מבחן דרך: אלפא רומיאו ג'וליה וולוצ'ה

פעם, לפני הרבה שנים באיטליה הייתה יצרנית רכב שעם כל דגם שלה הגדירה את המהות של ספורטיביות ואלגנטיות. היא עשתה את זה כאשר עיקר הגאווה של מרצדס הייתה על ספינות מפוארות וכלי רכב מסחריים, ב.מ.וו רק התחילה לפצח את הסיפור עם ה-2002 ואם הייתם מכנים את אודי יצרנית יוקרה היו מכנים אתכם בחזרה יצרני שטויות.

אבל אז משהו השתבש. זו הייתה מעורבות הממשלה הסוציאליסטית בה, זה היה הניהול של פיאט אחר כך, זה היה השד הרע, לא משנה מה זה היה אבל הוא גרם לה להפסיק להיות אותה חברה. מעט מדי דגמים טובים, הרבה דגמים של פשרות - אלו ואלו לא החזיקו מעמד. בכל פעם שנראה שהנה היא קמה על הרגלים זה רק היה כדי לגלות שזה מעט מדי ומאוחר מדי.

ורגע לפני שזה כבר היה מאוחר מדי, עם קו מוצרים מתיישן, לא מספיק ייחודי ומתחרות שממשיכות לפתוח פער, אחרי היריון ארוך מאוד נולדה הג'וליה. ופתאום הייתה לנו שוב אלפא. כזו עם עיצוב מסעיר, עם הנעה אחורית, עם התנהגות כביש, ואיך אפשר בלי - גם כמה מגרעות שאפילו עם כל ההתלהבות ממנה היה פשוט מביך למצוא בה.

אני לא מכיר מישהו שמבין בנהיגה ואוהב לנהוג שיצא מהג'וליה טרום העדכון האחרון ולא התלהב מהיכולות שלה, אני מכיר הרבה אנשים שהסתכלו על מה שהיא הציעה בתא הנוסעים וב-99 אחוזים מזמן השימוש במכונית ואמרו "לא תודה". מסתבר שגם באלפא מכירים את אותם האנשים, ומכיוון שהם יודעים שלא בוכים על קיאנטי שנשפך, ובאופן מאוד לא איטלקי - הם החליטו שלא לנסות לחנך את קהל הלקוחות אלא לשפר את הצעת ההגשה שלהם עם גרסה משופרת של הג'וליה.

עיקר השינוי בולט בתא הנוסעים שלה, שגם לפני מתיחת הפנים שלה נראה טוב, אבל היה מלא בכשלים קטנים של חוסר תשומת לב, ליטוש או סתם אכפתיות של ירידה לפרטים. הפעם הוא עשוי ברמה הרבה יותר גבוהה, מוקפד, עם חומרים טובים יותר, הנדסת אנוש משופרת - ובעיקר מעניק תחושה של מוצר שמתאים הרבה יותר לסביבה שאליה הוא אמור להשתייך.

זה בעיקר מסך המולטימדיה שעבר מגודל סמלי עם תפעול לא ידידותי לכזה גדול, בעל גרפיקה נאה, ממשק שליטה טוב משמעותית והרבה יותר מידע ואפשרויות. זה ממשיך עם חומרי דיפון איכותיים ונעימים יותר, גימור מלוטש, הנדסת אנוש נוחה, כזו שמבינה שהמכונית צריכה להתאים לנהג ולא להיפך. פשוט תראו את ההגה השמנמן הזה, כל כך כיף לכרוך סביבו את האצבעות שאפילו החלק התחתון השטוח שלו לא הפריע לי. אם תהיתם אז כן, המושבים האלו טובים בדיוק כמו שהם נראים, עם כיוון תמיכה לצדדים, הקשחה לגב, הארכה של המושב עצמו - הם היו נוחים בשנייה שהתיישבתי בהם וגם מאות קילומטרים אחר כך.

כמובן שזו אלפא, אז לגבי הנדסת האנוש כמובן שנשארו פה כמה דברים קטנים שלא טופלו, כאילו להכעיס. המראה המרכזית עדיין לא מציעה זווית צידוד מספיקה ונהגים שיושבים קרוב יחסית לעולם לא יראו את מלוא מה שקורה מאחורי המכונית. האצבעות נתקלות קבוע במנופי העברת ההילוכים מאחורי ההגה בכל פעם שמפעילים את האיתות. ואני באמת מבין שעשו פה מאמץ בהיבט של חיסכון במשקל, אבל באמת שהיה אפשר לשים סכי שמש קצת יותר גדולים ממה שכנראה המינימום החוקי.

