מבחן דרך: קיה קרניבל (בנזין, EX)

קיה קרניבל החדש הוא הקו הדק והברור שעובר בין "טוב מאוד" ל"מצוין" כאשר זה מגיע לרכבי 7 מושבים. במפגש הראשון נהגנו בדיזל המאובזרת, עכשיו תור גרסת הכניסה עם מנוע הבנזין

תקציר הפרקים הקודמים: קיה קרניבל הנוכחי הוא לא רק המיניוואן היחיד שמגיע ביבוא סדיר לישראל, אלא גם זה שעושה את הדבר הזה שעושים מיניוואנים טוב יותר מכל הכלים מסוגו בהם נהגנו עד היום. הוא פשוט לוקח, משכלל ומשפר למצוינות את המתכון הזה של מיניוואן שהומצא ב-1984 על ידי רנו עם האספאס או קרייזלר עם הוויאג'ר (שזו המקבילה המוטורית למחלוקת בין מחנה עופרה חזה לירדנה ארזי). קופסה רבועה, יעילה בניצול המרווח הפנימי לנוסעים ומטען, נוחה לכניסה ויציאה, עם תצפית נהדרת על הסביבה ועל הדרך.

עוד בוואלה!

דאצ'יה ג'וגר: 7 מושבים היברידי בזול, כאן בינואר

לכתבה המלאה
מנסה להרשים אל מול הג'יפונים והקרוסאוברים, אבל זה קצת מתאמץ מדי (צילום: קינן כהן)

מגדיל לעשות

קיה לא הייתה עיוורת להעדפה הגורפת שיש ללקוחות לכלים מעדות הג'יפונים והקרוסאוברים, יען כי כן לא קשה לראות שבקרניבל הושקעה מחשבה וניסיון להקנות לו חזות קשוחה ואגרסיבית עם הגריל, מתוחכמת עם גופי התאורה וכנראה משהו שקשור לשטח עם קישוטי הפלסטיק הכסופים למטה. כמו באחיו עם מנוע הדיזל הבסיס לתא הנוסעים הוא אותו סידור מעולה, בסביבת הנהג הנדסת אנוש חכמה ושימושית, מינון נבון ומדויק בין כפתורים פיזיים למערכות החשובות כמו שמע ומיזוג, השאר בתפריטי מסך המגע.

רמת הגימור EX היא גרסת הכניסה, אבל האבזור כמעט ללא פשרות, לא כאלו משמעותיות (צילום: קינן כהן)

יש פה גם שמירה על רמת אבזור טובה מאוד למרות שזו גרסת ה-EX שהיא רמת הכניסה לדגם. הויתורים פה כוללים תאורת פנים ותא מטען מסוג לד, כיוון חשמלי למושב הנוסע, בורר ההילוכים רגיל ולא חוגה, אין פקדי הילוכים מאחורי ההגה, ידות הדלתות לא משולבות כרום, אין את חלונות הגג וגם לא פתיחה ללא מגע של דלת תא המטען - בקיצור, כל הדברים שגם ככה היינו מוותרים עליהם (כי באמת מה נעשה בכביש המפותל בלי שליטה על ההילוכים מההגה...) פלוס בונוס - חישוק 18 ולא 19 אינץ' עם צמיג בחתך 60 ולא 55. אבל מה שחשוב יותר, הוא ללא פשרות באבזור הבטיחות, יש בו הכל מהכל, כולל חיישן להתראה על שכחת ילד ברכב, להוציא הפיצ'ר שמציג את השטח ה"מת" בלוח המחוונים בעת איתות, זה נחמד לא יותר מזה אם יודעים לכוון מראות נכון.

בשאר התא אין הבדל, כמות מסחררת של תאי אחסון בשלל גדלים, מחזיקי כוסות, המון שקעי USB ומחזיקי כוסות, קישוריות לאפל ואנדרואיד ומחזיקי כוסות, לוח מחוונים דיגיטלי 12.3 אינץ' ומסך 12.3 מולטימדיה בגודל זהה ומחזיקי כוסות. יציאות מיזוג לשלוש שורות המושבים כולל פאנל שליטה נפרד ליושבים מאחור ו... נכון מאוד - מחזיקי כוסות.

