כשרואים את תמונות המהומות בפריז, בברלין ובמאלמו, קשה שלא להתהות איך אירופה ירתה לעצמה ברגל כשהכניסה לגבולותיה מיליוני פליטים מהמזרח התיכון. בתחום הרכב היא עשתה את זה עוד קודם: בעשור הקודם האיחוד האירופי ניצל את פרשת הדיזלגייט בפולקסווגן, ושקרים של יצרנים נוספים לגבי זיהום האוויר מדגמי הדיזל שלהם, כדי לצאת בחקיקה סביבתית אגרסיבית שבישרה את סופו הקרב של מנוע השריפה הפנימית לטובת הנעה חשמלית.
גם כאן המטרה הייתה צודקת, הפחתת פליטות נדרשת על רקע משבר האקלים. רק שהאירופים ויתרו כאן על 140 שנות ניסיון של התעשייה המקומית במנועים הקלאסיים, לטובת התחום החשמלי שבו כבר בלטו הסינים וטסלה. הסינים חיכו לרגע הזה עם חוזים בלעדיים לכריית חומרי הגלם היקרים והנדירים לסוללות החשמליות, טסלה צברה עשר שנות ניסיון יקרות. היצרנים האירופים מצאו את עצמם משיקים חשמליות נאות, אבל יקרות מדי, מבוססות בחלקן על מכוניות בנזין שחושמלו. מפעל טסלה בברלין והמודל Y שמיוצר בו והפך בשנה שעברה לרכב הנמכר ביבשת היוו תמרור אזהרה, בזמן שעוד ועוד אוניות להובלת מכוניות החלו להרים עוגן בנמלים בסין.
עד עכשיו ראינו בעיקר איומים והתבכיינות של האירופים מול האיום החדש, עם הכרזה על מכסי מגן נגד סיניות חשמליות, ואז התקפלות מהירה אחרי איום סיני דומה נגד המכוניות הגרמניות שמיובאות למדינה. אבל בשבוע שעבר פגשנו באמסטרדם את התשובה האמיתית לתחרות המתגברת: קרוסאובר חשמלי, משפחתי, ברמת מחיר שעד היום לא ראינו מקבוצת הרכב הגדולה באירופה.
במידה רבה, סקודה אלרוק מתקן את הפספוס של פולקסווגן ID.3, החשמלית "העממית" הראשונה של הגרמנים, שהייתה אמורה להוביל את המהפכה הירוקה באירופה, אבל נבנתה כמשפחתית קומפקטית, כאילו שאנחנו ב-1974 והיא משיקה שוב את הגולף. כשגם ביבשת הישנה כבר מעדיפים כבר כמה שנים, בדיוק כמו בארץ, לשבת גבוה ואופנתי, זה היה נראה כמו רכב שתוכנן לפי מידע מודיעיני של 8200.
אלרוק מבוסס על גרסה מעודכנת של אותה פלטפורמה, שצברה כבר יציבות טכנולוגית ורוב העלויות הכבדות שהושקעו בפיתוח שלה כבר הוחזרו. הוא נחשף בינתיים רק בגרסה אב טיפוס מכוסה חלקית, והתחייבנו שאם נחשוף את העיצוב הסופי שלנו יזרקו אותנו מגשר קארל, אז רק נאמר שתסתכלו על סקודה אפיק העתידי וסקודה אניאק הנוכחי ותדמיינו קרוסאובר שלישי, בדיוק ביניהם בגודל, וזה הם גילו לכם. עיצוב סולידי אבל ברור, ג'יפון עכשווי בלי לנצנץ.
לאלרוק בסיס גלגלים זהה לזה של האניאק, 2.76 מטר, ועם רוחב של 1.885 מטר הוא אפילו רחב ממנו בחצי ס"מ (1.885 מטר), אבל עם אורך של 4.49 מטר הוא קצר ב-16 ס"מ, ובגובה של 1.655 מטר, הוא גבוה ב-3.3 ס"מ. ישיבה בפנים חושפת מרווח ברכיים מצוין, סקודה טוענת שהוא עדיף על פני זה של האוקטביה. תא המטען, בקיבולת של 470 ליטר, קטן משל האוקטביה אך עדיין גדול יחסית, בטח לנפחים הסיניים המקובלים. וכמו שסקודה אוהבת להמציא פתרונות אחסון יעילים, יש רשת בתחתית מדף הכיסוי של תא המטען, לאחסנת כבל הטעינה שתמיד מתגלגל בבגאז'. פתרון פשוט וחכם, שאולי מאזן את חסרונו של תא מטען קדמי.
