קופרה טווסקאן VZ: מלצר, תוסיף לי טבסקו לחשמלית

מחיר משוער: מ-250 אלף שקל
אהבנו: עיצוב, נוחות, טווח ואופי
לא אהבנו: יותר יוקרתי מספורטיבי, הביצועים לא וואו, יקר

וידוי של כתב רכב: שים אותי היום ברוב החשמליות, תכסה את הסמל, אני לא בטוח שאצליח לזהות את היצרן גם אחרי נהיגה קצרה. ואני כבר לא בטוח שזה יקרה לי רק עם הסינית החדשה התורנית. כולם במירוץ אחרי ההספק, גודל מסך המולטימדיה, ורשימת האבזור. כולם קונים מאותם ספקים, מקבלים "השראה" מאותם מקורות, או אם אתה יצרן סיני, אז מהמעצב הגרמני אקס פולקסווגן/ב.מ.וו/מרצדס ששכרת כדי להעניק לאוטו שלך קצת נשמה.

בעולם שבו קל מתמיד להרים טלפון לאחד הספקים הגדולים של תעשית הרכב ולייצר מכונית חדשה במגוון גרסאות, יש רכיב אחד שהולך ונעלם: אישיות. מכונית עם אופי ברור, שיכול להלהיב אחדים ועלול לעצבן אחרים. אחת שלא פותחה כדי לפנות לקהל רחב ככל האפשר, שלא מפחדת להביע עמדה ולשלם על כך מחיר.

קופרה נועדה להיות המכונית הזאת. מי שהייתה חטיבת הספורט של סיאט שודרגה לחטיבת יוקרה שעומדת בפני עצמה, ולרגע היה נראה שתבלע את סיאט. מאז שונתה ההחלטה וסיאט תמשיך להתקיים לצידה, אבל קופרה הלכה וצברה תאוצה כשלמרות ההבטחה לרכבים חשמליים ומקוריים, המציאות הרבה יותר ממוחזרת. סדרת הדגמים שלה כוללת גרסאות לסיאט לאון ואטקה, חשמלית קומפקטית (בורן) שאינה אלא גרסה של פולקסווגן ID.3 ואת הקרוסאובר פורמנטור כדגם ייחודי בודד, שגם הוא לכל היותר נמכר בגרסת פלאג אין, אבל בעיקר עם מנועי בנזין.

הטווסקאן שבו אנחנו נוהגים היום, הוא למעשה הקופרה האמיתית הראשונה. קרוסאובר חשמלי בלבד, חולק פלטפורמה עם פולקסווגן ID.4, סקודה אניאק ואודי Q4 איטרון, אבל שונה מהם הרבה יותר ממה שסיאט איביזה שונה היום מפולקסווגן פולו. הוא פותח בברצלונה, אבל ברוח הזמן ורואי החשבון, ייוצר במפעל פולקסווגן בסין.

קופרה, שכבר מוכרת בקצב של יותר מ-200 אלף מכוניות בשנה, בונה על ייצור של 70 אלף טווסקנים בשנה, לפני השקת החשמלית הבאה, הקטנה והזולה יותר רבל, ב-2026, וקרוסאובר בנזין/פלאג אין חדש, טראמר שיהיה דגם אח לאודי Q3 הבא ויגיע לאולמות התצוגה כבר ב-2025.

בעידן שבו כמעט כל היצרנים מסתפקים בלהעתיק את טסלה מודל Y, קופרה החליטה ללכת בכיוון אחר. הצליח לה?

עיצוב: מעצבי סיאט-קופרה עשו עבודה טובה. הטווסקאן לא נראה כמו אף אחד מתאומיו, אגרסיבי בלי להיראות כאילו נמלט מסדנת שיפורים, שרירי בלי להגזים במכון, עם נגיעות בצבעי נחושת בחישוקים ותיכף גם בפנים, כדי להצדיק את השם קופרה. כמקובל כיום יש גם חתימת אור ייחודית לשעות החשכה, שתוכלו לזהות את הרכב שמתקרב במהירות, כלל תאורה לרוחב החזית, ואפילו סמל יצרן מואר. רוצים צניעות? קנו טויוטה.

תא נוסעים: דווקא כאן המעצבים הלכו אפילו רחוק יותר, עם אלמנט מרכזי בין הנהג לנוסע שמתפצל לתוך הדשבורד, צבוע גם כן בחום נחושת, מזכיר קצת עצמות שלד. זה קצת פוגע באפשרות ניצול החלל לאחסון, הפלסטיק לא הגיע מספקים של אודי, ולא כולם ירגישו בנוח עם העיצוב, אבל קופרה מקבלת כאן כמה נקודת על אומץ.

