מבחן השוואתי: מיצובישי אאוטלנדר מול פולקסווגן טיגואן אולספייס

בהסתערות על יעד, יגיד לכם כל צוער בבה"ד 1, הכי חשוב זה המומנטום. זה, ושכוח הרתק יירה על הכיפה הנכונה, אבל זה כבר סיפור אחר. מיצובישי אאוטלנדר החל את ההסתערות שלו על שוק הקרוסאוברים 7 מושבים עם הצגת הדור הקודם ב-2013. גם בדור לפניו היו לו תצורות כאלו, אבל זה היה השילוב בין המחיר הנוח שלו והפוזה שקסמה ליותר לקוחות שלפניו הלכו על כלים כמו טויוטה ורסו, מאזדה 5 או קיה קארנס. אבל המון השתנה מאז כאשר עוד ועוד יצרניות הבינו ששם הלקוחות שלהם ומתחרים נוספים צצו לצידו. ניסאן אקסטרייל, פיג'ו 5008 וסקודה קודיאק הם רק חלק מהרשימה. מי שלא הייתה במשחק הזה ונעדרת מומנטום כלל היא פולקסווגן, היא משנה את הסיפור הזה עם הטיגואן אולספייס, גרסה מוארכת בעלת 7 מושבים לטיגואן שתנסה לחדור לסגמנט הזה.

מיצובישי אאוטלנדר בדור החדש שלו מבצע זינוק קדימה ביחס לדור היוצא והוותיק מאוד מאוד. הוא משווק בישראל מיולי 2021 וחולק פלטפורמה חדשה לחלוטין עם ניסאן אקסטרייל החדש שטרם הגיע לישראל. המימדים דומים לדור היוצא אבל גדילה של 3.5 ס"מ בבסיס הגלגלים ל-271 ס"מ מבטיחה שיפור במרווח הפנימי. מה שכן, הוא כבר לא בעל תג המחיר הזול בקבוצה שלו, עם מחיר התחלתי של 184 אלף שקלים ועד 242 אלף שקלים. כאן במבחן הזה נמצאת רמת הגימור הגבוהה ביותר - Luxury שמחירה 222 אלף שקלים (מעליה גרסאות הצביעה המשולבת וההנעה הכפולה היקרות יותר).

בפינה השנייה פולקסווגן טיגואן אולספייס. הוא לעומת זאת ממש לא צעיר והוצג בשנת 2017 כגרסה מוארכת לטיגואן הקומפקטי שתכיל 7 מקומות ישיבה. אלינו הוא הגיע לפני כחודש בקונפיגורציה בעייתית משהו - מנוע 2.0 ליטרים, הנעה כפולה ורמת הגימור Premium עם רשימת אבזור ארוכה מאוד. לגבי העניין האחרון אין בעיה, אבל יחד עם המנוע החזק וההנעה הכפולה המחיר שלו זורק אותו לעולמות 230 אלף השקלים (240 בגרסת המבחן עם גג השמש הפנורמי). כאשר רק בשבוע האחרון הצטרפה אליו גם גרסה מוזלת עם מנוע ה-1.5 ליטרים והנעה קדמית במחיר של החל מ-185 אלף שקלים.

טוב, לא יכולנו להעמיד שני כלי רכב עם גישה קוטבית יותר להופעה החיצונית. כל עוד הטיגואן נמצא לבד הוא בעל הופעה סולידית, מכובדת ומרשימה. אבל ברגע שהאאוטלנדר נכנס לחדר הכל משתנה. מראה חיצוני הוא לגמרי עניין של טעם, אבל בכל הקשור לרושם - האאוטלנדר יסובב הרבה יותר ראשים ואפקט ההגעה של המנהל לחנייה יהיה הרבה יותר משמעותי איתו מאשר עם הטיגואן שלצידו נראה אנמי וגנרי.

כניסה לתאי הנוסעים ממשיכה את האופן בו שני הכלים האלו נבדלים זה מזה. המוחצנות והרושם של האאוטלנדר ממשיכים גם פה. ללוח המחוונים הדיגיטלי, למסך הצף והנדסת האנוש הטובה מצטרפת הופעה שבמבט הראשון גורמת לך לתהות האם מיצובישי מנסה לחדור לשוק היוקרה. תיפורי המעויינים על מושבי העור הבהירים, דיפוני עור בהיר בדשבורד, הקונסולה והדלתות ובאופן כללי אווירת יוקרה של ממש. אבל הרושם לא ממשיך יותר מדי זמן כאשר מתחילים לגעת ומגלים שהעור רפוי ביותר מדי מקומות, שמלבד המקומות האלו, יש יותר מדי פינות עם שימוש בפלסטיקה נוקשה, שהדופן של המושב נחה על מסגרת הפלסטיק בצורה שגורמת לו להתחכך בה. מילא הרעש שזה עושה, אבל עושה רושם שהשפשוף הקבוע הזה לא יגרום לריפוד להאריך חיים.

