כשהמחירים משתוללים: מי הקרוסאובר המוזל הנבחר?

הרבה מכוניות חלפו באיילון מאז הוטלו פה פצצות העבר כמו יונדאי טוסון ב-147 אלף שקל שבא לרסק את קבוצת המשפחתיות הגדולות של קבוצת הרישוי 4 (למי שזוכר), או המהלך הסנסציוני של יבואנית קיה עם ספורטאז' 1.6 ליטר בסיסי ב-135 אלף שקל שעשה שמות במשפחתיות דאז. כיום בשביל להיכנס למכוניות האלו ברמת הגימור הבסיסית שלהן אתם צריכים להכין כבר 170 אלף שקל, בשביל אלו שבאמת מאובזרות יפה - תעלו בעוד 15 אלף שקל.

אבל מה קורה בינתיים עם מי שרוצים לשבת קצת גבוה אבל לשמור על התקציב של כ-150-160 אלף שקל, כמו של טויוטה קורולה או יונדאי אלנטרה? אז בשוק הרכב שבו אין וואקום, שווה להפנות מבט לכלים המעט יותר קטנים, עדיין משפחתיים - והרבה פחות יקרים. לכולם גרסאות בסיס בכ-150 אלף שקל, וגרסאות מאובזרות בכ-160 אלף שקל.

התייצבו למבחן הזה שברולט טראקס החדש, המצטרף הטרי לסגמנט הקרוסאוברים הקטנים. תשכחו מטראקס ההוא הקודם, פה מדובר במוצר חדש מהבסיס שמכוון למקום אחר. זה של שברולט החדשה עם עיצוב חיצוני בולט, מנועים קטנים וחסכוניים והיצע דגמים שכמעט כולו קרוסאוברים בשלל גדלים.

רנו ארקנה מחדיר לטווחי המחיר של הקרוסאוברים העממיים את תצורת הקופה-קרוסאובר, זו שחלחלה אליו ממותגי היוקרה. זה כלי עבודה חשוב כאשר הלקוח הפרטי רגיש הדימוי הוא המטרה. למרות המותג הצרפתי הוא מיוצר בדרום קוריאה.

סוזוקי S קרוס, ותיק המתחרים פה מצייג את המשבצת השמרנית של תמורה למחיר. סוס קרבות וותיק עם קהל נאמן שיהיה גם סוג של אמת מידה לגבי השינויים שעברה הקטגוריה הזו. מתחרה רביעי שאמור להתאים פה אבל נפקד מהמבחן הוא קיה סלטוס, שדגם מחודש שלו יגיע בקרוב.

עיצוב: סוזוקי S קרוס, גם אחרי מתיחת הפנים, עדיין רבוע מדי, שמרני מאוד. גם אם יקרוץ בכך לקהל שלא מחפש את הדבר הכי אופנתי בסביבה, הוא קצת מחוויר לצד שני המתמודדים האחרים.

רנו ארקנה ושברולט טראקס בהחלט עושים שימוש בקלף המראה החיצוני. הארקנה עם תצורת הקרוסאובר-קופה שהוא מוריד מאולימפוס מותגי היוקרה לאלו העממיים יותר, עיצוב של ב.מ.וו X6 בשליש מהמחיר.

הטראקס משתמש בטריקים ומאפייני העיצוב שמחילה שברולט על כמעט כל דגם שלה - קו פנסים צר וגוף עם קימורים ותפיחות ספורטיביות. זו פחות הכרעה של מדד אובייקטיבי ויותר בעיני הלקוח. אבל הם בהחלט כאלו שבאים עם אמירה חיצונית.