צג המולטימדיה המרכזי גדל ל-15 אינץ', ולמרות שיש כפתורי תפעול פיזיים בתחתית לחום/קור המיזוג, למשל, כדי להגביר או להחליש את העוצמה עדיין תידרשו למסך, אם כי לחיצה אחת בלבד מספיקה כדי להעלות את המסך הנכון. לנהג יש מסך 5.4 אינץ' בסיסי, עדיין 5.4 אינץ' יותר ממה שיש בטסלה מודל 3 ו-Y, וברכבי המבחן הייתה גם תצוגה עילית אוגמנטד, כולל תמרורים והוראות ניווט. יש תאורת פנים מתקדמת, אפילו פתחי המיזוג מוארים בלילה.

חוץ מהראות הכמעט לא קיימת לאחור בגלל חלון זוויתי, עיצוב שנראה מצוין ותורם להפחתת מקדם הגרר אבל מחסל את הסיכוי שלכם ברוורס ללא שימוש במצלמה, הנדסת האנוש טובה וידידותית, בלי כל מיני המצאות שמהנדסי חשמליות סיניות שתכננו לפני סמארטפונים נוהגים לשתול במכוניות שיוצאות תחת ידיהם.

ברכבי המבחן הותקנו מושבי באקט, שאמורים לספק תמיכת גוף משופרת בסיבובים. אבל מדובר בבאקט גנרי, שבניגוד לסוג הקלאסי שמגיע במידות שונות לפי גודל הנהג, כאן אמור להתאים לכולם. זה יותר טוב ממושב ספורט קלאסי, אבל זה לא באקט אמיתי.

המושב האחורי מפתיע במרווח טוב מאוד, הודות לרצפה שטוחה, ונוסעיו נהנים מיציאת מזגן משלהם ושקעי USB.

גם תא המטען גדול מהממוצע, ובטח יותר מזה של הקרוסאובר הסיני הממוצע, עם 540 ליטר, עם תא קטן בתחתיתו, אך ללא תא מטען קדמי.

אבזור: כל הדגמים מגיעים כסטנדרט עם מסך מולטימדיה 15 אינץ', לוח מחוונים 5.4 אינץ', מצלמת 360 מעלות לחנייה, מושבים קדמיים מחוממים, סטריאו של סנהייזר עם 12 רמקולים וחישוקי 20 אינץ' קלים. גרסאות מאובזרות מוסיפות גג פנורמי (עם וילון הצללה, בניגוד לטסלה ושאר מעתיקיה), חישוקי 21 אינץ' ומושבי באקט מאווררים. יש גם חבילת "חורף" לשווקים קרים, עם משאבת חום שחוסכת חשמל בחימום, מושבים אחוריים מחוממים ושמשה קדמית מחוממת.

מנוע וביצועים: הטווסקאן מיוצר בשתי גרסאות, עם הנעה אחורית בלבד ו-286 כ"ס, וכפולה, שבה נהגנו עם תוספת של מנוע קדמי, ו-340 כ"ס בסך הכל. גם באחרונה המנוע הקדמי חלש מהאחורי, ומצטרף לחגיגה בעיקר שצריך עזרה באחיזה, כדי לשמר התנהגות ספורטיבית.

5.5 שניות מ-0 ל-100 הם נתון מצוין, שהפך חסר משמעות בעידן שבו מטעינים חשמליות חדשות בהספקים שנשמרו פעם למכוניות על. העברת מצב הנהיגה מחסכון לביצועים משנה דרמטית את התגובה ללחיצה על הדוושה, אבל עדיין אין מכה בגב מהסוג שנהג טסלה מכירים, אפילו במודל Y לונג ריינג' המתחרה, ובטח שלא בגרסת הפרפורמנס.

מה שכן יש הוא שליטה מצוידת בעוצמת הטעינה החוזרת ממנופים מאחורי ההגה, קופרה לא תשלח אתכם לחטט במסכים בשביל זה, ובמצב החזק ביותר הנהיגה די קרובה לדוושה אחת, עם בלימה די חזקה כשלא מאיצים. ברכבי המבחן הותקנה גם אופציה לשליטה אוטומטית בעוצמת הטעינה-בלימה, על ידי זיהוי מהירות הרכב, תוואי הכביש והמרחק שלו מאחרים, ועוד. עובד יפה.

