סדרה 2 קופה: כשב.מ.וו רוצה יוצאת לה פצצה!

וכבר כמעט שכחנו מה זו מכונית ספורט אמיתית ומה היא אמורה לעשות. כאשר אנשים שופטים מכונית רק על בסיס נתון ה-0-100 שלה או טרלול ההקפות סביב הנורבורגרינג משתלטים על השיח, כמה כבר נשאר כדי לדבר על הנאות קטנות של נהיגה? של מכונית שאתה לא יכול להיות דביל מאחורי ההגה כי אתה תגמור בתעלה ומצד שני שאתה חייב להיות קצת מטורלל כדי לשים ערימת שקלים על מכונית כל כך ממוקדת מטרה.

וזה לא נהייה קל יותר גם מהצד של היצרניות כן? להצדיק היום ייצור של מכונית ספורט קטנה וייחודית בהיצע זה סיפור שלא קל למכור במסדרונות ההנהלה. כאשר כולם מסתכלים על טבלאות המכירות ואומרים "מה שאנחנו צריכים זה עוד קרוסאובר, לא מכונית קטנה לקהל קטן". אבל אז מתרומם איזה קארל או קורץ או בחורה בשם הלגה ומצביעים על הלוגו הכחול לבן של ב.מ.וו ואומרים - אתם רואים את הסמל הזה? זה למה אנחנו צריכים אותן.

וכך בשקט בשקט ממשיכות להתגלגל להן מכוניות הקופה הקטנות של ב.מ.וו בסך. ממשיכות את דרכה של ה-2002 ההיסטורית ואורזות את כל הטוב שיש לב.מ.וו לתוך אמפולות קטנות וחד פעמיות של חווית נהיגה. ובאמת, הפעם הקודמת שהיה לי כל כך כיף במכונית של ב.מ.וו לא הייתה ב-i4 החשמלית ולא באף אחד מסדרת ה-X, או כל שאר המכוניות שלה - אלא ב-135i קופה, כמה הקפות על המסלול שעדיין מהוות אמת מידה לאופן שבו מכונית צריכה לפנות ולנסוע. מאז עברו מאז 10 שנים ותעשיית הרכב השתנתה מאוד, הפכה לכזו שכבר קשה מאוד למצוא בה צעצועים כאלו, מכונות עם תכלית יחידה - כיף.

כאשר מסתכלים על הסדרה 2 קופה די ברור שגם פה זה הסיפור. גלגלים שנושקים לפינות המרכב, רוחב שעושה לה יציבה נמוכה ורבועה כמו לוחם MMA קומפטי (אלה הכי מסוכנים), תא מנוע ארוך וזנב קצוץ. פרטי העיצוב של החרטום לא באים לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר. ב.מ.וו התחילה מין טרנד כזה של שפת עיצוב לא מתחבבת או מתנחמדת עוד עם הסדרה 4 על לוחות הברית ששמה לה במקום גריל.

ואם העיצוב החיצוני לא רמז לכם מספיק על הכיוון שלה, תא הנוסעים יעשה את זה. הוא הדוק סביב הנהג, נועץ אותו מול הגה שמנמן ולוח מחוונים דיגיטלי 12.3 אינץ' עמוס נתונים שהכי היה מתאים לו תצוגת מחוונים "קלאסית" של ב.מ.וו. מתי יצרניות הרכב יבינו את הפוטנציאל היצירתי של המסכים האלו. המושבים כרוכים סביב הנהג באופן שלא משאיר מקום לפרשנות בנוגע לתנוחה הזו ומה עושים בה. והכל יושב בול, מושלם, בדיוק מסוג התאים שברור לך שכאן יושבים כדי לנהוג, לנהוג הרבה וחזק. כמובן שיש גם תועפות אבזור ובאמת חבל לבזבז על זה זמן ומקום, כמה תועפות אבזור? נגיד כך - החמודים הבווארים האלו טרחו לשים יציאות מיזוג ושקעי USB C למושבים האחוריים שבאמת מתאימים לילדים או מבוגרים קומפקטיים לנסיעה קצרצרה.