תא נוסעים: סוזוקי מגלה שהוא הוותיק בחבורה עם תא נוסעים שאמנם שבעדכון האחרון שלו צמצם פערים משמעותית, ועושה מאמץ להראות מודרני עם מסך מולטימדיה גדול. אבל לוח מחוונים אנלוגי, שלל פקדים ש"הודבקו" על ההגה במהלך חיי הדגם, בורר ההילוכים וכל מיני כפתורים שונים בתא וגם הפלסטיק הקשה שבו מספרים את הסיפור. זה כן יהיה מצוין למי שמחפש סביבת נהג פשוטה להבנה ותפעול, אבל הוא מתקשה ליישר קו עם השניים האחרים. גם כמות תאי האחסון לא מסחררת. את נקודות הזכות הוא רושם בעיקר בתנוחת הנהיגה והתצפית הטובה יותר משמעותית החוצה בזכות המבנה הרבוע שלו.

בשברולט הרושם הראשוני הוא מצוין. מערך מסכים של לוח מחוונים דיגיטלי ומסך מולטימדיה שיושבים באותו מפלס, האחרון מוטה מעט לכיוון הנהג שזה בשפת המכוניות "אנחנו מתמקדים בך". יש מזיגה טובה בין כמות התפעול מתוך המסך לבין שליטה על עוצמת השמע ובקרת האקלים מפקדים פיזיים. כמות תאי האחסון והגישה אליהם טובה בסך הכל. החיסרון הוא בעיקר בסעיפי התפעול: לוח המחוונים המרשים למראה מוגבל בתצוגה שלו, השליטה במצב הידני של תיבת ההילוכים נעשית ממתג קטן על הבורר עצמו, את מחשב הדרך מפעילים באמצעות שיטוט בין חלונות מסך המולטימדיה. גם איכות החומרים לא מתבלטת.

מבין השלושה האלו, הארקנה הוא זה שרושם את הציונים הטובים ביותר בתא הנוסעים. לא רק במראה עם שילוב חומרים ומרקמים, אלא גם בהנדסת האנוש, נוחות התפעול, כמות וסוגי תאי האחסון. איכות החומרים שלו גם היא טובה יותר ביחס לשניים האחרים. ברמת הגימור הנבחנת, ה-S אדישן, לוח המחוונים הוא חצי דיגיטלי, עם עברית מלאה. שני המקומות בהם הוא מפסיד נקודות הם היעדר כפתור שליטה בעוצמת השמע ועיוות בראות אחורה שנוצר בשל זווית השמשה האחורית.

מושב אחורי: המרווח בכולם טוב מאוד, כשהיתרון הוא של השברולט, עם מרווח רגליים עדיף ורצפה שטוחה. מצד שני איכות החומרים שלו נמוכה משל הרנו ודומה לסוזוקי והוא מציע שתי יציאות USB, אבל לא יציאות מיזוג.

המרווח הטוב בסוזוקי לא מטשטש את הגיל שלו, שבא לידי ביטוי בהיעדר שקעי USB ויציאות מיזוג, בעל חומרים קשים ואפילו כיס בודד בגב מושב הנוסע בלבד.

למי שכן יש גם שקעי כוח וגם יציאות מיזוג הוא הרנו. רק חבל שהעיצוב גובה מחיר בפתח הכניסה בשל קו הגג ובגובה הרצפה שדורשת הנפת רגל ארוכה פנימה. במילים אחרות, ברנו הילדים יתלוננו על הכניסה אבל יהיו ממוזגים ועם ניידים טעונים כל הנסיעה, בשברולט תקוו שהמסכים ישכיחו את החום ובסוזוקי - מה רע בלהסתכל על הנוף, מה צריך כל הזמן מסכים?

תא מטען: נתחיל בחדשות הטובות, לכל הרכבים האלו יש גלגל חלופי קטן מידות, מה שכבר לא מובן מאליו כיום.

מכאן מתחילה ספירת הנקודות. ככל שמדובר בשימוש משפחתי, השברולט הוא הפחות מרשים במה שהוא מציע החל במבנה עומק ורוחב פחות נדיבים משל השניים האחרים וכלה בהיעדר שקע 12V, אפשרויות קשירה ועיגון או תאים לאחסון.