סביבת הנהג מזכירה דגמים אחרים של הקבוצה הגרמנית, עם מסך מולטימדיה גדול (13 אינץ'), בלי לוותר על לוח מחוונים קטן (5.3 אינץ'). יש גם תצוגה עילית מבוססת מציאות רבודה ברמת האבזור הגבוהה, טעינה אלחוטית מהירה לשני ניידים, ועוד.
ההיצע כולל ארבע גרסאות: בסיסית עם סוללת 55 קוט"ש, 350 ק"מ טווח ו-170 כ"ס, שסביר שלא נראה בארץ. מעליה גרסת 63 קוט"ש, עם 390 ק"מ ו-204 כ"ס, מה שמעיד על יושר לא אופייני כיום בתעשייה: 400 ק"מ הם מילת המפתח, ומי היה שם לב אם הצ'כים היו נוקבים בה ועוד 10 ק"מ מהטווח היו מתפוגגים במציאות. הרי חלק מהקרוסאוברים הסיניים מציגים טווח בפועל שנחות ברבע מנתוני היצרן. אבל סקודה העדיפה נתון פחות שיווקי, אבל קרוב יותר למציאות.
מעליהן נמצאות שתי גרסאות עם סוללת ה-82 קוט"ש המוכרת מהאניאק, עם 286 כ"ס בגרסת ההנעה האחורית ו-300 כ"ס בכפולה. הטווח המשולב? 560 ו-550 ק"מ, בהתאמה.
ההצצה שקיבלנו כללה נהיגה קצרה ומוגבלת, 40 ק"מ, קצת כבישים עירוניים וקצת פרבריים מהירים, בשיירה, עם צ'כים במושב האחורי שנועדו לוודא שלא נערוק לסין עם האוטו.
כך שמבחן דרכים מלא אלא היה כאן, אבל אפשר היה להתרשם מנוחות הנסיעה הטובה, ועוד ברכב שלא צויד במתלים האקטיביים שיוצעו בחלק מהגרסאות. הביצועים - נהגנו בגרסת ה-286 כ"ס - טובים מאוד, וצריכת החשמל הייתה מצוינת, 14.2 קילוואט ל-100 ק"מ, שרמזו שבנהיגה יומיומית רגועה האלרוק יכול להגיע לנתוני הטווח הרשמיים.
חשיפה מלאה צפויה באוקטובר, והאלרוק הסדרתי, שייוצר בצ'כיה, ינחת בארץ ברבעון הראשון של 2025. סקודה מבטיחה מחיר תחרותי, ואם הוא לא יאבד בתרגום לשקלים אחרי העלאת המיסוי בינואר, ויקבל תג מחיר דומה לאטו 3, מדובר ברכב האירופי החשמלי הראשון שיוכל להיאבק על הבכורה בשוק האפס פליטות מהאגזוז, ואולי על הבכורה בשוק בכלל, תלוי בכמה באמת יתייקרו החשמליות.
עם האפיק, שיגיע ב-2026, קרוסאובר קטן וזול יותר, ודגמי סיטרואן, אופל ופיאט החדשים והמוזלים שינחתו אצלנו כבר ב-2025, נראה שהאירופים מתאוששים מההלם החשמלי, ומתחילים לענות לסינים היכן שהיו צריכים לעמוד מולם מלכתחילה: באולמות התצוגה ועל הכביש, עם מוצרים תחרותיים במחירים תחרותיים. כשבדרך גם קיה EV3 והגרסה הסדרתית של טויוטה אורבן SUV שמכוונים בדיוק לאותו פלח שוק של האלרוק, נראה שהמהפכה החשמלית עומדת לקבל את ההתנעה מחדש הנדרשת כל כך.
הכותב היה אורח סקודה בהולנד