כניסה נוחה מאוד, שפע מקום בכל השורות, יציאות מיזוג נפרדות ועוד (צילום: קינן כהן)

בניגוד לדור הקודם אותו אפשר היה לקבל בתצורת 8 או 7 המושבים, הפעם נותרנו רק עם האחרונה. הסיבה לכך הייתה העובדה שהיבואן בחר להביא את הרכב גם בגרסת הדיזל, ולצורך כך הוא היה צריך להסתמך על התקינה האירופית, בה אין את גרסת 8 המושבים. הכניסה פנימה דרך דלתות הצד הענקיות והחשמליות קלה ונוחה באופן יוצא מן הכלל, בהחלט ייתרון ענק על כל אותם "ג'יפונים" גדולים. המעבר בין שני מושבי הקפטן בשורה השנייה קל ורחב והשורה השלישית שלרוב תתאים לילדים קטנים ולא מפונקים תאכלס בכיף מתבגר ועד מבוגר מצומצם מימדים ולא מפונק. ושוב, בניגוד לכלי רכב אחרים עם 7 מושבים, אחרי שהושבתם את כולם בנוחות המירבית נותרתם עם תא מטען עצום של 627 ליטרים.

ואחרי שכולם התרווחו נשארתם עם מחסן של 627 ליטרים (צילום: קינן כהן)

אל המרחב

הסיבוב הקודם במנוע הדיזל השאיר אותנו עם רושם טוב, אבל מצד שני כבר אז ציינו שהמנוע מעט "רזה" מבחינת טווח העבודה שלו, גם עם המון מומנט (45 קג"מ), כאשר 201 הסוסים שלו מגיעים ב-3,800 סל"ד נשארים עם מנוע שתחת עומס צריך להשאיר אותו בסל"ד גבוה, דיזלים לא אוהבים סל"ד גבוה, אנחנו לא אוהבים איך שהם נשמעים שם. הפעם בגרסת המבחן הוא מגיע עם מנוע בנזין בריא של 3.5 ליטרים V6 עם 272 כ"ס, שאמנם מגיעים בסל"ד הרבה יותר גבוה ועם מומנט נמוך יותר של 33.8 סל"ד, אבל לפחות אספקת הכוח בו היא רציפה ונעימה יותר. תיבת ההילוכים פה היא פלנטרית עם 8 יחסי העברה. היא נמרצת ובגדול זה טוב כאשר יש רוצים לנצל טוב יותר את המנוע, אבל במהירות נמוכה היא קצת ממהרת להעלות הילוכים, ככל הנראה במטרה לחסוך דלק, גם במחיר של מנוע שמסתובב מתחת לתחום היעיל שלו.

היבוא שלו בתקינה אירופית אומר שהפעם הוא עם 7 מושבים בלבד (צילום: קינן כהן)

במהלך המבחן, למעט שני קטעים דינאמיים קצרים, השתדלתי לנהוג בו כפי שיעשה הלקוח הממוצע, כולל הפקקים, כולל קטע עירוני, כולל כביש מהיר, נזיפות בילדים דמיוניים שיהיו בשקט שם מאחורה וקטע כביש מפותל. בסיום המבחן צריכת הדלק עמדה על 10 ק"מ לליטר, זה לא רע לגמרי לג'אמוס של 516 ס"מ מקצה לקצה וקצת יותר מ-2 טונות.

המשקל שלו יחד עם כיול מתלים רך מייצרים לקרניבל סוג של נוחות אמריקנית, מין רכות שמלווה את ההתגלגלות בו ממקום למקום והופכת אותו למכונית מעולה לנסיעות ארוכות. הוא פחות זורח ברחובות שבורים או על רצף שיבושים במהירות של עד 50-60 קמ"ש אבל גם שם, עדיין נוח, אבל פחות מצטיין מאשר בכביש המהיר. בידוד הרעשים תלוי באיכות האספלט, על חדש ואיכותי יכולנו לנהל שיחה חרישית גם במהירות גבוהה מאוד. על כזה פחות טוב יש כבר רעשים שחודרים לתא הנוסעים.

עוד בוואלה!