לרנו פתח הטענה יעיל ותא רחב ידיים ונוח להעמסה עם תא תחתון גדול. אבל מי שזוכה בתואר הפרקטיות הוא הסוזוקי S קרוס שמציע תא מטען שימושי מאוד, בעל מבנה יעיל שמנצל את הצורה הרבועה שלו ומוסיף גם שקע 12V, אמצעי עיגון והמושבים שלו מתקפלים ליצירת משטח רחב ידיים להעמסה.

ובמספרים? לסוזוקי נפח של 430 ליטר, לרנו 530 ליטר והשברולט מתהדר ב-725 ליטר, אבל שנמדדים לפי התקינה האמריקאית, עד הגג ולא עד גובה המושבים. מעשית נפח תא המטען שלו עומד על 450-500 ליטר בלבד.

אבזור: לכולם יש תאימות לאנדרואיד ואפל, רק שתוכלו לצפות בה מעל מסך 9 אינץ' בסוזוקי, 9.3 אינץ' אנכי ברנו ו-11 אינץ' בשברולט, היחיד עם לוח מחוונים דיגיטלי מלא, חימום למושבים הקדמיים, הנעה מרחוק ועוד. רכב המבחן צויד גם בחלון שמש אופציונלי, שמגיע גם עם טעינה אלחוטית לנייד, תוספת בשווי 5,700 שקל.

הרנו משיב לו עם טעינה אלחוטית לנייד, חיישני חנייה אחוריים וקדמיים, קיפול חשמלי למראות הצד ואותם פתחי מיזוג אחוריים.

בסוזוקי יש מאמץ להעניק תא נוסעים מהודר עם דיפון דמוי עור לדלתות ולמושבים, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, מצלמות היקפיות וגם אצלו קיפול חשמלי למראות הצד.

הבחירה כאן היא בעיקר על פי העדפת הלקוח, לכיוון הגאדג'טים והמסכים בשברולט, לעיצוב של הרנו או לרשימת האבזור והתכליתיות בסוזוקי.

בטיחות: בעוד S קרוס (בשנת 2013) והארקנה (ב-2019) נבחנו על ידי היורואנקאפ וזכו ל-5 כוכבים, השברולט טרם עבר מבחן ריסוק פומבי, אבל בכל הקשור למערכות בטיחות מתקדמות הוא מצויד בהתאם ל"תקן" (והרשימה הזו רלוונטית גם לשניים האחרים) עם בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטומטית, תיקון סטייה מנתיב, התרעת רכב ב"שטח מת"התרעת תנועה חוצה מאחור. מכאן השברולט והרנו מוסיפים כל אחר את הגרוש ללירה שלהם - הרנו עם זיהוי תמרורים, השברולט עם מערכת תזכורת למניעת שכחת ילדים.

מנוע וביצועים: לשלושת המתמודדים מנועים קטנים ומוגדשי טורבו, 1.4 ליטר עם 129 כ"ס בסוזוקי, 1.3 ו-158 כ"ס ברנו ו-1.2 עם 139 כ"ס בשברולט, זה האחרון עם שלושה צילינדרים. בסוזוקי אופי המנוע נינוח, אספקת הכוח לניארית והוא מסתדר גם כשהכביש תלול. תיבת שישה הילוכים פלנטרית משלימה אותו כחבילה הנינוחה והסולידית במבחן.

מנוע השברולט נמרץ, הוא יוצא מהמקום בזריזות ולמרות נפח ומספר צילינדרים שהיו עד לא מזמן מחצית מה"תקן המינימלי" באמריקה יכול לייצר קצב יפה מאוד. גם תחת עומס אין פה את תופעת הוויברציות והצליל הלא נעים של מנועי שלושה צילינדרים. מאוד לא אהבנו את תפעול ההילוכים הידני מכפתורים קטנים על ידית ההילוכים.

