לא מעניין מי אתם, אם אתם לא נהגי מוניות ובכל זאת קניתם מכונית לבנה אתם משעממים כמו רוב האנשים בכביש. לא משנה אם זו קיה פיקנטו או מרצדס S קלאס, אם בחרתם לנסוע בטסלה חסכונית או ברולס רויס קולינן מפלצתי - רוב הסיכויים שבישראל המכוניות האלו יהיו באחד משלושת הצבעים האלו - לבן, אפור או שחור.
הרבה כבר נכתב על השמרנות של הלקוח הישראלי במכוניות, על החשש המתמיד מהערך של הרכישה השנייה בגובהה בחייו כאשר יגיע הזמן למכור אותה הלאה, על ההנחה שאם השכן, הדודה, האח מהמילואים, הבוס בעבודה והבן של הגננת קנו משהו - זה בטח טוב.
ההיגיון הזה עובד שעות נוספות כאשר זה מגיע לצבע המכונית של מר או גברת ישראלי והמצב רק מחריף. בשנת 2014 היו 79% ממכוניות הנוסעים שנרשמו באחד משלושת הצבעים לבן, אפור ושחור, ב-2015 טיפסנו ל-81% וב-2016 היו 84% מהמכוניות בשלישייה הזו ומאז המגמה בעלייה מתמדת כפי שניתן לראות פה:
2014: 79%
2015: 81%
2016: 84%
2017: 87%
2018: 90%
2019-2020: 92.5%
מבין השלישייה הזו, הצבע הלבן הוא המוביל הבלתי מעורער. מ-34% מכלל המכוניות ב-2014 הוא טיפס בהדרגה, מגדיל את הפער משאר הצבעים בהתמדה ובינתיים בשלושת החודשים הראשונים של 2023 מהווה הלבן 48.2% מצבעי המכוניות החדשות.
גם שני הצבעים האחרים שנמצאים בצמרת האפור והשחור שומרים על נתחי השוק שלהם לאורך שנים. במקרה של המכוניות האפורות (הכסוף לגווניו השונים) הנתון נותר קבוע ונע מ-31% ב-2014, ל-30% ב-2017 ו-2018, וב-2019-2020 טיפס מעט ל-31%. השנה הוא עומד על 21.4%.
במקום השלישי המסורתי השחור שמסתובב סביב 14% מ-2014 עם ירידה ל-12.5% בשנת 2016 ו-13% ב-2017, 2018, 2019 ו-2020 השנה הוא דווקא רושם התאוששות כאשר 14.8% מכלל המכוניות היו בצבע שחור.
לאורך כל השנים מעבר לשלושת המקומות הראשונים שנמרה גם ההיררכיה של המקומות הרביעי והחמישי כאשר אלו גווני הכחול-תכלת, אדום בהתאמה. על המקום השישי מחליפים מקומות קרם/בז', ירוק וזהוב. מי ששומר על מקום של כבוד ונותר במקום האחרון באופן עקבי הוא הצבע ה... נגלה לכם בסוף. אגב, מכל הניתוחים הסטיסטיים עולה שאין הבדל בין נשים וגברים בכל הקשור להעדפות בצבע הרכב.
פילוח מעניין נוסף הוא של שכיחות הצבעים האלו אצל הלקוחות הפרטיים וציי הרכב. כאשר אצל ציי הרכב יש נטייה הרבה יותר חזקה להעדיף את שלישיית הצבעים הנפוצים ביותר.
אם אצל הלקוחות הפרטיים שלישיית הצבעים לבן-אפור-שחור היו 90.1% מהמכוניות, אצל ציי רכב עמד המספר על 96.4%. הסיבות לכך מגוונות ובין השאר נובעות מכך שמכוניות בצבעי בסיס אלו לרוב אינן דורשות תוספות תשלום ולכן הן הזולות יותר לרכישה.
הסיבה השנייה היא שהן זולות יותר לתיקוני פחחות וצבע מאשר מכוניות בצבעים יוצאי דופן והסיבה השלישית היא הביקוש למה שנפוץ בשוק היד השנייה - וכאשר אתם מנהלים ציי רכב של מאות ואלפי יחידות, ערך הגרט של המכונית, כלומר, בכמה תוכלו למכור אותה אחר כך הוא אחד השיקולים המרכזיים בבחירה של המכונית.
אבל למה בעצם לכתחילה אנשים מעדיפים מכוניות בצבעי לבן-אפור ושחור. ובכן, זה תלוי בכיוון ממנו אתם רוצים להגיע לתשובה וגם כמה אחורה אתם רוצים ללכת בזמן. בתחילת ימי המכונית לא היה הרבה מרכב לצבוע לכתחילה ובכל אופן הצבעים הושפעו ישירות מאלו שהיו נהוגים בכרכרות - שחור וחום. מכוניות מפוארות מאוד היו מגיעות בלבן או שנהב כסוג של הצהרת עושר "אני נוסע בכרכרה בהירה כי לי יש מספיק כסף כדי להעסיק מישהו שדואג לניקיון הכרכרה שלי".