האבזור נדיב מאוד ברמת הגימור הזו, הגבוהה ביותר לפני גרסת ה"תלתן ירוק" החזקה והקיצונית. הוא מיישר קו ואף מוסיף אבזור ביחס לזה של הגרסה לפני מתיחת הפנים. לא רק בפינוקים, אלא גם בסוללת מערכות בטיחות מתקדמות שנמצאות פה כסטנדרט.

המושב האחורי שלה היה ונותר נקודת התורפה של השימושיות שלה, איך עם 282 ס"מ בבסיס הגלגלים הצליחו שיהיה כל כך מעט מקום לרגליים, פחות מזה לכפות הרגליים? ותעלת ההינע הענקית ברצפת התא מבטלת לחלוטין מחשבה על נוסע שלישי. תא המטען גם הוא לא איזו חגיגה גדולה של שימושיות. יש לו 480 ליטרים, אבל גם סף הטענה גבוה ומפתח הטענה לא גדול.

עם כל קילומטר שהתקדמנו צפונה ובכל עצירה לצילומים או לקפה, הג'וליה עשתה שוב ושוב את הדבר שמעט מדי מכוניות עושות היום - היא פשוט גרמה לי להתרגש בכל פעם שהיה צריך לצאת שוב לדרך. לא רק מהמראה החיצוני שלה אלא בעיקר מאיך שהיא נוסעת.

בגרסת המבחן ה"וולוצ'ה" מנוע ה-2.0 ליטרים מפיק 280 כ"ס (200 כ"ס בגרסת הבסיס שלו) ו-40.8 קג"מ. תיבת ההילוכים פלנטרית בעלת שמונה יחסי העברה מתוצרת ZF שמייצרת נכון להיום את תיבות ההילוכים הפלנטריות הטובות ביותר. זה היה המנוע ואלו היו המספרים גם טרום מתיחת הפנים, אבל היא מחסירה פה דבר אחד שמוסיף המון - בעבר גרסה זו הגיעה בהנעה כפולה והפעם היא עוברת להנעה אחורית. עם כל הכבוד, הנעה כפולה לכביש זה אולי מהיר - אבל לא כיף.

בדרך לצפון הג'וליה משייטת בנינוחות אגבית בכביש המהיר כמו מכונית GT של ממש עם כל המרכיבים הנכונים של בידוד רעשים, ספיגת מהמורות ועתודות כוח ומהירות שיסבכו אתכם אם לא תשימו לב למספרים. הנוחות פה היא בעיקר זו שהרשימה, ואני לא זכרתי את זה ככה מהדגם שלפני מתיחת הפנים. כי עם חישוקי 19 אינץ' וללא הוקוס פוקוס של בולמי אוויר רף הציפיות היה נמוך, אבל באלפא פשוט הצליחו להגיע לשילוב שמוציא ממנה את המיטב. זו תוצאה של שילוב בין כיול מצוין לטיפול בכל תחום המשקל הבלתי מוקפץ (כל הרכיבים מקו הבולמים ומטה) עם שימוש נרחב באלומיניום במתלים מלפנים ומאחור.

בכביש המפותל היא בבת אחת משתנה ומתמסרת עושה דברים שכבר שכחנו שלמכוניות מותר להציע. זו לא ההתמסרות שהתרגלנו לפגוש לאחרונה, מכוניות שמתחנפות ועושות הכל קל כל כך, אלא של בת זוג אמיתית לריקוד בין פס לבן לצהוב. מהרגע שמעמיסים משקל על הגלגלים הקדמיים בבלימה, ומפנים את ההגה הקצר והמהיר פנימה, דרך שיא הפנייה וההאצה החוצה היא זזה במקשה אחת. בעוד כל כך הרבה מכוניות מודרניות נסמכות על מנוע חזק או מערכות הנעה משוכללות כדי לייצר את החיוך, כאן גם בירידות הצפופות של מבוא חמה - לא בדיוק שדות הציד הטבעיים למכונית סדאן לא קטנה, השלדה, המתלים, ההגה, הבלמים - כולם הופכים לשותפים של הנהג לדבר נהיגה. אפשר לנהוג עדין וטכני ואפשר לתזז אותה בין פניות עם העמסה של כוחות צד, היא ואתם תהנו בדיוק באותה מידה בכל אחד מהסגנונות. המעבר להנעה אחורית זיקק עוד יותר את הנכונות שלה לצלול לפניות עם נטרול הצורך לפצל את הכוח גם לגלגלים הקדמיים.

