מבחן דרך: פורד פומה טיטניום

בעשורים האחרונים פקדו את פורד כמה משברים. אם ננסה לקשור את כולם יחדיו כדי להגיע לתובנה כלשהי, אז אפשר לומר שפורד חוותה משבר גיל. במקרה שלה, משבר גיל 118 שהוא סוג מתקדם ועמוק יותר של משבר גיל ה-40. המכוניות שלה נהיו שבלוניות למראה, החומרים לפשוטים מדי, והתחושה הכללית שהתקבלה מרוב המכוניות הייתה של בסיסיות חסרות מעוף - פרי ייצורו של מותג מדושן ושבע. היו (ויש) יוצאות מהכלל, בעיקר מכוניות וגרסאות שישבו בקצוות, אבל מרכז הבמה הפך שיגרתי מידי, נטול ברק או כל דבר אחר שיחזיר לקוחות שאבדו למותגים רעבים יותר.

פורד קלטה את זה על עצמה לפני כמה שנים וניסתה להיחלץ מהמצב, אבל משברים שונים האטו את צעדיה שהחלו מאוחר והתקשו להדביק את הקצב. עד לפני כשנתיים. במפגן כוח פורד פרצה בהצהרה חשמלית וכיוון חדש. זה כלל בקצה העליון את מוסטנג מאך-E ובצד השני דגמי טרנזיט חשמליים. כדי להראות לעולם שהיא כבר לא מתכוונת ללכת בין הטיפות, גם העיצוב תפס כיוון. פורד התכנסה פנימה ועם מצלמת קולונוסקופיה הגיע עד רצף ה-DNA שלה, הפנימה שיש שוני בין הזרוע האירופאית לאמריקאית, ויצאה עם מסקנה אחת ברורה: "אנחנו דינמיים".

סנונית ראשונה לתפיסה החדשה הייתה הדור השלישי של קוגה. שיווקו של הקרוסאובר באירופה החל באמצע 2019 והיה אמור להגיע לישראל באפריל 2020, עם תחילת ייצור הגרסה האוטומטית וייצור גרסת ה-PHEV (היברידית פלאג-אין). אבל אז טרף את העולם וירוס הקורונה ששיבש גם את תוכניות הייצור וגם את תוכניות השיווק בישראל (בין היתר כי פורד חייבת להשאיר כל דגם היברידי ופחות מזהם בתוך גבולות השוק האירופאי, כדי להוריד את ממוצע פליטת המזהמים ולהימנע מקנסות).

סנונית שנייה היתה פומה. דור ראשון לדגם בעיצוב קרוסאובר, ודור שני לשם הדגם שיוצר בין 1997 ל-2002 כגרסת קופה חמודה לפיאסטה. פומה לא מיוצר בגרסאות PHEV, אלא רק היברידי-קל וכמובן בגרסאות בנזין ודיזל. כך שלא היה צורך בשינוי דרסטי של תוכניות השיווק בישראל שיועדו במקור לסוף 2020.

פומה התייצב למבחן ברמת גימור 'טיטניום' (הבסיסית מבין 3 רמות הגימור שמוצעות בישראל) ובצבע שחור. אישית אני חושב שצבע שחור מתאים יותר לקפה ופחות למכונית, ואם כבר במכונית אז היא חייבת להיות בעלת מטראז' מכובד: נניח אקספלורר ומעלה. אבל זה רק אני. גם מבעד לצבע הפחות מחמיא, אפשר להבחין בפיסול המעוגל והכמעט טיפתי של פומה, שעוד זורק כמה קריצות עיצוביות לאותה פומה-קופה מקורית.

בסביבת הנהג קווים אופקיים לאשליית רוחב, והפרדה מובחנת בקונסולה המרכזית בין אזור המיזוג, לאזור המולטימדיה שגם מציע מסך נאה בגודל המקובל כיום של 8 אינץ' וכולל צימוד לאפל ואנדרואיד. הכל נראה טוב, מוצק, מאובזר, ואיכשהו נראה פחות מסעיר ומסוגנן מחלל האירוח של חלק מהמתחרים כמו פיג'ו 2008 ורנו קפצ'ור. חלק מזה קשור לסוג הפלסטיק, וחלק אחר לעובדה שניתן לזהות פקדים ומתגים משותפים לדגמי פורד האחרים, כאשר אפילו תצוגת המחשב בלוח המחוונים לא ממש השתנתה מזו של פוקוס הקודמת. צריך לזכור שזו רמת הבסיס והרמות האחרות עשירות יותר באופן בולט, וביחס למתחרים בקבוצה הכל בסדר, ועדיין משהו מאותה רוח חדשה שפורד דיברה עליה ורצתה להטמיע בדגמיה, מרגיש שפסח תוך כדי המטמורפוזה.