עם כניסתן של המכוניות ליצור המוני קרו שני דברים, הראשון והידוע ביותר קשור למשפט המפורסם של הנרי פורד בנוגע לצבע של המודל T "אתם יכולים לקבל את המודל T שלכם בכל צבע כל עוד הוא שחור" הסיבה לכך לא הייתה אופנתית אלא יעילות - בפורד מצאו שהפיגמנט השחור בצבע מביא לכך שהמכוניות האלו מתייבשות הכי מהר ומכונית שמתייבשת הכי מהר אפשר לפנות מהמפעל ולמכור מהר יותר, יותר מכוניות מכורות זה יותר כסף למר פורד כדי לממן עיתון אנטישמי וספרים בגנות היהודים בעולם.
בהמשך העלייה בכמות המכוניות וההפיכה שלה למוצר להמונים, אלו שרצו להפגין עושר וייחוד ביקשו להבדיל את עצמם מהשאר באמצעות צבעים מיוחדים ויוצאי דופן. בד בבד הושגה גם התקדמות בידע לצביעת מרכבים באופן איכותי ובשימוש בטכנולוגיות ותרכובות טובות יותר שאפשרו גם גיוון בצביעה. שנות ה-50 וה-60 הביאו לכניסה של צבעים מטאליים, אלו ששילבו בתוכם חתיכות מתכת קטנות שיוצרות את המראה הנוצץ של הצבע. ככל שאלו הפכו להיות יותר ויותר נפוצים, החלה "תנועת הנגד" של מכוניות היוקרה שאמנם לא נטשו את צבעי השחמט, אבל מאז הלכו עוד יותר למראה הלבן-שחור.
גורם היסטורי שני שהביא להתכנסות לצבעים הגנריים ביותר היה קשור לגילאי המכוניות, ככל שמכוניות החזיקו מעמד יותר שנים ונוצרו להם שווקים משנה של יד שנייה, שלישית ורביעית, אנשים הבינו שבחירה בצבע נייטרלי, כזה שלא מוסיף ולא גורע ישפר את הסיכוי של המכונית להגיע לידיים הבאות שלה. בכל זאת, יש יותר אנשים שיסכימו על לבן-אפור-שחור מאשר על חציל, ירוק, אדום או כחול נייבי וצהוב.
יש גם סברה נוספת שצוברת תאוצה לאחרונה ומדברת על העובדה שככל שהמכוניות שלנו הפכו להיות מכשירים טכנולוגיים ופחות "כלי רכב", יש יותר ויותר דימיון בינן לבין... מכשירים סלולריים שאם תסתכלו סביבכם, גם הם מתחת לכל הכיסויים מגיעים בעיקר בשחור, אפור ולבן.
סברה אחת שבאמת אפשר להשאיר בעבר היא זו שנוגעת להשפעה שיש לצבע הרכב על החום הפנימי בו. כל הבדיקות שנעשו מדברות על לכל היותר פער של מעלות בודדות, 5 מעלות במקרה הקיצוני ביותר. אגב, שטח החלונות של מכונית משפיע עשרות מונים יותר מאשר הצבע שלה. אבל יש שיקול אחר, פרקטי למדי - על מכונית אפורה או כסופה קל יותר להסוות לכלוכים ואבק, במקום השני מכונית לבנה, אבל זה לא ממש מסביר את הפופולריות של המכוניות השחורות שהן מגנט לשאריות לכלוך ואבק.
בשורה התחתונה, בין אם אתם עושים את זה משמרנות, מסורת, שיקולי מכירה עתידיים או אמונות טפלות על דבר אחד אין ויכוח, שלושת הצבעים המובילים הם כנראה הבעייתיים ביותר בכל הקשור לבטיחות בדרכים. מכוניות כהות נראות פחות טוב בשעות החשיכה (שלום משטרת ישראל והניידות השחורות שלך), מכוניות אפורות פחות טוב בשעות הדמדומים והבוקר המוקדמות והלבנות באור שמש ישיר או סתם נבלעות בתוך הנוף. דווקא מכוניות בצבע חיצוני שונה ובולט יגרמו לאנשים בכביש לשים לב אליכם יותר.
ולגבי הצבע ממנו נמכרות פחות מכוניות מכל אחד אחר בכל שנה - ובכן מדובר בוורוד שפעם אחר פעם נמצא במקום האחרון, וגם השנה, עם שש יחידות בלבד - כולן של ליפמוטור T03 החשמלית.