והכוח הזה מגיע בזרימה חלקה מהמנוע, נבנה בהדרגתיות ופשוט מושך אותה קדימה. לא מאיים, לא ברוטלי מעקם צוואר אבל גם לא פראיירית. במצב "דיינמיק" כשעוברים מהר וקרוב לקירות הסלע אפשר לשמוע אותו שר.
נכון, כבר ראינו 280 כ"ס בקומפקטיות חמות, אבל זה הקסם של מכוניות ממש טובות, גם למאזדה MX5 יש בדיוק אותו הדבר - כשאת באמת טובה כוח זה רק בונוס, לא הדבר החשוב ביותר.

הפחתת הנקודות שלה מגיעה משלושה סעיפים שאולי לא קריטיים בפני עצמם, אבל מתיחת הפנים והעדכון לדגם היו הזדמנות נהדרת לסדר. בנהיגה במצב "נורמל" להגה יש מעט יותר מדי חופש סביב המרכז שנעלם לחלוטין במעבר למצב "דינמיק". כבעבר וכמו בסטלביו בבלימות חזקות מפעילה הג'וליה את ארבעת המאותתים שלה בפאניקה, לא בלימות חירום-דוושה-עושה-חור-ברצפה - אלא גם בלימות חזקות שהן חלק מנהיגה מהירה. והנקודה השלישית היא בקרת היציבות שאינה מתנתקת, עכשיו, אני מבין מכוניות שמונעות ניתוק של הבקרה, אבל דווקא אצלה, עם ההבטחה והיכולות - אני הייתי מצפה לפחות למצב "ספורט" שיאפשר מידה מסוימת של עיקרון חופש ההפגנה לזנב.

לג'וליה נמדדו 13.5 ק"מ לליטר בנהיגה מנהלתית רגועה על פני כ-120 ק"מ. אחרי בליץ נהיגה נפלא זה היה 6.6 ק"מ לליטר ובסיכום המבחן התייצבה הצריכה על 10.6 ק"מ לליטר.

החזרתי אותה מוקדם מדי, אם הייתי יודע שזה יהיה ככה לא הייתי עושה תוכניות לאותו יום. אין דרך פשוטה יותר לומר את זה: אלפא רומיאו ג'וליה ולוצ'ה היא מכונית הספורט סדאן הטובה ביותר בקבוצה שלה. יש אחרות מעולות כמו ב.מ.וו סדרה 3 החדשה או וולוו S60 T8 שינצחו אותה כחבילות, כסך כלל הפשרות שיש לאנשים בחיים שצריכים להיכנס למכוניות שעושות גם וגם. אבל כשתראו מישהו בג'וליה ולוצ'ה החדשה (זו עם הסמלים המושחרים) תדעו שזה מישהו שבאמת אוהב נהיגה ומכוניות.

במחיר של 319 אלף שקלים זה לא שכל אחד פה יכול לרוץ ולשים יד על אחת, אבל למי שכן, ובעניין, הגרסה המחודשת של הוולוצ'ה היא תמורה מעולה למחיר, זולה יותר מבעבר (אז מחירה התחיל ב-385 אלף שקלים), היא איכותית יותר, מהנה יותר לנהיגה ומאובזרת יותר. בניגוד למה שהיה בעבר, את המגרעות הקטנות שלה אפשר הפעם לפטור כ"אופי".

ולמרות שברמה האוביקטיבית, כמכונית ספורט סדאן בכביש המפותל היא תעשה בושות למתחרות, לאלפא יש עדיין הרבה קילומטראז' להעמיס על הצמיגים כדי לחזור להיות מתחרה ראויה בתפיסת המותג שלה. אחרי ההיעדרות הארוכה שלה, כדי להתחרות פנס מול פנס היא תצטרך להוכיח שהיא עושה את זה לא רק בדגם אחד, אלא גם בזה שאחריו וזה שאחריו.

מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, 4, צילינדרים, אחורית
נפח: 1,995 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 5,250/280
מומנט/סל"ד (קג"מ): 2,250/40.8
תיבת הילוכים: אוטומטית, פלנטרית, 8 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 464
רוחב (ס"מ): 186
גובה (ס"מ): 145
בסיס גלגלים (ס"מ): 282
תא מטען (ליטרים): 480

ביצועים:
תאוצה 0-100: 5.2 שניות
מהירות מירבית: 240 קמ"ש

מתחרות:
ב.מ.וו סדרה 3, אודי A4, וולוו S60, מרצדס C קלאס, יגואר XE

מחיר:
319 אלף שקלים