הישיבה הגבוהה היא יתרון חשוב, אבל תשרוד גם נהיגות בין עירוניות, בעיקר אם תהיו סבלניים ומתוכננים מספיק לטעינות בדרך.
אבל היא צריכה עוד עבודה על המולטמדיה, תא המטען שלה יכול היה להיות חכם יותר, ובעיקר, רמת אבזור הבטיחות שלה נמוכה מדי כרגע בכדי להמליץ עליה. במטרו מצהירים כי במאי תגיע המכונית בתקינה אירופית מלאה, כרגע היא בתקינה חלקית שמוגבלת לייבוא 400 מכוניות בשנה. כשזה יקרה תהיה הליפ מכונית מומלצת, לכל מי שרוצה להצטרף למהפכה החשמלית בתקציב מוגבל, או עם מקום חנייה צר. והיא תקרוץ בעיקר לאלו, כי למרות שהחשמליות הולכות וסוגרות את פער הכדאיות מול מכוניות גדולות יותר, כאן, בסגמנט הזה המחיר עדיין משחק תפקיד. וכאשר מחירה גבוה בכ-10,000 שקלים ממחירה של קיה פיקנטו, אחנו מדברים על סכום ששווה ערך לבנזין שיספיק לכ-24,000 ק"מ של נהיגה שאינה מוגבלת טווח או מצריכה עמדת טעינה קבועה. נדמה שבשלב זה היא תקרוץ בעיקר לבעלי חניה צמודה הזקוקים למכונית לטווחים קצרים בלבד ונחושים לעבור לעידן החשמלי.
על הצד הטכני: ליפ מוטור T03
מנוע, הנעה: חשמלי, הנעה קדמית
הספק: 108 כ"ס
מומנט: 16.1 קג"מ
סוללה: 41.2 קוט"ש
תיבת הילוכים: אוט', הנעה ישירה הילוך בודד
מידות:
אורך (מטר): 3.62
רוחב (מטר): 1.65
גובה (מטר): 1.58
בסיס גלגלים (מטר): 2.42
תא מטען (ליטר): 210
ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): חסר נתון
מהירות מירבית (קמ"ש): 140
טווח משולב מוצהר/מבחן: 240/280 ק"מ
צריכת חשמל (מבחן): 17.5 קוט"ש
טעינה ביתית (30-80 אחוז, 7 קוט"ש): 3.5 שעות
טעינה מהירה (30-80 אחוז, 50 קוט"ש): 36 דקות
מתחרות:
פיאט 500e, קיה פיקנטו ויונדאי i10
מחיר:
100 אלף שקל