בפולקסווגן הכיוון הוא אחר לגמרי. גם הוא עם מסך מולטימדיה יפה ולוח מחוונים דיגיטלי, מושבי עור וגם תצוגה עילית, אבל זה המראה של הדור הקודם של מכוניות היצרנית לטוב ולרע. לטוב בזכות הנדסת האנוש שנמצאת לפני המראה המתוחכם ומיקום פתחי מיזוג נורמליים. לרע בגלל שסימני הגיל כבר ניכרים בו, בעוד המתחרים מציגים סביבת נהג מודרנית יותר למראה. איכות החומרים והבנייה טובים מאוד.

רשימות האבזור בשני הכלים מרשימות מאוד, בקרות אקלים מפוצלות לשלושה איזורים, שלל שקעי טעינה, תאימות לאנדרואיד ואפל (אלחוטי במיצובישי) ושאר ירקות, מושבים חשמליים ומחוממים אבל חבל לבזבז על זה מילים, תוכלו למצוא אותן במלואן באתרים שלהם, אנחנו נתרכז בפערים. בפולקסווגן וו גרירה נשלף מקורי כולל מערכת סיוע לנסיעה ברוורס עם נגרר, הבולמים אדפטיביים והמושבים הקדמיים גם מאווררים. באאוטלנדר גג השמש הוא כסטנדרט, יש שליטה על ההילוכים מההגה, אצלו יש בקרת יציבות מיוחדת לייצוב נגרר, חימום למראות הצד, מערכת שמע של BOSE ו-10 רמקולים.

חלק מהבונוס שרושם המיצובישי באבזור הנוחות הוא מאבד עם סעיפי הבטיחות. הוא אמנם מציע 11 כריות אוויר (8 בטיגואן) אבל הוא חסר את תיקון הסטייה מנתיב שיש בטיגואן ומסתפק בהתראה בלבד, לגרמני יש גם חיישני חנייה קדמיים בנוסף לאחוריים וציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי בו המיצובישי לא נבחן וכנראה גם לא ייבחן עם יציאתה של היצרנית מאירופה.

שורת המושבים השנייה במכוניות האלו מציעה מרווח טוב מאוד, משענת גב מתכווננת ותנועה של הספסל כולו על מסילה על מנת "לשחק" בין המרווח ליושבים בשורה זו והיושבים מאחור/נפח תא המטען. מבחינת המראה, זה שוב עניין של טעם ורושם כאשר הטיגואן כהה ותכליתי למעט פס עץ ותאורת אווירה לעומת העור הלבן ותפירת המעוינים באאוטלנדר שמקנה לו מראה יוקרתי בהרבה.

מה שכן, בטיגואן שנהנה מבסיס גלגלים ארוך ב-9 ס"מ יש יותר מקום מאשר באאוטלנדר בשני מצבי השורה. הטיגואן גם מציע שקע 12V בנוסף ל-USB C מאחור. אאוטלנדר משיב לו עם תעלת הנעה נמוכה יותר שמשפרת את איכות החיים של היושב באמצע.

בסעיף השורה השלישית זה כבר נוקאאוט מסחרר לטיגואן. לא כי הוא מדהים, בכלל לא - המושב בו קצר והרצפה גבוהה וכופה כיפוף ברכיים. גם מרווח הראש לא סביר למשהו שהוא צפונית לנער מתבגר. אבל עם כל זה, במיצובישי המצב טוב פחות. זה מתחיל במפתח דלת קטן משמעותית שגוזר כניסה מאוד לא נוחה לשורה השלישית רק כדי לגלות שהיציאה עוד פחות נוחה ממנה. המושב עצמו קצת יותר ארוך משל הטיגואן, אבל מקום לרגליים אין בכלל. לאף אחד מהם אין את הדבר האחד החשוב במכוניות כאלו - יציאות מיזוג למי שיושבים פה - במיניוואנים יש.

טיגואן ממשיך להוביל בסעיף השימושיות עם תא מטען מוצלח יותר משל האאוטלנדר, הן בתצורת 7 או 5 מושבים. אלו לא רק המידות בפועל של הרוחב והעומק עליהן מורה סרט המדידה שנשלף במבחנים כאלו, אלא גם מבנה פתח ההטענה השימושי יותר בפולקסווגן וגם הנפח הרשמי של היצרניות. 230 ליטרים בפולקסווגן עם כל המושבים בשימוש ו-700 בתצורת חמישה מושבים לעומת 148 ליטרים באאוטלנדר עד 655 ליטרים ללא שני המושבים בשורה השלישית (נפח עד גובה תקרה במדידה של תצורת 5 מושבים).

שני הכלים נעימים מאוד לנהיגה מנהלתית. החל מרמת המושבים עצמם וצפונה. מי שחובב את המושבים נוסח הכורסאות הרכות שלתוכן שוקע הגוף יבחר באאוטלנדר, הוא גם אפשר לנו לשבת נמוך יותר ברכב, אבל זה בעיקר קשור להעדפה של תנוחת נהיגה, לרוב האנשים שדווקא מעדיפים תנוחת נהיגה גבוהה לא תהייה בעיה באף אחד מהכלים. בשניהם בידוד רעשים מעולה, זה של הטיגואן מעולה קצת יותר בבליעה של רעשי המנוע ולא רק רעשי דרך, רוח וצמיגים.