פומה מבוסס על פלטפורמת פיאסטה הנוכחית שלא מוצעת בישראל ושגם לא תגיע כי לתפיסת היבואנית (ולא רק לתפיסתה) עמישראל נוטש את קטגוריית הסופר-מיני הקלאסית ונוהר בהמוניו לכיוון הקרוסאוברים. מבחינה זו, פומה קולע בול. הוא מציג ממדים ממוצעים לקטגוריה וזהים למשל לאלה של יונדאי קונה. זה אומר מרחב הולם לכל כיוון מלפנים. מאחור יש מספיק מקום לראש ולכפות הרגליים, כשהמרחב לברכיים סביר. המושב האחורי יחסית קצר אבל הוא גבוה מספיק כדי לאפשר זווית ברכיים טובה בכדי ליצור נוחות ישיבה ראויה. הדלתות פוערות פתח סביר אבל כשהן נסגרות קו החלונות הגבוה מסנן מעט את תמונת הנוף החיצוני.

זה תמיד מאתגר להציע תאי אחסון שימושיים ברכב יחסית קטן, ומבחינה זו פורד התעלו על עצמם. בסביבת הנהג פזורים המון תאים נוחים לשימוש, בין המושבים, בתחתית הקונסולה, ואפילו תא כפפות יחסית גדול ביחס לקבוצה. אבל ללא ספק גולת הכותרת הוא תא המטען שכולל שקע ריבועי גדול ברצפה ומתחת למדף שגם מסודר בשני גבהים. בפורד קוראים לזה 'מגהבוקס' (Megabox) ומדובר בחלל נוסף בנפח של 80 ליטר ללא צמיג חלופי זמני או 46 ליטר עם הצמיג. החלל כולו עטוף בפלסטיק ויכול לשמש כאמבטיית מים אטומה עם חור ניקוז כשרוצים להיפטר מנוזלים (תחשבו על נעליים מלוכלכות מטיול), או לשמש לנשיאת ציוד מאורך. חכם ונחמד.

פומה עם כמה יחידות הנעה, אבל לעת עתה יש רק אחת עם תיבת הילוכים אוטומטית, וזו היחידה שמגיעה לישראל: טורבו-בנזין, 3 צילינדרים בנפח 1.0 ליטר שמפיק 125 כ"ס שמשולב לתיבה אוטומטית עם מצמד כפול, 7 הילוכים והנעה קדמית. הביצועים סה"כ מספקים עם יכולת השתלבות זריזה ברחובות הכרך או שיוט נעים ורגוע במהירויות כביש 6. תאוצות הביניים סבירות וזה כבר קשור לתיבה. נבהיר, זו לא אותה תיבה שהיתה בפוקוס הקודמת-קודמת, וגרמה להתרסקות תדמית מותג פורד. התיבה הזו מתוצרת 'גטראג', שגם משרתת דגמים עדכניים של מרצדס, רנו וניסאן.

התיבה יעילה וחלקה, וכמו מרבית בנות מינה מכוילת לדפדוף מהיר של ההילוכים כלפי מעלה לשמירה על צריכת הדלק, ולא מזדרזת בהורדת הילוכים. במרבית הזמן זה לא מפריע אבל כשצריך את הכוח, כמו בעקיפה או השלבות בכביש מהיר התיבה מונעת מהמנוע לספק את מה שיש לו. מעבר למצב 'ספורט' פותר את הבעיה ומאפשר ניידות זריזה כולל הורדת הילוכים גם בסל"ד גבוה. צריכת הדלק במבחן עמדה על ממוצע של 13.8 ק"מ לליטר. נתון מצוין שבחיי יום יהיה טוב משמעותית.

טוב לראות שפורד הלכו עד הסוף עם הרעיון הזה של "דינמיות", וכיילו את המתלים בהתאם. פומה צולל לתוך פניה, ומרחף בעליזות ביציאה ממנה בצורה שאינה אופיינית לדגמים בסגמנט. ההיגוי משתף פעולה עם האספלט המתפתל (אם כי היה כדאי לקבל יותר מידע), ולבלמים נשיכה טובה והם משלימים תמונה דינמית יפהפייה. האמת שכמות האנשים שמחפשים את זה בכלי רכב הולכת ומתמעטת, אבל יש לכך משמעות בפועל עבור כולנו. רכב דינמי הוא רכב שבו הסיכוי שלכם לחמוק מטעות של נהג אחר על הכביש בתמרון חירום הוא גבוה יותר.

כמובן שיש מחיר לסידור הזה בתחום נוחות הנסיעה, ושיבושים חדים ותיקוני אספלט מרושעים מורגשים יתר על המידה. הם בעיקר מציקים יותר במהירות עירונית, ופחות כשעולה המהירות. בידוד הרעשים סה"כ טוב. רעשי המנוע מוחרשים למדי כשרעשי הכביש והרוח סבירים וסה"כ דומים לקיים בקבוצה.

משלימה את הפן הדינמי מעטפת בטיחות אקטיבית נרחבת ומהמתקדמות ביותר בשוק כיום. היא כוללת בכל רמות הגימור: בלימה אוטונומית בחירום שמזהה גם הולכי רגל, סיוע אקטיבי בהתחמקות ממכשול, תיקון סטייה מנתיב כולל שמירה על המרכז, בקרת שיוט אדפטיבית עם אפשרות זחילה בפקקים (כולל בלימה מלאה והתחלת נסיעה כשהרכב מלפנים החל לזוז), ניטור "שטח מת" בצדדים בעת נסיעה לפנים, ניטור תעבורה מאחור בעת נסיעה לאחור, תאורה אדפטיבית וניטור עייפות נהג.

פורד בחרה באסטרטגיה חדשה, והצליחה להבליט בפומה את ליבת הפעילות של המותג. פומה לא רק דינמי למראה, הוא גם דינמי בפועל. אני אוהב את זה ומעריך את פורד על הכיוון, על התעוזה, על בחירה כלשהי שלאו דווקא תקסום לכולם, ועל ההליכה עם הכיוון הזה עד הסוף.

פומה נכנס לקטגוריה מלאה מתחרים מעולים, חלקם מרווחים יותר, חלקם חזקים יותר, חלקם נוחים יותר, אבל כולם מלאי פשרות. גם פומה גורר אחריו מטען, אבל הוא גם מביא כמה קלפים חזקים. מחיר הוא לא אחד מהם. להבדיל מהצעת המחיר המאוד אטרקטיבית שהוצמדה לגרסאות פוקוס בישראל, פומה מתמקם בחלק העליון והיקר יותר של הסגמנט. בטווח מחיר של 128 אלף שקלים לגרסת הבסיס הנבחנת, 134 אלף שקלים לגרסת הביניים ועד 144 אלף שקלים לבכירה הוא מתייצב ראש בראש מול סקודה קאמיק, פיג'ו 2008 ויונדאי קונה. אבל הוא כן מביא מראה מגולף ונועז שיכול להביא קהל חדש וצעיר לאחד המותגים הוותיקים שבנמצא.

מנוע, הנעה: טורבו-בנזין, 3 צילינדרים, קדמית
נפח: 999 סמ"ק
הספק/סל"ד (כ"ס): 4,500-6,000/125
מומנט/סל"ד (קג"מ): 1,400-4,500/17.3
תיבת הילוכים: אוטומטית מצמד כפול, 7 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 418.6
רוחב (ס"מ): 180.5
גובה (ס"מ): 155.0
בסיס גלגלים (ס"מ): 258.8
תא מטען (ליטרים): 410

ביצועים:
תאוצה 0-100: 10.2 שניות
מהירות מירבית: 187 קמ"ש

מתחרים:
פיג'ו 2008, רנו קפצ'ור, ניסאן ג'וק, יונדאי קונה, סקודה קאמיק, מאזדה CX-3

מחיר:
128,000 שקלים