מבחן: הונדה אודיסי (יבוא מקביל)

לכתבה המלאה

קחו כמה ימים להתרגל אליו בעיר, זה לא קיה פיקנטו, אבל בסך הכל אפשר לחיות איתו לא רע, אפילו להסתדר עם חניות כל עוד אנשים מקפידים לחנות במרכז שטח החנייה המסומן. "התנהגות כביש" במקרה שלו דורשת כמובן כיול של הציפיות למה שהוא ומי שהוא. יחסית לרכב גדול, כבד שבהחלט לא מיועד לעשות את זה, אפשר לומר שהוא עונה על הציפיות. ההגה "ארוך" מה שאומר שצריך להפנות די הרבה ממנו עד ששאר הרכב נכנס גם לעניינים. כל השאר צפוי מאוד, עם די הרבה אחיזה וגם כאשר היא נגמרת זה בצורה הדרגתית. נהיגה בו (או בכל רכב כבד וגדול לצורך העניין) בירידות מצריכה שימוש בבלימת המנוע כדי להקל על הבלמים.

עוד בוואלה!

מבחן דרך: קיה קרניבל (דיזל)

לכתבה המלאה
יש פה חתיכת מטראז' זה מאתגר בהתחלה בשטח עירוני (צילום: קינן כהן)

סיכום

כמו בפעם הקודמת שפגשנו בו המסקנה העיקרית לא השתנתה - אם אתם זקוקים לרכב שבעה מושבים, לא יורדים באמת מעבר לשביל כבוש ולמזלכם יש לכם רבע מיליון שקלים וצפונה בשביל זה - להעדיף את אחד מ"רכבי השטח" על פניו זו עסקה פשוט גרועה להפליא. כי למרות שבפני עצמם, כלים כמו טיוטה היילנדר, סובארו איוולטיס, פורד אקספלורר או יונדאי פלאסייד או שברולט טראוורס הם טובים כל אחד בדרכו - כאשר מעמידים אותם מול מה שמציע הקרניבל, מתבררת האמת - אלו כלי רכב שגרועים בלעשות מה שהפוזה שלהם משדרת ("רכב שטח") ולא טובים כמו הקרניבל בלעשות מה שהלקוחות שלהם צריכים (להוביל נוסעים ומטען), בהחלט צרכנות נבונה...

בלילה פס התאורה מעניק לו מראה מתוחכם שמזהים מרחוק (צילום: קינן כהן)

הקרניבל לעומת זאת פוגע בול בצרכים של הלקוחות ועושה אותם בצורה מצוינת עם מינימום פשרות. בעיני גרסת הבסיס היא הטובה ביותר מבחינת תמורה למחיר, 20 אלף השקלים עבור התוספות של רמת הגימור "פרימיום" לא משפרים אותו בצורה משמעותית למה שהוא אמור לעשות. כאן הדילמה היא בעיקר מול גרסת הדיזל היקרה מהבנזין ב-10,000 שקלים, במבחן לגרסת הדיזל צריכת הדלק הייתה 11.9 ק"מ לליטר ומצד אחד ברור שאפשר לשפר אותה, מצד שני, בהיעדר פיקוח על הסולר, אתם בעיקר תלויים בלמצוא תחנה זולה שתהפוך את התדלוקים האלו לכדאיים מספיק על מנת להחזיר את העלות הזו, או כמובן תלוי בנסועה השנתית שלכם. מבחינת מאפייני המנוע בכל אופן, אני מוצא את הבנזין כנעים, שקט ומתאים יותר לנינוחות האמריקנית שלו.

אז גם בסיבוב הזה ועוד יותר עם מנוע הבנזין וברמת הגימור הזו, קיה קרניבל הוא ההמלצה החד משמעית שלנו לרכב 7 מושבים גדול בתקציב הזה, לא כי האחרים רעים, כי הוא הופך אותם ללא רלוונטיים.

3.5 ליטרים ומנוע V6, כמה זמן כבר לא ראינו אחד כזה... (צילום: קינן כהן)

על הצד הטכני: קיה קרניבל בנזין EX

מנוע, הנעה: בנזין, V6, קדמית
נפח (סמ"ק): 3,470
הספק/סל"ד (כ"ס): 6,400/272
מומנט/סל"ד (קג"מ): 5,000/33.8
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 516
רוחב (ס"מ): 199
גובה (ס"מ): 177
בסיס גלגלים (ס"מ): 309
תא מטען (ליטרים): 627 (7 מושבים בשימוש)

ביצועים:
תאוצה 0-100: 8.5 שניות
מהירות מירבית: 190 קמ"ש

מתחרים:
ישירים: קרייזלר פסיפיקה, הונדה אודיסי, טויטה סיינה, עקיף: טויוטה היילנדר, סובארו איוולטיס, פורד אקספלורר, יונדאי פאליסייד

מחיר:
250,000 שקלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully