זוכרים אופל? לפני עשורים הן הסתובבו פה בכמויות, קדט, אסקונה ואחרות, אבל השינויים שעברה היצרנית הזו יחד עם השינויים בשוק המקומי דחקו אותה הצידה והחוצה מהכבישים שלנו. היצע דגמים שלא היה אטרקטיבי, מחירים לא תחרותיים, מיתוג שלא הצליח למצב אותה כמקבילת פולקסווגן כמו שהיא נתפסת בשוק הביתי שלה למשל, שינויי זיכיון יבוא, העמסה שלהן לציי הרכב ואלו רק הבעיות אצלנו. בעולם, תחת הנהלת ג'נרל מוטורס בשנים הפחות יעילות ומבריקות של הקונצרן הזה, היצרנית הגרמנית הלכה ורוקנה מתוכן עד שהגיעה עד עברי פי פחת ונמכרה "על המשקל" לקונצרן PSA שבהמשך הפך להיות סטלנטיס. כאן תחת "הנהלה חדשה" מתכוון המותג הזה לבנות את עצמו מחדש, הפעם - כמה סמלי לאור הלוגו שלה ככזו שתתמקד בכלי רכב חשמליים משנת 2028.
בדרך לשם, היא תציע חלופות חשמליות לדגמים שלה, כמו במקרה של המוקה, שמוצע בגרסת בנזין וגרסה כל-חשמלית. הפעם אנחנו יוצאים לסיבוב בראשונה מבין השתיים.
אופל מוקה הוא לא בדיוק רכב חדש בעולם. שכן רשמית הוא הוצג כבר ביולי 2020, ועדיין, העיצוב החיצוני מצליח לבלוט מעל המוני הג'יפונים. אולי כי בשלב זה הוא הילד החדש בכיתה, אולי בגלל החזית האטומה שב"שפה" של עיצוב המכוניות היום אומרת בעיקר חשמל, יכול להיות שזה הפאנל המבריק לרוחבה, גם לסכמת הצביעה ה"אופלית" של מכסה המנוע השחור על רכב המבחן וצבע שהוא לא המצעד הדהוי של לבן-אפור-שחור של המכוניות בכבישים. בסך הכל הוא כלי שקל מאוד לחבב את המראה שלו, תשומת לב הוא קיבל למכביר בימי המבחן.
לא מעט מהססגוניות והסגנון הזה מגיע גם לתא הנוסעים. מבחינת המראה הוא צובר נקודות עם שילוב מרקמים וחומרים מעניינים כמו "סיבי הפחמן" מול מושב הנוסע, מסגרת הצבע סביב מסך המולטימדיה ובפתחי המיזוג הצדדיים והמושבים שגם הם משלבים את הצבע בריפוד. את חלק מהניקוד הזה נקזז עם השימוש בפלסטיק שחור פסנתר שנראה יוקרתי ומזמין. אבל מזמין בעיקר טביעות אצבעות ואבק.
את בדיקת הנדסת האנוש הוא צולח בציון טוב מאוד בסך הכל. אולי זו ההתעקשות הגרמנית על שימושיות על פני גימיקים, אבל בשורה התחתונה שלא כמו אחיו לפלטפורמה מצרפת, יש פה פקדים פיזיים ברורים ונגישים למערכת השמע, התפריטים והמיזוג (בקרת אקלים חד אזורית, אל תתנו לשתי חוגות הטמפרטורה לבלבל אתכם) וזה הופך אותם קלים מאוד להתמצאות ותפעול. הראות החוצה טובה ומכסה המנוע הרבוע שלו מראה בבירור איפה נגמר הרכב. גם המושבים מקבלים ציון טוב בנוחות, המרווח והתמיכה בגוף וכן על טווח הכיוון הרחב שלהם. הכוכבית פה היא בנושא תאי האחסון בסביבת הנהג, ככלל הם בסדר למכונית במימדים שלו, אבל כאשר מניחים את הנייד במשטח הטעינה האלחוטית, העסק מצטמצם לשני מחזיקי כוסות, תא לא גדול ולא נגיש בנוחות בין המושבים, לפחות אלו בדלתות בגודל טוב.
לעומת איכות החומרים מלפנים, אלו במושב האחורי הם מהסוג הפלסטי הקשה והפשוט, זה אמנם עושה חיים קלים כשאפשר להעביר עליהם מגבון אחרי הילדים, אבל תחושת עושר? לא פה. המרווח סביר לרכב מהעדה שלו, אבל זה לא המרווח המצוין לרגליים שפגשנו ברנו קפצ'ור למשל. העיצוב החיצוני גובה חלונות אחוריים מצומצמים בגודלם, אם כי פחות מאשר אצל אחיו לפלטפורמה הפיג'ו 2008. גם מפתח הדלתות מאחור יאתגר מבוגרים שיכנסו לפה וגם להעמיס תינוק למושב בטיחות לא תהייה נוחה כמו במכוניות עם מסגרת מרווחת יותר.
כשהוא מציע 350 ליטרים בתא המטען ומבנה פשוט ונטול פטנטים לאחסון, תלייה, קיבוע וסף הטענה גבוה הוא לא מבריק וקרוב יותר למתחרים הקטנים בקבוצה שלו.
מוקה מגיע לישראל בשלוש רמות גימור, ELEGANCE שהיא רמת הכניסה, GS LINE שהיא זו הנבחנת ומתאפיינת בסממנים ספורטיביים ו- ULTIMATEהמאובזרת ביותר. רשימת האבזור נאה מאוד כבר בבסיס, שליטה על ההילוכים מההגה, בחירת מצבי נהיגה, תאורת לד מלאה, חיישני חניה היקפיים, כניסה והנעה ללא מפתח, שני שקעי USB מאחור ועוד. ברמת הגימור הנבחנת מקבלים את מה שמכנה אופל ה-pure panel זה אומר שמסך המולטימדיה עם תאימות לאנדרואיד ואפל בגודל 10 אינץ', לוח המחוונים הדיגיטלי 12 אינץ' בעל תצוגה חדה ומבחר לא קטן של עיצובים והצגת נתונים ויש גם הפעלה קולית לפונקציות מסוימות. שאר התוספות קוסמטיות בעיקרן - ריפודים משולבים בדמוי עור, חישוקי 18 אינץ', גימורים במראה סיבי פחמן, גימור שחור לסמלים ולגריל, גג ומראות בצביעה שחורה ועוד. מכסה המנוע השחור הוא תוספת תשלום בגובה 1,000 שקלים, גם צבע שאינו לבן כרוך בתשלום של 1,500 שקלים.
רשימת מערכות הבטיחות מרשימה גם היא, וזהה בכל רמות הגימור. בלימה אוטומטית, תיקון סטייה מנתיב כולל שמירה על מרכז הנתיב, התרעת רכב ב"שטח מת", זיהוי תמרורי מהירות כולל שילוב של הגבלת המהירות בבקרת השיוט האדפטיבית בהתאם להם ועוד.
את הנעת גרסת הבנזין של אופל מוקה עושה מנוע ה-1.2 ליטרים שלושה צילינדרים טורבו של הקונצרן, אתם תמצאו אותו בשלל הדגמים של הקבוצה - מסופר מיני ועד 5008. צליל המנוע השונה והאופי הנמרץ שלו נמצאים גם פה, את המוקה הם הולמים במיוחד ומקנים לו זריזות וגמישות טובים, גם עם 130 הסוסים שלו על משקל של 1,328 ק"ג הוא בשום פנים ואופן לא יכול להיקרא "חזק", ובכל זאת, 23.4 קג"מ הם כאלו שכן אפשר לחוש ביכולת הסחיבה שלו, באופן שלא בהכרח משתקף בנתונים הרשמיים. את הכוח מעבירה תיבת 8 הילוכים פלנטרית שאיטית להגיב במצב הרגיל שלה ועובדת הרבה יותר טוב במצב ספורט. כך או כך במהירות איטית ובהילוכים הנמוכים היא פחות חלקה מתיבות פלנטריות אחרות. את מערכת דימום המנוע בעמידה למדתי לכבות מייד עם הנעת המכונית, היא מעירה את המכונית ברעד וצליל לא נעימים ואם אלו לא מספיקים היא גם נוטה לעשות את זה ברגעים הכי לא מתאימים, כמו בהגעה איטית למעגל תנועה או לפני זינוק לצומת אחרי האטה.
נוחות הנסיעה בו טובה מאוד, טובה בנוחות העירונית, טובה מחוץ לעיר וגם בידוד הרעשים נמצא כטוב מאוד גם הוא - כל זאת על אף חישוקי ה-18 אינץ' המוגזמים והמיותרים למכונית מסוגו. יחד עם נוחות המושבים מקבלים רכב שלמרות ממדיו הצנועים והשתייכותו לקבוצת הקרוסאוברים הקטנים בהחלט יכול לעמוד במשימות נהיגה גם למרחקים גדולים בלי דרמות. בהתנהגות הכביש שלו יש דואליות מסוימת, תנהגו איתו נינוח ורגוע והעסק זז טוב מאוד ובאופן נעים. אבל כאשר מעמיסים עליו יותר מדי או סתם מבצעים תיקון היגוי באמצע פנייה מגלים צד פחות מהודק שלו, עם יציאה להיגוי יתר קטן מדי פעם שמרוסן מיד על ידי בקרת היציבות. זה נחמד לחובבי הז'אנר מצד אחד, אבל מצד שני עשוי להפתיע את מי שלא מצפים לכך. לא שזה ממש חשוב במכוניות האלו, אבל למען הפרוטוקול - התוגבה של ההגה אינה אחידה, הוא לא מגיב מייד להפניה שלו ואז נהיה מהיר בבת אחת. כאמור, כל עוד עושים את זה בהדרגתיות ובצורה חלקה הוא גם אוחז יפה ויודע לטפל בכביש מפותל לא רע וכן, אפשר לומר שהוא די מהנה לנהיגה בתוך המגבלות הטבעיות שלו.
צריכת הדלק בסיום ימי המבחן עמדה על 13.7 ק"מ לליטר, לא רע בכלל בתנאי הנהיגה שהם כללו.
סיכום
אופל מוקה החדש אמנם עושה שימוש בבסיס מוכר, שכבר פגשנו בעבר מבחינת פלטפורמה ומערכות הנעה, אבל הוא הרבה יותר מעוד שכפול של דגם אחר סטלנטיס. הוא הפעם הראשונה שיש לאופל סיכוי לחזור להיות שחקנית רלוונטית בשוק המקומי, כי הוא מציע את מה שהמון לקוחות בקטגוריה שלו מבקשים וזה טונות של סגנון בהופעה החיצוניות שלו, שונות מכל האחרים, עם סביבת נהג מעוצבת לא פחות, ומאובזרת בלי פשרות במערכות הבטיחות גם בגרסת הכניסה שלו. ויש לו אפילו אופי חביב בהתנהגות הכביש שלו. העניין הוא, וזו לא ממש מחמאה הפעם - שהוא בעיקר יתאים ללקוחות מחפשי השונות והסגנון האלו, כי בתבחינים המעשיים של שימושיות הוא ממש לא משתווה לטובים בקבוצתו. לא בגודל המושב האחורי ולא המרווח בו, לא בכניסה והיציאה אליו ולא בתא המטען שלו - כך שבקרב הלקוחות שמחפשים בו תחליף משפחתית הוא לא ממש יענה על הצרכים.
ובעוד מחיר רמת הכניסה שלו עוד נמצא בתחום התחרותי של 133 אלף שקלים, בגרסה הזו, ב-137 אלף שקלים (לפני התוספות של מכונית המבחן) הוא כבר במחירים של רמות גימור הביניים של מתחרים מעולים כמו סקודה קאמיק, רנו קפצ'ור ופיג'ו 2008, שאולי פחות ססגוניים ממנו אבל כבחירה פרקטית עולים עליו. בשורה התחתונה - אנחנו שמחים מאוד על תוספת כמו מוקה להיצע המקומי, והוא גם מקדם תדמית חשוב לחברה הזו, אבל במחיר הזה, אם אתם מחפשים את התמורה והשימושיות יש בחירות עדיפות ממנו.
על הצד הטכני: אופל מוקה (1.2 ליטר, בנזין)
מנוע, הנעה: בנזין, טורבו, קדמית
נפח (סמ"ק): 1,199
הספק/סל"ד (כ"ס): 5,500/130
מומנט/סל"ד (קג"מ): 1,750/23.4
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים
מידות:
אורך (ס"מ): 415
רוחב (ס"מ): 179
גובה (ס"מ): 153
בסיס גלגלים (ס"מ): 256
תא מטען (ליטרים): 350
ביצועים:
תאוצה 0-100: 9.2 שניות
מהירות מירבית: 200 קמ"ש
צריכת דלק (מבחן): 13.7 ק"מ לליטר
מתחרות:
רנו קפצ'ור, פיג'ו 2008, סקודה קאמיק, פולקסווגן T קרוס, סיאט ארונה, קיה סטוניק, סוזוקי ויטארה
מחיר:
בסיס - 133 אלף שקלים, מבחן - 139,500 (כולל תוספת לצבע ולמכסה המנוע השחור)