מה כן חסר? כרגיל בב.מ.וו יש קישוריות אפל קארפליי, אין אנדרואיד אוטו וחבל, כי מערכת הניווט של המכונית נשמעת כמו משהו שעבר גוגל טרנסלייט לשומרית עתיקה, ארמנית וחזרה לעברית. חוץ מצקצוק קטן שבא והלך מההגה איכות ההרכבה והחומרים פה יוצאים מן הכלל, לא הייתם מנחשים שאת המכונית הזו ב.מ.וו מייצרת במקסיקו (וסתם שתדעו, מכילה גם חלקים מתוצרת חברת פומוטיב הישראלית).

ובאמת שדילגנו על האבזור כדי להגיע למה שחשוב - איך היא נוסעת. זוכרים את התיאור של הפרופוציות ואיך היא נראית? זה לא היה סתם למלא מילים - יש לזה סיבה מצוינת. נתחיל במכסה המנוע, במקרה שלה האורך הזה הוא לא דאווין, מתחתיו נמצא אחד המנועים הכי טובים שב.מ.וו מייצרת היום, אחד הטובים בתעשייה באחת התצורות המופלאות שיש - עם שישה צילינדרים בטור, 3.0 ליטרים מוגדשי טורבו. והמנוע הזה יודע לנגן, שכ-24 שסתומים יונקים אוויר שמתערבב עם דלק בהזרקה ישירה לתאי שריפה בקוטר 82 מ"מ ומהלך של 94.6 מ"מ - נשמע כמו פירוט מיותר וטרחנות הנדסית? לא כאן - ככלל, כלל האצבע הוא שהיחס בין הקוטר למהלך הבוכנה מייצרים את אופי המנוע. ככל שהקוטר גדול על חשבון המהלך תקבלו מנוע שרץ במהירות במעלה הסל"ד, ככל שהמהלך ארוך יותר הוא יעניק יותר ממונט.

ואם יש משהו שמאפיין את מנועי השישה צילינדרים בטור זה המומנט, ופה אלו הררי מומנט של 51 קג"מ, זרם קבוע ושטף יציב של דחף שמתחיל מלמטה ועד למעלה. מגרגור עמום ועד יללת מרוצים מקפיאת דם. והוא שם ביציאה מהמקום, הוא שם בתאוצות הביניים והוא שם כאשר היא צריכה להוריד כל פרסה של 374 הסוסים שלו לאספלט.

ה-M240i משווקת בגרסת ההנעה הכפולה, שזה טוב כדי לייצר זמנים מהירים וזה מעולה כדי לאפשר לה לזוז ולצאת מפניות כמו טיל לחיבורים גם אם הכנסתם את הגז מוקדם מדי. זה פחות טוב למי שרוצה עדיין חווית נהיגה אמיתית, של הנעה אחורית ומלאכת מחשבת של עדינות ודיוק. ולמרות ההנעה הכפולה היא לא נופלת לקלישאה של מכונית נייטרלית מדי או מנותקת (כמו שהיו אודי RS3 עד הדור הנוכחי למשל). ולמרות ההנעה הכפולה היא עדיין משמרת משהו מהמאפיינים של הנעה אחורית קלאסית בזכות הדיפרנציאל מוגבל ההחלקה האחורי, שמוסיף לכל מעטפת היכולות הגבוהה שלה בלאו הכי את התבלין שמאפשר לנהוג אותה כמו שצריך לנהוג מכונית ספורט - על הקצה.

מהרגע שהעברתם למצב הספורט פלוס ודרכתם את כל המערכת למצב תקיפה גרעינית. היא מעמידה לרשותכם את כל הארסנל - הבולמים האדפטיביים, הרגישות של דוושת התאוצה, מהירות התגובה של תיבת ההילוכים (המופלאה), אפילו שרשרת צלילי הבקפייר שעושים בתא הנוסעים הרגשה של שישי בבוקר בכרם התימנים ביום של חלוקת פחי זיתים. ואז, נגיעה קלה בהגה, כזו שנמדדת במעלות, מכניסה אותה בדיוק לפניה במהירות שלומדים לפתח ככל שעולה רמת הביטחון בה, מתנהל מאבק איתנים בתוך המוח כאשר כל תא חפץ חיים צועק "קוקו-שמעט! משיגנע חלאס, מייד להוריד מהירות!" אבל דווקא אז הפטנט הוא להשאיר את הרגל על המצערת, להרגיש את ארבעת הפירלי P זירו שלה נועצים ציפורניים באספלט ומצליחים ליישב את הסכסוך העתיק בין להוריד עוד כוח לכביש ולהמשיך לאחוז בו.