גם קצב הטעינה המירבי לא יעשה רושם על בעלי טסלה, רק 135 קילוואט, מה שעדיין יחייב אתכם ל-31 דקות המתנה בעמדה לטעינה מ-10 ל-80 אחוז. ההבטחה ל-522 ק"מ טווח משולב לא התממשה, בנהיגה שכללה גם כמה קטעים אגרסיביים, אבל גם לא מעט נהיגה רגועה בתנועה סביב באזור החוף בפרברי ברצלונה, אבל 440 ק"מ בתנאים כאלה הם נתון נאה. גרסת ההנעה האחורית צפויה לספק לכם גם בתנאים כאלה עוד כ-50 ק"מ.

נוחות והתנהגות: רכבי המבחן התייצבו עם חישוקי 21 אינץ', בהמלצת אגודת הכירופרקטורים הבין לאומית. אבל כאן, למרות הזהות הספורטיבית, נוחות הנסיעה הייתה לגמרי סבירה וסביר שתשתפר עם חישוקי ה-20 אינץ' הבסיסיים. ביחד עם בידוד רעשים מצוין, מדובר בהפתעה.

מחמאה לדגם ספורטיבי על נוחות הנסיעה בדרך כלל לא מבשרת טובות. הטווסקאן גם לא חד כמו קופרה אטקה למשל, קשה להיות בלרינה כשאתה שוקל 2.3 טון. אבל כאן מגיע היתרון של הקופרה על הקרוסאוברים הסיניים מוגזמי ההספק, וגם על המודל Y.

ההגה מהיר ובעל משקל טוב, יש מעט מאוד זווית גלגול למרות המשקל הודות לבולמים אדפטיביים ונהג הטווסקאן יכול לתקוף בהצלחה רצף ארוך של פניות. אם יהיה משהו שיגביל אותו הם דווקא הבלמים, שהיו צריכים להיות נשכניים יותר. עם זאת, דווקא גרסת הבסיס, עם 100 ק"ג פחות והנעה אחורית, 0-100 קמ"ש ב-6.8 שניות, יכולה להיות לא פחות מהנה.

השורה התחתונה: קופרה היא לא היצרן הראשון שנצבע בצבעים ספורטיביים לטובת המיתוג והייחוד, אבל לא הולך עד הסוף. בקופרה יודעים שרוב הלקוחות לא ידעו להעריך התנהגות כביש מושחזת במיוחד, ולא רוצים את כאבי הגב והאוזניים שבאים יחד עם ספורטיבית אמיתית. הם בעיקר רוצים להרגיש מיוחדים ושהאוטו שלהם יכול לטרוף כל רכב ברמזור או בסיבוב.

ואת זה הטווסקאן נותן להם בטונות. במראה, באבזור ובאופי. מסתמן שהמחיר שלו בארץ לא יפחת מ-250 אלף שקל, לא זול אבל עדיין 100 אלף פחות מב.מ.וו iX2 מקביל. הוא אמנם ייוצר בסין, אבל יש לו את כל היתרונות האירופים בהתנהגות, הנדסת אנוש, וביכולת לדעת מדי להיות קצת מאופקים גם בכזה רכב מוחצן. קופרה בדרך הנכונה.

הכותב היה אורח קופרה בספרד

מנוע: שני מנועים חשמליים, הספק משולב 340 כ"ס, מומנט 54.5 קג"מ
תיבת הילוכים: אוט', תמסורת ישירה, הנעה כפולה

חשמל:
סוללה (קוט"ש): 82 (77 בפועל)
קצב טעינה איטית מירבי (קילוואט): 11
קצב טעינה מהירה מירבי (קילוואט): 135

ביצועים:
0-100 קמ"ש (שניות): 5.5
מהירות מרבית (קמ"ש): 180
טווח משולב (יצרן, ק"מ): 522
טווח מבחן (ק"מ): 440

ממדים:
אורך (מטר): 4.64
רוחב (מטר): 1.86
גובה (מטר): 1.6
בסיס גלגלים (מטר): 2.77
משקל (ק"ג): 2,273
תא מטען (ליטר): 540 ליטר

בטיחות:
ציון במבחן הריסוק האירופי: טרם נבחן. רכבים אחרים על אותה פלטפורמה קיבלו 5 מ-5 כוכבים
בטיחות אקטיבית: בלימת חירום אוטונומית בנהיגה לפנים ולאחור, בקרת שיוט אדפטיבית, שמירה נתיב, זיהוי תמרורים, תקשורת עם רכבים אחרים להעברת התרעות בטיחות (V2X).