הארקנה נהנה גם מעדיפות הספק ותצורת 4 צילנדרים מאוזנת וגם מתיבת הילוכים כפולת מצמד מוצלחת מאוד. היא מהירה מבלי להיות חובטת או גסה ומשלימה היטב את המנוע לשילוב הטוב ביותר מבין המתמודדים בין כוח, גמישות ופעולה נעימה.

צריכת דלק: לסוזוקי שנאלץ להתאמץ כדי לעמוד בקצב של השניים האחרים בשל ההספק הנמוך יותר יש גם הנעה כפולה, שגובה מחיר בצריכת הדלק. הוא רשם צריכת דלק של 13.1 ק"מ לליטר. השברולט רשם צריכה משולבת של 15.6 ק"מ לליטר והרנו הציג תוצאה קצת יותר טובה עם 16.1 ק"מ לליטר.

נוחות והתנהגות: הנוחות במהירות איטית או בינונית בהחלט טובה אצל שלושתם, הכיול רך בבסיסו, כאשר הסוזוקי קצת פחות מבודד על שיבושים קטנים וחדים כמו בורות. השברולט והרנו מייצרים קצת יותר תנועה על הבולמים שבולעת מהמורות, אבל לא מדובר בפערים גדולים. בסעיפי בידוד הרעשים שלושתם לא רושמים פרקים חדשים בדברי ימי הרכב ומכניסים לתא הנוסעים רעשי דרך וצמיגים לתא הנוסעים.

בסעיפי ההתנהגות הם לא רושמים פרקים חדשים, זה בסדר, הם לא כלי הרכב שנקנים כדי להעלות חיוך בכביש מפותל. הסוזוקי והשברולט מציגים הגאים קלים, מהירי תגובה וזוויות גלגול ניכרות בסיבובים. הם מציגים רמת אחיזה גבוהה מאוד בכל תנאי נהיגה נורמלי וסביר והמון התראה לפני שהיא נגמרת.

הארקנה נמצא קצת מעל עם משקל טוב יותר להגה - כלומר - הלימה טובה יותר בין הפנייה שלו לתגובת המכונית אליה ובהמשך ריסון טוב יותר של המרכב - כלומר - פחות תנועה מעלה, מטה ולצדדים על הבולמים בפניה.

סוזוקי הוא בפירוש הבחירה הסולידית, המתונה והפרקטית ביותר. הוא מציג את הביטחון במותג ששמירת הערך שלו לא קפריזית ובהחלט יהיה ההמלצה החד משמעית שלנו ללקוח השמרן. אבל בעימות הזה, כאשר המכוניות נמדדות בביצוע בכביש, הגיל שלו כבר ניכר. בנוסף, ברמת הגימור התואמת לארקנה ולשברולט - GLXV הוא יקר מהם משמעותית - 162 אלף שקל בגרסת ההנעה הקדמית ו-170 אלף שקל בגרסה הנבחנת.

טראקס הוא בשורה מרעננת לשברולט שמחלק את המשבצת עליה יושב הטרייל בלייזר לשני חלקים קטנים יותר. כאשר הוא על הצד היותר "קרוסאוברי-ספורטיבי" בעיצוב שלו. החוזקות שלו הן בהופעה, במרווח, באבזור ובמחירו שהוא הנמוך מבין השניים. החולשות הן ברמת הירידה לפרטים לשימוש משפחתי כמו היעדר יציאות המיזוג ואיכות חומרים לא משכנעת.

רנו ארקנה בגרסה הנבחנת מצליח לרשום ציונים טובים באופן כללי וציונים טובים מאשר שני המתחרים האחרים בשימושיות, ביצועים, צריכת דלק, מרווח, נוחות והתנהגות ועוד. הוא יקר מהשברולט ב-2,000 שקל אבל הפער בביצוע מצדיק את זה של המחיר. ולכן הוא המנצח במבחן ההשוואתי שלנו.

השתתף במבחן: יואל שוורץ