ולא שהכל מושלם כן? עבור מי שמחפש את החוויה המזוקקת, ההנעה הכפולה שלה היא משקולת ורכיב מאלחש שאפשר היה לוותר עליו בשמחה. אז כפולת ההנעה מאיצה ב-4.3 שניות במקום ב-4.7 שניות... מי שה-0.4 שניות האלו מפריעים לו לא יידע מה לעשות איתה בכל מקרה וזה בסדר, היא לא המכונית בשבילו.

הבלמים שלא מספיק טובים, לא מספיק טובים לרמתה של ב.מ.וו, לא מספיק טובים לרמתה של המכונית הזו. יש מעט מאוד אינדיקציה ומשוב, אין לה את התחושה הלניארית של התעצמות התחושה מהבלמים וכך קשה לדייק בכמות הלחיצה, כך שתמיד לוקחים מקדמי ביטחון ומגיעים לאט מכפי שהיה אפשר לפנייה.
נסו לחיות איתה כמכונית יומיומית ותגלו שהיא פשוט מכונית ששונאת לנסוע לאט. נוחות הנסיעה שלה בזמן שלא משחיזים את נשמתה על הפיתולים או סתם משייטים במהירות אוטובאן היא במקרה הטוב בינונית, עם המון קפצוצים קטנים על האספלט.

ואגב לחיות איתה, לא שקונים מכונית כזו עם יותר מדי שיקולי חיסכון בדלק, אם אתם מתכוונים לנהוג אותה כמו שצריך 7.1 ק"מ לליטר, זה מה שהיא הוציאה אצלנו במבחן.

ב.מ.וו M240i xDrive, היא תענוג גדול ולא זול. מתחילה ב-415 אלף שקלים ל-"M ספורט" ומגיעה עד 475 אלף שקלים ב-M Track Edition, כאשר הגרסה שאנחנו לקחנו למבחן, ה-Superior נמצאת באמצע ועולה 440 אלף שקלים.

מצד שני, קשה גם למצוא לה מתחרה ישירה, מבט ימינה ושמאלה מגלה תמונה לא ממש מעודדת, קודם כל אין הרבה וגם הן לא ממש ישירות. אודי RS3 ומרצדס A45AMG הן האצ'בקים שיציעו חבילה דומה עם הרבה יותר שימושיות. אודי TT-S, פורשה קאיימן, ויגואר F טייפ חלשות או יקרות ממנה, יש גם את שברולט קמארו ZL1 - מכונית שהיא בעיטה למוח - אבל לא בדיוק יושבת על המשבצת של ה-240 הזו.

וכך נשארת הסדרה 2 קופה בגרסה הזו כנציגה שהיא כנראה האחרונה לזן נכחד של מכוניות שמאפסנות היגיון, פרקטיות, אופנה והיגיון כדי להזכיר לנו שעם כל העופרת שאנחנו מרססים על ב.מ.וו בשנים האחרונות - כשהם באמת רוצים הם זוכרים מאיפה הם באו, לאן הם נוסעים וכמה כיפית יכולה להיות הדרך.

מנוע, הנעה: בנזין, 6 צילינדים בטור, כפולה
נפח: 2,998
הספק/סל"ד: 5,500/374
מומנט/סל"ד: 1,800/51
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים

מידות:
אורך (ס"מ): 455
רוחב (ס"מ): 184
גובה (ס"מ): 140
בסיס גלגלים (ס"מ): 274
תא מטען (ליטרים): 390

ביצועים:
תאוצה 0-100 (שניות): 4.3
מהירות מירבית (קמ"ש): 250
צריכת דלק (מבחן): 7.1 ק"מ לליטר

מתחרות:
לא ישירות: פורשה קאיימן, אודי TT-S, מרצדס A45AMG, אודי RS3

מחיר:
440 אלף שקלים