ושוב בתחום ההעדפות, האאוטלנדר "אמריקני" בספיגת השיבושים שלו, מין ציפה וריחוף על שיבושים וכביש גלי שבולעים את מה שקורה מתחת לגלגלים בתנועה של הגוף על הבולמים. הטיגואן אולספייס הדוק, מרוסן ונוקשה יותר. זה אומר שהוא מסיים את הפעולה הזו של שיכוך והחזרה מהר ונקודתי יותר מאשר האאוטלנדר, או במילים אחרות - פחות טוב על כביש משובש.

אבל כמובן שלכל שבת יש מוצאי שבת, המחיר של הרכות הכללית הזו באאוטלנדר הוא בפניות. בעוד הפולקסווגן ממשיך להיות חד, מדויק ולכן בעל יכולת גבוהה יותר ותחושת ביטחון רבה בעיקולים, המגובים בהנעה כפולה עם יכולת הורדת כוח יעילה יותר. המיצובישי רוטן, רוכן, נוטה וגוחן לכל הכיוונים בבלימות ופניות ואם המהנדסים של נתיבי ישראל השאירו גם קפל קרקע קטן לפני העיקול או במהלכו האאוטלנדר כבר מאבד את זה לגמרי ומתנודד באופן מוגזם. וזה בסדר, על זה הוא לא ממש מאבד אצלנו נקודות, לא הפעם. ידוע שעם הגעת הילד הרביעי אתה מוותר על שני דברים חיוניים לבריאות הנפש - שנ"צ בשבת והנאה מנהיגה. אף אחד לא מתכנן כלי כזה כדי להעלות חיוך בכבישם המפותלים. אבל במיצובישי קצת הגזימו עם הרף הנמוך.

עוד משהו שמחסל לגמרי את החשק להזיז את האאוטלנדר מהר היא תיבת ההילוכים הרציפה שלו. כן, היא משופרת משמעותית ביחס לתיבה הקודמת, לא, היא עדיין לא תיבה טובה גם עם ה"הילוכים" המובנים בה. וזה בולט מאוד כאשר לוחצים על הגז והיא מזעיקה את 181 הסוסים של המנוע בצעקות. בטיגואן תיבת הילוכים כפולת מצמד שעושה את כל העסק הזה של לארגן את 190 הסוסים שלו לעבודה בתקתוק גרמני יעיל ומהיר. זה גם בא לידי ביטוי בתאוצות, בהן הסוסים הגרמניים הביאו את הטיגואן לזנק מהר יותר מהמקום. בתאוצות הביניים בין 50 ל-120 קמ"ש נרשם שוויון בין השניים.

באופן עקבי לאורך כל המבחן רשם האאוטלנדר את צריכת הדלק הטובה יותר. 12.6 ק"מ לליטר בנהיגה המנהלתית לעומת 10.7 בטיגואן. ובהמשך זה הצטמצם ל-8.9 ק"מ באאוטלנדר לעומת 8.4 ק"מ לליטר בטיגואן אחרי הפרקים הדינאמיים, המנהלתיים הנוספים ובבדיקת צריכת הדלק הסופית.

שתי מכוניות התייצבו למבחן ההשוואתי הזה, בסופו אנחנו צריכים להכריז על אחת כמנצחת. והאמת? אני לא יכול. כי אם אתם צריכים רכב 7 מושבים ומוציאים כל כך הרבה כסף על קרוסאובר - אף אחד מהם לא עסקה אטרקטיבית במיוחד (במקרה של הגרסאות הזולות יותר זה כבר סיפור אחר). אם אתם רוצים להישאר באותו גודל, סקודה קודיאק עם המנוע הקטן יותר יעשה את אותה עבודה, רק קצת יותר טוב ובקצת פחות כסף. אתם יכולים גם ללכת על גדול יותר, לתת פוש קטן לתקציב ולעלות לעולמות הקיה סורנטו שמתחיל ב-235 אלף שקלים, או פוש גדול יותר לבחירה הכי טובה למי שצריך 7 מושבים - קיה קרניבל ב-250 אלף שקלים.

אבל אם בכל זאת אני חייב להוציא מפה מנצח, זה צריך להיות הפולקסווגן טיגואן אולספייס. כן, הוא פחות מרשים מבחוץ ומבפנים, נוחות הנסיעה שלו פחות טובה והיתרונות שלו בתחומי ההתנהגות והביצועים ממש לא רלוונטיים הפעם. אם אתם לא צריכים שורה שלישית, אפשר ללכת על האאוטלנדר, אבל אם זה המקרה למה אתם בכלל מתלבטים ביניהם. מצד שני במה שכן רלוונטי למי שקונה את המכוניות האלו - שני המושבים בשורה השלישית ותא המטען - הטיגואן הוא פשוט הפרקטי יותר מבין השניים ולכן עושה טוב יותר את מה שהם נדרשים לעשות.

השתתף במבחן: יואל שוורץ